רצון השם ובחינת המקרא בהקשר תכלית הבריאה

המאמר של הרמח"ל הוא מענין ואופיני. אבל הכל נשאר במישור ההגותי, ולא תורם ולא כלום לתהיתו של האדם התוהה..

הנפש- עד כמה שהיא נשמעת חשובה, היא לא יכולה להתקיים בלי הגוף החומרי, ואין לה קיום , כל קיום, בעולם הזה שאנו חיים בה.

העיסוק בנפש ובכד' אין בה כל תוהלת, ואינה פותרת  כלום, מהבעיות "הנפשיות" של הגוף החומרי.

באם העיסוק יתמקד יותר בעיקר, כלומר במציאת הסימביוזה, בין הגוף לנפש,ומציאת הפתרון של החיים המשותפים, בין החומר והרוח, כי הרי אחד לא יכול לחיות בלי השניה. וכששניהם ידעו להתחשב ולתת כבוד לזולתו, יגרמו לשלוה נפשית וגופנית כאחד.
 ולכן כל הנסיונות להפרדה ביניהם, גורמים לתסכולים לשניהם.

_________________

ברוך שכיונת לדברי רמח"ל. גם הסברת יפה את כוונתו כאשר הוא אומר שבגלל חיבור של גוף שהוא חומרי אדם חייב לעסוק גם בחומר ע"מ לממש את עצמו. כמובן שעיסוק הזה חייב להיות תכליתי, בישובו של עולם ובמידת הצורך של קיום הגוף והעולם כאשר עיקר הכוחות מתמקדות על תיקון מידות והשגות חכמה.
אשריך

ירוחם

עד כמה שזכור לי הרמב"ם כותב שהחומר והרוח הם אויבים או משהו כזה. האם אתה חולק עליו בעניין?

היש קשר בין תכלית קיומנו לרצון הבורא?
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1022670