הלכות בשו"ע שאף אחד לא מקיים. מדוע?

רציתי לעורר על כמה סעיפים מפורשים בשו"ע שאין שום פוסק שחולק עליהם, ובכל זאת לא ראינו ולא שמענו אף אחד שמקיימם.  

 א) לא ראיתי אף אחד מגדולי רבותינו ועד אחרון העם שאומר במנגינה, ואפילו אצל הציבור הספרדי שבהרבה קטעים מנגנים, בזה לא!

שו"ע סימן נא סעיף ט

"מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות להבטל חוץ ממזמור לתודה"

 
ב) בהלכה זו יש יותר שמקפידים אבל...

שעושים הגבהת ספר תורה רוב האנשים מחפשים את תחילת הפרשה ואולי את האות הראשונה ששםם מתחיל בהם, אך לא עושים את העיקר.

שו"ע סימן קלד סעיף ב'

"מראה פני כתיבת ספר התורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו... שמצווה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה וכו'"

אין רמז שצריך לראות את תחילת הפרשה רק לראות הכתב ולכרוע! מי כורע?

יש הרבה מאוד דוגמאות אבל התחלתי בזה.

ושאלתי היא, האם כמו שכתוב בספר תורה  "אפילו ספר תורה שבהיכל צריך מזל" כך גם בהלכות יש הלכות שפשוט אין להם מזל ולא השתרשו בעם ישראל או שיש סיבות אחרות לזה אשמח לתגובותיכם או להוסיף עוד הלכות.

כבר אמרו חכמים מגלגלים זכות על ידי זכאי

מחמת ההתכתבות איתך פתחתי ספרים, רמב"ם שו"ע, וראיתי שיש בפסקי השו"ע חוסר היכרות עם המציאות.

כיוון שכן החלטתי לערוך הודעה, והיא נזקפת לזכותך.

***

רמב"ם הלכות תפילה פרק ו

ה- כיון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס למרחץ אפילו להזיע עד שיתפלל שמא יתעלף ויבטל מן התפלה, ולא לאכול אפילו אכילת עראי שמא ימשך באכילה, ולא לדון אפילו בגמר דין שמא יסתר הדין וימשך ויבטל מן התפלה, וכן לא ישב לפני הספר לספור אפילו תספורת הדיוט עד שיתפלל שמא ישבר הזוג, ולא ליכנס לבורסקי סמוך למנחה עד שיתפלל שמא יראה הפסד במלאכתו ויתעסק בה ויתעכב מן התפלה, ואם התחיל באחת מאלו לא יפסיק אלא גומר ואח"כ מתפלל תפלת מנחה.

ו- מאימתי התחלת תספורת משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו, ומאימתי התחלת מרחץ משיפשוט הבגד הסמוך לבשרו, ומאימתי התחלת הבורסקי משיקשור בין כתפיו כמו שהאומנין עושין, ומאימתי התחלת אכילה, לבני ארץ ישראל משיטול ידיו ולבני בבל משיתיר חגורו, ומאימתי התחלת הדין משיתעטפו הדיינים וישבו, ואם היו יושבין משיתחילו בעלי דינין לטעון.

כסף משנה הלכות תפילה פרק ו הלכה ה

... ולא לבורסקי לעיוני בעלמא, לכתחלה אמאי לא? דילמא חזי פסידא ומטריד. פירש"י שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהא טרוד בצערו ולא יתפלל. ומדברי רבינו נראה שהטעם שמא יראה שנתקלקלו העורות ויתעסק בתיקונם... (ע"כ כס"מ)

רש"י פירש שמא יטרד  בצערו מחמת קלקול העורות, והרמב"ם מפרש שמא ימשך בעבודה מחמת קלקול העורות.

ע"כ ביארנו מה הסיבה שמחמתה לא יכנס לבורסקי.

***

אלא שיש כאן מושג שנזכר בהלכה ו וכדאי לבאר אותו.

וכך נאמר ברמב"ם "ומאימתי התחלת הבורסקי משיקשור בין כתפיו כמו שהאומנין עושין"

ולעומת זאת בשו"ע נאמר "והתחלת בורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כדרך הבורסקים".

השו"ע הוסיף את המילה "בגד".

והנה אם נבדוק בתלמוד שבת ט עמ' ב "ומאימתי התחלת בורסקי משיקשור בין כתיפיו" התלמוד כמו הרמב"ם, לא נזכר מילת בגד.

רש"י מסכת שבת דף ט עמוד ב

משיקשור בין כתפיו - את בתי זרועותיו, שקורין ברצייר"א +להפשיל את השוולים+.

כתב הרב קאפח בהערותיו על משנ"ת "בנדפס (נוסח הדפוס לעומת נוסח כ"י) משיקשור בגד בין כתפיו, ואינו נכון, כי הכוונה שיקשור שרוולי בגדו בין כתפיו, לפי שהיו שרווליהם רחבים, וכך הין עושים הפועלים הערבים בתימן, גם בש"ס ליתא "בגד" אלא משיקשור בין כתפיו". (ע"כ הרב קאפח)

על פי כל הנ"ל, משיקשור בין כתפיו הכוונה שיקשור את השרוולים הרחבים בין הכתפיים שלא יפריע לו בעבודתו, וכך היו עושים הפועלים בזמן עבודתם, רש"י הכיר מנהג זה בצרפת והוא כתבו בפירושו, הרב קאפח הכיר מנהג זה בתימן והוא כתבו בפירושו, אבל השו"ע לא ידע ולא הכיר, והוא נמשך אחרי נוסח הדפוס המשובש, כי גם מגיהי הרמב"ם לא הכירו מנהג זה, וכעת מי שיקרא לא יבין כלום, איזה בגד קושרים בין הכתפיים? מהו זה שאמרו חכמים? ונמצאו ההלכות כספר החתום בפני בני אדם.

_________________