פלפולא חריפתא: איך מתרצים 'תועבה'?

אתנח
לא הצלחתי להבין מה אתה חושב שאני רוצה מדוד. או שלא הבנתי את ההומור שלך.

ולשאלת העדר תנועת המחאה, הנה מעט מידע העשוי לשפוך מעט אור בנושא.

במאה הט"ז נאלצו הנשים העוסקות במקצוע מסויים בונציה, להתהלך באופן חשוף ביותר. כך עפ"י החוק.  ובאותה עת היו רשומות באזור כמה אלפי נשים שעסקו במקצוע זה במוצהר. נמצא שהציורים שנראו על שערי הספרים לא נחשבו לכלום לעומת המראות שנראו ברחובה של עיר והורגלו בהם רבים.
יתכן שלפי שערש הדפוס העברי היה באיטליה, ושם התקבלו ציורי שערים שכאלה ללא עוררין או אי נוחות כלשהי, ומשם התפשטו הספרים לרחבי אירופה עד שאנשים היו שוי נפש להם, ממילא גם בדפוסי פולין לא ראו המחברים צורך/ ענין להתערב בזה, או שלא עלה על דעתם.

ומגדולי החוקרים דכאן אבקש לדעת, עד כמה יכול היה המחבר בימים ההם להתערב בשיקולי המדפיס [שבדר"כ עשה בשער כבתוך שלו כדי להשביח מקחו]? אף אני הצעיר  זוכר היטב מן התקופה הטרום-מחשבית,  כיצד היו המחברים והמו"לים כנועים וכפופים לפני הסדרים ואנשי הדפוס הכל יכולים, שכל מגמתם היתה לשוב לביתם בהקדם ואפיל יכוסה הספר קמשונים.

שאלתו האחרונה של צלצח היא החשובה יותר לענ"ד (ומאידך תאורייתך לעיל דחוקה קמעא), אא"כ למישהו כאן יש עניין ציבורי מיוחד בבעלי בתי דפוס.

המדפיסים - יהודים ונוצרים כאחדו - רצו בוודאי להשביח את מקחם ולא נמנעו מלעשות שימוש בשערים שבהם נדפסו דמויות מיתולוגיות או רנסאנסיות, כפי שלהבדיל משרדי הפרסום בימינו מוכרים היום מכוניות באמצעות נערות יפות.
אבל השאלה היא במישור אחר לחלוטין.
ככלות הכול לא מדובר כאן בספרי בישול או בספרי פנאי, אלא בספרות הלכה מקצועית לחלוטין, שנועדה אך ורק לתלמידי ישיבות. ספר כמו 'זאת תורת החטאת' פנה אך ורק למי שעוסק בדיני איסור והיתר; סתם אדם מן השוק לא ימצא בו עניין.
המדפיסים כאמור רצו להרוויח ממרכולתם, ואם היו סבורים שהדפסת דמויות כאלה תגרום לכך שהסחורה שלהם תוחרם ולא תימכר, מן הסתם היו מדפיסים ציורים אחרים.
כיוון שלא שמענו על 'תנועת מחאה' נגד ספרים אלה מוכרחים אנו לומר שזה פשוט לא הפריע להם!
צאו וראו כמה מעט אנו יודעים על עולמם הריאלי של בני הדורות הקודמים. אנו מודדים אותם על פי קנה המידה של משמרות הצניעות של ימינו, במקום להבין שהיו שונים.

נדמה לי שהחידוש העיקרי בדברי דוד אסף הוא תירוץ המדפיס (של עורך הקטלוג). כל שוחר ספר מכיר שערים כאלה ומי שמחפש עוד דוגמאות (של דמויות נשים ו/או גברים ו/או כרובים מעורטלים) יטרח ויעין בספרי היסוד. להלן רק מהמונח תחת ידי:
א. מ. הברמן, שערי ספרים עברים, צפת תשכ"ט
א. מ. הברמן, תולדות הספר העברי, ירושלים תש"ה
משה רוזנפלד, עתיקים ונדירים, ירושלים תשמ"ז
אורזולה שוברט, אמנות הספר היהודית, תל אביב 1994

דרך אגב, היו מקרים שמהדורות שנדפסו על ידי נכרים ללא השגחת יהודי הושמדו.

כמדומני שגם מתוכן כמה מן השותי"ם אפשר לראות שהיחס לפריצות בתחום המין היה מתון יותר מבימינו.
אמנם ראו בזה עבירה אבל חיו עם תופעות כאלו
לא כבימינו שמי שנתפס בדבר כזה אין לו יותר חלק באלוקי ישראל ובעיקר בחברה החרדית.

צניעות בתקופת החתם סופר

הנה הציטוט מאחורי הלינק שמעלי

שו"ת חתם סופר אה"ע סימן קלג:
<

ועוד דזנות דפנוי' קיל לאינשי ולא משמע להו איסורא כל כך אע"ג שהם נדות ועינינו רואות דרובן פרוצות בפנוייתן ונעשית צנועות אחר נישואי' נמצא שבמה שאפקרה נפשה לא מצי למימר שתזנה גם תחתיו

שו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא - אבן העזר סימן ז

בר נגר

אמנם נכון הוא, כי בזמנינו עבירות הקשורות לאישות וכיוצ"ב, הפכו למין טאבו וקוד חברתי הרבה מעבר לסייג ההלכתי, אך מתיאורי השותי"ם אין ללמוד על אופן התנהגותם של היראים, ר' יעקב עמדין בספרו האוטביוגרפי קרית ספר, מאזכר בדרך אגב את לבוב כמקום שרובם היו אוכלי טריפות (או משהו דומה, אינני זוכר במדוייק).

כך שהחגיגה מוקדמת.

פרוטוגרס,
קבל תיקון: מגלת ספר, לא קרית
כמדומני שהוא מדבר שם על שוחטים לא בקיאים ולא ראויים ולא על אכילת טריפות להדיא
כלומר מדובר באי הקפדה ולא על עבירה במתכוון

אגב, ראיתי אצל גרשום שלום שמביא גימטריא מקורית מהיעב"ץ על מדינה אחרת
מעהררין = אין עושה טוב אין גם אחד...

משום מה לא נענתה שאלתי דלעיל, הא כיצד מדפיסים ספרי הלכה מקצועיים, שמיועדים אך ורק לתלמידי ישיבות, כשהם מעוטרים בציורי 'תועבה' ו'פריצות', ואין צעקה או צווחה.

(אגב, שכחתי לציין כי דמותה של האשה העירומה בשער 'זאת תורת החטאת' דפוס הנאו אינה אלא פורטונה, אלת המזל).

וכדי לסבר את העין הנה דוגמה נוספת, והפעם מדפוסי פולין.
מדובר בספר 'שערי דורא הנקרא איסור והתיר', שנדפס בלובלין של"ד (1574) וכולל בתוכו גם פירוש 'מבוא שערים' לר' נתן בן שמשון שפירא מהורודנה עם הגהות ר' דוד דרשן תלמיד הרמ"א. הספר נדפס בדפוס יפה שבלובלין בחייהם של ר' נתן שפירא ור' דוד דרשן.

הסמל שבתחתית הוא סמלה של  העיר פראג, משם 'נדדו' התחריטים ללובלין. משמאל לסמל - אשה בלבוש חוה שכנראה חמקה מעיניהם הבוחנות של משגיחי משמרות הצניעות של ק"ק לובלין יצ"ו.

נו? אז מה קורה כאן?

בר נגר

אאל"ט, ר' יעקב עמדין מתייחס לכלל אנשי הקהילה שהיו רחוקים מאוד משמירת המצוות ומציין שם שאביו הח"צ ניסה להיטיב עם המצב.

דוד אסף

שאלתך? חושבני שקדמתיך, ואת הצעתי(?), כתבתי לעיל ולאו דוקא ביחס ליהודי איטליה.

הצדקנות של היום באה דווקא מן החוץ, ע"ע המושל ספיצר מניו יורק שנאלץ להתפטר ממשרתו בגלל חטאיו האישיים,