לפי כל המסופר שם נראה גם שהמחבר חפץ להציג את "הסבא קדישא" כמקובל עצום לצד ר' חיים שאול דוויךּ-הכהן מרחובות הנהר, ובכך "להכשיר" את המונקאטשער כ"גדול המקובלים" שהנה קיבל "הסכמות" מ"המקובלים הספרדים האותנטיים" היושבים בארץ ישראל.
בשעה שלמעשה נראה שלא פגש בארץ ישראל אף לא במקובל אחד (מלבד ר' דוויךּ-הכהן) ולא ידועה התכתבות בינו לבין מקובלים אחרים בירושלים (עד כמה שאני יודע)
על ישיבת בית אל ושער השמים וכיוצא בהן פסח בביקורו
תוקן על ידי עמקרפאים ב- 25/03/2008 16:30:09
נשלח ב-26/3/2008 23:48
אציין בינתיים מסמר נוסף בארון הקבורה של גולדשטיין.
לפי הנ"ל, בשנת חייו האחרונה (תרפ"ט-תר"ץ) סירב הרב אלפנדרי לראות אפילו את בחורי ישיבת חברון, והוציא אותם מביתו ("לא אדבר עמכם, ודחיתים"...). זאת מפני הפשע הגדול של הגילוח והבלורית (הרי לדברי גולדשטיין עצמו, הרב אלפנדרי לא מצא בהם פגם ביראת שמיים וכל שכן לא בלימוד תורה).
בהתאם לתיאור זה, על אחת כמה וכמה שהרב אלפנדרי היה מסלק מביתו בחמת זעם את תלמידי ישיבת 'מרכז הרב', שבראשה עמד כזכור אותו רודף בצע ידוע ממשרד הציונים וכו' וכו' ועד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים וכו' וכו'.
האמנם? הבה נחזה לדוגמא בתיאורו של אחד מתלמידי 'מרכז הרב' באותם ימים, שבתאי דון יחיא שמו, המתאר לפי תומו את זכרונותיו מהרב יצחק ריף הי"ד, מחשובי תלמידי 'מרכז הרב' בשנותיה הראשונות ולימים רבה של העיירה זאגר ישן (בה נספה בשואה). וכך הוא מספר:
"בשנתיים האחרונות לישיבתו בארץ [=סביב תר"ץ] שיתף אותי [=הרב יצחק ריף] בביקורי חג אצל רבני העיר וגדוליה... ראשון במעלה היה הגאון ר' שלמה אלפנדרי, חכם ספרדי בן מאה וחמש, מפליא בעירנותו ובתקיפותו, שהיה שורף בהבל פיו כל חכמי הדור. משנתו היתה סדורה, ברורה ופסקנית. ר' יצחק היה עוקב אחרי הליכותיו של הישיש זריז התנועה שהיה מסתובב בחדרו הקטון ופולט במהירות דברי תורה מענייני דיומא..." (נר יצחק [עורך: הרב מ"צ נריה], תל אביב תשי"ז, עמ' 18)
כמדומני שאין צורך להוסיף דבר.
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 26/03/2008 23:51:07
נשלח ב-27/3/2008 07:13
ממי אתה מביא ראיה ? מר' יצחק ריף או מר' שבתאי דון יחיא ?
בכל מקרה, אולי לשניהם לא היתה בלורית וגידלו זקן ? לא יכול להיות ?
נשלח ב-27/3/2008 08:27
אם אני לא טועה, אזי ר' יצחק ריף היה נראה כבן הדור הישן. שבתי דניאל, קשה לי להאמין.
נשלח ב-27/3/2008 20:17
אכן הרב יצחק ריף כבר היה אז רב (צעיר מאד), וכמו"כ היה מפורסם ב'מרכז הרב' כ"וולוז'ינער" מבחינת אישיותו והופעתו. משא"כ שבתאי דניאל כפי שציין בעלבעמיו.
מתפעל, החמצת קמעא את תורף דברי. ממי אני מביא ראיה? לא מעניין הבלורית, כי אם מעצם העובדה ששני תלמידים (וזוהי מובאה מקרית, אגב; אם אפשפש יותר לא מן הנמנע שאמצא עוד כמוה) הלומדים בישיבת מרכז הרב ביקרו לא פעם בביתו של הרב אלפנדרי, והלה - תקן אותי אם אני טועה - משום מה לא מיהר לזרוק אותם החוצה דרך החלון, כפי שגולדשטיין כנראה היה דורש ממנו היות שהם נמנים על תלמידי ראש משרד הרבנות הציוני שר"י ומוסדו הידוע לשמצה... (הרי כאמור, אם לא הסכים לפגוש את תלמידי חברון, תלמידי מרכז הרב לא כל שכן?)
נשלח ב-27/3/2008 20:58
בתמונה שבספר נר יצחק נראה ר' יצחק ריף מזוקן. הבלורית אם ישנה, מוסתרת במגבעת.
נשלח ב-30/3/2008 10:27
תכלת, הפלגת.
מגיע בחור ישיבה לרב אלפאנדרי בעל חזות חרדית, בהכרח הוא יודע היכן הוא לומד ?
וגם אם כן, אין בזה שום ראיה לכאן או לכאן. הוא לא אמר שידחה מישהו בגלל מקום לימודו אלא אם יבואו בלי זקן ופיאות.
נשלח ב-30/3/2008 12:40
באותו זמן ישיבת מרכז הרב נחשבה לשמרנית הרבה יותר מישיבת חברון, וודאי בלבוש של לומדיה שרובם נמנו על בני הישוב הישן.
חיים הרצוג, מספר שהוא למד שם בבואו לארץ, והזדעזע מהאווירה הכבדה והשמרנית. כשעבר לחברון זו היתה בשבילו הקלה גדולה.
צריך לזכור שהרב חרל"פ היה מבני הישוב הישן, לעומת הרבנים שהגיעו מליטא.
נשלח ב-30/3/2008 18:48
שמחה בונם, רוב התלמידים במרכז הרב של אותן שנים לא באו מהיישוב הישן, וגם לא מהחדש, אלא בעיקר מאירופה. יש שתי תמונות של בני הישיבה שצולמו בשנים תרפ"ו-תרפ"ט, וכמדומני שרובם בהופעה מודרנית יחסית.
ובאשר לחיים הרצוג, הוא למד במרכז הרב באמצע שנות השלושים ואילך, ואז חתך האוכלוסייה כבר היה שונה.
מתפעל, הרי זהו קל וחומר! אא"כ תאמר שהיה לו שיגעון מיוחד לגבי פאות ו'בעיות' אחרות לא הפריעו לו? הרי גולדשטיין אומר להפך, וכפי שכבר שניתי ושילשתי, לפי תיאורו הדבר שהיה צריך להפריע לו כמעט יותר מכל הוא תלמידים ומקורבים של הרב קוק - הרבה יותר מעניינים של הופעה חיצונית - וזאת בבחינת "הלא כבר הייתם אצל קוק ומה תחפצו ממני ומדוע אתם פוסחים על שני הסעיפים"... (עיי"ש באורך ותתרשם עוד).
נ.ב. היות שהרב ריף היה רגיל בביתו, מן הסתם ידע היכן הוא לומד.
נ.ב.2 קרוב לוודאי ששבתאי דניאל לא היה עטור זקן ופאות. (מ.ש.ל)
נשלח ב-31/3/2008 07:16
חיים הרצוג למד בשנת תרצ"ה או תרצ"ו. יתכן שאתה צודק. לפחות שניים הידועים לי שלמדו גם באותם שנים היו הרב יהושע יגל, וחיים כהן לימים נשיא בית המשפט העליון - ושניהם מאירופה באו. בכל אופן האוירה בישיבה וודאי היתה יותר ירושלמית מאשר בחברון שהגיע היישר מסלאבאדקא.
נשלח ב-31/3/2008 09:01
תכלת, אם לדין יש תשובה.
כאשר באים חבורה של תלמידי חברון עם כל ה'יש', הם תלמידי חכמים שמכירים בערך עצמם ובאים "לדבר בלימוד" עם הזקן ולהרשים אותו, לא מצא חן בעיניו ואמר להם את הווארט שלו, הראיני נא מראייך, ודחיתים, לפיענ"ד כוונתו שלא רצה לדבר איתם בלימוד, ולא שזרק אותם מביתו.
אבל אם באים שני בחורי ישיבה ממרכז, אחד מהם מקורב אליו ובעל חזות חרדית והשני נלוה אליו , אין הם מנסים כלל לומר לפניו פלפולים ולהרשים אותו בדברי תורה אלא נכנעים לפניו ורוצים רק ללמוד ממנו, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
ואולי אחז פארקערט, שצריך לקרב אותם כדי שיעזבו את ישיבת הרב קוק לישיבה טובה יותר.
אין לדעת
סתירה לגולדשטיין איני רואה כאן.
נשלח ב-29/3/2009 11:40
בספרו החדש של מלר על הרב אהרון כהן מופיע שהנ"ל בתור בחור בישיבת חברון, עלה לבקר את הר"ש אלפאנדרי ודיבר איתו בלימוד.
נשלח ב-29/3/2009 16:31
תכלת, כנראה שהזייפן זה אתה, כי גולדשטיין לא כתב הדבר על תלמידי ישיבת מרכז הרב כלל, אלא על רבנים שביקרו קודם אצל קוק ואח"כ אצלו
