צבא לבנות

Kurtiza
לא הבנתי את תגובתך האחרונה:
האם האישה פטורה מ: לא תעמוד על דם רעך, וכן מדין ק"ו מהשבת אבידה- השבת הנפש, שהם יכולים להיות תשתית ההלכתית המשמעותית ביותר לשאלת השירות הצבאי?

נראה שלפי תשובתך האחרונה, יש גדר של מלחמת מצווה מיד צר שעליהם ולא (רק?) על בסיס של 'לא תעמוד על דם רעך' שלא לדבר על תשתית ההגנה העצמית- ש'חייך קודמים', כי נראה לפי דבריך, שיש הכשר בהלכה מלכתחילה- שיש גוף שהוא הצבא, וללכת לצבא נשים פטורות.

ועוד יש לעיין בסעיף שהאישה אינה יוצאת בכלי נשק, כי יש לזכור שמקור הדבר הוא בשאלת הפרשנות לדברים "לא יהיו כלי גבר על אישה" ובמסכת שבת מצינו בשאלת כלי נשק אם הם תכשיטים לגבר או לא- וידועה שם המחלוקת בין חכמים לרבי אלעזר (כמדומני- איני זוכר את המקור המדוייק). ששם מסכמים חכמים שכלי נשק אינם תכשיט (מה שהיה מכשיר יציאה בהם בשבת) אלא גנאי-  כמו כן הדבר מתחזק שמתירים לחוזר עם כלי נשק לאחר רדיפה של האויבים בשבת. כך שיוצא לפי המקור שם, שכל השאלה היא, האם כלי נשק הם 'תכשיט' (פוזה) או סתם כלי שבמקרה זה מיועד להרג, ואז אין משהו מהותי בהם והמסקנה שהם כלי.

ובכך לכאורה קושיה קיימת לדברי רבי אלעזר בן יעקב שמשנתו קב נקי אשר פירש שמדובר ביציאת אישה בכלי נשק, כי במסכת שבת אין כלי נשק תכשיט מיוחד לגבר - וכיצד ייתכן שאם אינם הכלי נשק תכשיט לגבר אלא גנאי יהיו אסורים על אישה? נראה על כן שיש להסביר את דברי רבי אלעזר בן יעקב, על בסיס הרמב"ם (כפי שאביא בהמשך למטה) כפי שזה בא במקורות אחרים של מסכת ברכות, על שאלת איסור התזת בושם אחר סעודה. ומתברר שזה הולך לפי מנהג מקום, במקום שבו התזת בושם מלמדת על חשד למשכב זכור אסרו, לעומת מקום שאין זה קיים ולכן אין בעיה להתזה. מתוך כך, נשיאת כלי נשק כפוזה 'מינית' היא האוסרת ולא עצם הנשיאה ללא כל משמעות מינית של 'מנהג מקום'. כל אריכות הדברים מלמדת ששאלת נשיאת כלי הינה בעיית הצניעות ולא בעיית היציאה למלחמה.

בסופו של דבר גם לפי הרמב"ם, גם אם נאמר שהוא לא עומד מאחורי הדברים: שאף כלה יוצאת מחופתה- עדיין הוא לא אמר דבר לפטירת אישה מלצאת למלחמה (אלא אם כן תראה לי). יותר מכך, היחס בעיניו לשאלת נשיאת כלי נשק היא בהקשר אחר לחלוטין- היא בהקשר של עריות וצניעות, כמנהג מקומות שעל ידי כך היו מושכים מינית (כמו שציינתי בפסקה לפני כן).

לכן נראה בעיני (אלא אם כן תביא מקורות מפורשים נוספים מפי חכמים) שאין הבעיה ביציאת האישה למלחמה אלא בהקשר של צניעות. ואין להקל בכך ראש, כי מדובר בסוגיות של עריות ואבזריהו דעריות.בייחוד לכאורה כאשר זה עומד בהקשר השאלה של 'והיה מחניך קדוש'. או כפי שנאמר במקום אחר (כמדומני רמב"ם) שאף האיש עדין הנפש היוצא לצבא ולמלחמה נהפך לאכזר וגס במובן הזה צריך עדיין עיון, כי נכון הדבר שנשים וגברים עובדים יחד במקומות רבים, אך הצבא הוא גוף שיעודו הופך אותו ליוצא דופן - זאת כמובן תוך כדי העמדה כנגד שאלת פיקוח נפש והצלת נפשות- הערך של הגנה מפני ש"ד.

ויש גם לזכור את שאלת הסטנדרטים שאנו כמדינה מציבים לעצמנו בשאלות של 'טוהר הנשק' (מבלי להיכנס להצדקתו או לא) ואי פגיעה באזרחים- כמו כן גם לפי מה שהבאתי למעלה בשאלת הסדרת היחסים בצבא שיהיו מושתתים על כבוד הדדי ללא הטרדות מיניות וניצול יחסי מרות.

 זה בגדול הסתכלותי בנושא שעדיין לא מוצה...

ואם אישה לא יוצאת לשדה הקרב, אלא משרתת בדברים אחרים - יש מי שמתיר לה ללכת לצבא מבחינה הלכתית...?