רצון השם ובחינת המקרא בהקשר תכלית הבריאה

שלא כתוהה תקופה, היו נשים רחמניות ש"בישלו ילדיהן", היינו ניתקו הילדים מתורה ומצוות משום שחיפשו להם תכלית אחרת בענייני דרך ארץ.

עמית

למה באותה תקופה? גם היו תמצא נשים רחמניות, אמנם לא מבשלות, רק חורכות את רגלי ילדיהם, למען התורה הקדושה ולמען יטיבו את דרכם בעבודת ה'. ולא יחטאו עוד.

תוהה:
דווקא במקרה הנוכחי שלך, אני מצטרף בחום  לעיקרי דבריו  האחרונים והמלצותיו של מוציגן.
ההליכה שלך באמצע, אינה פסיחה על שני הסעיפים והיא אינה צביעות. גם אמצע היא דרך. ובכלל האדם הוא מורכב ובתקופות חייו יש והוא קיצוני לכאן או קיצוני לשם ויש שהוא הולך בדרך המיצוע. לדבר זה ייתכנו סיבות רבות מספור, ומהעיקריות שבהן הן או תהייה אמונית כפי שאת טוענת שיש לך, או נהייה אחר מה שיש לחיים בחוץ להציע, ולעיתים יש את שניהם יחד ומשמשים הם בעירבוביה ולעיתים האחד בא כתירוץ וכשיכנוע פנימי להצדקת חברו וכו'
הצד השווה בכל הנ"ל, שאין אחד בעולם ויהיה מי שיהיה שלא עבר עובר או יעבור מה שאת עוברת במידת מה, הן בתהייה הן בנהייה והן בחיפוף ובעיגול הפינות, ויהיה הסומבררו שעל ראשו רחב תיתורא או עטור פרווה ככל שיהיה, השאלה היא רק המינון.

על כן מה שהציע לך מוציגן, הצעה נכוחה היא עד מאוד, רק שיחד עם זאת הייתי מצרף אליה הצעה קטנה משלי, כי בכל מה שקשור בינך עצמך לבין קונך, עשי מה שבראש שלך לעת עתה, חפפי היי לייט פושר רך ומתון לפי ראות עינייך, אך כיון שכבר דיברת על היותך אישה הוגנת שאינה מעוניינת בשקר עצמי ופסיחה על שני הסעיפים, הרי שבכל מה שקשור לכך שבמעשייך את גורמת רעה לאחרים, כגון רעה לבעלך או לילדייך בעתיד,  ואף שאין זה רעה בעינייך לעת עתה, ובפרט שזהו מעוות לא יוכל לתקון [היינו דבר שמשפיע על העתיד ללא יכולת תקנה] הרי שדווקא על כך ועל כך בלבד תקפידי יותר, ואני מכוון את דבריי ומדבר על עניין המקווה. וסליחה שאני נכנס לעניינייך הפרטיים וגם כך אני מרגיש רע עם עצמי .

אם כבר מתחילים בחזירות - בעניין המקווה, האם אינה לוקחת גלולות? הרי בזה נפתרת הבעיה. ואם מדברים על כך שהאחרים אינם צריכים לסבול, הרי צריך להמשיך עם זה גם לצד השני, כפי שדרשתי ממנה להוציא את ילדיה מה"חיידר" הגועלי!!! אין דבר מרושע יותר מחרדי שאבאבניק המרשה לעצמו הכל, ואת עול הדת והאלוהים מטיל על ילדיו חסרי הישע!!! עלי לציין שהצעתי לגב' אינה קשורה כלל לשיקולים דתיים אלא לעניינים שבפסיכולוגיה ובסוציולוגיה בלבד. "חרדי" ו"חילוני" הינן בראש ובראשונה תוויות חברתיות, וכל הקישקושים על יש אלוהים/אין אלוהים הם פשוט שטויות! ניתן לראות על רוב הטיפוסים של חוזרים בתשובה/בשאלה, כי המדובר בבעלי אישיות פרועה או מופרעת במקצת. חילוני שפוי שחש משיכה ליהדות יכול ללמוד קצת או לקבל קצת מצוות, כמו שרבים עושים, וחרדי שנמאס לו יכול לדלל ולגלוש לאמצע, ואפשר לעשות זאת בקלות גם עם כובע שחור. הקפיצה הקיצונית לצד השני, מקורה לדעתי בכל, מלבד שיקולים שבאמונה.

_________________

תוהה יקרה,

יהודי,
יש בדבריך כמה נקודות ששוות דיון מפורט. אבל ככלל דומני שהזיהוי שאתה עושה של חילוניות עם פילוסופיה, מוסר, מדע, אמנות, הוא שגוי. כל אלו שייכים לכל אדם, דתי או חילוני, באותה מידה. החילוניות כשלעצמה היא אכן ואקום. אדם יכול למלא אותו בכל תוכן שירצה, אבל זה אינו זהה עם חילוניות כפי שהיא לעצמה. חילוניות היא היעדר דת, וזה הכל.
לאידך גיסא, הדבר דומה לזיהוי של דתיות עם חבישת שטריימל, או עם טוב לב. הדתיות כשלעצמה אינה מחייבת לא את זה ולא את זה. התכנים הללו תלויים באדם ולא בדתיותו או חילוניותו.

madabraham

כפי ששמת לב בדברי מופיע המילה חילוניות פעם אחת ובמרכאות.
אני בהחלט מדבר אל אטאיזים כדרך חיים.
אני לא משתמש במילה חילוני מכוון שעל פי הבנתי חילוני היא הגדרה חברתית ישראלית שבאה להציג קבוצה של אנשים שכל מה שמגדיר אותם זה שהם לא לובשים כיפה.

כשמדובר באטיאיזם פילוסופיה, מוסר, מדע ואמנות הם המרכיבים של האטאיזים.

מרגע שאדם בחר באופציה האטיאיסטית אין לו בררה אלא למצוא את מערך ערכיו בפילוסופיה, מוסר ומדע ואמנות.

יהודי,
אתיאיזם אינו אלא היעדר אמונה (זה התרגום המילולי), ותו לא מידי. זה בערך גם מה שקרוי בעברית 'חילוניות' (אם כי לא במדויק. כי בהקשר שלנו חילוני יכול להיות מאמין, אלא שאינו מחוייב למצוות וכדו').
לכן כל מה שאמרתי בעינו עומד. פילוסופיה, מוסר, מדע ואמנות, לא מרכיבים את האתיאיזם יותר מאשר את התיאיזם. זה לא קשור כלל ועיקר, לא לזה ולא לזה.
ולכן: 'ברגע שהאדם בוחר באופציה האתיאיסטית' הוא מוצא עצמו ללא אמונה. זה הכל, ותו לא מידי. אם מעבר לכך הוא רוצה להיזקק לערכים, לפילוסופיה, למוסר או כל דבר אחר, שיהיה לו לבריאות. ואם הוא אינו רוצה זאת, אז שיהיה לו פחות לבריאות.

בהקשר זה, האסוציאציות הראשונות שעולות הם מילותיו של הפילוסוף, המשורר, המחזאי וה...מקובל(!) האיטלקי-יהודי בן המאה הי"ח, ר' משה חיים לוצאטו: יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו..

בענין זה, קיים ויכוח פילוסופי-תיאולוגי  עתיק יומין. התיאולוגים, ועמם חלק מהפילוסופים היונים סברו כי "עיר פרא אדם יולד" "יצר לב האדם רע מנעוריו" ועליו לעדן ולרסן עצמו ללא הרף, כבסיס מינימלי לאנושיות. כיון שהאדם עצמו אינו יכול, לשיטתם, להוות מצפן למעשיו עליו להישמע לכללים דתיים או חברתיים מוכתבים מראש ולקיימם בקפידה. לפי זה, "אי ההתחברות" לאותם כללים מחויבת ההיגיון: לצורך ריסונו נדרש האדם לציית לדברים זרים עבורו.

גישות אחרות שרווחו, הן בתיאולוגיה של המזרח הרחוק, והן באסכולות פילוסופיות מהזמן החדש (למרות ההבדל הברור ביניהם. בכך ניתן להסביר את הנהירה לבודהיזם בדמוקרטיות ליברליות, ואכמ"ל) סברו כי האדם הינו אחראי בלבדי למעשיו, והחברה מחויבת לתת חופש מלא לפרט כדי שיוכל לקיים את חובותיו, רצונותיו ומאוייו. כל זמן שאינו פוגע באחרים, יש להניח לו לחיות כפי הבנתו. וגם אם הוא עצמו מבולבל ואינו יודע את הדרך, זהו תהליך טבעי שמתרחש אצלו, ועלינו להימנע מהתערבויות חיצוניות.

לדעתי, אין כאן שאלה סוציולוגית. (אם כי אין ספק שיהדות ההלכה היא קולקטביסטית במהותה, לעומת האינדיווינדואליזם של הפילוסופיה ההומניסטית). בסופו של דבר, השנים הקריטיות ביותר להכרה הדתית, לתחושת המצפון ולזהות השתייכותית, הינם דוקא שנות הילדות. וגם אם בהמשך נצליח לבעוט ו"לעשות ההפך" לא נצליח לשנות את החותם המהותי שהוטמע בנו על ידי ההורים. (בפסיכולוגיה, אגב, ה'הפוך' וה'ישר' משתיכים לאותו ציר. הרצון למרוד הוא על אותו בסיס של הקונפורמיות. המשמעות היא שלא נצליח לעולם להתנתק מכבלי ההורים.)

ובענין האמביוולנטיות, יכולה את להירגע. מעטים הם, אם בכלל, האנשים החשים תיאום ציפיות עם מה שקורה בפועל. כל זמן שניתן לקיים אורח חיים סביר בקהילה, מותר להתהלך עם התחבטויות. יכולת ההפרדה הזאת, חיונית לחייו של אדם בוגר.אין זו צביעות לחנך לאמונה, אם אתה עצמך אינו מאמין. כשזוהי דרך החיים המוצהרת, ניתן רק לזרום איתה...

תוקן על ידי למשל ב- 06/05/2008 0:38:19

על דרך מה שכתבת [יודגש בצהוב] , ובמילים המקסימות שלך, רק בקצת גדול יותר, יש לומר ש:

גם אם בהמשך נצליח לבעוט ו"לעשות ההפך" לא נצליח לשנות את החותם המהותי שהוטמע בנו על ידי ההורים [אבינו שבשמיים] . ולא נצליח לעולם להתנתק מכבליו].

למשל,
יוצא מדבריך שמידת החופש של האדם לבחור ולשלוט על גורלו היא אפסית.
לדעתי אתה טועה, ואני מקווה שאתה מבין שזה מוציא את העוקץ ואת המשמעות ממעשיו של האדם.