א-ל מלא רחמים-איפה היה אלקים בשואה

התשובה הראשונה:

1. "ציות לסמכות – רק מילינו פקודות".

הסבר זה, ניתן למעשה ע"י כל מי ששירת את המכונה הנאצית. וכן, כל נאצי שהועמד למשפט במהלך השנים השתמש בתירוץ הזה.

להסבר זה יש מספר תומכים בקרב החוקרים, ובראשם עומד פרופ' כריסטופר בראונינג בספרו "אנשים רגילים". בראונינג מסתמך על מחקרו של פרופ' סטנלי מילגרם שהוכיח שהאדם המצוי אכן מציית לסמכות – גם במקרים קיצוניים.

אמנם, טענה זאת נדחתה לחלוטין ע"י פרופ' גולדהאגן בספרו "תליינים מרצון בשירות היטלר", שהוכיח ממקרים רבים לאורך המלחמה ולפניה, שהעם הגרמני השתתף ברצח מרצונו החופשי, ולפעמים אפילו רצח יהודים בניגוד מוחלט לפקודות מפורשות מהימלר. גם השופטים במשפט אייכמן דחו לחלוטין את הגישה של "ציות לסמכות"[1].  כך גם יעקב לזוביק בספרו "הביורוקרטים של היטלר" הוכיח, שאנשי הס.ס לא רק מילאו פקודות, אלא שימשו כחלק אקטיבי ויוזם של תהליך השואה.  

התשובה השנייה:

2. "מסורת של אנטישמיות בגרמניה שמקורה בכנסייה הנוצרית, ואח"כ בגלגולה החדש בתור אנטישמיות גזענית הממבוססת על דארווינזם חברתי".

טענה זאת נטענה ע"י פרופ' גולדהאגן בספרו "תליינים מרצון בשירות היטלר", שם הוא מוכיח שהאנטישמיות שאליה הטיפה הנצרות במשך כל השנים (והוא מביא אסמכתאות רבות לדבריו), היא בעצם היוותה את הקלות של העם הגרמני, לקבל את הגישה האלמינציוניסטית (דהיינו חסלנית) של היטלר כלפי היהודים.

וכך גם כתב הרב מ.נויגרשל שליט"א, "והשבת אל לבבך"[2]: "השנאה הנאצית נשאה אופי אחר, אך שורשה באנטישמיות הנוצרית. לימים, קשה היה להפיץ שנאה על בסיס הדת, כיוון שהמקום שתפסה הדת בחיים הציבוריים הלך ופחת. אבל השנאה שהנוצרים הטיפו לה דורות רבים, כבר קנתה שביתה בלב, ואי אפשר היה לעקרה וגם לא נעשו כל מאמצים לעקרה. כשהופיעה אידיאולוגיה שנתנה אישור להמשיך לשנוא, התפרצה השנאה העמוקה שבלבבות, אלא שעתה לא ניתן להזין אותה בכלי הדת, והצידוק לשנאה היה הגזע, ממילא "הפיתרון" לא יכול היה להיות אלא תוכנית להשמדה טוטאלית, דוגמת תוכנית הפיתרון הסופי".

טענה זאת היא נכונה, אבל עדיין קושיא גדולה עומדת לנגד עינינו – למה דווקא באותו דור ספציפי התרחשה השואה?

למעשה גולדהאגן כותב שאומנם הנצרות הייתה אנטישמית, אבל היא לא יכלה להרוג את כל היהודים, כי אם הם (הנוצרים) היו הורגים את כל היהודים, כולם (כל הדתות, והעולם) היו אומרים להם: בגלל שלא הצלחתם להוכיח את נכונות דתכם, לכן הרגתם את כל היהודים! לכן הם לא הרגו את כל היהודים, אלא רדפו אותם והשפילו אותם – ותמיד הקניטו אותם ואמרו להם: אתם מושפלים בגלות בגלל שלא קיבלתם עליכם את האמונה ביש"ו.

בכל אופן, הנוצרים לא התכוונו להשמיד את היהודים כליל, ולמעשה במהלך ה – 2000 שנות גלות מעולם לא קם אדם ואמר (וניסה לבצע הלכה למעשה...) שהוא מעוניין להרוג להשמיד ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים. מה קרה בדור הזה שחומת המגן של העם היהודי הוסרה, וחיל המון גויים נשתלח על עם ישראל?

למעשה השאלה הזאת מביאה אותנו לתשובה השלישית, והרביעית, שהם גם התורניות:

3. "השואה מנקודת מבט יהודית":

התקופה שקדמה לשואה, אופיינה בכך שהעם היהודי סבל מחסור זהות משווע. בעודו יושב בגלות, ניטשטשו הגבולות בין העם היהודי לאומות העולם בבחינת: "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם" (תהילים קו', פס' לה'). ירידת קרנה של הכנסייה הנוצרית, ומתן האמנציפציה (=שטר שיווין זכויות), הקנה ליהודים מעמד שווה בקרב האזרחים בארצות צרפת וגרמניה. תנועת ההשלכה שצמחה ופרחה באותה העת והלכה יד ביד עם הנאורות והקדמה והפנתה עורף לדרך ישראל סבא.     

ארצות מזרח אירופה לעומתן "סבלו" מעבודה זרה שצמחה על קרקע פורייה שנקראה בשם "סוציאליזם". לאחר שנים של דיכוי מצד המלכים השליטים כלפי מעמד האיכרים והפועלים, הוקמו תנועות שחרטו על דיגלם את המאמץ להרים את מעמד הפרולטריון (הפועלים) משדרות הפועלים להיכלי השלטון. תנועות סוציאליסטיות אלה אופיינו באנטגוניזם לדת ומלחמה בקודשי ישראל, וגם היהודים נסחפו אחרי הזרם: הקומוניסטים ברוסיה, תנועת הבונד בפולין וליטא, והספרטקיסטים (בהנהגת היהודייה רוזה לוקסמבורג) – בגרמניה.

וכן פעלו באירופה תנועת שממש שיבשו את דרך המסורת ועשו בה כבשלהם, כגון: הרפורמים, והנאולוגים, שהתאימו את בתי הכנסיות כדוגמת הכנסייה הנוצרית, ושינו את נוסחי התפילה, והגדיל לעשות שמואל הולדהיים, שהיה "רב" הקהילה הרפורמית בברלין, והעביר את יום המנוחה משבת ליום ראשון והנהיג תפילה בלי טלית וכיסוי ראש – וכדי ביזיון וקצף. התקופה התבטאה גם בהתבוללות רבה, ויהודים התנצרו באופן די חופשי. ונישואים עם נשים נוצריות היה לדבר שבשגרה.

המצב הזה שבו יהודים אינם מודאים לזהותם לא היה יכול להימשך. ולכן, על מנת להזכיר לעם היהודי את ייחודיותו, עמד להם צורר, שגזרתו קשה כשל המן, וממנו הם ילמדו מעלתם בבחינת: "מאויבי תחכמני" (תהילים קיט', פס' צח').

4. "והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צווארך".

לאורך ההיסטוריה העולם הזה שימש "כבמה" למערכת בלתי פוסקת של מלחמה בין שתי כוחות: כוח הקדושה, התורה והטוב שאותו מייצג יעקב אבינו. ומצד שני הכוח של התאוות, הטומאה והרוע שאותו מייצג עשיו. למרות שיעקב אבינו זכה בברכות, יצחק ברך גם את עשיו, ונתן לו פתחון פה לאמור, שכאשר עם ישראל יעזבו את דרך התורה והמצוות, מיד הוא יבוא בחרבו לטעון לכתר הבכורה. ואכן עשיו השתמש בפתח שיצר לו יצחק אבינו, ובשלושה הזדמנויות בהיסטוריה, שבהם עם ישראל היה במצב רוחני ירוד, ואיבד זיקה למסורת ולדרך ישראל סבא, עשיו יצא למערכה על הבכורה: כאשר עם ישראל חנו ברפידים וסבלו מירידה רוחנית. כאשר היו בגלות פרס, תחת שלטונו של אחשוראש, והמן הרשע רצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן טף ונשים. ובסיבוב האחרון שהתרחש על אדמת אירופה כאשר עם ישראל היה בגלות, וסבל מהתבוללות מרובה, ונטישה המונית של הדת והמסורת.

להשלמת התמונה והבנת הנושא עד תומו עיינו בספרו של הרב דוד שלם "מנגינת האופל" – מאוד מומלץ.

הערה נוספת: יש גם ניסיון לתת מענה לשאלה בספרו של פרופ' שאול פרידלנדר "גרמניה הנאצית והיהודים, שנות הרדיפות"... שם הוא מביא טענה הגורסת שהיהודים, במהלך ה – 200 שנים שקדמו לשואה, ניסו להרים את דגל הליברליות והקידמה בכל אתר ואתר [יש לציין שבמיוחד קרה הדבר בגרמניה. וע"ע בספרו של עמוס אלון: "רקוויאם גרמני"], והתקופה שקדמה לשואה התבטאה בחזרה לשמרנות ומשטרים אנטי ליברליים כדוגמת: הפשיזם שהתחזק באירופה [ואפילו באנגליה הייתה מפלגה פשיסטית], ובגרמניה ובאוסטריה הנציונאל – סוציאליזם, וכן גם בהונגריה, וברומניה היה תחושות לאומניות חזקות מאוד וכו'... ומכיוון שהיהודי נתפס כאנטי לאומנות ושמרנות, וכעוקר כל מה שמסורתי וישר באומות, ע"י ההטפות שלו לפציפיזם ליברליות והומאניות, לפיכך הוא נתפס כסכנה שיש לסלקה... אבל לדעתי הטענה הזאת חלשה מכדי להסביר את השואה...

"וידום אהרון".

אין אדם בגזר החרדי שעשה/עושה יותר בשביל הנחלת מורשת השואה, יותר מהרב נויגרשל, והרצאותיו נאמרו [לדעתי] ברוח הקודש...

בעלבעמיו

למעשה, במערכת התשובות בנינו פה פלטפורמה שלמה של רעיונות הנשענים על רקע היסטורי, מחקרי ותורני רב [למי שמוכן להשקיע וללמוד, אני הבאתי רק ראשי פרקים]. חז"ל לימדונו שכל העולם הזה בנוי ממערכת יחסים של גומלין בין הגשמי והרוחני, וכל מעשה שיש בו משום פגיעה בסטאטוס הרוחני, משפיע, ויש לו תוצאות בהכרח על גם על העולם הגשמי. אומנם, אם תשאל אדם ברחוב: למה נחרב בית המקדש? והוא יענה לך: כי הרומאים כבשו את א"י, וטיטוס הכובש האכזר החריב אותו – האדם יהיה צודק, מבחינה היסטורית יבשה הוא אכן צודק. אבל חז"ל לימדונו תמיד להסתכל לעומקם של דברים, ולנסות להבין את הסיבה הרוחנית שמאחורי כל אירוע היסטורי שמתרחש, והם לימדונו: "לא נחרבה ירושלים אלא בעוון שנאת חינם" [אתה מבין: כל החורבן, ונישול היהודים מקרקעותיהם, והרצח של הרומאים רק בגלל שקמצא זרק את בר קמצא מביתו! מבהיל למתבונן]. דהיינו חז"ל ראו את הקשר הרוחני שמאחורי החורבן, ואנו צועדים בדרכיהם ומנסים לראות את הקשר הרוחני שנמצא מאחורי החורבן הגדול ביותר של עמינו.