| נשלח ב-22/4/2008 01:42 |
 |
| |
תורה ועבודה-השילוב האידיאלי...
אשמח לשמוע את חוות דעתכם המגוונת, האם בחורה משכילה בעלת תואר אקדמי מהווה איזשהוא איום מסויים לבחור ישיבה השואף להקים בית של תורה מכל המובנים, הן מבחינת פיתוח קריירה ע"ח בניית הבית וגידול הילדים בעתיד, והן מבחינת היציאה וההחשפות לעןלם האקדמי, לעבודה הכוללת אינטגרציה ע גברים וכיו"צ, האם תעריכו בחורה שלומדת ע"מ להקל ולאפשר לבעלה ללמוד בישוב הדעת(כאן עולה עוד סוגיה לגבי התהפכות היוצרות של תפקיד הגבר להביא את לחמו לביתו, אולי זה יוביל לעוד דיון...) או שתקריבו לרדת ברמת החיים ולחיות כאברכים בכל מובן המילה ע"מ להיות שקועים באוהלה של תורה... אני אישית, פיתחתי לעצמי דעה מגובשת לגבי שאיפותיי לעתיד, אני רוצה לזכות בזכות האדירה של החזקת בן תורה, אך יחד עם זאת התרגלתי לרמת חיים גבוהה יחסית(רכב צמוד, נסיעות לחו"ל..) אני יודעת את המשמעות האדירה של בית המושתת על תורה ושמחה, הסתפקות במועט וחיים מלאים בשלווה וסיפוק, מבחינתי הבית והמשפחה הם ערך עליון, אם אקבל קידום משמעותי בעבודה שידרוש ממני ש' נוספות והעלאת המשכורת, אוותר ע"ז.וכאן עולה עוד שאלה כיצד מגיעים לשילוב האידיאלי בינייהם??
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 01:59 |
|
| |
את נשמעת מצומצמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 09:28 |
|
| |
אתגרית
אני מזהה בדברייך שני סוגים של נשים.
א. אשה הלומדת ועובדת ע"מ לזכות בזכות האדירה של החזקת בן תורה. [כנראה שאיפה רוחנית]
ב. אשה הלומדת ועובדת ע"מ שתהיה לה אפשרות לטוס לחו"ל, רכב צמוד, קריירה ועוד. [כנראה שאיפה גשמית\אנוכיית]
יש סיכוי טוב שבחור המעוניין ללמוד תורה באמת ידע להעריך את האשה מהסוג הראשון, שהרי גם היא, בדיוק כמותו (אמנם אולי בהשקפה מעט שונה מרוב הבנות), מעוניינת להקריב המון ע"מ שיוכל ללמוד תורה.
לאשה מהסוג הב' הייתי מציע להחזיק אפילו שני בני תורה אבל לא להתחתן אתם. זו אכן מעלה להחזיק בני תורה ואני מכיר כמה חשובים למי שמעוניינת.
אמנם אין כאן בהכרח סתירה בין השאיפות וייתכן ואשה אחת עובדת עבור שתי המטרות. אך לדעתי המניע הפנימי הוא אחד - מהמקום בו מונחת הבחורה. ז"א שאם האשה טוענת שהיא שואפת לשתי המטרות כנראה שהשאיפות שלה הן בעיקר רוחניות, ומה שהיא רוצה לטוס לחו"ל, רכב צמוד וכו' בא כחלק משאיפתה הרוחנית. [או שההפך, השאיפות הן רק אנוכיות וגם החזקת בן תורה היא חלק מהרצון ליהנות ממנו או לתפוס מקום טוב בגן עדן - מבלי שהנפש תתחבר לדרך הזו.]
באשר לבעיות עם עצם העיסוק שלך (מה שכתבת אינטגרציה עם גברם וכיוצ"ב), זה מאוד תלוי בך, באופי שלך וביראת השמים. קיימות נשים חזקות שיודעות לשמור על צניעותן בכל מקום וכשהן מזהות השפעה שלילית מהמקום בו הן נמצאות הן פשוט קמות והולכות מבלי לחשוב פעמיים. יש ויש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 10:14 |
|
| |
לענ"ד, שאיפתך סותרת את עצמה מיניה וביה. מצד אחד את רוצה בית של תורה (כשכוונתך, שבעלך לעתיד ישב וילמד) ומצד שני את רוצה להנות מכל מנעמי העוה"ז. רבותינו למדונו, שתורה ועוה"ז לא יכולים ללכת שלובי זרוע. אז תחליטי בצורה ברורה מה את מעדיפה!.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 13:47 |
|
| |
אבגד
ישש עוד כמה כיוונים ושאיפות ואפשר לשלב, לא הכל שחור לבן בחיים, אפשר לעבוד ולפתח קריירה בשביל 2 מטרות, ועדיין טיסות לחו"ל לא נראות לי רוחניות...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 15:16 |
|
| |
אבגד ורציונל,
אין כאן שום סתירה, זאת הדילמה שמעסיקה אותי לגבי העתיד, כיצד אוכל להגיע לשילוב המנצח, היהדות אינה סוגדת לחומר בניגוד לדתות המזרח, להיפך, אדם יתבע בעולם העליון אם לא הפיק הנאה בעוה"ז, לא כתוב בשום מקום שאדם צריך לסגף את עצמו ע"מ לעלות לדרגות שמימיות.
קל לכם לשפוט, אך לצערי(או לשמחתי.) התרגלתי מינקות לחיות ברמת חיים כזאת, זה לא בא ממקום של פינוק, אל כוחו של הרגל, שקשה פתאום יום לאחר החתונה לעשות סוויץ ולחיות בפשטות המקסימלית. למרות שאני מתחברת לרוח יותר מחומר, זאת מציאות שאתה רגיל וחי אותה.
יש לי כמה גיסים וכולם בחורים מצויינים היושבים ולומדים אך יחד עם זאת חיים ברמת חיים הזאת. אני רואה את הדברים מבחוץ אך השאלה כיצד אתמודד כשאגיע לשם..
אבגד, לא התכוונתי להחזקת בן תורה, אלא לחיות עם בן תורה בכל מובן המילה, אני יודעת ומבינה את המשמעות, וכמהה לנתינה אמיתית, ולחיות מתוך שלווה והסתפקות במועט, אני חושבת שהעבודה העצמית צריכה להתחיל בחיי הרווקות, ע"מ להכין קרקע פוריה לעתיד..
ליטאי, במה מתבטא צמצומי? אולי תפתח לי את האפיקים??
יעל, מסכימה איתך..
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 16:54 |
|
| |
אתגרית בן תורה פשוט לא יתאים לך ולא יתחבר לאחת כמוך שחיה בתוך עולם של עבודה עם גברים וכו' כמו שאת כותבת.
בן תורה מחפשת בחורה חרדית יראת שמים שלא יוצאת מהחממה ואת בלשון המעטה כלל וכלל אינך כזאת. רק היום ראיתי עלון בשם "יהרג ובל יעבוד" (עם דל"ת בסוף) שמרתיע על כל ההדרדרות הנפשית הנוראה ביהדות שנגרמת לבנות חרדיות במקומות העבודה וההייטק ומעצם השהיה המשותפת עם חילונים וחילוניות. פרוייקטים וחברות כמו תע"ל, אמן, מטריקס שבהם שולבו חרדיות שיצאו לעבוד או סמינריסטיות, גרמו להן נזק רוחני אדיר!
את יכולה לקחת מודרני בסגנון שלך, לא נראה לי שבן תורה יתאים לך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 17:31 |
|
| |
שלום אתגרית,
נו, בסוף חזרת אלינו עם עדכון מהשטח. אז כך:
א. באשכול הקודם שפתחת כבר הבעתי דעתי שלא נראה לי שיכולה להיות התאמה כל כך עם בחור ישיבה / אברך. התחלת לראות זאת במציאות. וזה רק יתבהר לך יותר ויותר.
ב. הזכרת את הגיסים. השאלה היא האם האחיות הלכו במסלול שלך ?
ג. אמרת שהתרגלת לרמת חיים מסויימת מינקות. אם מותר לשאול, מאיזה רקע משפחתי בדיוק את באה ?
בנוסף, אני חושב שהשאלה שהצגת בהתחלה לא רלוונטית. גם אם כל העולם ואישתו יאמרו לך שבחורי ישיבות מעדיפים בחורה לא משכילה / גננת, את לא תלכי אחורנית, יש לך כבר את המסלול שלך.
השאלה היחידה שיכולה להתדיין היא איזה סוג של בחור יתאים לך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 17:34 |
|
| |
אתגרית ויעל
לא כתבתי שיש כאן בהכרח סתירה, חששתי שאת לא מבטאת נכון את שאיפותייך. מי ששואף לטוס לחו"ל מחשש שמא ייתבע על כך שלא הפיק הנאה מהעולם הזה הוא נשמע אדם רוחני מאוד. השאלה אם זה מניע אותך או שזה תירוץ, ואם בחנת מספיק את שאר המקורות או שפשוט מצאת דעה שנוח לך להסכים אתה.
בכל אופן, ככלל אני מסכים שטיסות לחו"ל כנראה שאינן ממניע רוחני. יש כאן שאיפות לשני הפכים מוחלטים [רוחניות וגשמיות] כשהשאיפה הרוחנית היא קיצונית - בעל שמקדיש את כל זמנו ללימוד התורה, עד כדי ויתור על תפקיד המפרנס. אמנם מסגרת הזמן מאפשרת לעבור מאחד ההפכים אל השני, אך הנפש, אני מניח, יכולה להימצא רק באחד מהם. אמנם בחיי היום יום ישנו יצר שמסיט אותנו מהאחד לשני [רוחניות לגשמיות], אך ברגע כמו כתיבת ההודעה שלך, כשאת מגדירה את מטרותייך, זה אחרת. השאיפות הכנות שלנו אמורות לבוא לידי ביטוי בזמן שאנו מספרים על מטרותינו בחיים. ומה טוב ומה נעים שהשכל יכול להפוך את השאיפה לגשמיות כקיומה של הלכה. זה לא שלילי, זה אפילו לא אסור, אבל זה בהחלט לא אידיאל רוחני, בטח לא עבור מי שמצפה מבעלה לשבת ולהגות בתורה יומם ולילה.
רק שהמשפט הזה גורם לי לחשוב שלא הבנתי אותך כראוי (אתגרית):
"וכמהה לנתינה אמיתית, ולחיות מתוך שלווה והסתפקות במועט (??)"
תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 22/04/2008 17:35:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 21:21 |
|
| |
אני עדיין לא מבינה מה הבעיה לחיות עם בן תורה שיושב כל היום בכולל וטירדות הפרנסה לא עליו ואפילו טרדות הבית (מזל שיש כסף לעוזרת) לא נופלות עליו ככה שהוא יכול ללמוד עוד יותר בשקט מכל אברך אחר.
עניין הטיסות הוא טיפה יותר מורכב כי אני מניחה שלא תטוסי לבד ואז (ולא רק אז) צריך אדם עם השקפה ודעה מאוד חזקה שלא יסחף וכו' (כי לפעמים מי שזה חדש לא מתלהב יותר מידי...).
אבל חוץ מזה איפה בדיוק הבעיה??
אני נמצאת בחברה שיש בה גם עשירים (ברמה של מיליונים) ועדיין יש להם בנות שנישאו לאברכים שיושבים ולומדים ויש להם ילדים בלי עין רעה, וחלקן גם עובדות במשרות רמות וטסות לחו"ל ונמצאות בתקשורת מתמדת עם גברים, ועדיין נשואות לבני תורה ומחנכות לתורה ולפשטות
הן לא לובשות בגדים במליון דולר ויש להן בתים נחמדים, לא יותר וכו'
ואני לא מוצאת שום רע בכך
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 21:22 |
|
| |
לגבי נסיעות לחו"ל - אם זה לצורך טיול, יש פוסקים שאוסרים, ובן תורה אמיתי יחמיר ולא יסע. ואם זה לצורך העבודה שלך, אז לך מותר לטוס אבל לו לא, ובכל מקרה זה יהיה ביטול תורה עבורו (וגם עבור הילדים שבת"ת), כך שתצטרכי ליסוע לבד. האם תסכימי לחיות כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 21:33 |
|
| |
יעל
א. זה בהחלט אפשרי שבחורה שטרדות הפרנסה עליה תוכל ליהנות משאיפותיה החומריות השונות כשבעלה יושב ולומד תורה.
ב. את שואלת מה רע? זה לא בהכרח מעשה רע, כתבתי, זה אפילו לא אסור.
אבל
השאיפה המופרזת למותרות לא הולמת, מבחינה רוחנית, את התפקיד שממלא בעלה. הוא מקדיש את חייו לרוחניות. אמנם מהבחינה החיצונית זה מסתדר מצוין, הרי בן תורה זקוק לאשה מפרנסת שתאפשר לו ללמוד, אך בד"כ בן תורה שואף גם להתאמה פנימית, להתחתן עם בת תורה. בחורה שאף היא, בדיוק כמותו, מוכנה לוותר מבחינה מסוימת על עולם החומר לטובת הרוחניות.
אם את מדברת על בחורות בעלות יראת שמים שעבורן הטיסות לחו"ל והמותרות הן מציאות ולא שאיפות שעליהן הן לא מוכנות לוותר זה כנראה אחרת. הדבר נראה כבעייתי כשהוא מוצהר כחלק מהמטרות והשאיפות.
תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 22/04/2008 21:36:00
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 22:05 |
|
| |
יעל, אם תואילי בטובך, האם תוכלי להזכיר אפילו שם אחד מאותם עשירים שבנותיהם נישאו לבני תורה (יום שלם) ?
אין בזה לשה"ר או איסור רכילות כלל.
למיטב ידיעתי, בנות העשירים לא נישאות לבני תורה. בקושי לבחורים שלומדים חצי יום.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2008 23:19 |
|
| |
קיגל שניצל, כן יש לי אחות בעלת תואר שני נשואה לאברך מאוד חשוב, וב"ה הם חיים בשלום ושלווה. אני ליטאית..
אבגד, איך הגעת למסקנה ששאיפותי הם נסיעות לחו"ל?? זאת מציאות שאני חיה בה ולא שאיפות. אני באה ממשפחה שלא חיה חיי ראוותנות או מנקרת עיניים, אלא שאינה חיה כמו משפחה חרדית ממוצעת, מבחינה חומרית. מבחינה רוחנית שאבתי המון ערכים ואוירה של תורה. כך שאי"ה אקח בחור שבא מרקע דומה לשלי.
באיזה זכות תקבעו איזה בית אקים? על סמך כמה שורות שכתבתי..? זה קצת מעוות.
שאלתי העיקרית כיצד מגיעים לשילוב הנכון מבלי סוטים מהתכלית האמיתית שלשמה באנו.
יעל, אני ממש מסכימה איתך, כל מילה זהב..
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 00:11 |
|
| |
אתגרית
אני לא חושב שמישהו ניסה לקבוע איזה בית תקימי ואני מקווה שתזכי להקים את הבית הטוב ביותר מבחינה רוחנית. כנראה שלא הבנתי אותך. בכל אופן משורות בהן האדם כותב על שאיפותיו ניתן ללמוד המון.
בעניין השילוב הנכון אני מניח שהוא יכול להתבטא מבחינה מעשית באופנים שונים.
אלו חלק מכללים שיכולים לסייע לנו לשמור על שילוב נכון:
א. כנות. עדיף להכיר ברצון ליהנות מדי פעם ולראות בכך את ההנאה כעזר המביא ליישוב הדעת בעבודת ה' מאשר לתלות את כל הנאותינו בגמרא שמספרת שאדם ייתבע על כך שלא נהנה מתפוח בעולם הזה. חוסר כנות בתחום הזה עלול להוביל לסטייה מהתכלית.
ב. הצבת מטרות רוחניות שהן יהיו העיקר בכל עת.
ג. הקפדה בלתי מתפשרת על כללי צניעות מוסכמים מראש.
ומן הסתם יש עוד...
|
|
|
|
|
