מעשה דינה (לימוד חומש, לימוד מדרש)

ירוחם,

והיכן כתוב שהיה זה מעשה חילוץ? או, אם תרצה - מאין אתה לומד זאת?
אחד הדברים המעניינים ביותר בסיפור הזה, הוא חוסר העניין של האחים ושל יעקב בדינה עצמה, ברצונותיה, ברגשותיה ובמצבה הנפשי והפיזי. נקודה זו מודגשת מאוד, כאשר משווים את הסיפור לזה של תמר - אבשלום אחיה, רגיש אליה (גם אם מתנהג באופן הפוך למה שהיו היועצים הפסיכולוגים מבקשים ממנו היום...), ודואג לקחתה תחת חסותו לעולם (ואפילו קורא לבתו על שמה). כל זה, בניגוד גמור להתנהגות אחי דינה אליה.

כפי שכבר כתבתי במקום אחר, ההשוואה בין הסיפורים מראה כי הם כמעט "סיפורי מראָה" - תמר הפוכה בהתנהגותה ובתיאורה מדינה (זו צועקת, בוכה ומדברת, וזו שותקת, נאלמת ונעלמת), אמנון הפוך משכם (זה אוהב ואח"כ שונא, וזה "מענה" ואח"כ אוהב; זה נוהג בהיפוך לחוקים הנהוגים ואינו שם ליבו לעצה ה"חוקית" שנותנת לו תמר, וזה נוהג בדיוק ע"פ הספר), אחֵי דינה הפוכים מאחִי תמר. הדמות היחידה הכמעט זהה בשני הסיפורים, היא זו של האב (יעקב ודוד) - שניהם שותקים.

מימוני,

משהו נוסף מפריע לי מאד בפרשה.


חמור, מנהיגה של שכם שוכנע על ידי בנו הפושע שכדאי לקבל את הצעת שמעון ולוי, ולעבור ניתוח כריתת עורלה.

כבוד המשפחה, כמובן.

אבל נשגב מבינתי, למה אזרחי שכם השתכנעו לעבור כולם את הניתוח הכואב מאד בגיל הבוגר?

הם מטומטמים?

סיבה דתית - אין להם.

האם כדי להתאחד עם שבט בדואי קטן ועשיר הייתי מסכים לכרות, נניח, את אפרכסת אוזני?

בודאי שלא.

מה שיכנע אותם להסכים לשטות הזו, שבסוף גם עלתה לכולם בחייהם?

יואב,

לשיטתך, כל מתגייר הוא קצת מטומטם.

אמשלום,

על איזה גיור את מדברת?

האם תושבי שכם למדו משהו על אמונתה של משפחת יעקב?

האם פרט לקבלת מנהג כריתת העורלה, היה כאן אלמנט דתי נוסף?

לא כל כך נראה לפי פשוטו של מקרא.

לדעתי צריך לחפש הסבר אחר בתחום של מנהיגות סוחפת ופסיכולוגיית המונים.

משהו כמו ... אולי הם בסך הכל רצו ... פשוט ללכת קדימה?

(שמעתי)

יואב,

ע"פ הכתוב, הם רצו להתחתן בבנותיהם, להצטרף אל משפחתם, להיות לקהילה אחת. האם אלה לא סיבות מספיק טובות לשנות מצורת ההתנהגות הרגילה? להשתנות בגוף ובנפש?
איני טוענת ששכם ואנשי עירו רצו להתגייר, אבל אני כן מבקשת לומר, שחשדנותך כלפיהם דומה פלאים לחשדנות, הטבעית אולי, כלפי אלה שרוצים להתגייר... את אותה התהיה ניתן להפנות גם כלפי רות שבחרה לקשור גורלה בגורל אשה קשישה שלא תוכל להועיל לה בכלום.

אולי יצאנית בת יצאני (יש בכלל מילה כזאת)
כדכתיב,
ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב
וכתוב ויצא יעקב מבאר שבע...

אם שלום.
האם צריך הוכחה מוחצת יותר מפרק כ"ד פסוק כ"ו "ואת חמור ואת שכם הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו". האם זו לא פעולת חילוץ? האם דינה לא עניינה אותם? לא היה להם אכפת ממנה?
האנלוגיה שלך - עם כל הכבוד - למעשה אמנון ותמר, הרגשנות וכו' אינה במקומה: הספרים נכתבו על ידי גורמים שונים ולכן הם בעלי סגנון שונה. גילויי רגשנות אינם מופיעים בתורה, להוציא צורות מאופקות ביותר. מה חזק יותר מביטוי רגשני של התורה על אכפתיות ומחשבות בני יעקב על דינה בפסוק ז' "ובני יעקב באו מן השדה כשומעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד"? האם אין זה ביטוי רגשות חזק? משום מה את מחפשת ביטויים ליריים בתורה. אינני יודע לאיזה ביטוי חזק יותר את יכולה לצפות מתיאור זה של אחי דינה כלפיה. אם תערכי חיפוש במקרים אחרים בתורה של גילוי רגשות לא תמצאי גילויים חזקים יותר מפסוק זה.
אגב, כשאת כותבת "בניגוד גמור להתנהגות אחי דינה שלא קראו לבתם על שמה של דינה" - יש לי הפתעה בשבילך: בכל התורה והתנ"ך אין לך שמות בשם האבות, הבנים והאמהות. דבר זה אינו קיים אלא רק במציאותיות אחרות, מחוץ לתורה.
בענייני מעשי החילוץ, אין צורך ללמוד - הדבר כתוב במפורש בתורה, כפי שציינתי.

מודה ועוזב

עם כל הכבוד, ירוחם, אין בכתובים תמיכה לתיאורית החילוץ שלך. לשון הכתוב, "וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ", מלמדת רק שדינה נחטפה מבית אהובה והוחזרה לביתה.

ואכן, לא זו בלבד היתה מטרת המבצע, לוי ושמעון לא הסתפקו בהריגת חמור ושכם ו"חילוץ", או חטיפת, דינה חזרה לבית אביה. מעלליהם לא הסתיימו, ולאחר מכן "בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר", ועוד "אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם, וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לָקָחוּ", וגם "-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ; וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת".

אולי הדברים נעלמו ממך, מפני שהם מופיעים בפרק ל"ד (ולא כ"ד) של ספר בראשית, אולם פשט הדברים ברור – המדובר ברצח קר על רקע כבוד המשפחה, ותגובת יעקב, אגב, היא בהתאם, גם מיד לאחר המעשה, ויותר מזה – לפני מותו.

מה שאין בכתובים הוא איזו ראיה שהיא לכך שדינה נאנסה, או שחפצה בהתערבותם של אחיה ובמעשיהם, או שרצתה "להחלץ" או לברוח מביתו של אהובה.

(על מובנה של המילה "ויענה" בפסוק ב', ששורשה כנראה "עונה" במובן ביאה, התנהל כאן כבר דיון בעבר, כזכור.)