|
|
| נשלח ב-18/4/2010 01:05 |
 |
| |
פרק י"ג פסוק ל"ח וְאִישׁ, אוֹ-אִשָּׁה, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרָם, בֶּהָרֹת--בֶּהָרֹת, לְבָנֹת. לט וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה בְעוֹר-בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת--כֵּהוֹת לְבָנֹת: בֹּהַק הוּא פָּרַח בָּעוֹר, טָהוֹר הוּא 1. מה חדשו שני פסוקים אלו ביחס לכל מה שנכתב קודם? על מה בכלל מדובר כאן? 2. התקשיתי למצוא מפרשים וגמרות לגביהם. 3. הגמרא נדה יט. אומרת ש"כולו הפך לבן - בהק מיקרי". המלה בהק מופיעה (בכל התנ"ך, למיטב ידיעתי) רק בפסוק המצוטט. מה הקשר בין מה שכתוב בפסוק לבין כולו הפך לבן? _________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2010 12:01 |
|
| |
התופעות הללו מופיעות בדרך כלל אצל אשה סמוך לויסתה, כותבת התורה כי התופעות - הן טבעיות ואינן צרעת,
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2010 15:14 |
|
| |
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2011 21:57 |
|
| |
עיון בהפטרה (שלא קראנו היום)
(א) וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְקֹוָק תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע:
(ב) וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן:
(ג) וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:
(ד) וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
(ה) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים:
מעניין היחס בין כסף, זהב וחליפות בגדים, עשר חליפות בגדים שקולים כעשר ככרי כסף
(ו) וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:
הנערה המליצה על הנביא ואילו המלך פונה לאדם בערכו, מלך ישראל.
(ז) וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי:
נראה שבמכתבו של מלך ארם כלל לא הוזכר הנביא, אלא רק דרישה ממלך ישראל שידאג לרפואתו של נעמן.
(ח) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל:
מדוע המלך לא פנה לנביא? האם הגלל היחסים ביניהם.
(ט) וַיָּבֹא נַעֲמָן בסוסו בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע:
(י) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר:
נעמן ממתין בפתח הבית, אלישע אינו מזמינו להכנס ואף אינו יורד בעצמו אלא שולח שליח.
(יא) וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע:
על מה בדיוק כעס נעמן, על העצה או על שהנביא לא טרח לרדת אליו.
(יב) הֲלֹא טוֹב אבנה אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה:
(יג) וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר:
(יד) וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר:
מסקנה, דברי הנביא מועילים גם למי שאינו מאמין בהם.
(טו) וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ:
כעת נעמן בא אישית לפני הנביא ומודה שאין אלהים בכל הארץ אלא בישראל. מעניין להשוות לדברי אלישע לעיל ח, וידע כי יש נביא בישראל.
(טז) וַיֹּאמֶר חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן:
(יז) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיקֹוָק:
רש"י מסביר את בקשת נעמן:"מאדמה זו מארץ ישראל שהיא קדושה משא שני פרדים ואשאנה לעירי ואעשה אותה מזבח:" איני יודע מה חשב נעמן, אך האם יש ענין בעשיית מזבח מאדמת הארץ?
(יח) לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח יְקֹוָק לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח נא יְקֹוָק לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה:
(יט) וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ: ס
נעמן מבקש שה' יסלח לנעמן אם הוא משתחווה לע"ז מבלי להאמין בה, כנראה שהוא היה אנוס, מה ניתן ללמוד מכאן על ע"ז בשיתוף לבני נח ועל מסירות נפש אצלם. האם (כרמב"ם מאיגרת השמד) אלישע לא היה אמור לומר לו שיברח מאדוניו?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 02/04/2011 21:59:08
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2011 22:22 |
|
| |
בעל אתה שואל? או מפרש ומסביר -הסבר יפה
ויקרא פרק יב
(ו) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:
(ז) וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:
על מה בדיוק צריכה להביא היולדת חטאת? ועל מה בדיוק היא צריכה כפרה? בלידה היא לא קיללה ולא בא בטענות לבעלה. נגע הצרעת- המחלה הזו הרי לא ידועה היום, גם בזמנם היא לא היתה מחלה מדבקת. על מה נענש בעל הצערת? נכון חז"ל אומרים על לשון הרע, בסדר. אבל על מה הבגד נענש בצרעת?- בהמשך כתוב
ויקרא פרק יד
(לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
מלשון הכתוב אפשר להבין כי זו הבטחה חיובית, אבל בכל אופן הרי זו צרעת? מה חטא הבית? הרי לא הגיוני שצרעת על האדם היא בגלל לשון הרע- והיתר בלי הסבר? _________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2011 08:50 |
|
| |
ירוחם
אני מעיר
ולגבי קרבן חטאת
האם קרבן חטאת הוא דווקא על חטא? אולי הוא חיטוי מלשון ניקוי.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 03/04/2011 08:55:38
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2011 09:27 |
|
| |
הערות להערות
(ו) וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:
הנערה המליצה על הנביא ואילו המלך פונה לאדם בערכו, מלך ישראל. ואולי רוצה לחסוך לעצמו את טירחת החיפוש אחרי נביא עלום. שמלך ישראל ישבור את ראשו.
(ז) וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי:
נראה שבמכתבו של מלך ארם כלל לא הוזכר הנביא, אלא רק דרישה ממלך ישראל שידאג לרפואתו של נעמן.
(ח) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל:
מדוע המלך לא פנה לנביא? האם הגלל היחסים ביניהם. או בגלל שמקומו של הנביא לא היה ידוע לו, ראה את אליהו –רבו- החמקמק שעובדיה חיפשו עד (כמעט) בוש.
(ט) וַיָּבֹא נַעֲמָן בסוסו בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע:
(י) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר:
נעמן ממתין בפתח הבית, אלישע אינו מזמינו להכנס סוף סוף מצורע... ואף אינו יורד בעצמו אלא שולח שליח.
(יא) וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע:
על מה בדיוק כעס נעמן, על העצה או על שהנביא לא טרח לרדת אליו. של שניהם. אמרתי יצא + קרא (=התפלל) ולא יעץ לו להתרחץ בנהר מסכן יחסית לנהרות דמשק. ומדוע לא התפלל.
(יב) הֲלֹא טוֹב אבנה אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה:
(יג) וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר:
(יד) וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר:
מסקנה, דברי הנביא מועילים גם למי שאינו מאמין בהם. מכאן ראיה שמועילים לפחות למי שנותן להם די משקל כדי לנסות.
(טו) וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ:
כעת נעמן בא אישית לפני הנביא ומודה שאין אלהים בכל הארץ אלא בישראל. מעניין להשוות לדברי אלישע לעיל ח, וידע כי יש נביא בישראל.
(טז) וַיֹּאמֶר חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן:
(יז) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיקֹוָק:
רש"י מסביר את בקשת נעמן:"מאדמה זו מארץ ישראל שהיא קדושה משא שני פרדים ואשאנה לעירי ואעשה אותה מזבח:" איני יודע מה חשב נעמן, אך האם יש ענין בעשיית מזבח מאדמת הארץ? בוודאי נעמן ידע שיגזרו טומאה על ארץ העמים...
(יח) לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח יְקֹוָק לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח נא יְקֹוָק לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה:
(יט) וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ: ס
נעמן מבקש שה' יסלח לנעמן אם הוא משתחווה לע"ז מבלי להאמין בה, כנראה שהוא היה אנוס, מה ניתן ללמוד מכאן על ע"ז בשיתוף לבני נח ועל מסירות נפש אצלם. האם (כרמב"ם מאיגרת השמד) אלישע לא היה אמור לומר לו שיברח מאדוניו? האם נעמן היה שומע לו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2011 09:31 |
|
| |
תלמיד
נתחיל בסוף, האם בעברות של יהרג ואל יעבור אומרים מוטב שיהיו שוגגים?
הנביא כנראה לא היה עלום שם , מסתבר שהשבויה ידעה במי מדובר. או שלפחות המלך היה מציין במכתבו שהוא מחפש נביא ולא שהוא מצפה שמלך ישראל ירפאנו.
אליהו היה חמקמק כפי שמבואר בכתובים, אלישע למיטב זכרוני ישב בעיר הבירה וכנראה שהיה דמות מוכרת וידועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2011 09:45 |
|
| |
האם דין גוי כדין ישראל? לא עלום שם, עלום מקום. איני בטוח שהיה לו מקום קבוע. לרבו בוודאי לא, אף שנמסר כי רץ לפני המלך. בכלל דיונים על פסיכולוגיה, מניעים וקורות חיים של אנשים מלפני מליון שנה הם בגדר ספקולציה. נכון שתשובותי היו כאלו, אבל התכוונתי להדגים שכמעט אין שאלה בנושאים אלו שאי אפשר לשלוף לה הסבר שאין כמעט כלי לדעת אם הוא נכון או הבל
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2011 09:50 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: |  | |
המלים "ירקרק" ו "אדמדם" מופיעות בפרשתנו, והן מהוות לכאורה את הפעם היחידה בתנ"ך בה ירוק מופיע כתיאור צבע (ולא בלשון ירק השדה או יריקה).
הסיומת בה מוכפלות האותיות האחרונות משמשת בעברית מודרנית להקטנה (כלבלב) למרות שלדעת המשנה ירקרק הוא "ירוק שבירוקים". אמנם בספרי ובאבן עזרא מובאת הדעה שזו לשון הקטנה.
_________________
|
|
על אתר אונקלוס מתרגם ירקרק כירוק, ואדמדם כאדום. כמוהו מתרגם גם רס"ג. לא כירוק עז, אלא פשוט ירוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2011 20:57 |
|
| |
מואדיב - תודה.
מדי דברי בו: מכירים את הנודניקים* שמעירים לך על תפילה בעזרת נשים, בטענה שאם יש הפסק מחיצה אתה לא מצטרף למנין?
אז בפעם הבאה, הפנו את הטיפוס לרמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרק י' הלכה י"ב, "נכנס (המצורע, שמטמא בביאתו לבית) לבית הכנסת, עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות" (האמת שזו משנה בנגעים אבל הרמב"ם עושה איכשהו רושם יותר מקצועי.)
* "נודניק" = מי שמקפיד על דין או חומרא שאני אינני נוהג בהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2011 21:57 |
|
| |
שנרב
מה אתה מוכיח מהרמב"ם?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2011 22:10 |
|
| |
שהמצורע יוצא ידי חובת תפילה בציבור אף שהוא ברשות אחרת. (אני מבין שאפשר לומר שהוא לא יוצא י"ח אלא רק מרויח אמן וקדושה, זה נראה לי תירוץ לא רציני).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2011 22:26 |
|
| |
נדב, מי אמר שהוא יוצא? ובפרט שהרי אין חובת תפילה בציבור. זו רק מעליותא בתפילה. ייתכן שכוונת הרמב"ם היא שכשהוא רוצה להגיע לביהכ"נ זה מה שעושים לו. זה לא אומר שהוא יוצא. החידוש הוא שלא זורקים אותו מביהכ"נ אלא מאפשרים לו להיות שם. אבל אין הכרח לומר שהוא מתפלל במניין.
ועוד, אפשר לדחות שמדובר כשהוא מגיע לקריאת מגילה וכדו', כלומר לצאת יד"ח במשהו שאינו קשור להצטרפות למניין אלא סתם מדין שומע כעונה. זה די דומה להצעה שלך לגבי קדושה ואמן, ולא נראה לי דחוק כ"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2011 09:43 |
|
| |
שנרב
הצטייד בשו"ת אור לציון (הרב אבא שאול) שפוסק כך. זה ממש מקצועי
_________________
|
|
|
|
|
