רצון השם ובחינת המקרא בהקשר תכלית הבריאה

תוהה, הסקת בדבריי את שלא אמרתי ושלא אומר.
מתקבל הרושם שאצה לך הדרך, לחתוך לכאן או לכאן.
האטי.
את במצב סביר. בכל תחום ישנן ספיקות לרבים, ובכלל זה התחום האמוני.
נדמה לי שהעצה הטובה ביותר עבורך בשלב זה "תשכחי מזה".

עשי ככל העולה על רוחך, ואם יציק לך חשבון הנפש עם אלוקים, אמרי לעצמך שאת עושה את זה עבורו כדי "להתנקות".

אין כאן המקום להאריך, אך הדברים האמורים מבוססים גם הלכתית, ואם תרצי נדבר באישי.

אחרי שתתאוששי, ועדיין תרגישי צורך לברר על ערכים, דרך חיים, מסגרות חינוך טובות, וכיוצא בזה, תשובי לנושאים ביישוב הדעת, לא מתוך מצפון מעורב במרי, או מרמור מעורב בנוסטלגיה וכיוצא בזה. מניסיון, זה לא עובד ככה - לשום כיוון. זה לא בריא.

תוקן על ידי יהוסף ב- 22/04/2008 18:53:22

ואם את בכל זאת מתעקשת, הנה כמה נקודות שלדעתי ראוי שתתחילי מהם.

1. אדם שומר תורה ומצוות אך לטובתו. הוא לא עושה "טובה" או "רעה" לאלוקים. וזהו אומרו "לטוב לך כל הימים".
כמובן שעכשיו נדרש הסבר, אך קודם המצע והמוצא.

2. אם יש לאדם תכלית או אין לו [ע"פ מונחייך], זה ממש לא משנה לגבי "התנהגות מתבקשת". גם אם אדם מאמין שאין לו תכלית הוא עדיין מאמין שיש "דרך חיים", אם כזה שהוא מעצב לעצמו ואם כזה שאחרים מעצבים עבורו.
[שוב, גם כאן יש צורך בהסבר נרחב].

3. חשוב לבחון את הקשר בין מוסר, אלוקים ואמת לבין מושג ה"מניע" של האדם.
[ג"ז צריך הסבר].

אם את מזדהה עם 3 עקרונות אלו כמוצא לדיון, ניתן להתקדם בבירור אותם הנקודות ולעשות סדר בלאגן [ולאו דווקא להגיע להכרעה חד משמעית לגבי קיום או אי קיום תו"מ].

_________________

הקב"ה ברא את העולם ומלואו, ויצר את האדם בכדי שישמשו וירומם את עצמו ואת העולם בדרך התורה והמצוות,

וכשהאדם שהוא עיקר הבריאה, אכן מתאים לתכליתו ומקיים את המוטל עליו, הרי זו תכלית שלימותו, וגם שלימות העולם כולו שנברא בשביל זה.

והאדם הוא שלם בדעת ובמעשה.

ותכלית הבריאה הוא המשיח שיהיה רם ונישא וגבוה מאד יותר מאדם הראשון.

ביום השני לבריאה כבר התחילה ההבדלה שהיא ההתחלה לעניינים של עבירות וגם נברא הגיהנום שגם הוא תיקון על עבירות,

אבל התכלית היא לעשות ולתקן, כך שבכל העניינים תהיה עליה, ועוד למעלה יותר מאשר לפני הירידה.

אין לך בשביל מה לחיות?! כדי להוציא את ילדייך מה"חיידר" הגועלי ולשולחם למקום נורמלי, אינה סיבה מספקת?! אם את בדיכאון עלייך לפנות בדחיפות לפסיכולוג והפורום כאן לא יעזור לך כלום!! השאלה אם יש אלוהים או לא אינה אמורה כלל לעניין אותך. עניין זה נידון באקדמיה במחלקה לפילוסופיה, ומה לאישה מבולבלת לחקור בכך?! כדי להיות חרדי לא צריך להאמין באלוהים אלא לחבוש כובע שחור ולהתבטל ב"כולל", וכיוצא בזה. אני כבר כתבתי לך את הצעתי: אל תחזרי בשאלה ואל תיזקקי להל"ל ודומיהם - סופך להתחרט על כך!! הישארי דתיה-לייט, קיימי מה שאת אוהבת ויירקי על מה שאת לא אוהבת. את הילדים דאגי להעביר למסגרות מתאימות, דתיות-לייט. אין בזה שום צביעות. מה הצביעות בכך שאדם "זורם" עם עצמו ועושה דברים שהוא נהנה מהם?! את מה שקישקשו בסמינר המורות המשופמות, שיכחי לגמרי!! כוונתן לא היתה רעה. גם הן היו צריכות לפרנס משפחה, ואין להאשימן על שחזרו על כמה קישקושים שבעצמן לא הבינו.

_________________

עשה לי טוב לראות מישהו/מישהי שכותבת קצת אמת בלי פחד. אמת זה תמיד טוב. הכי טוב.
אין אף אחד שיודע מה מטרת חייו של האדם, בטח לא של כל בני האדם משום שלכל אחד תפקיד שונה, ולכן השאלה שלך צריכה להיות "מה נדמה לכם שהיא מטרת חייו של האדם?" או "מה מטרת חייכם?" או כל ניסוח שמחפש תשובה סובייקטיבית.

לגבי המילה "משחק", אני לא מקבל ולא מסכים עם השימוש בה.
כמו שהסברתי קודם, אני יכול לכתוב רק על עצמי (כל דבר אחר יהיה שקרי), ואני לא משחק, אני חי.
חי את מה שיש, ז"א מחפש אמת.
מה שאין- לא מעניין אותי. התעסקות במשחק (או כל מילה שאמורה לתאר משהו לא אמיתי) היא משעממת, וסופה אכזבה ושוקת שבורה.
זו דעתי.

לשאלתך: אני חי בניסיון לעשות חיבור בין הרצון שלי ולבין המעשים שלי.
והרצון שלי (נכון לרגע זה) הוא לחפש מה הוא רצון ה' ממני, בהתחשב במצב ובמקום הנוכחי שאני נמצא בו.
ושלא יספרו לך שקרים: בן אדם לא יכול לא להיות נאמן לעצמו.
אם אין לו את עצמו- אין לו כלום.
לדעתי לכל אדם כדאי לנסות לעשות חיבור בין המעשים ולבין הרצון.
אחרת זה כמו קפיץ שמכווצים ומכווצים וסופו הוא פיצוץ ושבר נוראי.

תוהה, עיינתי בהמשך האשכול..
ראיתי שאת מחפשת מטרה אוניברסלית שנכונה גם בשעה שאת עוזבת את האומנה ואת דרך החיים הדתית.
שוב, אני יכול רק לספר על עצמי, אבל אני אנסה להרחיב מעט את התשובה הקודמת.

לדעתי בסופו של דבר מה שמניע בני אדם אלו הנאות.
את צריכה להחליט איזו הנאה לדעתך היא הנאה שיקרית ואיזו הנאה היא אמיתית.
ורצוי קודם להחליט מה זו בכלל הנאה אמיתית, ומה זו הנאה שיקרית.
*אני באופן אישי חושב שכל הנאה שכל מטרתה הוא הנאה בעולם הזה- היא הנאה שיקרית (וזה משום שלדעתי אין מציאות מנותקת מה')


איפה הייתי? "הנאות"...
אז נכון, אנשים עובדים קשה, ולפעמים סובלים בעבודה או בלימודים, אבל לאור הניסיון שהם צברו בחייהם הם הגיעו למסקנה שזה מה שיעשה להם באמת טוב בחיים.
אותו הדבר לגבי אורח חיים דתי.
אם הגעת למסקנה שזה לא מה שיעשה לך טוב, וכרגע זה לא עושה לך טוב, כנראה שאין מנוס מלעשות איזה שהוא שינוי...

דבר אחרון, אל תשכחי שאנחנו לא חיים במציאות של גילויי שכינה, ככה שכל הדוגמאות והמשלים על יהושוע אצל משה רבינו הן בילתי רלוונטיות בעליל, והן מעידות על שיקריות הטענות, ועל המצב הרוחני הרעוע של הדובר.

אני מתלבט אם להגיב כי אף פעם לא נוסתי בכתיבה ואני חדש פה
אבל בכל זאת אנסה את כוחי
לדעתי כל פלוסופית החיים והדת זה נושא מעצבן אם לחשוב לעומק אלא בנושא שיטחי זה
כיף להתפלסף
ואני הסביר את כבנתי הכל מתחיל א'  אם יש אלוקים ב' אם יש תורה מן השמים
אם מגיעים למסקנה הברורה שיש אלוקים ויש תורה מן השמים אז כל השאלות הם שטוטיות
כי כך אלוקים ציוה ואם את מרגישה ריקנות או לא. זה לא מעניין העיקר האמונה ולדעת שאני טועה 
וכל מה שאני לא מבין זה לא מעניין כי התורה אי אמת ושם כתוב שצריך לטבול וכ"ו
ולכן כל הפלוסופיה הזאת מעניינת בגדר הברקות יפות וחוץ מיזה כלום
נ.ב. וזה לא משנה אם את שומרת מצוות או לא האמת ידועה אם געת לשתי נקודות התחלה שיש אלוקים ותורה מן השמיים 

תוהה.
הלו ,טוב שבאת .
המקום נעים וחן המקום על יושביו ראוי .
בואי שבי איתנו .
נחשוב ביחד.

יש לי הרגשה שהעניין אצלך או בכלל אצל הרבה מאיתנו קקשור אולי לאלמנט הבחירה.
עד כמה אני בחירית בענינים שלי .
אם את טובלת כי צריך ואם את שולחת לחיידרים כי צריל ואם את שומרת שבת כי צריך זה ממש יפה .
אבל זה לא אמיתי .
זה זועק מבפנים "לא בחרתי".
זה צועק מהעומק לא רוצה את זה .
לא כי את לא רוצה להיות במקום שלך אלא כי לא בחרת בו אף פעם.
זו תחושתי .
הבחיריות עושה את העניין .מתפללים רק כי רוצים .
יש לי תחושה עמוקה שקיים נתק בין יכולות הבחירה ואולי הם לא מצרו להם מקום לבין התוכן
אני לא יודעת איך עושים את זה נכון אלב אני כן יודעת שכשעושים את זה נכון זה הופך לרצוני מאוד.
לא שכל דבר אנחנו בוחרים אבל ענינים שבאמונה צריכים להיות כאלה
כי זו האמונה .
היא ניתנת לרכישה.
וגם אם רק חלקה ראוי לי את החלק שרכשתי מותר לי להמיר בחלקים אחרים נכונים לי יותר .
במקום מגורי יש לי רק אפשרות אחת לבית יעקב.
כשבאתי לראיום עם המנהלת וראיתי את הכיתות והמורות .
אמרתי לעצמי ששם הבת שלי לא תילמד היא זקוקה לחופש אמיתי של לימוד והרבה מרווח רגשי.
לא מצאתי את זה בבית יעקס המקומי שלנו.
קיבלתי בחירה .קשה לא קלה .
והיא לא לומדת שם .
אבל הבחירה היתה אמיתית לכל המשפחה .ראיתי את נפשה של בתי למול עיני את מיזגה ואת נישמתה
ידעתי שבבית יעקב יחנקו אותה .שם במקום שאנחנו גרים .
לא רציתי אפילו להיכנס למקומות קשים עך הילדה .
והעדפץח לקבל החלטה אחרת .
נכונה מאוד לילדה ולנו כמשפחה .
אני מניחה שהיא תצליח למצוא חתן ראוי גם כך .
ויש עוד לדון בזה .:)

תוהה

"
בעת כאב, ידעתי להביט מעלה, לצעוק ולקלל 'למה אלוהים, למה?'
ברוב הרגעים היותר יפים, הרמתי עיניים ואמרתי 'תודה'.
"

בדברים אלו את מקיימת את עיקר מצוות תפילה. אין צורך להתפלל תפילות ארוכות כדי להיות בתקשורת עם הקב"ה. הקב"ה קורא לבבות. רק קצת, כמה שאת מרגישה צורך לדבר איתו. אני לא בטוח שיש הרבה שמקיימים מצוות תפילה כמוך.

על דבר המשחק בידי א-לוהים, אל תטרידי את עצמך יותר מידי. הרי אם אנו משחק בידו, וגם אם לא, אין בידינו לשנות דבר. כן משחק, לא משחק, חצי משחק, חשבונות שמים, כל זה לא רלוונטי לחיינו המעשיים. מה שחשוב הוא, מה אנו, כשחקנים, יכולים לעשות, וכיצד ניטיב לעצמנו את חיי המשחק האלה. למשל - טבילה, שהזכרת, היא נצרכת לאשה בעיתות החיוב המוגדרות בהלכה, לכל הפחות בשביל הרגשה טובה ורגיעה וכדומה. (איך אני יודע? למדתי. אני עדיין לא נשוי) תאמרי שמספיק בשביל זה מקלחת? אולי. אני באמת לא יודע. אבל בכל זאת, להיכנס בתוך המים זה משהו אחר. תנסי לחשוב בכיוונים כאלה. אל תסתכלי על המצוות כחיובים, אלא כצורך, או כדברים כדאיים.

יושב בשמים ישחק, הוא ישחק בכל מקרה. אבל יש גם זמנים, שבהם הוא מוריד שתי דמעות לים הגדול, ואלה מרעישות רעש עצום בעולם. "במסתרים תבכה נפשי". הקב"ה בוכה כשרע לנו.

עברת על רוב המצוות, את יכולה להרגיש טוב, יש הרבה כמוך, אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. את מרגישה צבועה, יש יותר גרועים ממך - יש צבועים באמת.

ואני רוצה לחדש לך - הקב"ה איננו צריך שנעשה מעשה זה או אחר לא מעשים של העוה"ז ולא מעשים של העוה"ב. הקב"ה רוצה שנידבק בדרכיו. שנהיה אנשים טובים. שנמצה את עצמנו. שנרגיש טוב. שנדע מה אנחנו עושים. שמה שלא נעשה, יהיה עם רצון טוב ועם שמחה, לא מדומה, אמיתית. בלשון הנביא ירמיהו, "אל יתהלל חכם בחכמתו.... כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ". דרך האדם להימשך אחר אנשי מקומו ומכריו, לפיכך כאשר אדם מקיים "השכל וידוע אותי" מכיר את ה' ושם אותו לידו, אז ממילא הוא נמשך למידותיו של ה'. את בתפילותיך (וכנ"ל) מקיימת זאת. את שמה את א-לוהים לידך. גם אם את אומרת 'למה א-לוהים למה". גם אסף המשורר בתהילים אמר "למה א-לוהים" זה מותר, וזה מצווה, ואם את מרגישה צורך - את חייבת לעשות זאת מדין תורה.

ואם את מרגישה רחוקה מהמצוות, תתפללי טוב שיבוא המשיח, כי הוא יחזיר לנו את הטעם במצוות, הוא ילמד אותנו איך מקיימים אותם בשמחה ובאהבה, הוא ילמד אותנו איך לא להטעות, לא את עצמנו ולא את אחרים.

כתבת לגוונא "אם איני מאמינה, אז למה אני נשארת בתוככי הגטו?!". זו שאלה שעליך לחפש את תשובתה בעמקי נפשך. לא אני ולא אף אחד אחר יוכל לעזור לך, אלא מעט, רעיון פה רעיון שם, עצה טובה, ולא יותר. עליך לעשות חשבון נפש עם עצמך, תמצאי שעה פנויה בכל יום, ותחשבי למה את עושה דברים, כל דבר ודבר לעצמו וכל הדברים ביחד, ככה תתחברי יותר לעצמך ותרגישי הרבה יותר טוב. בהצלחה.

(אם את רוצה להתחבר לתפילה, עצתי לך היא כזאת: בזמן שאת מתפללת, בשלב ראשון, אל תתפללי, אלא תלמדי את התפילה. תלמדי מה כתוב, תנסי לעשות חשבונות פסיכולוגיים - מה חז"ל התכוונו, למה כתבו דווקא כך, למה דווקא בסדר הזה. מה התכוונו היהודים במשך כל הדורות שהוסיפו קטע כזה או אחר. לאט לאט התפילה תזרום בעורקייך. בדוק ומנוסה. ההסבר: כמו שכתבתי לעיל על הידבקות בה' על ידי השכל וידוע אותי, כך הרוצה להידבק בכוונת חז"ל בתפילה ילמד את מחשבותם, וכך ידבק לתפילה שהם חיברו.)

עמית
הקב"ה ברא את העולם ומלואו, ויצר את האדם בכדי שישמשו וירומם את עצמו ואת העולם בדרך התורה והמצוות,

אפשר לדעת מאיפה אתה לומד את זה מהתורה? בתורה שאני מכיר כתוב בספר בראשית בבריאת האדם- כי אלוקים ברא את האדם לעבוד את האדמה, ולשמרה. זה היעוד של האדם לעבוד ולפתח את יצירתו של הבורא, כלומר את העולם היפה שברא, שיבנה בתים. יסלול כבישים, יטע גנים ויערות, יפתח פיתוחים טכנולוגיים, לרווחת האנושות, כך בכל אופן מובן מהתורה. אגב זו גם דעתו של ר"ע מדרש תנחומה תזריע

כמובן שאלוקים מבקש  מעם ישראל לחייות לפי אמות מוסר וחוקים ומצוות קפדניים, . על קייום המצוות מובטחת שכר חומרי, של יורה ומלקוש זרע וקציר וכו',  ועל אי קיומם מובטחות עונשים חומריים גם.

כל היתר לפי התורה והכתובים, הם בלבולי שכל, והפיכת האדם, ללא מאושר, שכל הזמן מחפש את עצמו, ומודאג שמא הוא לא בסדר, וכך הופכים חייו של האדם המאמין בהבלים הללו, ה לבלתי נסבלים, בעליל. ועל מה? על שטויות, לא חבל?

לפי הבנתך לאלוקים שעמם, ולא היה מי שישרת אותו, וישתחוה לו, לכן ברא את העולם, שיהיו  לו משרתים ועבדים?. חסר לו מלאכים?
הפיכת אלוקים, יותר נכון האנשתו- כאילו הוא בעל תאווה ורצונות חומריים, של רצון של עבדים. נראת הגיונית בעיינך?

_________________

מודה ועוזב

"ועבדתם את ה' אלוקיכם" הוא ציווי שמרומם אותנו ונותן לנו כיוון שבו אנו מתחברים למעלה יותר מאשר החיבור הקיים בזמן שאנו מפתחים את העולם.

זה לא ציווי שגורם לי להרגיש לא נוח, זה ציווי שמשרת את מה שאני חפץ בו מצד עצמי, שהמניעים שלי יהיו מחוברים עם מה שלמעלה מהטבע.

אינני רואה שהקב"ה משועמם בזמן שהוא משתף איתי פעולה ונותן לי כיוון ובעצם תורה שלימה שמרוממת כל פרט ופרט מהחיים, ואני עצמי לא משועמם כאשר נופלת לי הזכות להכיר עוד מצווה או עוד הנהגה ולהבין קצת מתוכנה שממנו אני גם מתרומם בענייני מוסר ודרך ארץ.

אני חושב שגם התבהרות היתה חפצה בשביל הילדים שלה הרבה יותר תורה ומצוות, אך לצערה ולצערי המקומות שהכי מייצגים הרבה תורה ומצוות נמצאים במשבר של חוסר מקצועיות ולעיתים רבות חוסר דרך ארץ, ולכן גם אני נאלצתי להוציא את ילדי ממוסדות הקהילה.

נראה שמוציגן וגם תוהה תקופה, עברו משבר חמור יותר מאשר אני עברתי, כך שהם כאילו מצאו משהו אחר שיאזן את המשבר.

אם החיים החברתיים בעולם התורה היו איומים - הם החליטו לפרוק מהמצוות, ועל הדרך גם להשלים דברים שיצר הרע תמיד רצה ולא יכל.

לכאורה בשלב מסויים אי אפשר לבוא אליהם בטענות, אבל נראה לי שהציפיה הטבעית שלי מהם היא, שיגיעו מתישהו ליום חדש, שבו תהיה להם התעוררות לדבקות אמיתית בתורה ובמצוות ועוד לפני שיקבלו תשובות שיהיה להם הביטחון והשלווה שלא עזב הרועה את צאן מרעיתו ושגדולי ישראל במרוצת הדורות בנו לנו דרך לתפארת, וכל התקדמות שלנו בעשיה ובהבנה רק מקדמות אותנו ומועילות לנו ומשלימות אותנו ואת כוונת הבריאה.

וכמו שרבים כאן ניסו לכתוב, הפעם זה יהיה בבגרות ובבשלות, כך שגם משבר כלשהו כבר יהיה דבר מופרך, משום שדרכי התורה והמצוות, כבר לא יהיו תלויים בתשובות של המורות עם השפם.

עמית

מה שכתבת מקובל עלי אם זה מקובל עליך וכך באמת אתה מרגיש, יפה מאד. מה שאני רציתי רק לאמר, כי האלוקים לא ציווה על כך. ולכן איני בטןח שנח לו עם זה.
האנשים עושים את זה מתוך רצונם החופשי( לא תמיד), ומתוך עומק מחשבתם האנושי, וזכותם בכך, ואם הם מרגישים טוב  עם זה עוד יותר טוב.
הבעיה היתה של פותחת האשכול, שלה כנרא זה לא נוח עם המחשבות וההגיגים שלך.
מדוע שתתענה על דבר שאלוקים לא ציווה. והיא המצאה של בני אדם.

רז"ל אמרו שערבים עלי דברי סופרים וחמורים עלי דברי סופרים, וגם שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה, ויש על כך כמה הסברים יפים שראיתי, כולל הענין שחביבה עבודת התחתון שבכח עצמו, ואף משה רבינו כנראה הוסיף יום אחד מדעתו, ושסופרים שורשם בהקב"ה הסופר שלמעלה מהספר, ומנהג ישראל תורה הוא שכן הם בניו של הקב"ה והמנהגים שלהם נובעים מהעובדה הזו, אך לא נראה לי שכעת זה הנושא שחייב לעלות על הפרק משום ש,

פותחת האשכול לא מתלוננת כעת שקשה לה ליטול ידיים ולא מתעניינת כעת בעונשים שנאמרו על מי שמזלזל בנטילת ידיים אלא מתלוננת שאין היא מוצאת את החיבור לתכלית הבריאה, לא של דברי הסופרים ולא של מצוות התורה,
 
ובאם לא מחפשים מה היא כותבת בין השורות, אזי מספיק להבהיר לה שגם דברי הסופרים וגם מצוות התורה הם הדרך התכליתית,

ולכן אולי כדאי שבאשכול זה אתה תשים דגש על מצוות התורה ואני אשלים את החסר.