|
|
| נשלח ב-30/4/2008 07:28 |
 |
| |
מפאת קוצר הזמן אגיב בקצרה ובשלב מאוחר יותר אולי נפרט: התרומה של הסימון היא בהגדרה ובמיון של המושגים פעם ראשונה ופעם שניה ביכולת להצרין בקצרה את המושג.
לגבי ק"ו של מקומות - היכן ניתן להשיג את הספר? אכן לענ"ד ק"ו של מקומות יכול להיות ק"ו של נושאים אשר תוקן בצורה כלשהי אני אביא דוגמאות בהמשך (את זה אגב ראיתי אחרי הצרנה של הטיעון בשפה).
אבל בכל מקרה אני רוצה כאן להגיד שהשפה הזו אין בה שום קדושה בעיני היא מהווה כלי עזר להבנת העניין עבורי, כלי עזר להזין את המחשב בטיעונים ולקבל ממנו חיתוכים מעניינים בין טיעונים , וכך לנסות ולמצוא צורות לוגיות מעניינות ומרתקות שק"ו של מקומות הוא אגב אחד מהם.
יישר כח על הערותיך.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 08:49 |
|
| |
הספר קו"ח של מקומות
תלמודיקל שלום.
ניתן להשיג את הספר אצל המחבר הרב משה פנחס מייער מירושלים.
02-5864656 או 0777864656
וזאת למודעי: הספר קשה מאד להבנה גם מבחינת התוכן וגם מבחינת השפה שהיא שפת דיבור ולא שפת כתיבה, ומעורבבת מאידיש, ארמית, עברית וסגנון התבטאות אמריקאי...
בהחלט שוה את ההשקעה (כמו שכותב הגרז"נ בהסכמה).
יש בספר דיונים על מידות נוספות.
בוקר טוב
שמיל
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 09:21 |
|
| |
תודות
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 21:11 |
|
| |
תלמודיקל
שלום
נוסף על הנ"ל כמדומני שהקונטרס על ק"ו שבסוף הספר ידי אליהו לר' אליהו גליאפאפה (לא ידועים לי פרטים עליו)יכול לעזור לך. הוא נחמד מאד וגם סגנונו נפלא . לא למדתי את כולו אך יש שם חלוקה מעניינת בין במה מצינו וקל וחומר. היחס ביניהם היא סוגיה מענינת. הוא מבאר את ההבדל בין מין לסוג כלומר יש את מין הכלבים ויש את משפחת הכלביים. על פי זה הוא מבאר שבמה מצינו-בנין אב נוגע למין דהיינו משווה בין כל הכלבים ולעומת זאת ק"ו משווה בין בני אותו הסוג. (יתכן שעדיף לדבר על זן של כלבים מסוים מול כל הכלבים.) נדמה לי שהבחנה זו יכולה לעזור לך בהצרנת המידות בהבדלי רמות השוואה.
אין לי את הספר (אוכל אם תרצה להשיג בעוד מס' שבועות כקובץ) אולם הוא קיים באוצר החכמה.
כל טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 21:41 |
|
| |
זוהי עמדתו של ר' יוסף קארו בכללי הגמרא. וכן יש גם דיון יפה מאוד בעניין בספר "שושנת העמקים" של בעל הפרי מגדים שם מובאת דוגמא מרתקת ממסכת חולין דף קט"ו: המון תודה אני אעיין.
אגב כבר הספקתי לעיין ב"ק"ו של מקומות" והוא אכן ספר מצוין למרות הקושי בלשון.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2008 00:04 |
|
| |
להלן ק"ו ייחודי מהספרא, קושיא חריפה של הספר זקן אהרון ותירוץ מבריק של המשנה למלך
משנה למלך הלכות חמץ ומצה פרק ו
ובת"כ פ' אמור גרסינן ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה והלא דין הוא ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה ת"ל הזה חג המצות זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה ע"כ. תו גרסינן התם הזה חג הסוכות זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה והלא דין הוא ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שטעון סוכה ת"ל הזה חג הסוכות זה (חג הסוכות) טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה ע"כ. וכתב הרב קרבן אהרן במאי דשנו בשני הברייתות הללו והלא דין הוא דלזה איצטריך קרא למעוטי משום דאי לאו ק"ו לא הוה אצטריך זה למעוטי דמהיכא תיתי לרבויי. ותמיהא לי מלתא דלמאי איצטריך קרא למכתב זה גבי מצה למעוטי חג הסוכות ממצה וגבי סוכה למעוטי חג המצות מסוכה לא ליכתוב אלא או זה דחג המצות או זה דחג הסוכות ואנו ממעטים סוכה ממצה ומצה מסוכה. משום הכי כתב קרא זה גבי חג המצות ממשמעותיה דקרא מימעיט חג הסוכות ממצה דהכי קאמר הזה חג המצות יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה ומאצטריך קרא למעוטי חג הסוכות ממצה על כרחך למדנו דאין חג המצות טעון סוכה דאי אמרת בשלמא דאין חג המצות טעון סוכה משום הכי איצטריך קרא למכתב הזה למעוטי חג הסוכות ממצה משום דאי לאו דמיעטיה קרא ה"א שחג הסוכות טעון מצה מק"ו ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה. אלא אי אמרת דחג המצות טעון סוכה לא איצטריך הזה דחג המצות למעוטי חג הסוכות ממצה דמהיכא תיתי דחג הסוכות טעון מצה דאיצטריך קרא למעוטי הא ליכא ק"ו כיון דחג המצות טעון סוכה. אלא ודאי מדמיעט קרא חג הסוכות ממצה ע"כ למדנו ג"כ שאין חג המצות טעון סוכה. וכן נמי אי הוה כתיב קרא דהזה גבי חג הסוכות היינו ממעטים חג המצות מסוכה ממשמעותיה דקרא וחג הסוכות ממצה מדאיצטריך קרא למעוטי חג המצות מסוכה וכדכתיבנא לעיל:
ונראה לומר דאי לא כתב קרא הזה אלא גבי חג המצות לא הוה ממעטינן אלא חג הסוכות ממצה אבל חג המצות היינו אומרים דטעון סוכה ומאי דאצטריך קרא למעוטי חג הסוכות ממצה הוא משום דאי לא כתב קרא הזה גבי חג המצות לא היינו יודעים אם חג המצות טעון סוכה אי לא ואי חג הסוכות טעון מצה אי לא, משום דאם היינו אומרים דאין חג המצות טעון סוכה ע"כ היינו אומרים דחג הסוכות טעון מצה מק"ו ומה אם חג המצות שאינו טעון סוכה טעון מצה חג הסוכות שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה. ואם היינו אומרים דאין חג הסוכות טעון מצה ע"כ היינו אומרים דחג המצות טעון סוכה מק"ו ומה חג הסוכות שאינו טעון מצה טעון סוכה זה שטעון מצה אינו דין שטעון סוכה א"כ לא היינו יודעין באיזה מקום נאמר הק"ו אי בחג המצות או בחג הסוכות ואפשר דמספיקא היינו אומרים שחג המצות יהא טעון סוכה וחג הסוכות יהא טעון מצה. ולפי זה אם לא כתב קרא אלא הזה דגבי חג המצות הו"א דקרא לא אתא אלא ללמדנו המקום שנעשה בו הק"ו שלא נעשה אותו בחג הסוכות ויהיה טעון מצה להכי כתב הזה לומר זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה. אבל אה"נ שנעשה הק"ו גבי חג המצות ונאמר אם חג הסוכות שאינו טעון מצה טעון סוכה חג המצות שטעון מצה אינו דין שטעון סוכה להכי כתב קרא הזה דגבי חג הסוכות ללמדנו שלא נעשה הק"ו לגבי חג המצות ואי כתב קרא הזה דגבי חג הסוכות לבד הו"א איפכא דקרא לא אתא למעוטי אלא שלא נעשה הק"ו לגבי חג המצות אבל אה"נ שנעשה הק"ו לגבי חג הסוכות ונאמר אם חג המצות שאינו טעון סוכה טעון מצה חג הסוכות שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה לזה כתב קרא הזה דגבי חג המצות ללמדנו שאין חג הסוכות טעון מצה ולפי זה אצטריכו תרוייהו הזה דגבי חג המצות והזה דגבי חג הסוכות (א"ה עיין בזה בהלכות שמיטה ויובל כי שם באר"ה ברייתא אחרת דוגמא לזה יע"ש בס"ד):
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2008 01:43 |
|
| |
בסוגייה בב"ק שהובאה כאן ישנה פירכה חמורה להנחות היסוד של רבים וטובים שקל וחומר הוא דרשה על פי סברות כפי שכתבו כאן לעיל.
דברי הגמרא שם שהיכא דמיפריך קל וחומר לא אמרינן דיו משמיטים את כל הסברא מן העניין. ואסביר, הרי הסברא אינה מ ח י י ב ת אותך לדרוש. אלא כאשר לפניך דבר קל וחמור, מסתבר שדין חמור שישנו בדבר הקל יהיה גם בדבר החמור.
ודיו, גם הוא חלק מן הסברא כיון שאין לך להוסיף חומרה מדעתך שלא מצאת בדבר הנלמד.
נמצא, שאין כל בעיה בכך שהדיו יפריך את הקל וחומר וישוב כל איש לביתו לשלום ללא שום לימוד. הרי אין כאן יתור שצריך למצוא לו ביאור. וכיון שמלמדנו הש"ס שהיכא דמיפריך וכו' על כורחך שיש מידה בתורה, שכאשר ישנו קל וחומר, בין אם הוא מסתבר ובין אם לאו, עליך לדורשו.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2008 15:53 |
|
| |
סליחה: בכותרת לעיל צ"ל קרבן אהרון ולא זקן אהרון.
לגבי דבריו של מנטש:
מסוגיות רבות מוכח שיש ק"ו שנדחים מכח דרשת הפסוקים ללא שלומדים מהם דבר, לדוג':
(נדרים דף יח עמוד א) נזיר להזיר מכאן שהנזירות חל על הנזירות, שיכול והלא דין הוא: ומה שבועה חמורה - אין שבועה חלה על שבועה, נזירות קלה לא כל שכן! תלמוד לומר: נזיר להזיר, מכאן שהנזירות חלה על הנזירות;
ולעניין הקושיא מהסוגיא דדיו ראשית כל דעת יחיד היא, רבי טרפון, ומלבד זאת יש לומר בדעתו, שרק היכן שיש ייתור בפסוק שרומז לק"ו אמרינן שהדיו לא ידחה את הק"ו, וכתב כך המהרש"א
מהרש"א חידושי הלכות מסכת פסחים דף יח עמוד ב
וצ"ל לשיטת רש"י דלא אמרינן היכא דמפריך ק"ו לא אמרי' דיו אלא היכא דאיכא בהך מלתא קרא מפורש ואי אמרי' דיו לא היה צריך קרא דמק"ו נמי קאתי ואין סברא לומר דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אלא יתורא דקרא אשמעינן דנילף בק"ו בלמד אפילו מאי דליתא במלמד אבל היכא דליכא יתורא דקרא ודאי דנימא דיו ולא עדיף הלמד מן המלמד דאתי מחמתיה וכן מוכחת הסוגיא דפ' כיצד הרגל בהאי ק"ו דלעיל בט"י אע"ג דליכא יתורא דקרא דפוסל שני בתרומה דאצטריך למכתביה משום חולין מ"מ כיון דסתם הכתוב בשני דפוסל ולא מפורש ביה דאצטריך למכתביה משום חולין ה"ל כאילו מפורש ביה תרומה ולא אצטריך ליה אי לאו דנימא דאשמעי' דליהוי הלמד עדיף מן המלמד ודו"ק:
ויעויין עוד באנצי' תלמודית ערך דיו לבא מן הדין הערה 40 שהביאו מחלוקת בעניין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2008 19:56 |
|
| |
דוגמא נוספת לק"ו הנדחה מכח דרשת הפסוקים ללא שלמדו דבר מהק"ו, יש בספרא הנזכר בהודעתי שבאה בסמוך (לפני) הודעת מנטש.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2008 19:05 |
|
| |
קל וחומר
מורכב מהנחות יסוד ומהסקת מסקנות הגיונית . הנחות היסוד הללו באות מגזירת הכתוב ואם לא כתוב אזי הן שרירותיות ובמידה והן לא מביאות לידי סתירה הק"ו תקף. כאשר יש פסוק הפסוק מניח עבורנו את הנחת היסוד. זהו בדיוק מה שקורה בק"ו של הלחם משנה הנחת היסוד הייתה שלפסח יש תכונת סוכה וכן להיפך שלחג סוכות יש תכונת מצה ודומני שאנחנו כלומדים צריכים לבוא ולחפש מה ההגיון בהנחת יסוד זו. באם הפסוקים ואומרים לנו שלא כך סוכה לא קיימת בפסח ומצה לא קיימת בחג סוכות.
לדין דיו אני אתייחס יותר מאוחר בבלוג וגם כאן אבל בקצרה דומני שהמחלוקת בעניין דיו היא גם-כן בהנחות יסוד ולא בהגיון הדברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2008 09:39 |
|
| |
א. הק"ו הוא של הספרא.
ב. מי שדן בק"ו הוא הקרבן אהרון ובעקבותיו המשנה למלך.
ג. לענ"ד הדברים שונים: הנחת היסוד (של הק"ו הראשון) היתה שבפסח אין חובה לשבת בסוכה, ודווקא מתוך כך המסקנה ההגיונית היא שבסוכות תהיה חובה לאכול מצה.ודו"ק.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2008 10:14 |
|
| |
אני עושה הבחנה
בין שלילה לבין העדר. נכון הוא שבק"ו הראשון פסח שלא חייבים בו בסוכה חייבים בו במצה. אבך המושג חיוב סוכה קיים בפסח לחיוב או לשלילה במקרה זה לשלילה. כשהפסוק מבצע את המיעוט הוא בעצם אומר לך שבפסח לא שייך בכלל חיוב סוכה כלומר יש העדר שת התכונה של סוכה בפסח.
בדומה להבחנה בין המשפטים: "האדם לא רואה" ו"הקיר לא רואה" תכונהת הראיה באדם היא שלילה/חיוב ואילו בקיר היא העדר.
כיוון שהתכונה נעדרת אין אפשרות לבצע ק"ו.
|
|
|
|
|
|
