א-ל מלא רחמים-איפה היה אלקים בשואה

מיקי

ברוכה הבאה אל הפורום!

העלית שאלה גדולה מאד. אולי הגדולה בכל השאלות.

והיא נוגעת לא רק לשואה.

אנסה להרחיב את הנחות היסוד של שאלתך, מפני שרק מתוך עיון בשאלות היסוד אפשר להבין מה כואב לנו (לא רק לך) ואיך ניתן לחפש אחרי תשובות.

אנו מאמינים (וסבורים שאנו יודעים) ש:

א. יש אלקים.

ב. הוא יודע הכל והוא כולו טוב. הוא חפץ רק בטובתנו.

ג. אז איך יתכן שיש רע בעולם? אכזריות בעולם? וביתר שאת: איך היתה שואה בעולם? איך ה' נתן לזה לקרות?


השאלה הזו קשה מאד, והיו רבים שלא מצאו לה תשובה. היו כאלו שהסיקו ממנה מסקנות שגרמו להם לאבד את אמונתם. או, אם נותרו עם אמונה, היא כבר לא היתה כמקודם.

אחד מהידועים שבהם הוא הסופר אלי ויזל, שעליו קראתי לאמור כי היה מפסיק הכל בזמן שהגיעה תפילת מנחה (תפילת אמצע היום מבין שלוש תפילות שאנו נוהגים בעם ישראל). אך, שלא כמו כל יהודי שומר מצוות, לא התפלל. הוא היה נשאר במקומו ומתריס כלפי שמים: אחרי מה שעשית לי ולמשפחתי ולכל ישראל, איך אוכל להתפלל, איך אוכל לדבר איתך?

דווקא מי שנחן באמונה גדולה וברגישות לצדק ולטוב, לו קשה במיוחד להשלים עם השואה. איך יכול היה ה' להרשות לדבר כזה לקרות? איך אנו יכולים לחיות בעולם שבו מתרחשים דברים כאלו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

כדאי לקרוא את "אמונה לאחר השואה" של הרב אליעזר ברקוביץ'. עיקר תשובתו, אם אפשר לקרוא לזה כך, היא שכל כמה שמעלים שאלות כלפי הקב"ה, שפלות האדם שהייתה בשואה, והאכזריות של הנאצים ימ"ש, עולה לאין שיעור בהשוואה לטענות השתיקה והאדישות כלפי הקב"ה, כך שכלפי האדם, שכולו רע ורשע ורצח, הקב"ה 'אל מלא רחמים' (מצד עצמו). זה בלי קשר לתשובות שהקב"ה הסיר השגחתו והניח לאדם עת אשר שלט האדם באדם לרע לו.

ואמנם, גם אם השאלה גדולה, עדיין יש עליה תשובות. לא תמיד התשובות קלות וברורות. ולפעמים גם נתינת תשובה מחייבת למעשה המשכת הדיון על הנחות נוספות.

אך במקום להקדים הקדמות, אציע מהתשובות האפשריות המוכרות לי.


אלקים הניח לעם ישראל ללא השגחה ולכן קרה מה שקרה

הגישה הזו מבוססת, אם נרצה לראות זאת כך, על גישה שמוצגת היטב בפירושו של הגר"א למגילת אסתר. לפי גישה זו, שיש לה כמובן מקורות מוקדמים יותר, ה' מנהל את העולם ביחס לעם ישראל בשתי צורות. לעתים הוא משגיח על עם ישראל באופן מיוחד, ניסי, ואז הוא מציל אותם מכף אויביהם. ולפעמים, כאשר הם חוטאים ואינם ראויים לזה, הוא מניח אותם ב"יד המקרים".

בזמן השואה, כאשר הנאצים ביקשו להשמיד יהודים, ה' לא התערב. הוא הניח להם להשיג את חפצם, לפחות במידה רבה. לפיכך העולם התנהל באותה תקופה כאילו חלילה אין אלקים, אך זה היה דווקא מפני שה' שתק ולא התערב.

הגישה הזו פותרת בעיות רבות. היא גם מושתתת, בבחינות מסויימות שלה, על פסוקים בתורה, כפי שנראה לקמן.


השואה היתה עונש קיבוצי

התורה מלמדת אותנו כי בין ישראל לבין האלקים קיים מעין חוזה. אנו מחוייבים לו, והוא התחייב לנו.

אם אנו הולכים בדרכיו, אנו זוכים לברכות והטבות. אם לא, אז חלילה אנו ראויים לעונש.

יש שתי פרשיות בתורה של תוכחות. אני מעתיק מן השניה שבהן, בספר דברים.

דברים פרק כח

והיה אם לא תשמע בקול יקוק אלהיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך:
ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה:
(יט) ארור אתה בבאך וארור אתה בצאתך:
(כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל:
(כו) והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד:
(כח) יככה יקוק בשגעון ובעורון ובתמהון לבב:
(כט) והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע:
(לב) בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך:
(לג) פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים:
(לד) והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה:
(לז) והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך יקוק שמה:
(מא) בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי:
(מה) ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי לא שמעת בקול יקוק אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך:
(מו) והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם:
(מז) תחת אשר לא עבדת את יקוק אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל:
(מח) ועבדת את איביך אשר ישלחנו יקוק בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך:
(מט) ישא יקוק עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא תשמע לשנו:
(נ) גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן:
(נג) ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנתיך אשר נתן לך יקוק אלהיך במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך:
(נד) האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר:
(נה) מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי השאיר לו כל במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בכל שעריך:
(נו) הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה:
(נז) ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי תאכלם בחסר כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך:
(נח) אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את יקוק אלהיך:
(נט) והפלא יקוק את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים:
(ס) והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך:
(סא) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יקוק עליך עד השמדך:
(סב) ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב כי לא שמעת בקול יקוק אלהיך:
(סג) והיה כאשר שש יקוק עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יקוק עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה:
(סד) והפיצך יקוק בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן:
(סה) ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן יקוק לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש:
(סו) והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך:
(סז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה:
(סט) אלה דברי הברית אשר צוה יקוק את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב: פ


אלו דברים נוראים, אבל הם כתובים ועומדים לנגד עינינו. העולם אינו הפקר. גם אם אנו, עם ישראל, איננו חפצים בברית הזו, אנו כבר מחוייבים לה. לזכויות שהיא מעניקה, אבל גם לעונשים שהיא עלולה להביא עלינו.


שתי הערות היסטוריות

א. למעשה, כפי שעולה מן הפסוקים, העונש הקיבוצי שה' מביא על עם ישראל אינו דבר חדש בהיסטוריה. אם אנו מעלעלים בהיסטוריה שלנו, שדפיה רווים דם ועצב, אנו רואים שהיו גם היו זמנים שבהם עם ישראל סבל קשות. היו זמנים שבהם נשפך דם יהודי רב. לפעמים זה קרה לכלל האומה, כמו בימי חורבן בית שני וימי המרידות מול רומא ששלטה אז בארץ ישראל. ולפעמים זה קרה בארצות בודדות, כמו במסעי הצלב של ימי הבינים.

ב. מתבקש לשאול: אז למה ה' לא מעניש כל הזמן? איני יודע מה לענות, אלא רק להצביע על כך שה' נוהג איתנו באופן שמכנים "מאריך אף וגובה את שלו". הוא אינו מעניש מייד. הוא מניח לנו, לפרט ולכלל, זמן לחזור בתשובה ולהשתפר. אבל כאשר חולפים שנים ודורות, הוא כאילו אומר לנו: עד כאן. עכשו תקבלו את המגיע לכם, חלילה.


***
כאן מתעוררות עדיין שאלות תיאולוגיות ואקזיסטנציאליות (=קיומיות, מלשון הפילוסופיה מסוג זה):

1. מה היו העבירות הנוראות של כלל ישראל שעליהן היה מגיע כזה עונש?

זו שאלה קשה מאד. ידוע לנו שבימי בית ראשון נכשלו העם בעבודה זרה ובעבירות חמורות אחרות. ידוע לנו שבימי בית שני נכשלו העם בשנאת חינם ואולי בעוד עבירות. אך מה היה חטאם של בני הדור של השואה?

לשאלה זו ניתנו כמה תשובות.

יש שתלו זאת בעונש על תופעת ההשכלה, שלדבריהם גרמה לחילון (=הפיכה לחילונות) עמוק בעם ישראל. ואכן ברור שרבים מעם ישראל התרחקו מהתורה והמצוות. מצד שני, הנפגעים העיקריים בשואה היו דווקא יהודים תמימים ששמרו על המצוות עד כמה שידעו והבינו אותן, והיו נאמנים לגדולים המקובלים עליהם, בארצות מזרח אירופה. (דיון בשאלה זו קיים מוישה גרויס, לשעבר מבכירי הפורום הזה שפרש, בפורום השכן בח"ח, כשהוא מצטט נתונים וראיות מספרי מחקר והיסטוריה).

יש שתלו זאת בבעיות אחרות. כמו עבירות שבין אדם לחבירו (טענה של יוחנן דוד סלומונוס, מחבר מאמרים בזמננו).

יש שתלו זאת ביחס לציונות. יש שסברו שלא היתה מספיק הענות לציונות, ויש שטענו שהציונות עצמה היתה עבירה שגררה את הענישה המחמירה (כמדומה שכך היא טענתו של האדמו"ר הראשון מסאטמר).

ואולי, אולי הבעיה היתה של ירידה גדולה בעם ישראל, לאו דווקא של החילונים והמשכילים, אלא של עם ישראל בכללותו, בשל הורדת האופקים הרוחניים של העם? של ירידת רמת לימוד התורה והיחס למצוות באופן כזה שעשו מהן מה שעשו, עד שלא היה עוד בכוחן להשפיע לטובה על העם? שהמצוות התחלפו בסגולות ובמנהגים ובחומרות? שהמחשבה היהודית החכמה נוסח הרמב"ם והמאירי התחלפה בדוגמות (DOGMAS), באמונות פרימיטיביות, ואלו שיכלו לעשות משהו, כגון הח"ח, העדיפו לדבוק בגישה של "תהיה תמים כמו ילד ותינוק" ואל תנסה לשאול ולחקור?

(גילוי נאות: החשד לעיל הוא מחשבתו של כותב שורות אלו, והוא אינו מייצג בעלי דעות אחרים בהיסטוריה שלנו מן השואה ועד היום).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

שאלה נוספת שמתעוררת אצלנו היא:

2. האם אנו רוצים בכלל להשתייך למסגרת כזו שמשועבדת לסיכונים כאלו גדולים?

ניסוחים ספרותיים של גישה זו מצויים אצל כותבים לאחר השואה. יש בפורום כאלו שייטיבו ממני לצטט ולהפנות למקורות כאלו.

זו גישה שנובעת מיאוש, מפחד, ואפילו מכעס. האם ילד שמקבל מכות מאבא לא חש ברגע הראשון שהוא כועס מאד על אבא שעושה לו כל כך רע? במיוחד אם הוא אינו רואה שהוא עצמו אשם?

על שאלה זו הוצעו תשובות שונות. היו אכן כאלו שהסיקו מסקנות אישיות, גם לגבי עצמם, גם לגבי זרעם, וניסו להתנתק מן הברית המפחידה הזו שעולה במחיר יקר כל כך.

והיו שלהפך, חיפשו איך להתחזק ולהתעלות.

והיו שחיפשו מבנים פילוסופיים ותיאולוגיים חדשים בעקבות שאלות אלו ואחרות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

מיקי

הצגתי בפניך מקצת מן הדברים שנאמרו בעקבות השואה. יש עוד הרבה, הרבה יותר. הדברים כואבים מאד, אם כי אני סבור שהיום, במרחק של כמה דורות, אנו מסוגלים יותר לחשיבה ולא רק לכאב.

אני סבור שיש מקום ויש הכרח בדיון פילוסופי ותיאולוגי בשאלות אלו. וגם אם אולי נראה שסיכמתי הרבה, זה עדיין רק חלק מתמונה רחבה הרבה יותר.

אני בטוח שיבואו אחרים ויוסיפו, וכמובן אנו מחכים לך שתקראי ותגיבי ותבהירי איך נראים הדברים בעיניך.

בעיקר: צריך לברר, לחשוב, לשאול. השאלות האלו עומדות ברומו של עולם. הן נוגעות לנו, לכולנו, גם כעם, וגם כיחידים.

אני מרשה לעצמי לנחש שאת צעירה וטרם הקמת בית. אולם יבוא יום שבו תקימי בית ויהיו לך ילדים. השאלות שהצגת כאן והתשובות עליהן יהיו חלק מהגישה, הידיעות והתובנות, האמונות והידיעות, שעליהן תסתמכי כאשר תבחרי בדרך שבה את רוצה לילך ולגדל את ילדיך.

יהי רצון שנתחזק ולא ניכשל.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

מימוני

משום חובת המחאה אף שוודאי כוונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים:
אנקוט כדרך ההלצה הידועה של הקוצקר ואכנך "גנב" - כנראה ישבת מאחורי הפרגוד כשמנו את הסיבות - ויש לך מידע פנים, שהרי מן הסתם לא תרצה שאכנך - "נביא" - שנודע לו כבשונו של עולם. וארשה לעצמי גם להטיל ספק בכח ההיסטוריון שבך ובכלל בכוחם של היסטוריונים וסוציולגים.

תאמר, כבר היה לעולמים, וגם חז"ל עסקו במה שהתרחש בבית שני, לכל הפחות אומר - אפילו לחז"ל איננו מגיעים.

ומכל מקום, אפילו משה רבינו כשראה את ר' עקיבא נסרק נאמר לו:

'שתוק, כך עלה מלפני' -

עתים - גם לחכמתו של משה יש סייג - שתיקה! ואם כך אמרו חז"ל כלפי משה אנן מה נענה.

ואף ביקש משה לידע למה צדיק ורע לו והשיבו: 'לא תוכל לראות פני'.

והשתיקה גם היא רועמת - וכבר ר' מיכי העיר על שתיקה זו.

יש עתים שהאמונה ב'א-ל מלא רחמים' קשה למאמין עד למאוד, ולמה לו להתאכזר על עמו ולדבר קטגוריה כדי להצדיק את אלוקיו, וטוב לו להצדיק עמו, ולשתוק לעמוד נבוך ולתמוה על אלוקיו - 'כי גזרה היא' -

ואעפ"כ בוחר ומכריע להאמין בא-ל וברחמיו שיתגלו.

ועדיין רואה המאמין שיש גם רחמים בבריאה, ויש גם רחמים על עמו ישראל ששורד וגם לתחיה.

כמתעסק

היו בהחלט כאלו שאמרו כי התגובה היחידה שניתן להגיב על השואה היא שתיקה. הסבר אין לנו. הכאב גדול מדי. וכשאין מה לומר עדיף לשתוק.

ולמיקי אציין כי תגובתו של כמתעסק היא אכן דוגמא לתגובות שנאמרו, ודווקא שלי לעיל היא יוצאת דופן.

אבל

באתי בתשובתי לעשות שני דברים:

א. להבהיר את השאלה ולהציג תשובות שניתנו לה.

ב. הרשיתי לעצמי להוסיף משלי.

והנה, גם אם יש לנו שאלות תיאולוגיות ופילוסופיות קשות על השואה, סבורני שהשאלות אינן על השואה לבדה. זה פשוט אירוע שקרוב אלינו כל כך עד שהוא מכה אותנו בהלם, ומונע מאיתנו להגיב באופן פילוסופי.

וכי אדם פנוי לחשיבה פילוסופית כאשר מתו מוטל לפניו? הרי אסור אז אפילו לנסות לנחמו.

אבל, כפי שכתבתי, אני סבור שהיום, בשנת תשסח, אנו יותר רחוקים מהשואה ומסוגלים יותר לדון בה. (ואולי זה רק אני, ואולי גם אני משלה את עצמי).

ובניגוד כנראה לך ולרבים אחרים, אני סבור שהשואה לא היתה חידוש בהיסטוריה, ואינה חורגת מן הדברים שעליהם הוזהרנו.

השאלות, לדעתי, לפיכך, מתחילות יותר בעומק, כלומר הן נוגעות להנחות היסוד.

א. איך יתכן עונש קיבוצי שפוגע בצדיקים ולא רק ברשעים?

ב. האם ענישה כה קשה היא ענישה מוצדקת ולו גם על עבירות כפי שהצגתי, בשם אחרים ובשמי שלי, לעיל?

ג. האם שכר ועונש בכלל מתיישבים עם האמונה בא-ל שכולו טוב? אם המטרה של ה' היא לחנך אותנו, האם הדרך לעשות זאת היא להניח לנו להחבט במקל חובלים? (ביטוי מהנביא).

אולם, בניגוד לך כנראה, אני סבור שהשתיקה אינה מתבקשת ואינה הכרחית. וגם אם כן, זה בסיכומו של דיון ולא בתחילתו. הרוצה שלא לדבר, רשאי. הרוצה לנמק את שתיקתו, עדיף. אך לכפות שתיקה על אחרים במקום שיש להם, לדעתם, מה לומר? זאת מדוע?

אולי אתה סבור שבמה שכתבתי אני מקטין את גודל הפגיעה בעם ישראל, מנמיך את השאלה הקשה שהשואה מעוררת. אבל יתכן שכל דיון פילוסופי, מעצם טבעו באשר הוא פונה אל המחשבה הצוננת ומתרחק מן הרגש החם והאותנטי, גורם ליחס כזה.

אך אם לא נדון ולא נחשוב, האם זה עדיף?

ולגבי התשובה של "שתוק כך עלה במחשבה לפני", גם כאן יש מקום רב לעיון פרשני ופילוסופי, וכמדומה שהיה כזה בפורום. וגם אם כן וגם אם לא, יש בהחלט מקום לדון בו באשכול זה.

***
אני בהחלט מסכים שלאחר השואה ראינו, בהקשר הקיבוצי, רחמים רבים. והכוונה היא כמובן להתקבצות יהודים לארץ ישראל והקמת המדינה באישור אומות העולם. כאשר כתב רבנו הגרי"ד וביותר בספרו "קול דודי דופק".

אבל האם התיקון מצדיק, מבחינה פילוסופית, את העונש שלפניו? כמובן, הגרי"ד לא סבר כך. הוא בוודאי סבר שעונש מזמין אותנו לחשבון נפש ולעשיית תשובה, גם בפרט וגם בכלל. אך זה חלק ממה שניסיתי לעשות לעיל.

כמובן, אם אתה סובר שטעיתי, אנא הסבר ואשמח ללמוד ממך. לגבי ההסבר שכתבת אתה, בוודאי שהוא מציג עמדה לגיטימית וחכמה, ומבחינות מסויימות גם אני אוחז ממנה, אך לפני שאני מגיע אליה, אני סבור שיש מקום לדיון רב קודם לכן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

מיימוני
כל מחבר שצטטת האשים את עם ישראל בעברה אחת ואתה מאשים אותו בכולם?
אולם נניח שיש עבירות חמורות ומכריעות, האם היתה התראה? האם היה נביא כמו בזמן בית ראשון שזעק שחטאים אלו או אחרים יגרמו לעונש? הלא אתה הבאת דבר והיפוכו.
מישהו התרה על הזנחת העיסוק הפילוסופי? אם כבר התרו אז ההתראה היתה על הזנחת פנימיות התורה.
יתירה מזו אתה יודע היטב שעיון פילוסופי ואמונה בהשגחה לא תמיד הולכים ידי ביד ואם כן אתה נכנס לסתירה לוגית.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/04/2008 10:02:15

לשאלת האשכול איפה היה אלוקים בשואה?

אלוקים היה- במטה הגסטאפו,- בישיבות מטה עם רודולף הס. היידריך, אייכמן, הימלר והיטלר,

כבר נדונה השאלה הזו בכמה אשכולות בעבר. באחד מהם (אני לא זוכר איזה) כתבתי שיש לרכך מעט את השאלה בטענה שהקב"ה מאפשר לכל אדם בחירה חופשית, גם במצבים שזה מרע לזולת (ראו ר"ח חגיגה ה ע"א, שם הוא כותב שאדם יכול לרצוח אדם חף מפשע מבחירתו החופשית, וכן כ' באור החיים בבראשית פ' וישב), והבחנתי בין רצח במזיד לרצח בשוגג שהוא בידי הקב"ה (כדאיתא במכות לגבי 'הקב"ה מזמנן לפונדק אחד').
אדגיש כי הדבר שונה מהטענה שהעלה מיימוני לפיה הקב"ה הסתיר את פניו. כאן הטענה היא שהוא מסתיר את פניו תמיד ובאופן מהותי. כך הוא ברא את עולמו, ומסרו לשומרים (=לבני האדם ולבחירתם).
הדבר שונה גם מטענתו (הדמגוגית לענ"ד) של הרב עמיטל, שהשאלה הקשה יותר היא היכן היה האדם בשואה. אלו שמאמינים באדם, לא טוענים שהוא במהותו טוב תמיד, אלא שיש להשליך את יהבנו עליו ולנסות לשפר אותו, ולא לסמוך על שום דבר אחר. ולכן זה אינו במישור של הטענה כלפי הקב"ה. בעניין זה אני דווקא מסכים איתם, שכן אם אכן העולם מסור לבחירתנו שלנו, אזי גם עלינו כמאמינים מוטל 'להאמין באדם' (במובן הנ"ל), 'וברוחו רוח עז'. מי יתן ולא יהיה זה בבחינת "זה אני החולם שח".

אמנם עדיין ישנה טענה מדוע הקב"ה לא מתערב ולא שם גבול לבחירה הזו כשזה על חשבון אחרים. אבל גם כאן יש להיזהר בטענה זו. אם הקב"ה אף פעם לא היה מאפשר לאדם להרע אזי לא היתה משמעות לבחירתו (אדם שיכול לעשות רק טוב, והאפשרות להרע נשללת ממנו, אזי אין גם כל משמעות לבחירתו בטוב).
אמנם נכון שהייתי מצפה להתערבות במצבים קיצוניים, כמו השואה. וכאן אני חוזר לאותה שתיקה שהזכיר כמתעסק.