פלפולא חריפתא: איך מתרצים 'תועבה'?

יתכן שההפרדה בין אומנות לפורנוגרפיה באה כתוצאה מאילוץ של פרגמטיזם ?

כלומר, הרי קהילות ישראל על רבותיהם, בניהם ובנותיהם, לא יכלו שלא להסתובב ברחובות איטליה מבלי שעיניהם ישזפו ערב ובוקר את פסליהם העירומים של גדולי אומני הרנסנס, ולאו דוקא במובאות פירנצה או בכיכר סן פייטרו, ומתוך התחשבות והשלמה עם המצוי והרווח מאוד, נאלצו להגדיר לעצמם חילוקים ברורים בין ערווה הלכתית המביאה לידי הרהור, לבין ערווה אומנותית מצויה.

או שמא, הגושפנקא שקיבלה האומנות מהכנסיה הנוצרית (ע"ע קישוטי הוותיקן ושאר הכנסיות), היא שריככה את התפיסה היהודית כלפי הערווה האומנותית?

האם לא התעורר ויכוח הלכתי משמעותי בנושא? הרי מלבד ההיבט התרבותי שבזה, בהחלט שיש לדון כאן מבחינה הלכתית טהורה.

הדבר תלוי לכאורה בדברי הפוסקים, האם בעידן המתירני, קיימת בעיה של שער באישה ערווה, כמדומני הבן איש חי (שחי דוקא בבגדד השמרנית) טוען, כי אין שערות האישה מהוים כערווה בזמנינו (לגבי קריאת שמע כנגדה), מאחר והדבר מצוי ורווח ואין להחשיבו כערווה המביאה לידי הרהורים.

על משקל זה, יש לדון אודות בעייתיות הערווה העולה מיצירות האומנות בזמנם. כמ"כ יל"ע, בנוגע ללבוש החושפני בימינו והיכן הוא גבולותיו, (לכאורה ברור, כי אם בעתיד החברה המתירנית תהפוך לנודיסטית מוצהרת, אזי, לא יתבטלו מאליהן כל הלכות ערווה, ואם כן, הרי שכפי הנראה, אנו קרובים אנו מאוד לדבר). 

לא יאומן כי יסופר.
יש כאן גם פסוק מתהילים 'ויתאו המלך יופיך'.

זה נמצא על הכריכה של הספר או בדף השער בפנים ?
אבל איפה  הפרטים על הספר עצמו, משנה תורה וכו'
זה בדף נפרד ?

פשוט מדהים. נראה לי שהמחבר מרן הכס"מ היה מתעלף אילו ראה זאת. הרי הוא היה מהמחמירים בענייני קדושה.

מתפעל
כנראה שלא.

[מה המשמעות של הדרקון עם שבעת הראשים?]

_________________

רודולף 

שנת הדפסת רמב"ם עם כסף משנה צ"ל של"ד ולא רל"ד, כמובן.

פרופ' ישעיה תשבי ישב פעם עם חכם אחר בספריה הלאומית, ואמר לו: אל תביא לי ראיה מחכמי האיטלקים, שהם היו מגולחים ושותים יין נסך (ועוד).

באופן עקרוני, צודק תשבי. אך אין להתעלם מהתפשטות הרנסנס למדינות הצפון בקצב די מהיר. מלבד העובדה שבתי הדפוס בוונציה וליבורנו היו פופולרים גם לשאר מדינות אירופה.

כמ"כ, אין לשכוח כי גם באיטליה גופא, חיו באותה התקופה אאל"ט, אנשים כמו ר"ע מברטנורא ור"ע ספורנו. 
 

תוקן על ידי פרוטגורס ב- 18/03/2008 18:26:57

נכון, במדה מסויימת איטליה היתה סובלנית. אך אין לשכוח שבאותה תקופה ולאחריה  הרי מאיטליה יצאו דמיות "חרדיות" למהדרין, כגון הרמ"ע מפאנו, ור' עזרא מפאנו בעל מעבר יבק, ר' משה זכותא. ר' שמואל אבוהוב בעל ספר הזכרונות. (ואכן באותו זמן היו גם בעל 'מאור עיניים' ובעל ארי נוהם, אך ביחד עם זה הלא איטליה היא ערש קבלת הארי בחו"ל) אני סבור שחוקרים לא התמקדו מספיק בפן זה של איטליה, ורק ששו לתאר את דמיות הליברליות.

(אגב, בדרך כלל מקובל שהניגוד האולטמטיבי לגישת ה"מאור עניים" היא המהר"ל, אך לענ"ד אין זה נכון אלא הניגוד המוחלט הוא הרמ"ע מפאנו האיטלקי בספרו עשרה מאמרות ועוד).

גם ידעו למחות מחאות ולהחרים חרמות (דומני שבית דין וינציה התמחה  בחרמות אף יותר  מווילנא...)

אגב, זה נכון שבעל 'ארי נוהם' היה מנהל תיאטרון למוזיקה בונציה? 

תוקן על ידי פרוטגורס ב- 18/03/2008 19:58:01

קשה לי להבין את פשר תגובתך. סך הכל תיארתי עובדות על הניגודים באיטליה שבאותו זמן שאיטליה היתה ערש קבלת של האר"י,(שהגיעה אליה באמצעות הדמות המסתורין של ר' ישראל סרוג)  הי' שם הריא"ם וכתב שם את ספרו.

מה בדיוק אינו הולך ביחד? אני לא יצרתי את המציאות. קצת הבנת הנקרא

תגובתי תוקנה.

המגולחים שבחכמי איטליה כוללים את הרמ"ע מפאנו שלדברי אתנחתא הוא ניגודו של עזריה.

כדי שלא תיסחפו יותר מדי לאיטליה ולחכמי הרנסנס הפרועים שלה, הנה דוגמה ממקום אחר: הנאו שבגרמניה.  ושוב אנו עוסקים ב'זאת תורת החטאת' לרמ"א (מהדורה חמישית של הספר). הספר נדפס בשנת שפ"ח (1628) בבית דפוס נוצרי, כך שסיפורים ותירוצים על רפורמים אינם מתקבלים.

תוקן על ידי דוד_אסף ב- 18/03/2008 20:44:20