| נשלח ב-15/3/2008 23:00 |
 |
| |
הסכמת כלל ישמעאל (בעקבות אשכול רבדים)
בעקבות אשכול "רבדים" והויכוח על גדר "הסכמת כלל ישראל" כבסיס לקביעת ההלכה, התעוררתי להביא כמה ציטוטים מעניינים מספרו של יצחק גולדציהר "הרצאות על האיסלאם"
בספר מתוארים 4 הזרמים העיקריים של האיסלם האורתודוכסי (משהו כמו מסורות הפסיקה השונות – ספרד ואשכנז – אצלנו), זרמים הנקראים על שם מיסדיהם, אש-שפעאי, אבן אנאס, אבו חניפה ואבן חנאבאל. כל כיוון כזה נקרא מאדהאב. איך הם מסתדרים זה עם זה?
"כאן המקום להזכיר עיקר גדול .... 'לעולם – כך שמים בפי הנביא – לא יהיה קהל עדתי מאוחד כולו בדבר טעות' ...
כאן באה לידי ביטוי התורה על המנע הטעות של הסכם הכנסיה. השקפת יסוד זו של של התיאולוגיה האיסלאמית נקבעה במונח הערבי איג'מאע (הסכם כללי).... מה שנתקבל על כל העדה האיסלאמית כאמת ונכון, מן ההכרח שיהא לו תוקף של אמת ונכון. נוטש אדם את עיקר האיג'מאע, הריהו יוצא מכלל הכנסיה האורתודוכסית ..." (לפי מחבר הספר השיעים, לדוגמה, חולקים על היסוד הזה. הכוונה כאן ל"אורתודוקסיה" הסונית).
"לא נתבלט עיקר זה באיסלם אלא במהלך התפתחותו – ודבר זה אתה למד מכך שלא הצליחו למצוא לו סימוכין בדברי הקוראן עצמו... כששאלו את אל שאפעי הגדול .. מה אסמכתא יש לו מן הקוראן לדעתו זו? ביקש שינתן לו זמן של שלשה ימים לעיין בדבר. לאחר שעבר אותו מועד הופיע לפני שומעיו כשהוא חולה בגופו ותשוש כח, ידיו ורגליו צבות ופניו תפוחים – עד כדי כך נתאמץ ונתייגע כדי להביא אסמכתא למשנת ההסכם הכללי ..." (כאן בא איזה פסוק בקוראן שאינו מרשים מדי כמקור).
"שיעורו של אותו איג'מאע היה מסור בתחילה יותר להרגשת הכלל ... אך ... לא יכול היה המדע התיאולוגי להסכים לכך כי האיג'מאע יהיה נתון אך ורק להרגתם האינסטינקטיבית של המון העם. סוף סוף נמצאה הנוסחה בשביל הגדרת האיג'מאע: זוהי המשנה המוסכמת לפי דעתם של מלומדי דת האיסלם המובהקים מבני תקופה מסוימת ... "
נשמע מוכר?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2008 23:35 |
|
| |
ומה ברצונך ללמוד מכך? שמכיוון שאצל המוסלמים יש את אותו עיקרון , עלינו לזנוח אותו? או שאתה סתם רוצה לעלות הקבלה מעניינת?
אגב, לפענ"ד יש הרבה הקבלות מעניינות , כי בשתי הדתות יש דגש רב על הלכה . הנה תיאור התלבטויותיו ההלכתיות של מוסלמי הנמצא במערב, בהקדמה לספר של הרב אלישיב של השיעים : http://www.sistani.org/local.php?modules=nav&nid=2&bid=53&pid=2235
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2008 00:21 |
|
| |
מקור הרעיון של רמב"ם לסמוך על המסורת ועל הנביא כשם שסומכים על שני עדים הוא בסונה, וכמדומה שכבר מובא בשמה בתשובות הגאונים, מה שאינו שולל את הרעיון אלא מגבה אותו.
לדעתי, הגישה ההלכתית לדיני ממונות היא בעיה, כיון שאע"פ שהממונות של התורה הם זכויות הפרט בסיסיות בכ"ז יש בהם פטורים רבים משונים, כמו קניני גזילה של הגזלן, ועוד.
מה שחיזק אצלי את הבעיה הוא העדר הקבלות, נראה שלפי גישתך ההקבלות גורעות
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2008 10:23 |
|
| |
אמנם הרמב:ם מדבר על כך שהבבלי התקבל על ידי חכמי ישראל,
אולם אם זהו הקריטריון, מדוע הרמב"ם טורח למנות בפרוטרוט את סדר הקבלה ממשה עד רב אשי? אם קבלת הכלל היא העיקר, למאי נפק"מ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2008 12:20 |
|
| |
.
נדב:
כך אמרה לנו פעם חוה לצרוס-יפה ז"ל:
מי שאינו מכיר את העולם היהודי של ימה"ב, לא יבין עד הסוף את האסלאם. כנגדו, מי שאינו מכיר את העולם האסלאמי של אותה התקופה, לא יבין היטב את היהדות.
כששתי חברות חיות זו בצד זו, זו בתוך זו כל כך הרבה שנים, זליגת רעיונות הדדית קיימת. הנושא איננו בור, ואיגנאץ גולדציהר לא היה היחיד שכתב עליו הרבה, גם ש.ד. גויטיין וגם המוזכרת לעיל.
וכמובן, עיון בספרה של לצרוס יפה "אסלאם-יהדות, יהדות-אסלאם", יכול להאיר עיניים מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2008 16:43 |
|
| |
האמת היא שהעליתי את העניין בעיקר בגלל שנגנבתי מן הדמיון המדהים ולא כדי להוכיח או לשלול משהו, אבל לאחר מחשבה קלה יש כאן גם כמה דברים לדון בהם:
1. הרקע שבגללו מגיעים לאמצאה הזו: גם אצלם וגם אצלנו זה לא מעוגן בשום מקום, אלא שצריך להסביר למה הנהוג הוא הצודק.
2. אולי הנקודה המעניינת יותר היא השאלה מה באמת התוקף שנותנים להסכמת הכלל. אצל המוסלמים כל דבר "חדש" הוא בגדר "בידעה" ואסור, עד שהוא מתקבל על הכלל ואז הוא נהיה איג'מאע, ומי שמשנה ממנו מכאן ואילך ידו על התחתונה. לדוגמה הוואהבים בערב הסעודית שעניינם הוא להדבק באיסלם האורגינלי של מוחמד וחבריו ולדחות כל חידוש - הם לדוגמה לא שותים קפה ולא מעשנים כי ההמצאות האלו לא היו עדיין בימי הנביא - מוקעים גם הם כסוטים מן האורתודוכסיה המוסלמית כי הם פוסלים את האיג'מאע שקיבלה את ההרגלים האלו.
אצלנו נדמה לי שתופסים את המקל בשני ראשים. מצד אחד באים ואומרים שהסכמת הכלל יוצרת מחויבות, אבל מצד שני הסכמת הכלל לא יכולה לשנות מחויבות, אחרת היינו יכולים לומר שהיום כלל ישראל לא שומר מצוות לכן כולנו פטורים משמירת מצוות (או החפץ חיים היה יכול לומר שכלל ישראל מדבר לשון הרע אז זה סימן שכך צריך ואין בזה בעיה).
יוצא אם כן שהסכמת הכלל - רעיון מעניין אבל כזה שאין לו שום מקור אמיתי במקרא במשנה ובתלמוד - הופכת להיות ערכאה יותר חזקה מן הסנהדרין שהם המוסד העליון המוסמך על פי התורה! סנהדרין יכולים לטעות ויכולים לשנות את דעתם כמפורט במסכת הוריות. הסכמת הכלל היא הליך בלתי הפיך שיכול ליצור רק חומרות מהן אסור להתנתק בלי קשר לערכן ההלכתי (קטניות) אבל לא יכול ליצור היתר מסוג כלשהו, כלומר הוא לא יכול לשמש "קלף" כנגד "וואהבי יהודי" שפתאום נזכר באיזה סעיף בשו"ע או בגמרא נידחת שכולם מזלזלים בו.
|
|
|
|
|
|
