האם זה טוב לערבב מצוות?

לפני כל חג מגיעות לבית הכנסת בקשות לתרומה, אבל הבקשות שמגיעות לפני חג הפורים הן מיוחדות - הן מציעות לתורמים לערבב שתי מצוות או יותר, למשל:
 * "גם מחצית השקל וגם פדיון שבויים בתרומה אחת" (לועד למען שחרור יונתן פולארד);
 * "גם מחצית השקל, גם עזרה ללומדי תורה, וגם תמיכה בהתיישבות יהודית בעיר מעורבת בתרומה אחת" (תרומה לגרעין תורני בעיר מעורבת כלשהי);
 * "גם משלוח מנות וגם עזרה למגורשי גוש קטיף בתרומה אחת" (קניית בקבוקי ליקר שוקולד מתוצרת המגורשים);
 * "גם משלוח מנות, גם מחצית השקל, גם מתנות לאביונים, גם גאולת קרקעות, גם מלחמת מצוה, גם לימוד תורה, גם פריה ורביה וגם שילוח הקן בתרומה אחת" (את זה לא באמת ראיתי...)

ואני תוהה: האם אכן ראוי לערבב מצוות? האם לא עדיף לתת לכל מצוה את הכבוד הראוי לה ולקיים אותה בפני עצמה?

לא טענתי שאסור לערבב מצוות, אלא רק שיש בכך פגם כלשהו, בכך שלא נותנים לכל מצוה חשיבות בפני עצמה, כאילו שמצוות "מחצית השקל" (למשל) אינה ראויה שיעשו לה זכר בפני עצמה, אלא רק אם אפשר באותה הזדמנות לקיים גם מצוה אחרת.

ועוד: חז"ל אמרו בפרקי אבות "והכל לפי רוב המעשה", ופירש הרמב"ם (נדמה לי), שאפילו כשמדובר במצוה אחת, כגון מצוות צדקה, עדיף לפצל אותה ולתת 100 שקלים בודדים ל-100 עניים שונים, מאשר לתת שטר אחד של 100 ש"ח לעני אחד, כי מעשה הנתינה משפיע על הנפש; קל וחומר כאשר מדובר במצוות שונות - לכל מצוה יש השפעה כלשהי על הנפש, וכאשר מקיימים כל מצוה בנפרד, מאפשרים לכל מצוה להשפיע.

לדוגמה, מחצית השקל המקורית שימשה לבניין המשכן, ואם כך, גם המנהג לתת זכר למחצית השקל (שאמנם אינו מצוה) מטרתו לעורר את הנפש לבניין המקדש, וכאשר משתמשים בו למטרה אחרת, מאבדים את ההשפעה הזאת. לענ"ד הזכר הטוב ביותר הוא לתת את מחצית השקל לגופים העוסקים בהכנות לבניין המקדש; או כתרומה לבית הכנסת שהוא "מקדש מעט". ובמקביל ראוי לתרום לפדיון שבויים, אבל לא כ"זכר למחצית השקל" אלא כמצוה בפני עצמה.

מצות משלוח מנות נועדה להגדיל את השמחה בפורים, וגם מתנות לאביונים נועדו להגדיל את השמחה אבל זה סוג שונה של שמחה, ולכן לענ"ד ראוי לקיים כל מצוה בנפרד.

מואדיב: "לכאורה, על גבאי הצדקה להפריד את הקופה בבית הכנסת, כדי שכל אחד יוכל לתרום בנפרד לעניים, להכנסת כלה, לתיקון הספרים וכו', שכן יש מצווה לכל אחד מהם בנפרד" - ברבים מבתי הכנסת שאני מכיר אכן יש כמה קופות צדקה המשמשות למטרות שונות, כך שכל אחד יכול לתרום למצוה החביבה עליו. 

"אם נקלעת לידי הזדמנות לקיים שתי מצוות כאחת (למשל, להוכיח את עמיתי על מעשה לא ראוי שעשה, אך במקביל לעשות זאת בסבר פנים נאות ולא לשנוא אותו בלבבי), עלי להשתדל לעשותן כל אחת בנפרד (קודם להוכיח את עמיתי, ורק אחר כך לא לשנוא אותו בלבבי)." - זו לא דוגמה טובה, כי "לא תשנא" היא מצוות לא-תעשה שיש לקיים בכל זמן, הדיון הוא רק על מצוות עשה. והמצוה להוכיח בסבר פנים יפות היא סעיף של מצוות התוכחה, ולא מצוה בפני עצמה. דוגמה טובה יותר היא: אם יש הזדמנות להוכיח מישהו על כך שעשה מעשה רע, ובמקביל אפשר לנסות להתרים אותו לארגון צדקה - האם יש לקיים את שתי המצוות כאחת? לדעתי גם כאן התשובה היא לא: כשמוכיחים מישהו, יש להתמקד בתוכחה ולא לנסות להשיג עוד מצוה באותה שיחה. מניסיוני (גם כמוכיח וגם כמוכח...) הערבוב פוגע באפקטיביות של שתי המצוות.

האם מותר להשתמש בנר חנוכה גם בתור נר שבת? עד כמה שידוע לי, חז"ל בפירוש קבעו שאסור להשתמש בנר חנוכה לכל מטרה אחרת, גם לא למטרת מצוה כמו נר שבת, ונראה שהסיבה לכך היא כמו שכתבתי - לתת למצות נר חנוכה את הכבוד הראוי לה.

תוקן על ידי אראלסגל ב- 25/03/2008 15:23:24

א. הכלל שאין עושין מצוות חבילות חבילות, במקורות חז"ל שבהם הוא מופיע, אמור על מצוה אחת במספר אנשים/עצמים/מצבים הנעשים במרוכז (השקאת שתי סוטות; עריפת שתי עגלות; ריצוע אזני שני עבדים - סוטה ח, א).

על מעשה אחד המשרת שתי מטרות שונות, לא מצאנו את הכלל שאין עושין מצוות ח"ח. 

אולם, מצינו את הכלל בהקשר של ברכה אחת הכוללת מספר ענינים (ברכות מט, א), ובהקשר של כוס יין אחת המשמשת לשתי ברכות (פסחים קב, ב).
 
ב. כנראה שהעולה מכך, כפי שנתבאר בדברי קודמיי, הוא שהאיסור (מדרבנן, כמובן) בא לשלול נוהג של 'עיסקת חבילה' קלילה, נושאת אופי מזלזל של החפץ להתפטר מן המצוות.

העמדת פס ייצור של עבדים לרציעה, או של סוטות להשקייה, היא זלזול במצוה; ניצול השעה שבה מברכים את האלוקים לעוד כמה פרטים שעלינו להודות לו עליהם, הרי הוא זלזול בחובת הברכה וההודיה. כך הוא גם הרושם העולה מן הסוגיה בפסחים שם, שהמברך ברכת המזון ומקדש על אותה הכוס הרי הוא כאומר, אם כבר יש כאן כוס יין, בא נברך עליה, נקדש עליה, נשיא בה אשה ונשתה אותה בהסיבה.

מה שאין כן בעשיית מעשה אחד לשתי מטרות, אין כאן זלזול במצוה. אדרבה, יש לראות בזה ממד עומק של מעשה האדם, שנדרש לכמה פנים. ומכל מקום, גם אם אראל רואה בזה פספוס וחוסר מיקוד של מחשבת העושה, עדיין אין בכך זלזול ואין זה בכלל האיסור מדרבנן. וכאמור, ניתן לראות זאת מזוית חיובית, של יציקת תוכן עמוק, מורכב מכמה ערכים, למעשה אחד קטן*.

ג. היחיד (למיעוט ידיעתי) הרואה במעשה אחד המשרת מס' מטרות כאסור מפני 'אין עושין מצוות ח"ח', הוא בעל 'כתב סופר', הדן (שו"ת, אורח חיים, סימן קלט) במי ששולח מנות לאביון, שאין ראוי לקיים בזה את שתי המצוות כאחת.

ואכן, כבר תמה עליו בעל 'שדי חמד' (בערך 'אין עושין מצוות ח"ח'), היכן מצינו שנאמר הכלל על כגון דא. בדבריו מציג ה'שדי חמד' במפורש את החילוק הנ"ל, שלא נאמר הכלל אלא במצוה אחת הנכפלת למספר אנשים, ולא כאשר מעשה אחד משמש לשתי מטרות.

[ד. מעניין לציין שהגאון 'שדי חמד' לא השגיח בכך שבעל כתב סופר עקבי בתפיסה זו, וכבר בסימן כו בספר הנ"ל הוא מורה שאם יש לאדם שמן אחר, אסור לו להשתמש ב'שמן שריפה' (שמן של תרומה טמאה) להדלקת נר חנוכה, משום 'אין עושין מצוות חבילות חבילות', זאת על סמך ההלכה האחרונה במסכת תרומות שבירושלמי, אשר נתפרשה באופן אחר על ידי כל פרשני הירושלמי.]

ה. נר חנוכה אסור ליהנות מאורו, ומשום כך אינו יכול לשמש גם כנר שבת. אין לכך קשר לכלל הנידון.

ו. הרמב"ם כמובן לא בא להורות שמוטב ליתן פרוטה למאות עניים, מתנה שאין לה כל ערך ממשי, מאשר ליתן לעני אחד מתנה מכובדת שתסייע לו להשתחרר ממצוקותיו. לא דן הרמב"ם אלא על השלמות האישית הנקנית בנפש האדם במעשיו. לענין זה, הכל לפי רוב המעשה, כלומר, כל פעולה נוספת מחזקת את המידה הטובה בנפשינו, לאו דוקא בתלוי בגודל המעשים. אולם למעשה, עלינו לתת את המתנה בהתאם לטובת המקבל ולא בהתאם לטובת הנותן!

------

* הגמרא במסכת מגילה מציעה 13 סיבות שעמדו מאחורי הזמנת המן למשתה אסתר. לבסוף מסכמת הגמרא בשם אליהו הנביא שכל הסיבות נכונות! אסתר הזמינה את המן מחמת כל הטעמים שפורטו שם. בעיני, מעשה אחד שעומדות מאחוריו 13 סיבות, כל אחת לכשעצמה, הוא מרשים ונעלה (ומחושב ועמוק) יותר מאשר אילו היתה אסתר נזכרת כל פעם לאחר מעשה בסיבה נוספת, ומזמינה שוב את המן.

  
   

_________________

רודולף 

שטיינר

אתה כותב באריכות את דעתך בעניין (דבר יפה כשלעצמו) אך מתעלם ממה שכתבתי כי הפרסום בלשון "גם...וגם...בתרומה אחת" הינו בדיוק "עיסקת חבילה קלילה נושאת אופי מזלזל של החפץ להתפטר מן המצוות", גם הרוצע עשר עבדים יכול לומר: אני מרוויח עשר רציעות במכה אחת. ועל זה בדיוק בא האיסור (אמנם מדרבנן, אבל עדיין איסור) לעשות מצוות חבילות חבילות.

כמובן האיסור הוא לעשות מזה עיסקת חבילה, ואם אדם פרטי החליט לנצל את מה שביכולתו לתרום לשתי מטרות כאחת, זהו מעשה נעלה. אבל באותה מידה, זהו מעשה נעלה לנצל שעה אחת כדי לרצוע שני עבדים. הבעיה היא כאשר עושים מזה פס ייצור. והפרסום בצורה הנ"ל בדיוק עושה מזה פס יצור של מצוות.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 25/03/2008 19:39:15

ומה עם פורים המשולש שכל הסבה היא לא לערב סעודת פורים עם סעודת שבת.

.


שוב אחזור ואחדד:


האם מישהו מכיר מקור בו נאסר לבצע שתי מצוות בפעולה אחת משום חבילות חבילות?


בכל המקרים הזכורים לי, מדובר על עשיית מצווה אחת לכמה אנשים, כמו רציעת שני עבדים כאחת, השקיית שתי סוטות כאחת, או הויכוח אודות מילת תאומים.

מישהו מכיר מקור - פרט לזה שהביא רודולף לעיל (לא הכרתיו - תודה!) - בו עשיית שתי מצוות בפעולה אחת נאסרת משום חבילות חבילות?

כאשר אשה נופלת ליבום היבם מקיים שתי מצוות בב"א. א. יבום, ב. פו"ר.