פלפולא חריפתא: איך מתרצים 'תועבה'?

בקרית ספר משנת תרצ"ז פרסם אברהם יערי מאמר  הנקרא: "תלונות המגיהים על הדפסה בשבת ע"י גויים" ובו הוא מצטט מהקדמות המדפיסים בספרים שונים, המתנצלים כי שגיאות נפלו בהדפסה כיון שועלי הדפוס הגויים עובדים בשבת ואין יכולת לפקח על עבודתם. הוא מביא דוגמאות מתוך עשרים ואחד ספרים (וגם מציין את שטיינשניידר ואחרים שהעירו על כך לפניו והביאו דוגמאות שנמצאו להם).
הנה ארבעה מתוך עשרים ואחת הדוגמאות:

תסתכל במספר 8 מה שכתב המתנצל ברמז דבר על התמונות ששמו המדפיסים בשבתות כשאין רואה

בשנת תשמ"ט הופיעה בירושלים מהדורת צילום של הגדת פראג רפ"ז,
בשילוב פירושו המפואר של גאון הגאונים ואיש האלוקים ענק ההלכה והקבלה,
רבינו הגדול והקדוש הרב יהודה ליווא ב"ר בצלאל מאור הגולה זצוק"ל, המהר"ל מפראג זי"ע.
מלוקט מפורש ומבואר עם הערות ומקורות
מכל ספרי המהר"ל, על ידי הרס חיים פרדס
הוצאת מכון 'יד מרדכי' על שם הגאון הצדיק הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל

והנה בראותי שם את עמ' 215 ('שפוך חמתך') תמהתי מאוד לראות שהמסגרת המצוירת היא היא אותה מסגרת שבעמ' 9 ('אור לארבעה עשר'), פרט לציור הקטן שבתוך העמ' שהוא שונה.
קשה היה לחשוב שעשו טעות כזו במהדורה מצוירת ומפוארת זו, והכפילו מסגרת אחת פעמיים!

אולם אח"כ ראיתי מה היה באמת בהגדת פראג רפ"ז בעמ' זה, וראיתי את שם המהדיר, מלקט ומבאר הפירושים, הבנתי שהנכווה ברותחין נושף בפושרים!

הרי לכם זיוף ותרמית על טהרת הקודש ומטעמי צניעות מופלגת.

ואם תשאלו, מה הקורא והקונה מהדורה זו אשם, והלוא הוא חייב לעשות תשובה,  יש לעיין בשו"ת זכר יהוסף להגאון האדיר ר' יוסף זכריה שטרן זצ"ל אב"ד שאוועל, שהתרעם על חומרות שהנהיגו בתשעה באב, ומציין שמקור החומרות הוא באחד הפוסקים הגדולים, שרח"ל נכשל בתמיכה בשב"ץ [כמובן לאונסו, ומחשש לחייו ולמשרתו באיזמיר], וע"כ היה עליו לעשות תשובת המשקל ולהחמיר במנהגי ת"ב [שאנשי השב"ץ ביטלוהו], אבל מדוע עלינו להחמיר בכך ...

באונ' באר שבע יש ספרנית בשם רותי קלמן שעושה עבודת דוקטורט על "דגלי מדפיסים" אתמול שמענו הרצאה שסופרה כסיפור בלשי מרתק בדיוק בנושא ה"ונוס" מהרמב"ם של"ד (המאמר אמור להתפרסם בקרוב ב"פעמים") . אקצר את הסיפור . אין זה דגל מדפיס מדובר בסמל אופייני לונציה שהודפס לרגל אירוע מיוחד אירוח המלך אנרי השלישי מצרפת שבאותו הזמן עבר באיזור והתבשר על הפיכתו למלך

benayem:

לדבריך למה הדפיסו שוב את הסמל מאוחר יותר בשנת שס"ט?

לא מכיר מהדורת "משנה תורה" משס"ט. איפה וע"י מי נדפסה?

כוונת chouteng לספר קרבן אהרן וינציאה שס"ט

השה"ג מע"ס ערך בית חדש מתאר החיד"א את שו"ת הב"ח. בהגהות מנחם ציון מעיר שדף השער של ספר זה מהד' פפד"מ תנ"ז מעוטרת בצלמי ע"ז ולכן היא נדירה ביותר
כנראה שבירושלים  שנת תש"ם כהה לב המדפיסים שכן הם הדפיסו בשנית את השו"ת הנ"ל עם תצלום השער. אלא שאין שם זכר לצלם כלל.
[הכותרת שו"ת הב"ח הישנות היא כמובן תוספת של מדפיסי ירושלים]




הפיתרון נמצא בהערות שהוסיפו במפעל הבליוגרפיה ולפיה במהד' פפד"מ עצמה נעשו שערים שונים! "ראינו טופס שונה: השער מוקף מסגרת עם דמויות רבות, מעורטלות. בטופס זה יש בראש הספר [4] דף בלבד (במקום 6). נשמטו ההסכמות והקדמת המביא לדפוס. המפתחות נדפסו מחדש". 
נראה שהיו טעמים שונים בקרב הלקוחות של שו"ת הב"ח באותם ימים. [או שהמדפיסים לא חשבו שדמויות לא ראויות יפגעו בהפצת הספר. ומשנתגלתה טעותם מיהרו לתקנה] בכל אופן צלמי ע"ז לא מצאנו.

תוקן על ידי אלייעזר ב- 16/02/2009 15:03:54

חבר'ה נדמה לי שה'עיטורים' שצוירו סביב לספריהם של גדולי ישראל הם הם בגדר הנורמה, ורק אנחנו האנשים האומללים והמשונים שחרגנו מהפרופורציה. לאדם נורמלי של הדורות ההם, לא גרמה תמונה של גבר או אשה מעורטלים  ברזולוציה כה נמוכה, לגירויים או ריגושים למיניהם, ולכן אם אצל הגויים תמונות כאלו נחשבו לדבר יפה אין שום סיבה שאצלנו היהודים לא יטעמו מעט מיפיפותו של יפת אשר תשכון בגאווה באהלי שם.
הרגישות שלנו, אינה נובעת מסולם ערכים עם רף כה נקי ומעודן, או מרמת מוסריות וצניעות גבוהה, אלא שורשה דוקא בגלל היצר הרע המקנן בתוכנו. הראיה הפשוטה לכך היא, שהרי ידוע לכולנו שהקב"ה ברא את האדם ואשתו עירומים ללא כתונת לבוש כלל, וההזדווגות ביניהם נעשתה לעין כל חי, וכך היה נמשך המצב לנצח-נצחים לכל הדורות הבאים, אילמלא חטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת. וכשאכל אדם הראשון מעץ הדעת נכנס בו יצר הרע (רש"י בראשית ב' כ"ה) ומכאן באה הבושה לעולם. הוי אומר הפרישה המוגזמת וה'סלידה' מכל דבר שמזכיר ערוה וכיוצא בה, מקורה ושרשה ביצר הרע ולא להיפך. 
יש ביכולתי להוכיח זאת מעשרות מקורות בחז"ל, שככל שהאדם מבסס בתוכו את המגמה של הדעת האמיתית היא היצר הטוב, הוא אינו חושש ואינו מתרגש מכל תמונה חולפת או הבטה והצצה קלה, והדפסים מעין אותם תמונות הסרוקות כאן באשכול אינן מהוות אצלו מקור לנטיה או הרהורים רעים. כך שניתן לומר שאנו הם האנשים המשונים, שלמרות רוחב ידיעתנו והשכלתנו, מתלהבים וקופצים בהתרגשות מחשיפה של איבר כל שהוא בהדפס נחושת עתיק.
סליחה אם אני נשמע כמטיף מוסר לרבים, אך כוונתי רק לחלוק על הגישה שניתן לשפוט את הדורות הקודמים על פי כלי המחשבה העמומים והעכורים שלנו.

אשריך סופר סתאם שאין לך יצר הרע, כדוגמת אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת. סתאאאם.
בכל מקרה, החלפת שערי ספרים מעין אלו נעשתה בדורות הקודמים סמוך להדפסה ולא בדורנו.

הוטויר

אם לשיבושים קטנים בתוך הספר לא שמו לב אם נעשו בשבת, האם גם לשער הספר לא שמו לב לאחר השבת, או מינימום בשלב ההדפסה?

סופר סתאם

באופן עקרוני, אני מסכים שיש סיבות לסבור שגן עדן הוא מצב ראוי ואידיאלי, אם כי יש לשאול האם גם "ערומים... ולא יתבוששו" הוא חלק מהאידיאל. אולי המילה "אידיאל" גורמת להציג את זה מראש כדבר נלעג, אבל לא לכך כוונתי, אלא שלא מצאתי מילה יותר מתאימה. עכ"פ כוונתי למצב רצוי.

אמנם כבר באשכול זה העלו דברים דומים לשלך, למשל דוד אסף.

מ"מ, אני רוצה להעיר, שראשית, אדם וחווה היו לבדם בעולם, ולא היה איש שראה אותם, גם לא בניהם. אמנם לפי מדרש חז"ל בסנהדרין, ילדיהם הראשונים אולי כן, אבל לפי אותו מדרש הם עוד היו קטנים מדי.
שנית, האדם אומר לקב"ה "ואירא כי עירום אנכי ואחבא". אילו הבושה היתה רק מפני שחטא, אם כן למה הוא אומר "ואירא כי עירום אנכי ואחבא". אמנם ניתן לומר שזה התחמקות כדברי בנו "השומר אחי אנכי". אבל ניתן לומר שזו גם תשובה אמיתית. גם אנו רואים שהקב"ה עשה להם כותנות, כלומר הוא הסכים לכך שעליהם להתבייש ללא בגדים (זאת לעומת קין, איתו הוא לא הסכים גם לאחר מעשה). אם כן יש לשאול, אנו רואים שהאדם התבייש לפני האלוקים, ולא רק לפני בני אדם אחרים. מפגש עם האלוקים לכאורה אינו מעלה את היצר על פני השטח. אם כן מה מקור הבושה? אולי הוא דווקא מתוך התבוננות אמיתית? אולי, חטא עץ הדעת, אע"פ שהזיק, מ"מ גם העלה את האדם במדרגה, בצד העניין? גם בת שבע, אמרו חז"ל שראויה היתה לדוד מששת ימי בראשית, אלא ש'אכלה פגה'.

גם מצינו דבר מפורש בחז"ל לא פחות משאר המדרשים, ש"מאניה" נקראו "מכבדותיה". והכהן הגדול התהדר בריבוי בגדיו.

גם יש לדון האם אנו 'אומללים', כלשונך. המעיין בספרי 'נביאים אחרונים', ובפרט בספר יחזקאל, ימצא שעם ישראל נאשם בעברות חמורות ביותר, אף יותר מסדום (יחזקאל ט"ז. ואגב גם הפרק ההוא, לא כתוב בלשון עדינה, בלשון המעטה, ולא רק בתיאור ההאשמות). לכאורה ניתן להסיק מכאן, שמוסריותו של עם ישראל, איננה באה מרוב יצר הטוב, כך אם נלך לפי דבריך. גם המעיין בדברי ימי בית שני, ימצא שלנצרות היתה סיבה טובה להתפתח: אם עם ישראל עוסק בשנאת חינם, הרי יש סיבה טובה לחשוב שה' יחליף אותו, ותנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. ואם עם ישראל עוסק בשנאת חינם, הרי שהגויים צריכים לאזן את המשקל, ולעסוק בעודף אהבת חינם (למשל, לתת לסוטר את הלחי השניה). אז אני מציע לברר גם עניינים אלו.

אתה קורא לזה 'יפיפיותו של יפת אשר תשכון בגאווה באהלי שם'. אם כן עלינו לברר (ולא בציניות אני אומר זאת), מהיכן באמת באה ההתנגדות לזה? אינני מדבר על יצר הרע או יצר הוטב, אני מתכוון, כיצד קרה שלפני 800 שנה היה כך, והיום כך?

מראה מקום: עד שאתם דנים בתמונות האלו, בואו נחזור אחורה עד לימי שלמה (שלא נדון בהרכב משפחתו), בעיטורים שעיטרו את מקדשו, ואם הפסוקים בספר מלכים אינם מפורשים דים, או אם אי מי אינו רואה בפי' רש"י בהם פשט, הרי כדרש זה עדיין טוב, ואם גם זה לא מוצא חן בעיני אותו אי מי, מ"מ כאשר מציגים את זה כברש"י ביחזקאל אז זה כבר מצריך אותנו לחשוב שוב.
יחזקאל כ"ה ח' "יען אמור מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה..." רש"י:"הנה ככל הגוים בית יהודה... ומדרש אגדה שנכנסו להיכל וקפלו צורות הכרובים שצר שלמה על קיר ההיכל כמער איש ולויות והוציאום לחוץ אמרו ראו אלו שהיו מראים עצמם כצנועים במה היו עוסקין" . (ואגב, האם במגילת שיר השירים לא נפגשתם?)

טעות

תוקן על ידי yairgr ב- 09/02/2012 22:38:58

נראה ששכחו להזכיר כאן את הפסיפסים שעיטרו את בתי הכנסיות הקדומים בישראל ועוד

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 11/09/2014 16:04:33