|
|
| נשלח ב-18/11/2008 13:33 |
 |
| |
להרחבת התמונה.....
בס"ד
אבטחה כבדה בהלוויתו של יעקב אלפרון
יום שלישי, 18 בנובמבר 2008, 13:02 מאת: נתיב נחמני, מערכת וואלה! חדשות
מאות מלווים בצהרים את בני משפחת אלפרון בהלווית ראש המשפחה יעקב אלפרון. הפרקליטות אישרה לשחרר את בנו ממעצר כדי שיוכל להשתתף בהלוויה
עוד בכתבה:
"אנו יודעים מי ביצע הרצח" »
מאות הגיעו בצהרים (שלישי) ללוות את יעקב אלפרון, מבכירי העולם התחתון, בדרכו האחרונה בבית העלמין ברעננה. ההלוויה מתנהלת תחת אבטחה כבדה. קציני שב"ס מלווים את בנו של יעקב, דרור אלפרון, זאת לאחר שהפרקליטות אישרה לו לצאת ממעצר ולהשתתף בהלווית אביו. מעצרו של דרור אלפרון, בן 21, ושל קרוב משפחה נוסף, קטין בן 17, הוארך אתמול בביהמ"ש המחוזי בתל אביב. השניים מואשמים בסחיטה באיומים. בית המשפט המחוזי בת"א דחה את בקשתו של דרור להשתחרר לביתו למהלך השבעה.
כמה שעות לפני שחוסל אתמול, פגש דרור אלפרון בפעם האחרונה את אביו יעקב, כשהגיע לבית המשפט המחוזי לתמוך בבנו. במשטרה חוקרים האם מטען החבלה הוצמד למכוניתו בעת הביקור בבית המשפט. לאחר שיצא מהמקום נפגש אלפרון האב עם עורכי דין ושוחח עימם על הפרשה בה מעורב בנו, ואמר שהוא אינו מוטרד ממנה. דקות ספורות לאחר שיצא מהפגישה התפוצץ מטען חבלה ברכבו והוא נהרג.
בעקבות החיסול נערכים במשטרה לפתיחת מלחמת נקם בעולם התחתון ול"מכת חיסולים", בניסיון לנקום את מותו של יעקב אלפרון, שחוסל אתמול בפיצוץ מכוניתו בתל אביב. גם ארגוני הפשיעה מכינים עצמם לאפשרות של ניסיונות נקם, בעיקר בארגון הפשיעה של עמיר מולנר, במשפחת אוחנינה מכפר סבא ובארגון הפשיעה של האחים אברג'יל.
"אנו יודעים מי ביצע הרצח"
"אין ספק שארגוני הפשיעה כיום ממחישים את חומרת האיום על שלום הציבור", אמר לוואלה! חדשות סגן ניצב ג'קי בריי, ראש היחידה למאבק בפשיעה הכלכלית, בריי הוסיף כי המציאות יכולה להיות קשה הרבה יותר, "ההצלחות שלנו במניעת ארועים דומים נשארות מאחורי הקלעים". לדבריו המשטרה נמנעת מלחשוף סיכולים של ניסיונות חיסול ואירועים אלימים אחרים מחשש לחשיפת מקורות ומסיבות מודיעיניות נוספות. "אם לא היינו פועלים האנרכיה הייתה שולטת".
בריי נמנע מלכוון אצבע מאשימה כלפי חשודים בהזמנת החיסול אך אמר כי "בסופו של יום מבחינה מודיעינית אנחנו יודעים לא מעט, העבודה הקשה היא להפוך את המידע לראיות ולכן הדברים לוקחים זמן ויש צורך באורך נשימה. אנו שוקדים כרגע כדי לכוון את עצמנו אל החשודים ברצח - אנחנו יודעים מי הם ואנחנו נגיע אליהם".
פרסומתמפכ"ל המשטרה רב ניצב דודי כהן קיים אמש הערכת מצב בתל אביב. במהלך הפגישה הוצגו סקירות ראשוניות על נסיבות האירוע. לדברי המפכ"ל, "מדובר באירוע חמור ביותר. ההתמודדות האינטנסיבית מול ארגוני הפשיעה אינה בנויה על פעולות בזק אלא מדובר בסדרת תהליכים".
אלפרון, בן 53, אחד מבכירי ארגוני הפשיעה בארץ, נהרג אתמול בצהרים בפיצוץ שאירע בצומת הרחובות יהודה המכבי ודרך נמיר בצפון תל אביב. שני עוברי אורח נפצעו בפיצוץ. אחד הפצועים הוא נער בן 13 שנפגע מהדף בעת שעמד בתחנת אוטובוס סמוכה למקום הפיצוץ. הפצוע השני נסע ברכב פרטי מאחורי המכונית שהתפוצצה ונפגע באורח קל.
http://news.walla.co.il/?w=/1/1380642
_________________
 http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2008 09:59 |
|
| |
בס"ד
במסע הטפה שעלותו 30 מיליון שקל סובבים מיסיונרים בערי ויישובי הצפון
ומציפים יהודים בחומרים לשידול המרת דת לנצרות
ראשי העיריות בטבריה ובכרמיאל ומנכ"ל רדיו קול רגע התגייסו למאבק
▪ ▪ ▪
במהלך החודש האחרון פושטים מיסיונרים על ערי ויישובי הגליל למסע שידול יהודים כי ימירו את דתם לנצרות. ארגון הפעילים החרדי "יד לאחים", המנהל מאבק במיסיון, מדווח על פעילות מיסיונרית ערה וחסרת תקדים בהיקפה, שדפוס הפעולה שלה מלמד על מסע מאורגן.
בערים מוכות המיסיון נכללות טבריה, נהריה, מעלות, קריית שמונה, עכו, חצור הגלילית, צפת ונצרת עילית. הן כוסו בשלטי חוצות מוארים ענקיים המאדירים את שמו של ישו הנוצרי, ומכריזים עליו כאיש שיביא את הישועה. ראש עיריית טבריה, זוהר עובד, וראש עיריית כרמיאל, עדי אלדר, הורו על הסרת השלטים באופן מיידי.
חיים הכט הוריד תשדיר
בעקבות פנייה שקיבל ממנכ"ל יד לאחים, הורה חיים הכט, מנכ"ל תחנת הרדיו האזורית "קול רגע", על הורדת פרסומות מיסיונריות שהחלו להיות משודרות בתחנה ונשאו מסר זהה. "אנשי הפרסום שלנו", סיפר הכט, "לא קלטו את עומק הפגיעה של המסרים בתשדיר, וקיבלוהו כדרך שיגרה בהנחה שמדובר בקמפיין ארצי לגיטימי. חשוב לציין, שאנוכי הוריתי להוריד את התשדיר מהאוויר עוד קודם שלמדתי על תגובת הציבור. התשדיר פגע ברגשותיי שלי".
2,405 שיחות טלפון ליהודים
הפעילות המיסיונרית לא אמרה די בשילוט ובפרסום. אלפים מתושבי ערי הגליל קיבלו שיחות טלפון ישירות ממאות מיסיונרים. אלו הציעו להם חומרי הטפה, ספרי הברית החדשה ומתנה חינם. בסיכום פנימי של המיסיונרים, שהגיע לידי יד לאחים, נכתב: "חילקנו 56 אלף עלונים של הבשורה. קיימנו שיחות טלפוניות של 2,405 יהודים במטרה לעניין אותם ללמוד עוד על ישוע".
עוד נודע, כי המיסיונרים השקיעו סכום עתק של 30 מיליון שקלים לקמפיין הענק. המוקד בו שוכנו המיסיונרים היה בית ההארחה המרכזי בקיבוץ עמיהוד. מאות מיסיונרים שוכנו במקום, וממנו יצאו אל ערי ויישובי הצפון. כדי להסוות את פעילותם, חילקו המיסיונרים עלונים שבמרכזם נראה מקום קברו של רבי מאיר בעל הנס, תחת הכותרת "רבי ישוע בעל הנס".
ישיבות ההסדר התגייסו למאבק
ביד לאחים הוחלט לנקוט בפעולה נמרצת. עשרות פעילים של האגף למאבק במיסיון הגיעו לצפון למערכה של הסברה. ניידות כריזה נפרסו בערים וביישובים, והזהירו את הציבור. אל הפעילים הצטרפו תלמידי ישיבות ההסדר המקומיות, בראשות הרב אליהו בלום מנהריה והרב צפניה דרורי מקריית שמונה, שעברו מדלת לדלת, אספו את החומר המפוקפק וחילקו כנגדו חומר הסברה.
מיסיונרים ברחוב הגעתון ליד צומת הכניסה לנהריה
מקור: http://www.news1.co.il/Archive/001-D-179752-00.html?tag=07-41-12
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2008 09:19 |
|
| |
אלה שופטיך ישראל
בס"ד
חשיפה:
שופטי בתי המשפט השלום והמחוזי בחיפה יושבים וכותבים
החלטות ופסקי דין ביום שבת,
השופטים לוקחים איתם לביתם את התיקים ומבצעים את עבודתם בשבת.
נו, בוקר טוב אליהו.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 08:59 |
|
| |
בס"ד
גדוד 51 יצא לחגוג את סיום סדרת האימונים של הלוחמים, אולם במהלך המסיבה קטטה המונית בין כמה חיילים הצליחה לקטוע את החגיגות
אמיר בוחבוט | 25/12/2008 4:16
חגיגות סיום סדרת האימונים של לוחמי חטיבת גולני, לא הסתיימה כפי שתוכנן: אתמול (ד') לפנות בוקר, הגיעו לוחמי גדוד 51 למסיבה בכפר נופש באשקלון, אולם במהלך המסיבה פרצה קטטה המונית בין חיילים רבים שהיו במקום. כמה חיילים נפצעו באירוע, ועל פי דיווחים סותרים שהגיעו מנוכחים, לא ברור מי התחיל את הקטטה.
לוחם בחטיבת גולני שסיים זה עתה סדרת אימונים שנמשכה כמה חודשים, סיפר כי הקטטה פרצה בין לוחמי מג"ב ללוחמי גולני בעקבות חילופי מילים קשים בין הצדדים. "הקטטה הייתה אלימה במיוחד עד כדי כך שלוחמים יצאו משם עם אפים שבורים ואפילו היה שם שימוש בשוקרים חשמליים".
אבל מעדות של חייל אחר נמסר, כי הקטטה פרצה דווקא בין לוחמי גולני ללוחמי הנדסה קרבית. על פי עדותו, במהלך הקטטה תקפו לוחמי גולני את אחד הלוחמים מהנדסה קרבית והלמו בו באמצעות מטף כיבוי אש בראשו.
עקב חומרת האירוע התערבו לוחמי מג"ב כדי להפריד בין הניצים ולפנות במהירות את הלוחם לטיפול רפואי בבית החולים. לאחר שפונה, מצבו הוגדר קל עד בינוני והוא נותר באשפוז.
"לקח זמן להפריד ביניהם"
אולם האלימות מצד לוחמי גולני לא הסתיימה בתקרית אחת: כעבור זמן קצר פרצה תגרה נוספת בין לוחמי הפלוגה המסייעת, ללוחמי הפלוגה הרובאית של גדוד 51 מחטיבת גולני. קצינים שהוזעקו אל המקום כדי להפריד בין הלוחמים נפגעו גם הם מהמכות.
קצין שנכח במקום בזמן האירוע סיפר כי התגרה בין לוחמי הרובאית למסייעת פרצה בשל חיזור אחרי ליבה של בחורה במקום. "לקח זמן להפריד ביניהם", הסביר הקצין, "זו הייתה אלימות כמו שבחיים לא ראינו".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "האירוע מטופל במלוא החומרה על ידי מפקדי החטיבה. בעקבות האירוע הופסקה פעילות הנופש ונערכו שיחות עם כלל חיילי הגדוד. תחקור האירוע נמשך והטיפול המשמעתי ימוצה כאמור עד תום".
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 19:23 |
|
| |
גולני עולים לקו לא?
בס"ד
במקום לכסח חמאס תראו לאיפה האנרגיות יוצאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2008 02:31 |
|
| |
בס"ד
יפה אמרת 
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2008 12:20 |
|
| |
'שגעון' תל-אביבי: סיימון אמר - מי קופץ בעירום למזרקה?
בס"ד
חבורות חבורות הם יצאו לפשוט על תל אביב. המטרות, בין השאר: להתחפש לגיבור על ולעזור למישהו (70 נקודות), להשיג כינים (50 נקודות) ולאכול ארוחה בבית זר (35 נקודות). מי שעושה זאת בעירום מכפיל אוטומטית את הניקוד. תכירו את "סיימון", משחק משימות מוטרף
עודד טרטמן פורסם: 25.12.08, 18:09
רחובות תל אביב ביום שישי בלילה הם בדרך כלל מרחב ששפיותו מפוקפקת, אבל ביום שישי שעבר התווסף להם נדבך נוסף של ביזאריות. כמה עשרות דמויות אנונימיות, מוזרות למראה ומאושרות בעליל, גרמו לעוברים ולשבים לפעור זוגות עיניים אדומות ולתהות: מיהם האנשים האלה שמתרוצצים בתחפושות, בעירום חלקי או מלא? מה גורם להם לנג'ס לעוברי אורח תמימים בבקשות חסרות פשר? ולמה, לעזאזל, אי אפשר היה למחוק מפרצופיהם את החיוכים שבעי הרצון האלה?
התשובה לשאלות האלה נמצאת כאן. כ-150 איש מרחבי הארץ התכנסו בלילה שבין שישי לשבת למטרה מיוחדת. רשמית, מדובר במשתתפי משחק המשימות הביזאריות "סיימון" (נגזר מהמשחק "סיימון אמר", המקור האנגלוסקסי של "הרצל אמר"). מעשית, מדובר בחבר'ה שבאו לעשות שטויות וליהנות מזה.
חוקי המשחק פשוטים: ב-23:00 מתחילה התכנסות הקבוצות בפארק הירקון. כל קבוצה מונה לא יותר מחמישה חברים, מכונית ומצלמת וידאו. עלות ההשתתפות: 120 שקל למכונית. בחצות בדיוק המרוץ מתחיל. כל קבוצה מקבלת מהמארגנים דף עם 150 משימות (ראו מסגרת), חלקן מטורפות והיתר מטורפות מאוד. לא חובה לבצע את כולן, אבל ככל שמבצעים יותר משימות - הניקוד גבוה יותר. ככל שהמשימה מטורפת יותר, כך הניקוד שלה גבוה יותר. אם המשימות נעשות בעירום חלקי או מלא הניקוד מוכפל.
הקבוצות צריכות לתעד את עצמן במצלמת הווידאו, וב-6:00 כולם צריכים להגיע חזרה לנקודת ההזנקה עם החומר המצולם ולהעביר אותו למארגנים. איחור מוריד ניקוד ומי שמגיע אחרי 6:15 נפסל. בשבועות הקרובים יערכו המארגנים סרט משעשע המורכב מהקלטות השונות, וכשזה יושלם יוזמנו המשתתפים להקרנה חגיגית שבה תוכרז הקבוצה המנצחת, שזוכה בכסף שנאסף משאר הקבוצות.
חובה לציין: למשחק אין ספונסרים והוא לא מצולם לתוכנית טלוויזיה. המטרה העיקרית היא פשוט לעשות כיף
הכל התחיל בסיירת
זאת הפעם השמינית ש"סיימון" מתקיים בתל אביב. המשחק התחיל בארץ על ידי חבורה פוחזת של לוחמי סיירת מטכ"ל שהחליטה להכין לעצמה ערב צוות עם משימות מצחיקות. אחרי שהשתחררו הם פתחו בפעם הראשונה את המשחק לקהל הרחב. בשלב מסוים המשחק פרץ לתודעה התל אביבית ועם הזמן אורגנו משחקי סיימון בפורמטים שונים גם על ידי קבוצות אחרות.
המארגנים הנוכחיים של המשחק האחרון הם עמוס גבע, הדר מורן ואמיר כהן, שלושתם בני 23, שהכירו בעת לימודי התיכון שלהם במגמת הקולנוע בבית הספר אלון ברמת השרון. בחצי השנה האחרונה הם הפכו למארגני מסיבות והם קוראים לעצמם "משתוללים בפארק".
כיכר רבין, חצות וחצי. על המקום צובאות שלוש קבוצות. אחד המשתתפים השיג חליפת צלילה ושנורקל ומסתובב איתה ליד המזרקה לתדהמת העוברים והשבים (40 נקודות). קבוצה אחרת מתחילה לרוץ במעגלים ולשיר שירים (זה לא חלק מהמשימות, אלא סתם פורקן). אחד מהם לוקח יוזמה, מתפשט ונכנס למזרקה (30 נקודות). הבחור עם חליפת הצלילה והשנורקל מרגיש מאוים ונכנס אחריו.
קבוצה אחרת מתרכזת במשימה שונה ומנסה לאגד עשרה אנשים למשחק "קווה קווה דלה אומה" (15 נקודות). אחד העוברים והשבים נעצר לידם ומסנן: "משהו
דפוק בעיר הזאת". בינתיים שתי קבוצות אחרות משתפות פעולה ומארגנות משחק כדורגל ענק (40 נקודות). כיכר רבין הופכת לחצר בית משוגעים.
קבוצת אשדודים מנסה ללכת על אתגר רציני במיוחד: להתחפש ל-Village People ולשיר YMCA בגיי בר (80 נקודות). אני מלווה אותם דרומה כשהם מחנים את האוטו ברחוב החשמל באדום לבן ויוצאים החוצה. "אין פקחים בשישי-שבת, אף אחד לא ייתן לנו דוח", אומר דן מיכמן, סטודנט להנדסה בן 22 שכנראה לא יוצא הרבה לתל אביב.
בדרך לפאב אוויטה הם מתלבטים אם הם נראים הומואים מספיק, ואחרי דין ודברים מחליטים להחזיק ידיים בכניסה. אחרי שעברו את הסלקציה הם עוזרים אומץ, נכנסים ומשלימים את המשימה לצהלת שאר הנוכחים במקום.
סיירת מטכ"ל....
.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2008 21:29 |
|
| |
בס"ד
את אלו צריך להקיא מתוכנו
בכל דרך שהיא !!!
אלו שונאי ישראל מחופשים ליהודים עלאק נושאים את השם ישראל !!!
תסתכלו עליהם:
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2008 08:56 |
|
| |
אכן מרתק - הנה הוא:
בס"ד
מאת ד"ר גיא בכור
איך אפשר להסביר את העובדה המדהימה, שצה"ל הגדול שלנו, המהולל והאהוב על ידינו, בורח מעימות בעזה כמו מאש? שהוא מתפלל כל בוקר שה"רגיעה" תימשך, ואולי הארגונים הפלסטיניים לא מתכוונים למה שהם אומרים? הרמטכ"ל הנעלם רב-אלוף גבי אשכנזי, זה שאמרו שהפך את צה"ל למשהו אחר לגמרי, מצוטט כאומר שאין להיכנס לעימות בעזה כמעט בשום מחיר.
בעצם צה"ל לא השתנה, ובדיוק כמו במלחמת לבנון האחרונה הוא פשוט לא רוצה להילחם. צבא פציפיסטי. בלית ברירה שלחו אז את חיל האוויר לעשות את המלאכה מול חיזבאללה המחופר בשיטת הווייטקונג, למרות שלמטכ"ל היתה תוכנית מגירה מפורטת כיצד להתמודד במלחמה מול חיזבאללה יבשתית. כיום, בלית ברירה שולחים את חיל האוויר לתקוף בעזה, בתגובה שבלונית, מפוהקת, ללא שאר רוח, ללא חשיבה, ללא שום תכנון.
אז, כמו היום, זה לא הצבא ששומר על האזרחים, אילו האזרחים ששומרים על הצבא, שחייליו מאופסנים בקסרקטינים כמו חיילי שוקולד שמורים היטב, ואם חלילה בסיס טירונים ניזוק מקסאמים, אז מפנים אותו פנימה. אך את האזרחים, כמובן, משאירים בשטח. בשיח הישראלי חיילים הרוגים שווים יותר מאזרחים הרוגים, ולכן נזהרים בהם יותר. אבל זהו "צבא ההגנה לישראל", לא "ישראל להגנת הצבא", הלו? מישהו שוב התבלבל שם!
איך הגענו למצב שהצבא שלנו, כן, צה"ל של כולנו, הוא גורם כמעט-פוליטי, המפעיל לחץ פוליטי שלא להתמודד צבאית; שבורח מעימות בכל החזיתות, למשל הסורית, כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן עם סוריה, כולל החזרת רמת הגולן, העיקר לא להילחם. איך הצבא שלנו איבד את ה"קילינג אינסטינקט", שהיה פעם למפקדיו, חדורי הביטחון העצמי, שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב כבר על הקרקע בשנת 1967.
איך קרה שהצבא אפילו חושש מעימות מוגבל עם כנופיה קטנה של טרוריסטים לא ממש מאומנים, לא בלבנון אלא ברצועה הזעירה של עזה, ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר, אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה, ובמחיר הקרבת האזרחים. איך כל זה קורה לנו, על מליארדי השקלים שאנו משקיעים בצבא בשנה. מדוע הביצועים שאנו מקבלים כל כך ירודים בחוסר המעוף שלהם, בינוניים, עם מטכ"ל מפוהק, מפונק, שמן מתקציבי ענק, שלא רוצה להתאמץ יותר מידי, ללכלך את הידיים, בדרך אל האזרחות ומנכ"לות בארגוני הסקטור הפרטי.
איך קרה שצבא המתוקצב בלא פחות מ- 50 מיליארד שקל בשנה (2007), כאשר התקציב הזה אינו כולל את תקציבי המוסד, שב"כ, פיקוד העורף, משמר הגבול וסיוע לתעשיות בטחוניות במשבר, המסתכמים בעוד כמה מיליארדי שקלים, צבא כזה אינו פועל? תשאלו בשביל מה אנחנו משקיעים סכום שהוא 17% מהתקציב הלאומי שלנו, על אי-עשיה, ואפילו על אי-הרתעה? האם לא חבל על הכסף?
כדי להבין את התוצאה המחרידה הזו, יש לרדת לסיבות, ואילו כמה מהן:
* עודף משפטיזציה גמר את היוזמה העצמית בצבא. למה להסתכן אחרי המלחמה בועדות חקירה מבזות בנוסח וינוגרד ואגרנט, בעריפת ראשים, ובסיכון הקריירה כולה. והרי כל עימות יגמר ממילא בוועדת חקירה, כיוון שיהיו נפגעים. בג"ץ של אהרון ברק, כאשר זה הכריז שהכל שפיט, גמר את הצבא. שום מפקד בכיר לא יקח עוד סיכון, ההיפך כולם מסתתרים מאחורי היועצים המשפטיים. האם "אמא" מרשה להפציץ בעזה, או לא. מי ששולט היום בצבא אינו הרמטכ"ל אלא היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שהכריז כבר כי מלחמת לבנון האחרונה היתה "מלחמה משפטית", ובמלחמה כזו אסור להמר, אסור להפתיע ואסור להציג גאונות צבאית. ממילא הדרג המשפטי צריך לאשר זאת קודם. בג"ץ ניצח את הצבא, ובעצם בג"ץ ניצח לנו את הניצחון.
* רסן של ארגוני "זכויות אדם" שמטרתם אינה בהכרח טובת ישראל, הקיף את הצבא שלנו בשני העשורים האחרונים, הם מגייסים כספים בחו"ל ומתפרנסים מלזנב בצבא מבפנים. כולכם מכירים מי הם ארגונים אלה. באכיפת בג"ץ האפקט שלהם בגימוד הצבא היה, מתברר, מרתיע, ואפילו קטלני.
* דעת הקהל בישראל רואה היום הכל דרך הפריזמה של הנפגעים. עבורה זה הפך להיות המדד היחיד להצלחה או לכישלון צבאי, ולכן הצבא אינו רוצה להיכנס למלחמה או לעימות, מתוך ידיעה שבמלחמה יש נפגעים, מה לעשות. הצבא אינו פוחד מן האוייב, הוא פוחד מן האימהות, מהטוקבקיסטים הצווחניים, ממשפט הרחוב, מכרמלה מנשה, מכתבי התקשורת, שבשבילם להביא ראש של אלוף זה הישג אישי.
עבור החברה הישראלית של היום, אם יש קורבן אחד, הפסדנו במלחמה, כפי שיש גלעד שליט אחד.
הכל נעשה בפריזמה של הפרט הלוחם. במלחמת ששת הימים, שנתפסת עד היום כנצחון מזהיר, נהרגו לנו בתוך ששה ימים כ- 800 חיילים. במונחים זה היום, התקשורת היתה מכתירה את המלחמה הזו כ"שואה" וכתבוסה נוראה. אנו מדווחים מיד על כל הרוג, והידיעה הזו משודרת במהלך יום שלם, וכך נוצרת דמורליזציה ותחושת הפסד נורא. במלחמת ששת הימים המתינו עם הידיעה על ההרוגים עד לסיום המערכה, לא קרה כלום.
צה"ל יודע זאת. הוא לא מעוניין לפתוח במערכה צבאית כלשהי, קטנה או גדולה, כי הוא יודע עם מי יש לו עסק, לא מבחינת האוייב, אלא היריב שבפנים, הצרחות שיקומו כאן, אם יש נפגעים, חלילה. אוהו.. כאשר אנו מצפים לאפס נפגעים. נפגע אחד – הפסדנו. צה"ל פועל היום על מזעור נזקים ותבוסות, לא עוד על שיטת ההישגים והנצחונות.
האוייב קלט את התכונה המוזרה הזו שלנו, והוא מנצל אותה, כמובן, כך עשה נסראללה במלחמת לבנון האחרונה, כאשר מיהר להכתיר את העימות כניצחון שלו, ואנו, מתוך תחושת הכישלון הפנימית, אמרנו אחריו – "אמן".
* תהליך הפרטה נפשי, שעברה בעשור האחרון החברה הישראלית, ולא לחיוב. עודף של אינדיבידואליזם הרסני, כאשר רק הפרט מעניין אותנו, ולא עוד המדינה, או הצבא. המונחים פטריוטיות ואהבת המולדת נתפסים ככינוי גנאי בשכבות רחבות, והצבא נתפס כלא רלבנטי, נצלני, כובש ומטומטם. אין זה תהליך ישראלי מקורי, יבאנו אותו כרגיל מאמריקה. שם התהליך של אנטי-מיליטריזציה בתקשורת ובקולנוע החל בעקבות מלחמת קוריאה, ואחר כך מלחמת וייטנאם. הצבא נתפס כרע, מיותר וקטלני.
החלה בכך הסידרה מ.א.ש, שעשתה זאת בזהירות (1972-1983, הסרט במקור 1970), כאשר המתנתחים והרופאים בזמן מלחמת קוריאה עושים צחוק מן הצבא, אם כי בתמימות שובת לב, ומאוחר יותר בצורה הבוטה והנוראה ביותר, המחזמר ואחריו הסרט – שיער (1979, במאי מילוש פורמן). אה? כמה כיף להיות בעד השלום והפיוס בעולם! עם השיער המגודל וסימלי השלום. אחח, איזה כיף במחנה הזה, וכמה לא בוגר, ולא אחראי.
מי מאיתנו לא דמע כאשר ברגר הצעיר שבסרט נהרג בוויטנאם, ואז הסצינה המזעזעת של תחיית המתים, על מצבות האינסוף של בית הקברות, בוושינגטון הבירה. זה היה באמריקה בשנות השבעים של "ילדי הפרחים", ואלינו כפרובינציה מרוחקת וקרתנית זה הגיע עם ההתבוססות בלבנון בשנות השמונים והתשעים.
כמה מצמרר היה לשמוע את ראש הממשלה יצחק רבין שר את שיר לשלום, שנכתב בהשראת "שיער" דקות אחרות לפני שנרצח. הקהל שלו לא רצה עוד מלחמות וצבא, הוא רצה הסדר שלום בכל מחיר. בכל מחיר, אפילו של השמדתנו.
ישנם ציבורים שלמים שכבר מתנתקים אט אט מן הצבא וכל מה שהוא לכאורה מסמל, כך ששכבות לוחמות חדשות נכנסו כיום לבצע את העבודה, בעיקר הציונות הדתית, שמאוד בולטת במימד הצבאי, ועולים חדשים, שעבורם זהו מסלול של מוביליות חברתית.
הרמטכ"ל יודע את כל זה, ואין הוא מעוניין לפתוח הכל מחדש כמו במלחמת לבנון האחרונה או הבוץ הלבנוני במשך 18 שנה לפני כן, בעקבות טפשות של פוליטיקאים שהנהיגו אותנו אז. הוא יודע ששקיעה במחנות הפליטים בעזה תפנה את החברה מחדש נגדו ונגד צה"ל, ותזרוק את הצבא למוקד זעם ציבורי ותקשורתי מחודש. הוא יודע שהישראלים יקריבו את שדירות, את אשקלון ועוד, העיקר שהבורסה והרווחים האישיים יעבדו. הצבא יודע שאין לו גיבוי אמיתי בעורף. בישראל של היום, של רק "אני" ו"אני" ולעזאזל הסולידריות החברתית, מבלי שאותם ישראלים מבינים שהיום זו שדירות מחר זו תל אביב.
תקשורת צמאה לטרף, אפס נכונות לנפגעים, אינידיבידואליזם מתאבד, הטובים שעוזבים החוצה את הצבא בשל איבוד היוקרה, ומשפטנים טורפים שמחכים בפינה – אלא מונעים מצה"ל לפעול. לא חיזבאללה ולא חמאס. צה"ל של היום אינו מסתכל קדימה בחשש, הוא מסתכל אחורה, לעורף, בחשש הרבה יותר גדול. החשש הגדול ביותר שלו שהוא ישאר פשוט - לבד. צה"ל אינו עוד "צבא העם". הוא הצבא שפוחד מן העם. מי שגוזז את מחלפותיו של צה"ל אינו האויב, אילו אנו עצמנו.
אלא שכאן זו לא אמריקה הגדולה, כאן זה המזרח התיכון, שמחכך ידיים בהנאה לנוכח תהליך ההרס העצמי וסירוס הצבא הגדול באיזור. הם כבר לא צריכים לעשות את העבודה. אנו כבר עושים זאת בעצמנו טוב יותר - עבורם.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2009 10:00 |
|
| |
אני יודע שאני לא מחדש כלום אבל אני הקטן מנסה בפורום הזה
להזכיר לכולם או יותר נכון למי שיכול להשפיע יותר במקומות אחרים
פשוט להשתמש לפני כל פעולה בחיים וכמובן בימים אלה בשם השם,
נעשה ונצליח, או בעזרת השם וכו'.. כי אנחנו מחמיאים הרבה אחד לשני
בתקשורת בעיקר , על הצלחות צה"ל בימים הקודמים לאתמול , ואתמול
קיבלנו תיזכורת על כוחי ועוצם ידי פשוט צריך להכניס את השם יתברך
לכל פעולה שאנחנו עושים בחיים קל וחומר במלחמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 15:47 |
|
| |
בס"ד
בלי תהלוכות! בלי השפלות!
שלמה בינזרי, בביתו. צילום: יעקב נחומי
בעוד פחות מ-24 שעות צפוי הרב שלמה בניזרי להיכנס בשערי כלא 'מעשיהו', ולהיבלע בו לכמעט שלוש שנים מלאות. שנה יקח עד שיצא אפילו לחופשה הראשונה.
זו היממה שבה חרב חדה מונחת על צווארו, אבל גם על צווארנו, ושעליה נאמר "אל יתייאש מן הרחמים".
מה ניתן עוד לעשות כשכבר ברור שמריצוי העונש אין לו סיכוי להיחלץ על פי דרך הטבע? מה אפשר עוד לסייע, כשגם דחית המועד לתחילת המאסר עד לאחר החגים אינה עומדת עוד על הפרק?
ב- 24 השעות הקרובות ניתן לפעול לפחות שלא יאבד את שארית כבודו שנרמס. כולנו חייבים לו ולעצמנו את זה כדי שממחרתיים בבוקר, מעת השכמה ל'סליחות', יוכל לעמוד ב'ניסיון' שנכפה עליו, להשיב לב תועים הנמצאים בין כותלי הכלא אל אביהם שבשמים. לדאוג שאכן יהיו 'שבי פשע'.
הוא יוכל לעשות זאת ללא עיכובים ובלב שלם, רק אם תסוכל הכוונה, אותה פרסם יוסי אליטוב בסוף השבוע ב'משפחה' , להוביל אותו למאסר כשהוא אזוק בידיו וברגליו.
הם אינם מתכוונים לכבול אותו, אלא אותנו.
לאישי ציבור שנאסרו בעבר, ניתנה תמיד האפשרות להתייצב בעצמם בשערי הכלא. הפעם נתלים בשב"ס בהוראת הפרקליטות, בטענה שלא מדובר באיש ציבור מכהן. הם דורשים שיגיע, כמו כל אסיר אחר, לבית המשפט בירושלים, משם יובל לכלא ב'זינזנה' - רכב האסירים המסורג - כשהוא אזוק כאחרון הפושעים.
כל זה נעשה רק בשל החשש שאם יותר לו להגיע בכוחות עצמו לשערי הכלא, יקיימו תומכיו, תלמידי ישיבת 'אור החיים' ובני משפחתו, תהלוכת מחאה, שתלווה אותו עד למקום.
אם אכן מתוכננת תהלוכה כזו, כפי שראשי הפרקליטות ושירות בתי הסוהר שמעו עליה בתקשורת, חייבים לבטלה ומיד. המאמץ אינו כדאי ואינו שווה את ההשפלה. מותר להעריך שאם אכן יובטח לשירות בתי הסוהר שתקדים 'תהלוכת דרעי' לא עומד לחזור על עצמו, אפילו לא בקנה מידה, יוסר הנזם המשפיל מידיו ומרגליו של בניזרי.
בתוך כותלי הכלא, יעבור שרביט המנהיגות הרוחנית של האגף התורני כבר מחר לידי הרב בניזרי. עד עתה החזיק בו חבר הכנסת לשעבר עופר חוגי, שכמו בניזרי גם הוא היה נציג ישיבת 'אור החיים' בכנסת.
העיתונאי אבישי בן חיים דיווח ב'מעריב' כי מחר בערב עומד אסיר אחר, שמואל בן עטר, מי שהפעיל את ערוץ הקודש ה'פיראטי' 'קול האמת' ונכלא, לערוך הילולא במלאת מאה שנה להסתלקותו של ה'בן איש חי'. במעמד הזה יוכתר בניזרי לראש הישיבה באגף התורני. זו תהיה ההכרות הראשונה שלו עם מי שאמורים להיות מעתה תלמידיו בלימודים הסדירים שמתקיימים באגף הזה מדי יום.
"בימים האלה משכימים האסירים בארבע לפנות בוקר לסליחות בנוסח ספרדי כמובן, כמנהג רוב אסירי המקום. אחרי התפילה וארוחת בוקר בהכשר הבד"ץ מחויבים האסירים להתייצב בתשע למדרשה, ללימוד שנמשך עד השעה 12:30. גם בין שש לשבע בערב הם מחויבים להתייצב ללימוד. בין לבין הם נוכחים בארבעה מסדרי נוכחות - בארבע בבוקר, בעשר וחצי, בשלוש בצהריים ובעשר בלילה. אחרי עשר הם נסגרים בחדרים" - מתאר בן חיים.
וחייבים לסייע גם למשפחתו.
בראיון שהעניק הרב שלמה בניזרי לחיים ישראלי מבטאון שס 'יום ליום' הוא מדבר לראשונה על החובות האישיים הכבדים שהוא נקלע אליהם בעקבות המשפט, ושעתה אשתו וילדיו יאלצו להתמודד עמם לבדם. "לא הקמתי איזה מפעל ופשטתי את הרגל. ניהלתי משפט במשך עשר שנים ואין לכם מושג איזה סכומי עתק הוצאתי מכיסי כדי לכסות את עלויות המשפט".
בניזרי חושף לראשונה את המכות הקשות שהכו השופטים גם בכיסו ובמשפחתו, מעבר לגזר הדין המוגזם שהושת עליו ושאין לא אח ורע: "השופטים הטילו עלי קנסות ביד קלה, סתם ללא סיבה. כך למשל פעמיים נדרשתי לשלם 60 אלף שקלים(!) לקופת המדינה בדיון שלא ערך אלא כמה דקות. בדיון אחד שהיה בבג"צ כנגד כתבה בעיתון שאנחנו חשבנו שיש בזה משום שיבוש הליכי משפט, הטילו עלי מיידית 30 אלף שקל קנס, עשרת אלפים לפרקליטי הנתבעים, שאת זה עוד אפשר להבין ו-20 אלף (!) לקופת המדינה. מדוע? רק משום שהם טענו שעתירה כזו לא צריכה לידון בבית המשפט העליון".
בניזרי הגיש את התביעה השניה באותו עניין בבית המשפט המחוזי, "רק משום שחשבנו שאותה כתבה מהווה פגיעה קשה במהלך המשפטי. ושוב חייבו אותו בהוצאות משפט של 30 אלף שקל. מהיכן בדיוק אני אמור לשלם את כל סכומי העתק האלו?מהיכן תתפרנס משפחתי?" - הוא שואל כשדמעות בעיניו.
בניזרי מספר בלא מעט בושה שעשרות אברכים בעלי משפחות ברוכות ילדים נתנו לו סכומי כסף שחסכו ממשפחותיהם. "סירבתי בכל תוקף לקבל את הכסף ממשפחות מעוטות היכולת. אבל אשמח מאוד אם אנשים אמידים יעזרו לא לי אלא לילדי".
זוהי ההזדמנות האחרונה של כולנו להשתדל למענו ועכשיו כבר יותר למען משפחתו.
עכשיו אחרי השיסוי המטורף של חודשי שנת התשס"ט האחרונים כנגד ציבור שומרי התורה במדינת ישראל, ירי כדורים חיים בירושלים על מפגינים חרדים, דריסתם ע"י מכוניות וסוסים פרשי משטרה, מסע שנאה רווי הסתה בתיקשורת הכתובה הדיגיטאלית, ובאתרי האינטרנט,
נותר למישהו ספק שהניצנים לפירות ביאושים אלו החלו בגזיזת פאות עולים בקום המדינה, ושדידת ילדים ממשפחותיהם???\\\ \\\\\\ \\\\\\ \\\
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
|
