חלות דברי תורה של רב "לשעבר".

ושוב אני בדילמה.
ברגעי החלשים יותר נהגתי בעבר להקשיב לדברי תורה שנאמרו בערוצי הקודש.
רמתם ידועה ,זכיכותם ברורה וגם השפעתם ברורה .
דוקא אולי אני שבאה ממקום מאוד פלורליסטי ומקבל חיפשתי ואני עדיין מחפשת את ששוטר החיצוני.
כל כך לימדו אותנו בסביבה שצמחתי בה לגדל את המוסר האוטונומי .
אבל לפעמים היום אני מחפשת את השוטר החיצוני אותו הרב שדבריו יגעו לליבי ויתן לי מוסר.
ומצאתיו .
כן .
באחד מערוצי הקודש.
השבתי לדבריו הטמעתי אותם .העברתי אותם הלאה למשפחתי לחברי ןולמעשה דבריו שאינם יוצאי דופן בכלל מצאו הד בליבי.
דבריו היו פשוטים ונהירים לכל יהודי משל הוצאו ממש מכל ספר מוסר השוכב בכל ספרייה ביתית .
אישית אהבתי לשמעו את טון הדיבור את נחישות האמונה ואפילו הצטערתי שאני כל כך חוטאת .וכמה דרך יש לי לעבור ועד מתי אמשיך לחטוא ככה .קמתי ונפלתי קמתי ונפלתי וההוא שדיבר תמיד החזיר אותי לרצון לא לוותר ולהתעלות .
אבל .
אבוי .
כמה נורא .
וההוא התגלה כאיש נוראי ,בעל עברות קשות מנשוא.איש שהמוסר ממנו והלאה .

לאחר שטולטלתי כראוי ובררתי שהוא אכן הוא ואין שני לו ואני לא טועה .אני שואלת .

מה לעשות עם דברי התורה שלו ?
האם יש להם חלות עלי ?ועל כל קהל שומעיו?
הרי הוא אמר דברים נכונים .האם לשכוח את אשר אמר האם להבין שהוא חזק בתחום אחד ושודה ומועל בשני .והלוא הוא דיבר על הדברים שבהם בדיוק ניכשל?
מה לעשות עם עצמי ואיתו ביחס אלי ?

ואל יקל בעיניכם הדבר .אני אכן מתייסרת .לא פעם ולא פעמיים התפניתי מעיסוקים אחרים רק כדי להקשיב וללמוד.

ןאם יש לכם רב ראוי להחלפה שמדבר יפה ודובר אמת בלבבו והוא צדיק ראוי אשמח .

היות ומדברייך עולה כי טיב ההערכה שלך לאותו רב שונה ממערכת מרוחקת של 'קבל את האמת ממי שאמרה', וטומן בחובו גם סוג של התקשרות נפשית לאותו רב (ומכאן גם הזעזוע והקושי. שכן, חברי אסכולת 'קבל את האמת', לא בודקים מעולם בציציותיו של האומר, וחברי אותה אסכולה לא יחפשו שוטר לייסרם שבע על חטאותיהם, בשונה ממך...), ולכן בהתחשב בטיב הקשר והקבלה, אני סבור כי שייך כאן הכלל של ינאי המלך לאשתו, שלא תרחיק מן הפרושים או מאלו שאינם, אלא מהעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ובמצבך, הטוב ביותר הוא למצוא רב חדש, טהור ונקי, שיעמוד בהטפותיו שלו. ובאשר לדברי 'משתדל', אין מקום לסליחה בכהאי גוונא. אדם שמטיף ונוהג אחרת מדבריו שלו עצמו, ובמיוחד אם הטפותיו אמת, פוגע בהחשפו באמת שבדבריו, ואצל שומעיו נוצר הרושם, שמלבד שהוא לא אדם אמיתי, גם דבריו אינם חיים וקיימים, ועל הפגיעה בדברי אלוקים חיים, אין מחילה.

_________________

"עדיף לאהוב ולאבד, מאשר לא לאהוב כלל""

דברי תורה אינם מקבלים טומאה שייכים לפגם שאינו באישיות אלא בגוף.
לעומת זאת צביעות היא עקרונית במהלך הדברים ובהעברתם, נראה שר"מ שאכל את תוכו של אלישע בן אבויה אכלו משום שתוכו היה אמיתי, אבל לפי  התיאור כאן מדובר באישיות שרלטנית ונצלנית שכל מה שהי' לה היה רמאות, אם כך אני ממליץ לנתק את הקשר הנפשי אתו.

בכ"ז יש אפשרות שהוא מזדהה עם הדת בגדול ורק שהפרטים קשים לו, כבר קרו דברים כאלו

תודה על דבריכם .
הקשר שלי איתו הינו על גלי האתר בלבד.
כך שברגע שבררתי שהוא אכן הוא .
באותו הרגע נותק הכל.
רק לא ידעתי מה לעשות עם ההשפעה שלו עלי בדבריו .מה לעשות עם התוכן .והאם התוכן יורד מערכו בשל מוסרו שאינו ראוי .
בכל אופן תודה על התשובות .

לבעל בעמיו,
לא הבנתי מה טענת כלפי, אם כוונתך להשיג על שיטת בעלי המוסר - לזה נתכוונתי גם אני (ר' בתגובתי הנ"ל), ואם טענתך שלהרמב"ם השלימות היא רק בשכל בלא תיקון המעשים והמידות - בודאי גם אתה תודה שאי"ז כך, שהרי דחז"ל והרמב"ם מלאים בצורך בתיקון המעשים והמידות, ובעצם התורה [שבכתב] בעצמה - רובה מעשים, ועניני השכל אינם תופסים בה מקום יותר מעניני המוסר.
נכון שהרמב"ם ראה את מרכז השלמות האנושית בשכל, וראה את כל הדברים האלו כמכשירים להגיע לשלמות השכלית, לעומת גישות אחרות הראות את השלמות במידות ובמעשים, ואת תיקון השכל כמכשיר לכך. ומ"מ לשתי הגישות, המכשיר הוא מוכרח, כך שלא נשאר הבדל מעשי, וגם ההבדל העיוני אינו גדול כ"כ, וד"ל.

בעל,
מי שיבדוק אותו על כל דבר, לא צריך אותו. שיבדוק ישר.