מיהו הרב חיים צימרמן

 
אם מאן דהוא יגדיר את הרוגאטשובער,למשל,  כ"משונה", לעומת ר' חיים עוזר, נניח, שהיה "נורמאלי" הרי אין הדבר בא לגרוע משיעור קומתו הרוחנית של הראשון. הרבה מעילויי הדורות, אין הנהגותיהם נורמאטיביות, ומה בכך ? אין הדבר אלא מוסיף חן צבע וענין לאישיותם. לכן לא כדאי לתת משקל רציני או רשמי מדי למונחים הנ"ל כאשר הם נעשים בהקשרים אלה. בודאי אין כוונתם לפגוע. (וע"ע "משחקי שפה" של ויטגנשטיין)

הלכה היא שאין לבזות תלמיד חכם בין בחייו ובין לאחר מותו.
אם משוגע אצלך הוא תואר כבוד הרי שהמונחים אצלך קצת משובשים!
לקרוא לאדם שהיה דרגות רבות מעליך משוגע אין זה "מוסיף צבע" אלא "קשקוש בצבעים"
חילול ה' אין לו מחילה וביזוי תלמיד חכם הוא בגדר חילול ה'!

וע"ע ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ו' הלכה יג: "עוון גדול הוא לבזות את החכמים, או לשנוא אותן:  לא חרבה ירושלים, עד שביזו בה תלמידי חכמים--שנאמר "ויהיו מלעיבים, במלאכי האלוהים, ובוזים דבריו, ומיתעתעים בנביאיו" (דברי הימים ב לו,טז), כלומר בוזים מלמדי דבריו.  וכן זה שאמרה תורה, "אם בחוקותיי תמאסו" (ויקרא כו,טו)--מלמדי חוקותיי תמאסו.  וכל המבזה את החכמים--אין לו חלק לעולם הבא, והרי הוא בכלל "כי דבר ה' בזה" (במדבר טו,לא).

כבר אמרו שדבר שנאמר דרך צחות, אין בזה גנאי, שדרך שיתוף הלשון אמרוה. (עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ט"ז, וכבר הובא כמה פעמים בפורום, כמדומני ע"י ידידנו אלייעזר). אלא שבמקרה דנן, הבאתו כמשוגע, בנשימה אחת יחד עם הרבנים יעקב הרדיצ'קובר וחיים סאלאווייציק, שהיו בודאי "משוגעים מדאורייתא", ולא רק דרך צחות. לכאורה יש בזה זלזול.

ספרא, חושב שאתה צודק. הסברי לעיל היה מוסב רק על מה שנאמר בקישור שהביא בליסטרא לעיל שם לא הוזכרו משוגעים עם דיפלומה.

מקריאה באשכול זה ודומיו עולה שיש לציבור החרדי בעיה כללית, והיא, על יסוד ההנחה מוטעית לחלוטין שמי שהוא גאון ומוכשר וגם תלמיד חכם, בהכרח חייב להגיע למסקנות הטבעיות של הלך הרוח הנוכחי בציבור החרדי, ואם לאו הרי הוא או כופר או  משוגע או בקי ולא חריף או חריף ולא בקיא או שלא למד אצל האדם הנכון ושאר ירקות.

משום כך, היות שהרח"צ לא הלך בתלם בכמה דברים ובראשם הציונות, חייבים למתגו כמשוגע.

אבל כל מי שמוח בקדקדו יודע שני דברים, שגאונות וידיעת התורה כולה וגם חריפות אינם ערובה כלל לכך שאדם יגיע למסקנות המתחייבות כביכול, ומצד שני, שלא כל מסקנה שאינה עולה בקנה אחד עם דעת ההנהגה התורנית של רגע זה מחוייבת להיות פסולה ומחוץ לתחום.

ועדיין סבורני שהיה משהו מוזר בר' חיים צימרמן, ובכך הוא דומה להרבה גאונים תלמידי חכמים ויראי שמים. וכל כשרונותיו העצומים אין בכוחם למזער מוזרות זו.

מר בר רב אשי
כנראה שהיותך בתקופת שלהי האמוראים כשחזית בקדושים ובעליונים נותנת לך את הכלים להחליט מי מוזר ולמה...
שמא תואיל בטובך להסביר על מה קבעת את קביעתך שר' חיים היה מוזר (ה' ישמור)???
כנראה שר' ברוך בער אשר קרא לו "הרב הגאון העילוי החריף ובקי ומעמיק ומחדש חידושי תורה בעמקות וישרות  יקר היראה כשת"ה הבחור "
או כשר' אליהו מאיר בלוך קרא לו "הגאון המופלא"
או כשהרב הרצוג שכתב עליו "העילוי הנשגב והעצום והמפורסם לגאון. בקי בכולא תלמודא ראשונים ואחרונים"
כל אלו לא ידעו שהיה "מוזר" (עפ"ל)?

היכן כתוב בתוארים הנ"ל שהוא לא מוזר.

על טעם ועל ריח אין להתווכח. מפגישות אישיות אתו השאיר רושם של אדם מוזר. זה הכל.

השאלה מה נחשב בעינך מוזר?
אדם אשר השקפתו שונה משל כלל הציבור? הרי אתה בעצמך כתבת:
 "אבל כל מי שמוח בקדקדו יודע שני דברים, שגאונות וידיעת התורה כולה וגם חריפות אינם ערובה
כלל לכך שאדם יגיע למסקנות המתחייבות כביכול, ומצד שני, שלא כל מסקנה שאינה עולה
בקנה אחד עם דעת ההנהגה התורנית של רגע זה מחוייבת להיות פסולה ומחוץ לתחום."
האם בעקבות כך שדעתו היתה שונה בהרבה מן המקרים משאר השיטות קבעת את דעתך?
אם לא על מה ולמה קבעת דיאגנוזה כזו על אדם רם מעלה למעלה ממך במאות שנות אור רוחניות?

ונחזור לענין הרבי ורח"צ:

שמעתי ממו"ר הגאון רבי אברהם ברוך פעווזנער שליט"א (ראב"ד דחסידי חב"ד בצרפת), שהי' בקשרים קרובים משך תקופה עם רח"צ, שבשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי, היה רח"צ מגיע לעתים תכופות ל-770 לשוחח עם הרבי בלימוד.
באחת הפעמים, היה זה כאשר הרבי חזר מתפלת מנחה לחדרו הק', אמר רח"צ לרבי בהתפעלות שמצא שני מושגים להגדיר על ידם את כל סדר קדשים (כלומר: ע"ד גברא וחפצא). הרבי חשב דקה, והגיב: ניתן גם באמצעות מושג אחד.
רח"צ הסתובב הלוך ושוב משך זמן (לאחר שהרבי נכנס לחדרו), ולאחר מכן אמר לסובבים אותו: ידעתי שהלובבציער רבי גאון, אך לא חשבתי שעד כדי כך.
הרב פעווזנער ידוע כאיש נאמן, הוא חי וקיים, וניתן לשאול אותו על המאורע, כמו על דברים רבים ששמע מרח"צ על הרבי.

ולטענות הכלבלב:
מוזר, מוזר. נשמע לי מאד מוזר, שחד בדרא חייב מיתת בית-דין. וממ"נ, אם החד גדיא הוא חשוב עד כדי שמענישים עליו חתול, עאכו"כ החד בדרא... 

תוקן על ידי לויק770 ב- 29/10/2008 7:18:27