מקח טעות בנישואין

מסכת קידושין דף מח: התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש של דבש ונמצא של יין בדינר זה של כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצא של כסף על מנת שאני עשיר ונמצא עני עני ונמצא עשיר אינה מקודשת ר"ש אומר אם הטעה לשבח מקודשת.

ציטוט בשם ר' שמואל אוירבעך מתוך הספר בינת הלב חלק א. שאלה, הרבה פעמים יש זוגות שנמצאים בתחילת הדרך והבעל או האשה אומרים שהם רואים שלא אל הנער הזה התפללתי, לא שהם אינם יכולים לחיות באופן שכזה וגם אפשר לעבוד ולקדם אותם, אבל הם יצטרכו לוותר ויזדקקו להרבה מידות טובות וזה לא מה שהם רצו, הם באמת לא יכולים להגיד מקח טעות על פי ההלכה אבל אין זה מה שהם רצו, מה צריכים לענות לזוג שכזה כמובן שהרבה פעמים מדובר רק בדמיונות אבל במקום שאינו כך מה דעת תורה בזה ?. ע"כ ציטוט 

האם זה ברור והאם זה מוסכם על כל הלומדים שאין מקום לטענת מקח טעות כשאחד מבני הזוג טוען לאחר האירוסין או הנישואין "לא אל הנער הזה התפללתי" ?

הסברא לומר מקח טעות מבוססת על שתי טיעונים, א' - ההיכרות המוקדמת - יש מקום לטעון שהבן זוג בשלב ההיכרות המוקדמת לא היה אמיתי וסיפר שבחים על עצמו שלא היו ולא נבראו ולכאורה זה דומה למקרה במשנה של הטעה ביוחסין, אלא שבמשנה מדובר בטענת על מנת ואילו כאן זה נעשה ללא תנאי על אף שברור מהעובדות ומהתהליך שהנישואין נעשו על סמך ההיכרות המוקדמת, אלא שאם נקבל טענה זו נצטרך להתמודד עם שאלת הגבולות שגם אדם לאחר כמה שנות נישואין יכול לטעון שרק עכשיו שם לב לתכונות ואילו היה יודע לא היה מתחתן.

טענה שניה היא מהדין של רב יוסף בקידושין ז: שצריך לקדש בטבעת בלי יהלום כדי שיהיה ברור שהאשה יודעת ומודעת למה שהיא מקבלת ולשווי של הטבעת, ובזה לכאורה כתוב שאם לא ברור לאשה מה היא מקבלת אף שאין על מנת ואף אם אפשר לטעון שהיא סמכה על עצמה והסכימה, בכל אופן כתוב כאן שזה אינו מועיל וזה מקח טעות, אם כן לכאורה כל פעם כשיש שינוי גדול באופי ממה שהיה ידוע לה גם כן אפשר לטעון שהיא לא הייתה מודעת בברור. גם טענה זו כשהיא עומדת בפני עצמה ניתנת לפירכה כיוון שכאן מדובר על הכסף שבמעשה קידושין אלא על האנשים המתקדשים, אולם אם נחבר את שתי המקורות ונצרפם לסוגיא אחת נוכל לטעון שכל מקום שלא ברור לאחד מבני הזוג מה הוא מקבל בין לגבי המעשה קניין ובין לגבי "הערך" של בן הזוג אין כאן קידושין.

מה דעתכם?
 

https://bit.ly/2JzedQ4