לימוד תורה וגידול ילדים.

קרוב משפחה שלי זכה ברוך ה' למשפחה לתארץ חמשה ילדים לו, והגדולה רק בת שבע. אשתו אשת חייל טורחת בטיפול בבית ובגידול הילדים, והוא עמל בתורה, קובע הוא עיתים לילות כימים, ימי חול שבתות וחגים. תורתו אמנתו ובעל מלאכה אחת. רק בתורה הוא עסוק, ללמוד לסכם ללמד ולחדש. ומלאכה אחת היא לו ובמלאכות אחרות אינו עוסק, לא שטיפת רצפתו לא כיבוס בגדים ואף לא החלפת חיתולים וורחצית ילדים. לעיתים בערב שבת אם ההמולה רבה יתר על מידה מסייע הוא בהלבשת הילדים.

ושתי שאלות לי
1. שאלה סוציולוגית. עד כמה התנהגות כזו רווחת? מצד אחד אני גר בבני ברק ורואה אברכים הנוהגים אחרת. אך מצד שני יש לי תחושת בטן שהיורש עצר מגור לא שוטף רצפה לכבוד שבת גם כאשר אשתו נמצאת בבית חולים. ומה בדבר החוגים השונים היש הבדל בין חסידים לליטאים? ספרדים אשכנזים?

2. שאלה עקרונית. עד כמה אמור הגבר לעמול על גידול ילדיו? מצד אחד הוא זה שמצווה על חינוכם ונראה שגידולם חלק מחינוכם הוא. אך מצד שני תורה נמצאת במי שמשים עצמו אכזרי כעורב על בניו.
ו