אנחנו אגואיסטים???

שלום,
אתמול בויכוח שהיה לי עם חברה היא קראה לעברי "אגואיסטית שכמוך, אכפת לך רק מעצמך"
מאד נעלבתי מהקריאה שלה, אני אגואיסטית? מה פתאום? הרי אני נותנת צדקה, מתנדבת, עוזרת, דואגת והרשימה עוד ארוכה, ואיך היא יכולה לקרוא לי אגואיסטית? הרי כ"כ אכפת לי מהחברה ומהכלל.
אבל אז עצרתי לרגע לחשוב, הייתכן ואני באמת אגואיסטית?
התחלתי לחשוב על כל הדברים הטובים שאני עושה ועלתה לראשי מצוות הצדקה,  
האם באמת אכפת לי מאותו עני מסכן, חסר כל שיושב ברחוב בבגדיו הבלויים ומתחנן למעט כסף ותשומת לב?
בטח שאכפת לי ממנו! הרי ליבי נתמלא חמלה כשראיתי אותו ומיד הושטתי את ידי אל הארנק והוצאתי משם מטבע כדי שאוכל לתת לו. כן, ללא ספק אינני אגואיסטית! אני נותנת צדקה אך ורק כדי לעזור לאותו עני מסכן ותו לא!!!
ליבי התמלא שמחה ואושר.
אבל אז עלתה עוד מחשבה לראשי, למה נתתי לאותו העני כסף? ושוב שאלתי את עצמי האם היה כאן שמץ אגואיזם? ושוב עניתי שזה לא ייתכן, מה אני מרוויחה בנתינת הצדקה? הרי לא עשיתי את זה כדי להרשים משהו, וגם לא עלתה בליבי התקווה שיום יבוא ואקבל מאותו עני גמול על הכסף שהבאתי לו.
אך עדיין לא תיתכן האפשרות שעשיתי מעשה ללא כל סיבה ואפילו נסתרת שבנסתרות. ואז עלתה לראשי הסיבה הטובה מכולן, עשיתי זאת לשם שמיים, צדיקות לשמה!!!
אין איש שיכול כעת לבוא ולטעון כנגדי שאני אגואיסטית!
ושוב צפו ועלו להן מחשבות - האם הרגשתי טוב אחרי שנתתי צדקה?
כן, אין ספק, נתינת הצדקה גרמה לי להרגשה טובה, אני לא יודעת מה הסיבות להרגשה הטובה, האם הסיבות הן משום שארוויח מצווה? או משום שהדבר גרם לי להרגיש כמו בן אדם טוב? - אינני יודעת יכולות להיות סיבות רבות אבל המסקנה היא חד משמעית - הרווחתי משהו מעשיית מצווה זו!
ולכן אני תוהה האם הייתי נותנת צדקה גם אם לא הייתי מרגישה טוב? גם אם לא הייתי מרוויחה מצווה?
שאלה זו לא עולה בקרבי רק במצוות הצדקה ניתן למצוא זאת בכל מצווה ומצווה, כל אחת ואחת מהן מביאה רווח לעושה אותה, בין אם זה רווח מיידי ובין אם זה רווח לעתיד לבוא.
אבל האם היינו עושים מצוות גם בלי אותו רווח?

אם אנחנו חיים  אך ורק עבור עצמינו- איך אנחנו יכולים לעבוד את ה' מאהבה, האם אין ברצון שלנו להתקרב לה' ולעשות את כל מצוותיו בלב שלם יותר עשייה בשביל עצמינו מאשר עשייה לה'...?

בפסוקים בהם מצווים על אהבת הזולת כתוב "ואהבת לרעך כמוך" ומפרשים שהכוונה באהבה זו היא אהבה של נתינה שכתוב "לרעך" ואילו באהבת ה' כתוב "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשיך ובכל מאודיך" וזוהי אהבה של קבלה, אדם צריך לאהוב את ה' על מנת לקבל ממנו ובשביל לעשות לעצמו!

אני חושב שיש כמה סוגים של הרגשות "טובות" אחרי מעשים טובים:

א. מגיע לי עכשיו הכרת טובה מבני אדם או שכר מאלוקים.
ב. לא יהיו לי ייסורי מצפון. או: בניתי לעצמי אישיות טובה ומוסרית.
ג. השני נהנה. כמה טוב.
ד. אני נהנה כי לשני טוב.

סידרתי אותם לפי מעלתם. לדעתי, הרגשה א' היא הפחותה ביותר, והרגשה ד' המעולה ביותר. עם זאת, לב' יש מעלה על ג', מכיוון שבב' יש אישיות שבנויה היטב, וממילא גם החסד יותר שלם.


שימו לב שיש פה גם מהלך -
הרגשה א' הפחותה היא בעצם דומה לאגואיסטיות. אין זו בהכרח אגואיסטיות. אבל יש דמיון בין אדם כזה לאדם אגואיסט. האדם דואג רק למה שהוא יקבל בעקבות המעשה הטוב שלו.
בהרגשה ב', גם שם האדם דואג לעצמו - אבל לעצמו למען אחרים - הוא דואג שאישיותו תהיה בנויה כראוי, ובנויה כראוי פירוש הדבר שאכפת לו מאחרי.
בהרגשה ג' שוב האדם דואג לעצמו, אבל פה הוא מתעלה על עצמו - הוא מרגיש שהשני הוא חלק ממנו. ולכן הוא שמח אם הוא יודע שלשני טוב. זהו הרעיון החסידי.
בהרגשה ד', האישיות כ"כ בנויה, שזה שלשני טוב איננה הרגשה שונה מאשר ההרגשה שלי טוב. אלא זה אותה הרגשה - אני והוא זה אותו דבר, וממילא ההרגשה שלו היא גם הרגשה שלי.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 19/03/2008 20:20:04

אני שוב שואלת
מה הדרך הנכונה לעבוד את ה'?
האם יכול להיות שבדרך הנכונה תהיה לעובד ה' גם הנאה מעצם העובדה כי הוא הצליח להקרב אל ה'...?

בהחלט,
וזהו השכר המובטח לצדיקים לעת"ל קרבת אלו'.