מה הצידוק לכפיית מצוות?

הבה נניח שתי הנחות (ניתן לדון גם עליהן כמובן...): א- אדם נברא בצלם הבורא, והוא בעל יכולת בחירה חופשית. ב- כל חלק בבריאה נברא מתוך כוונה תחילה.
כעת ברצוני לשאול איך זה מתיישב עם מצוות שאדם כופה על חברו? (שאינו בנו או עבדו) אם אדם כופה על חברו לעשות משהו, למעשה הוא טוען בעקיפין שצריך לבטל את אחד האלמנטים הקריטיים ביותר אצל אותו האדם: את האפשרות לבחור.

אני חשבתי על משהו בסגנון של: "כמו שה' ברא את העמלקים, אבל ציווה להרוג אותם אחד אחד", או "כמו שה' ברא את העורלה, אבל ציווה להוריד אותה" וכ"ו.
צידוק נוסף הוא "לא תעמוד על דם רעך", אבל כמובן שזה לא יכול לסתור את "מה ששנוא.." ועל כן זה צידוק שנופל.
צידוק אחר שמעתי עבור המצווה הנוראית ביותר בעיני: הריגתו של מי שאינו שומר שבת.
לפי הצידוק, חילול שבת בפרהסיה פוגע ברגשותיו של שומר השבת. (אני כמובן נחרד מהצידוק הזה, אבל זה הצידוק היחיד שאני מכיר למצווה הזו)

הבעיה שזו רק תחילת הבעיה שלי עם מצוות כפייה.
לדעתי יחסים בין בני אדם צריכים להיות סמטריים, ומבוססים על עובדות המציאות הנגישות לכולם בצורה שווה. ז"א שלדעתי כל עוד אין גילויי שכינה חד משמעיים, אסור לעשות מצוות כפייה.

לפי ההיכרות שלי, ההלכה תומכת בג'יהאד פנים יהודי, (בגמרא ואח"כ ביד החזקה) וממש כמו האיסלם, מפאת חוסר יכולת טכנית, שומרי המסורת היהודית מצויים בהודנה עם בעלי הזהות היהודית המאולתרת.

אז מה דעתכם? מה התורה אומרת לנו? לכפות על הזולת? להנהיג סוציאליזם מבחירה או מכפייה? כשאני עושה את מצוות הלקט שיכחה פאה וכ"ו, אני צריך לבחור לקיימן כל פעם מחדש, או שאני צריך למנות מישהו שיכפה אותן עלי?


להשקפתי מצוות התורה נעות על הקו העדין בין המצוי והרצוי. לפי דעתי המצב המתואר בתורה הוא המצב המצוי, ולא הרצוי.
כל הדיוט יסכים עימי שהמצב בו כולם מתגייסים לצבא מרצונם החופשי הוא מצב עדיף מהמצב בו יש ביריונים שמגייסים אותך בכוח או באיומים. אותו הדבר לגבי עזרה לזולת או כל אינטרקציה בין בני אדם. "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך", ומה יותר שנוא עלינו אם לא שמכריחים אותנו לעשות דברים בניגוד לרצוננו?
תשאלו כל משלם מיסים: "תגיד, למה אתה משלם מיסים?" הוא יגיד לכם כל מיני סיבות. עכשיו תשאלו אותו: "אם כך, זה אומר שאתה רוצה לשלם מיסים?" אם הוא יגיד שכן, אז תשאלו: "אם כך זה אומר שהיית משלם גם לולא כפו זאת עליך" אם הוא יגיד שלא, סביר להניח שהוא יגיד ש"אי אפשר לסמוך על בני אדם".

להשקפתי אם בני אדם מתקשרים ביניהם ע"י מערכת נורמות שמסירה את האחריות מהאדם הפרטי (היא כופה עליו) נוצר מצב בו בני אדם באמת לא סומכים אחד על השני ומימלא הם לא סומכים על עצמם. במקום בני אדם קיבלנו כבשים.

ברכה והצלחה

???
הכל טוב שם?
   לא נראה לי שהלכתי לפסיכולוג, או לחילופין לסוקר כליות ולב, כתבתי הודעה בפורום, אם יש לך מה להגיב לענין תגיב, אם לא עדיף לא להגיב, ואם נראה לך שהגבת לענין אשמח אם תסביר גם לפותה צעיר כמוני, למה אתה חושב כך.
                     בתודה מראש.
                             

_________________

אישציפור,
כתבת שהתורה דורשת ממך לכפות חלק מהמצוות על יהודים אחרים.

מאחר שאני מניח שאתה משתדל לשמור תורה ומצוות, המסקנה היא ברורה, ופירטתי את המהלך הלוגי בהודעות הראשונות באשכול.

ובהקשר הזה, נזכרתי אתמול שבאמת יש דרך נוספת לחמוק מהמהלך הלוגי שהוזכר שם.
אומנם לדעתי היא סירוס מוחלט של האימרה של רבי עקיבא, אבל יש רבים וטובים שבחרו בה,  והיא להגיד שמי שאינו שומר תורה ומצוות הוא אינו חברך.

ודאי שיש הבדל בין בית ספר למדינה - המדינה (לפחות שלנו) אמורה להיות מדינה דמוקרטית ולהתייחס לדעות תושביה בנגוד לבית ספר שברגע שבחרת ללמוד בו עליך לציית לחוקיו ללא ויכוחים.
אך, לאחר שהמדינה קבעה חוקים לפי דעתו של רוב ציבור היושבים בה הרי שעל כל מי שבחר לגור בה החובה לקיימם!
באשר למצב בו בית דין מחליט חוקים בצורה שרירותית ולא הוגנת, שהם בניגוד לדעת הציבור, על הציבור לצאת ולהתקומם נגד זה! זה נגד מה שהוא בחר בו!!
אבל אני לא מדברת על מצב שבו יש התנהגות שחורגת מהמוסכמות של המדינה, אני מדברת על מצב כללי יותר, אם אדם בחר לגור במדינה שחוקיה הם כאלו וכאלו עליו לציית להם!! ואם מתנהגים במדינה הזו בניגוד לחוקים האלו, עליו להתקומם.

קוריצה,
אני בחרתי לגור במדינה שבה לא מגרשים אדם מביתו.
אבל הופס! פתאום גירשו אותי מביתי!
מה עלי לעשות?

אפיקבנגב

אתה לוקח את זה למקומות קצת רחוקים... אבל בעקרון אם אדם בוחר לשבת במדינה שחוקיה הבסיסיים מתירים להוציא להורג בני אדם בתנאי שרוב העם מסכים לכך, והוא מודע לכך שרוב העם יכול להחליט גם להוציא אותו להורג - בלי שום סיבה, רק מפני שזה רצונו של רוב העם... אז שלא יבוא בטענות - זה הוא שבחר לגור במקום הזוי כזה...

אבל משום מה נראה לי שאף אחד לא יבחר לגור במקומות כאלו....

באשר לפינוי - אם הדבר היה נעשה על דעת רובו המוחלט של העם (ומפני שההחלטה על הפינוי נבעה עקב בעיות בין יהודים לערבים, לדעתי היה צריך להיות הדבר על דעתם של רוב היהודים בעם (ולא כל האזרחים)) ולא היה סותר שום חוקים בסיסיים... והפינוי עצמו היה נעשה בצורה מכובדת ויפה, והייתה דאגה לפיצויים לכל המפונים וכו' וכו', אז כן, זה היה לגיטימי - זה רצון הרוב!
אבל זה לא בדיוק מה שהיה ב'התנתקות' ולכן בעיני ה'התנתקות' בכלל לא הייתה לגיטימית!!!

קוריצה,
יוצא מהודעתך שאם הרוב יחליט להוציא אותך להורג ללא שום סיבה אז אין לך על מה להלין. אני צודק?

וזה מה שאני מנסה להגיד לך.
אני מנסה להגיד שלי כן יש על מה להלין, וזה משום שבאופן עקרוני  אני לא קיבלתי את הנחת היסוד שחייו של אדם אינם שייכים לו.

אדם שקיבל את הנחת היסוד הזו (מרבית אזרחי מדינת ישראל) לא יכול לבוא בטענות למצב בו הוא מגורש מביתו, או מועלה לעולה לטובת יחסי הציבור של משרד החוץ.
קבלה של הנחות יסוד מרושעות כלגיטימיות זה כמו בומרנג.
היום אתה מגרש, מחר אתה תהיה מגורש.
היום אתה כופה על בני אדם משהו, מחר הם יכפו עליך. 



חוץ מזה שאני בכוונה בודק את הגבולות שלך, שכן המציאות תגיע לשם במוקדם או במאוחר. תשאלי את העם הגרמני.

לא זה ממש ממש מממממממממממממממממממש לא מה שהתכוונתי,
לפי חוקי מדינת ישראל בכלל אסור להוציא אדם להורג - לא משנה מה הוא עשה!!!
גם אסור לשלול את חרותו של אדם, אלא אם כן יש סיבה המצדיקה זאת!!!! וגם אז לרוב הוא משתחרר לאחר כמה זמן...
מה שהתכוונתי אליו בהודעה הקודמת הוא שאם אדם בחר לגור במידנה שבה נוהגים על פי החלטת הרוב להוציא אנשים להורג, אזי שהוא מודע לזה והוא רוצה לגור שם, ולכן אין לו זכות להתלונן אם שוללים את זכותו לחיות - כי הוא זה שבחר לגור שם והוא ידע שזה יכול לקרות!!!!!!!

וודאי שיש גבולות וכו'
אבל מה שאני מנסה לומר זה שאם אדם בחר לחיות במציאות שבה כופים עליו דברים - אז הכפיות האלה הן לגיטימיות - כי הוא בחר בהן...
לכן אם אדם בחר מרצונו החופשי לגור במקום שבו כופים תשלום מיסים - אז תשלום המיסים היא כפיה לגיטימית - אף אחד לא הכריח אותו לגור שם...

אני בהחלט מסכימה שאם כופים על אדם דברים הסותרים את חוקי היסוד של המקום בו הוא בחר לגור (בשל חוקי היסוד שלו...) אז הכפיות האלה הן כבר לא לגיטימיות!!!

קוריצה,
 תודה על שאת משתפת איתי פעולה. דבריך הובנו, ולכן אפשר לעבור לשלב הבא.
טכנית אני לא יכול לדבר עם כל מיליוני ישראל, וכרגע אני מדבר איתך.
איפה את היית רוצה לחיות?
היית מעוניינת לחיות במקום בו יש חוקה? (כיום אין חוקה, וחוקי היסוד זה קישקוש מקושקש מלא בסתירות שניתן לכופף בהתאם לכיוון ועוצמת הרוח)
היית מעוניינת לחיות במקום שהרוב לא יכול לעשות ככל העולה על רוחו?
היית מעוניינת לחיות במקום בו אדם אינו נתפס כחיית קורבן שניתן וצריך להקריב למען "טובת הכלל"?
אינך מעדיפה להחליט בעצמך מה היא "טובת הכלל"?
וגם אם נניח לרגע שאת מסכימה עם השילטון על השאלה מה היא "טובת הכלל", על שלל פרטיה וענפיה (אגב, זה בילתי אפשרי, שכן "טובת הכלל" לפי איך שהממשלה קובעת אותו, מכילה בתוכה סתירות) אינך מעדיפה להחליט בעצמך מתי, איך ועד כמה את רוצה להקריב את עצמך למען אותה "טובת הכלל"?

שבוע טוב ומבורך.

אפיק,
ראשית שם נאה בחרת לך. (בהנחה שאתה לא משתמש בשם שנתנו לך הוריך
לעצם הענין לא כתבתי שאני צוויתי לכפות כיון שזה לא נכון, אנחנו (דהיינו עם ישראל) צווינו כציבור
למנות שופטים ושוטרים וליצור מערכת משפט שלימה עפ"י התורה, שבה כללים וחקים רבים, ואחד מהם מחייב כפיה על מצוות במצבים מסוימים.
אני מקוה שאתה מבין שלא שייך ואי אפשר לפרוש את כל יסודות משפטי התורה כאן, תלמד כמה מסכתות מרכזיות מסדר נזיקין ועוד קצת מסדר נשים, רצוי גם לעיין ברמב"ם ובעוד ראשונים, ותבין בעצמך במה מדובר.
מה שבטוח לא מדובר בכפיה של אדם פרטי על רעהו, אלא על כפיה של בתי הדין/מלכות (שהם נציגי החברה) על  אדם פרטי, וגם זה מסויג במכלול חוקים שאין מקום להאריך בהם כאן.
                                                           כל טוב ובהצלחה.

אישציפור,
יש הרבה מה ללמוד ולבדוק, אבל כרגע התהייה נותרה בעינה.
יש מצוות בהן מי שמעניש וכופה אלו בני אדם ולא ה'.
לעצם הקושייה שנוסחה כאן, זה בכלל לא משנה אם זה אדם אחד או קבוצת בני אדם.

בתורה רשום "כי יפלא ממך... ועשית ככל אשר יורוך".
ז"א שבלית ברירה עליך ללכת לבית דין.
ואחרי שהטלת את האחריות על בית הדין אין לך אלא למלא אחרי הוראותיו.


לגבי הכינוי, למרות שמאחורי הכינוי הזה עומדת השקפת עולם, עדין לדעתי השם שנתנו לי הורי הוא יותר מוצלח. בהקשר הזה, הכינוי שלך קשור לשיר של אהוד בנאי?