מעשה דינה (לימוד חומש, לימוד מדרש)

ירוחם,

על חילוקי הדעות בינינו, בעניין אבשלום, לא נוכל לגשר לפחות לא באשכול זה.

ובכל זאת על דבריך לגבי תככנותו של אבשלום, ממה נפשך, דויד בעצמו שר "שיר מזמור בבורחו מאבשלום" - אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה - אבשלום הוא בן יפת תואר, ובגזרת הנביא הוא בן סורר ומורה - ובכל זאת דוד ממאן להתנחם על דבר מותו "בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך"

http://www.kolech.org/article_alon.php?id=42
גילי זיוון על מעשה שכם ומעשה אמנון.

ראשית, תמוה בעיני מה ראית לנכון להביא את עניין היות אבשלום "בן יפה תואר" כהוכחה על צדקתו; אומנם נאמר "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאוד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום". אך מה לעניין זה ולענייננו?

שנית, טענת כי "בגזרת הנביא הוא בן סורר ומורא". ואולם, לא מצאנו כי בגזרת הנביא הוציא אבשלום לפועל את תוכניתו - "ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו. והשכים אבשלום ויעמד על יד דרך השער ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישראל עבדך. ויאמר אליו אבשלום ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך. ויאמר אבשלום מי ישמני שופט בארץ ועלי יבוא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו... ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבואו למשפט אל המלך ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל".

אבשלום הוא הדומיננטי המוחלט כאן ואין שום דמות אחרת המסייעת בידו. הוא המשכים בבוקר (עניין השכמתו כאן דומה, כך נדמה לי, להשכמת בלעם ולא להשכמת אברהם) בכדי לדבר דברי חנופה ואהבה אל העם ולהטיל רפש בדמות אביו, ביושרו ובהגינותו, על פי דעת עצמו, ולא על דעת שום יועץ (סתרים או נגלה).
כך שדעתי על מקומה עומדת: לא איש טוב היה אבשלום, אלא איש תככים, זדון ומרמה. צערו של דוד עליו היה כצער אב על בן (ולראיה - אפילו על בנו החוטא אמנון התאבל דוד עד למאוד) ואין בכך בכדי לגזור גזירות אופיו על מהימנותו.



מודה ועוזב

תוקן על ידי - ירוחםשמ - 22/12/2005 0:02:14

יעקב איש תם יושב אוהלים. לא יוצא ליער ולא רודף אחרי זאבים. כשרבקה רוצה שאבא יברך אותו, היא מחפשת אותו לצייד, וצדה לו מהדיר. יעקב בורח אל הדוד לרעות את צאנו הרחק מעיני אחיו הזועם. שבע שנים הוא עובד באהבתו, ועוד שבע בתמימותו. 'חורב אכלני ביום וקרח בלילה'. יש לו ארבע נשים, 12 ילדים, מיני שבט. הוא מנסה לקום וללכת, להתחיל חיים עצמאים. אבל החותן לא משחרר אותו בקלות . הוא מנשל אותו מכל עמלו וחוץ מכמה נקודים ומטולאים הוא עוזב כמו שבא. בעוני ובחוסר כל. הוא מתחיל לצעוד עם כל המשפחה, מסע ראשון של עצמאות, אבל לבן רודף אחריו " לנשק אותם בפעם האחרונה ". מחטט פה ממשש שם מזהיר אותו < משפיל אותו > והולך. הלך החותן, בא התאום עם ארבע מאות איש. יעקב יוצא מכליו כדי לרצות אותו "פן יבוא והיכני אם על בנים". הוא מסדר אותם בשתי קבוצות, הם מתאמנים איך להשתחוות , מה להגיד, איך "למצוא חן בעיני אדוני". לבסוף נפרדים בנשיכה, ויעקב מנסה לנשום לרווחה. אבל אז מופיע המלאך ומנסה להכריע אותו כל הלילה. עייף צולע ומותש הוא חוזר עם שחר אל שבטו. כמה תלאות, כמה הרפתקאות, כמה השפלות בדרכו הראשונה לעצמאות. "ימי שנותיי מעט ורעים". וכשנדמה שהמכשולים מבית סולקו, והוא יכול סוף סוף לבנות את השבט, בא האונס המשפיל הזה מבחוץ. 'וכן לא יעשה' אומר הפסוק. לא עשו דברים כאלה. פשוט לא עשו. גם לשכם והחבורה הקדושה היו נורמות . אונס היה מחוץ לתחום. "נבלה נעשתה בישראל לשכב את בת יעקב" הנבלה נעשתה בישראל, דווקא. ישראל- השם שהוא יקבל עוד מעט, השם שיסמל כוח ועמידה. נגדו נעשתה הנבלה. רק נבט השבט, בא האונס המשפיל הזה לקעקע אותו. האונס הזה היה השפלה אחת יותר מדי, מכה שדחפה אותם לקום ולעשות מעשה לפני שבאמת לא ישאר מהם זכר.
המדרש אומר "הכזונה יעשה את אחותנו, מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר". מה היה קשה לו לבעל המדרש, מה לא ברור במילים 'הכזונה יעשה את אחותנו', הוא בוטה, הוא מלא עלבון, הוא יותר מדי ברור. המדרש איפה בא לומר שהאונס של דינה איים עליהם כשבט. " הם נוהגים בנו " זה לא עניין פרטי של דינה, וגם לא נקמה על כבוד המשפחה. מי שנוהג בנו כהפקר, מי שאונס את אחותנו ללא חשש, מחר הוא קם לכלותינו. מה זה הפקר, מותר לכל. כל אחד עושה בו כרצונו. אם שכם רואה אותנו כהפקר , אם אף אחד בסביבה לא חושב שהנורמות חלים גם עלינו, אם אנחנו "בני אדם של הפקר", מה ימנע מהם מחר מלחסל אותנו. שמעון ולוי רצו לנקום נקמה פראית שתזעזע את כל הסביבה. שידעו כולם שהשבט הקטן הזה חי קיים בועט ומסוכן ולא כדאי להתעסק איתו. זו היתה פעולת הישרדות. לא נקמת דם ולא מבצע חילוץ. ולכן יעקב לא הוכיח אותם מיד. הוא לא אהב את מה שהם עשו, אבל הוא הבין את ההיגיון שמאחוריו. רק לפני מותו כשהוא מצווה את הדורות הבאים, חשוב לו שהסיפור הזה לא יהיה מודל לחיקוי. יעקב רוצה שמכל העניין הזה יישאר הגינוי שלו לרצח. לפני מותו הוא מחנך לדורות, אבל בשעת מעשה הוא רק פוחד מהתוצאות. האם הפראות הזו תיצור הרתעה, או שרק תמיט עליהם אסון. ולכן כשהקב"ה נגלה אליו הוא אומר לו, גוי וקהל גויים ...ומלכים ממך יצאו. אל תירא עבדי יעקב, אנכי מגן לך.

קומר,

תיקון קטן - המאבק במלאך ושינוי השם נעשה לפני המפגש עם עשו, ואולי, במובן מסויים, הוא מאפשר אותו. אולי רק כאשר יעקב כבר אינו "יעקב", המעקב ומרמה, הוא מסוגל לסלוח לעצמו ולעמוד מול אחיו.
ודבריך אלה מתאימים להופיע גם כאן -
יעקב איש תם? (לעצטע נייעס)
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1723157


עוד דמיון מסויים בין שתיקת יעקב לשתיקת דוד -
העובדה שהאב אינו מגיב מיד לנבלה שנעשתה בבתו, ולא לוקח אחריות על הטיפול בכך, מובילה את בניו לעשות זאת במקומו, ולהוסיף נבלה על נבלה. ומה הלקח שלומדים בניו? שאין דין ואין דיין בתוך המשפחה, ושתי המשפחות (זו של יעקב וזו של דוד) מתפרקות בשנאת אחים ובאלימות נוראה ביניהם (ההתעללות ביוסף ומכירתו; מלחמות בני דוד זה בזה).

.


וכבר חז"ל מתחו ביקורת, ולימדונו כי יחס שאינו שווה אל בניו של אדם, עלולים להביא את האחים עד כדי...

אמשלום , המאבק עם המלאך מתרחש בלילה באמצע ההכנות לקראת עשיו. טעות שלי.< אסור לכתוב מהזיכרון..>
השאלה היא רק "מי הוא ה"ישראל" שהפסוק מכנה אותו כשם דבר," נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב." ,המלאך אומר לו בלילה לא שמך וכ"ו, ואחרי כל הסיפור ורצח אנשי שכם הקדוש ברוך הוא נגלה אליו ואומר לו שוב לא שמך יקרא עוד יעקב כי אם ישראל ויקרא שמו ישראל." אבל מי מכנה אותם בשם הזה, מהפסוק משתמע שישראל הוא כבר שם של השבט , נעשתה נבלה בישראל ע"י המעשה עם בת יעקב.

ירוחם,

תנוח דעתך, לא הבאתי ראיה את היות אבשלום "בן יפה תואר" כדבריך כהוכחה על צדיקותו- אלא שאבשלום היה בן ל'יפת תואר' ושמה מעכה בת גשור. מכאן שבגזרת הנביא הוא בן סורר ומורה ...וראוי לנתק את תוכנית ההוצאה לפועל בכל מה שקשור למרידה באביו - לרצח אמנון ולצדק שעשה עם אחותו.

יצחקומר,

בקשר להערתך ל"נבלה עשה בישראל".

נראה שמדובר במטבע לשון, לציון עבירות על המוסר, ראה:

דברים כב 21: "והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך"

יהושע ז 15: "והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת כל אשר לו כי עבר את ברית ה' וכי עשה נבלה בישראל"

שופטים כ 6: "ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל שדה נחלת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל"

ירמיהו כט 23: "יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי היודע ועד נאם-ה'"




נוהל שכן
זה כאן!

השכן,

תודה.
זה מעניין ביותר, במיוחד לאור העובדה שבכל המקרים מדובר בעבירות של עריות (זולת אחד, ומעניין לבדוק מדוע גם שם נמצא הביטוי). וכדאי להוסיף כאן גם את דברי תמר לאמנון (למרות שאין שם את המילה "ישראל"), כפי שציינה חבצלת לעיל.