האם "ואהבת לרעך" ו"ושימח את אשתו" דוחות פו"ר?

קוריצה: לענ"ד, הדעה שאת מביעה כאן אופיינית לדור שלנו, שבו אנשים חושבים יותר על המימוש העצמי שלהם מאשר על דור ההמשך. בדורות הקודמים, היה ברור לכולם שהמשימה העיקרית של האדם היא להעמיד את דור ההמשך.

וייתכן שיש לכך טעם עמוק: לדברי חז"ל, "אין בן דוד בא עד יכלו נשמות שבגוף". אם כך, ייתכן שבדורנו, דור עקבתא דמשיחא/אתחלתא דגאולה/הדור השביעי [בחרו את הנכון ע"פ הזרם שאליו אתם משתייכים...] כבר כלו רוב הנשמות שבגוף, וכעת חשוב יותר שהנשמות שכבר נולדו יממשו את כישוריהן הייחודיים מאשר שיולידו אנשים חדשים. ואולי זו הסיבה שבימינו אנשים נעשים בררנים יותר בבחירת בן/בת זוג, ומחפשים דווקא את החצי השני שלהם: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2376901

דחיית לידה ראשונה בזוג צעיר / הרב יובל שרלו: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20340

אראל, העניין הוא לא רק ההמתנה, אלא העובדה שאנשים רואים בהבאת ילדים מטרה עיקרית בחייהם, ואילו מימוש עצמי אינו כ"כ חשוב... אני לא מוצאת שום טעם בהמשך העולם אם האנשים שכבר חיים בו לא עושים דבר מלבד 'להמשיך את העולם'... אני מניחה שרוב האנשים כן מנסים לממש את עצמם וכן מיחסים לכך חשיבות אך לא כמו החשיבות שהם מיחסים למצוות פרו ורבו, אני באופן אישי חושבת שהדברים צריכים להיות הפוכים... אדם קודם כל צריך לדאוג לעצמו ולתיקון אישיותו - למימושו בעולם ורק אח"כ למצוות פרו ורבו.
אגב, אין זה אומר שרק לאחר שאדם סיים לממש את עצמו הוא יכול להתחיל להביא ילדים, משום שהדבר יכול לקחת זמן רב, אבל עליו לתת למשימת המימוש העצמי חשיבות ולעבוד עליה!

ארא"ס,

ייש"כ על המובאה מהרב שרלו. אלה דברים של טעם שהם בעצם המבוקשים לאשכול זה [מקווה לעיין בהם למרות מצוות היום הכפול, ע"ש ופורים].

אך תמיהני על דבריך לקוריצה. הלא כילוי "הנשמות שבגוף" הוא פן של מצוה אחת של פו"ר [שדומני שהוסבר באשכול אחר שפירושו שיש עניין בלמצות את פוטנציאל הוולדות ואינו כה רחוק מהפן המקביל המצומצם יותר של: "ולא תוהו בראה לשבת יצרה" ואכמ"ל]! האם דעתך שתכלית האדם הוא להיות מכונת וולדות לתכלית בלתי ידועה של וולדות הדור האחרון? הלא תכלית האדם הוא להתקרב להווה במקסימום וזה מימושו העצמי אלא שחלק מזה הוא תרומתו לעולם שלא יהיה תוהו ושיהיה המשך הבאת "נשמות שבגוף" אך לדבריך אינו אלא מכונה, אתמהה!

תוקן על ידי ווטו1 ב- 21/03/2008 9:31:03

כאשר רואה רחל שללאה יש בנים ואילו לה אין היא אומרת ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" היינו מצפים מיעקב שיגלה סימפטיה למצוקתה של אשתו ויתפלל עליה לפני ה' שייתן לה בנים, אך יעקב כועס עליה "ויחר אף יעקב ברחל".
מדוע כועס יעקב על רחל? הרי קיראתה נשמעת הגיונית? מה הטעם לחייה אם אין לה ילדים?
מסביר ר' יצחק עראמה:
יעקב גוער ברחל משום שלפי תפיסתה של רחל היא אינה מגשימה את יעודה בעולם אם אינה מביאה ילדים. יעקב לא מסכים עם השקפה זו, הוא לא מפקפק בתכלית וביעוד שיש בהבאת ילדים אך אין זו התכלית העיקרית שכן התכלית העיקרית היא מימוש עצמי ושאיפה לעבוד את הקב"ה בלב שלם.

ווטו1: "הלא תכלית האדם הוא להתקרב להווה במקסימום וזה מימושו העצמי" - השאלה היא האם זו תכליתו האישית של כל אדם ואדם, או שזו תכליתה הכללית של האנושות. ע"פ התורה, האם אינו עומד לעצמו, אלא הוא חלק משרשרת שלמה שמגיעה מאדם הראשון עד סוף הדורות, והיא שצריכה להשיג את התכלית של התקרבות לה' במקסימום. אדם שנמצא באמצע השרשרת, ויעסוק במימושו העצמי על-חשבון הבאת צאצאים, יפגע בתכליתה של השרשרת כולה; אבל אדם שנמצא בסוף השרשרת או קרוב לסופה צריך דווקא להשקיע יותר במימושו העצמי. כך ניסיתי להסביר מדוע יש הבדל בין הדורות הקודמים לבין הדור שלנו.

ארא"ס,

א. ע"פ התורה רק כאשר בנו חכם יותר קודם בנו לת"ת, אך לא נכדו ושום אדם אחר [מובן ע"פ סברת ר"ג על המבזבז יותר מחומש מאחר והתורה אמצעי חינוכי לקחת את האדם מהיכן שהוא עומד בדרגתו לפי הסתגלותו הרגילה ולקדמו משם לדרגה הבאה ולא לקפוץ למקום שבפנמיותו לא יתחבר אליו. במילים אחרות; התורה דורשת מהאדם להיות זושא ולא ג'ון גאלט.]
ב. גם למי שבדרגה כזו של תכלית התורה מעבר לציווי התורה והוא מוכן למסור מהתקדמותו גם עבור מי שאינו בנו [כמו מי שנמנע לגרום הריגת בע"ח למילוי כריסו], בנידון דידן הרי אין שום ביטחון שמבחינת רצון הווה, תצליח שרשרת העמדת הצאצאים יותר ממימושו העצמי ואין ספק במה שאינו בידו ודורש טירחה מוציא מידי וודאי מה שבידו.

"ואין ספק במה שאינו בידו ודורש טירחה מוציא מידי וודאי מה שבידו" - אם כך, אף אחד לא צריך להתחתן ולהוליד ילדים, שהרי הילדים ספק יצליחו ספק לא יצליחו, ובמקום זה עדיף שיעסוק בתורה!

אראל אף אחד לא אומר שאנשים לא צריכים ללדת ילדים ולעסוק בתורה כל היום וכל הלילה, אך התפיסה כי הבאת ילדים היא תכלית האדם היא לע"ד תפיסה מוטעית, כדי לחיות חיים טובים ונכונים אדם צריך לעשות הכל מהכל, ז"א, לעסוק בתורה לעשות מצוות להתחתן וכו' וכו'.......
אסור לו לוותר על מימושו העצמי למען "כילוי הנשמות שבגוף" ועליו לשלב בין שני הדברים...