מערכת ערכים לעומת מערכת חוקים

יש שתי צורות חינוך יסודיות. (חינוך אין כוונתי רק לחינוך ילדים כמובן, אלא גם לחינוך עצמי ועוד ועוד). האחת היא חינוך למערכת ערכית, אנושית ומוסרית. והיא כוללת בתוכה המון ערכים, הן הכתובים בתורה כמו "מאן דסני עלך" והן שאינם כתובים בתורה וכל יצור אנושי אמור להבינם מדעתו. (ואולי הכל רמוז, ואכ"מ).

החיסרון במערכת הזו שהיא לא כוללת בתוכה תשובה ברורה לכל מצב נתון, אם יהיה כך תעשה כך, ואם יהיה כך תעשה אחרת. אלא יש בה איזה מימד ערטילאי, שמחד גיסא אמור להקיף הכל, ומצד שני משאיר את ההכרעה ביד המתחנך.

המערכת השניה היא מערכת של חוקים, עשה ואל תעשה. גם בה יש חוקים שקיבלנו בסיני, מוסריים ועוד. ואפילו חוקים פשוטים יותר, חוקי המדינה, חוקי התנהגות בין אנשים. אבל כאלו המנוסחים באופן של עשה כך ואל תעשה אחרת.

גם המערכת הזו לא יכולה לכסות כל מצב נתון, אבל היא לפחות משתדלת. החסרון הוא שאם היא לא התייחסה למצב מסוים, הרי שאין הוא מכוסה כלל. "לא כתוב אז סימן שמותר", ואכ"מ.

כפי שכנראה קל להבין, אי אפשר להסתפק במערכת אחת, והן אמורות לגבות אחת את השניה. כך אנו מוצאים בדרך כלל שהורים או מחנכים אחרים מטיפים לכללים אבל מוסיפים גם את הערכים שאמורים לכסות את החלקים שאינם כלולים בחוקים. מי שאכן הצליח להפנים את שתי המערכות אמור להיות מחונך לגמרי.

המציאות היא לא כל כך ככה. כמעט תמיד מערכת אחת באה על חשבון השניה. וטבע האנשים, או טבע החינוך, או אופי המגזר, קובעים איזו תבוא על חשבון איזו. המגזר החרדי למשל, כשאני שם דגש על הציבור הליטאי בעיקר, אבל לא רק. נוטה להגזים בחשיבות המערכת החוקית, ופחות במערכת הערכית. ניתן לראות זאת בדוגמאות רבות, ואקצר. למשל בתחום העתקת תכנות, שייתכן מאוד שהיא לא אסורה הלכתית, ולכן יש רבים (ולפעמים אני בתוכם, אלא שזה לא רלוונטי לאשכול זה), שמתירים לעצמם להעתיק. כמעט ואין ספק שמערכת ערכית לא תוכל להתיר ליהנות מעמלו של אחר ללא תמורה.

אפשר להאריך בזה, ואשמח לשמוע דעות חולקות. אך נראה לי שהציבור הזה מאופיין בשימת המערכת החוקית מעל המערכת הערכית, ולפעמים עד כמעט ביטול לגמרי של עולם הערכים. לפעמים אנו שומעים טענות על צורת הלבוש של חרדיות, בעיקר חרדיות מודרניות, שהולכות "כמו מיליון דולר". צורת החינוך שלהן היתה בדרך כלל, זה אסור וזה מותר. די ברור אם כך, שמה שלא נכלל באיסורים, הוא מותר. ההתמודדות החרדית עם הבעיות החדשות, היא הוספת חוקים ותקנונים, די פשוט. והמבקרים מן הצד בדרך כלל מעירים שעדיף להוסיף ערכים. קל לומר, לא בטוח שאפשר לבצע. זה די מתנגש עם צורת החינוך הקיימת.

הציבור החסידי מאופיין לרוב במערכת ערכית (שאינה כוללת את כל הערכים, אבל היא מספיקה לדיון זה). במערכת זו יותר נעלה להתפלל תפילה כוונה גם אם זמן תפילה עבר. זו דוגמא קלאסית ולא הוגנת. אבל אם נרחיב אותה לימינו אנו, נראה שגם אם הדוגמאות הוחלפו, העיקרון די נשאר. חסידים נוטים להאשים עד היום את הליטאים ב"דקדקנות מרובה על פרטים", במקום לעמוד על רוח הדברים.

גם הציבור הדל"י, שאין לי את הכלים להגדיר אותו, אבל מותר לי לצורך הדיון להשתמש בסטריאוטיפ (ומי שנפגע, יכול לומר שהוא לא בסטריאוטיפ). משתמש במערכת ערכים יותר מאשר במערכת החוקים. אולי אנסה לכתוב על זה בהודעה נפרדת, אני לא בטוח שיש טעם.

אני מוכרח להדגיש, אין לי נטיה להאדיר מערכת אחת על חשבון השניה. אני בטוח שי שצורך בשתיהן. ואני רואה מול עיני איך אנשים שאין להם מערכת חוקים, כמעט או בכלל. מוסריים לעתים יותר מאשר אלו שיש להם. כי מערכת הערכים שלהם איתנה יותר. ודו"ק.


נקודות לדיון בינתיים.

א. האם התורה היא יותר חוקים או יותר ערכים.
ב. במערכת ערכים קל יותר להטמיע ערכים חדשים, נכונים או לא, מאשר במערכת חוקים. זה חסרון או מעלה?
(אני יודע שכתבתי למעלה שהציבור החרדי מוסיף חוקים, זו לא סתירה).