| נשלח ב-30/4/2008 11:36 |
 |
| |
השאלה שבכותרת גורמת עוול לשואלת,אם יש בה מעט מן האינטלקט.
וזה לשון המורה הגדול בחלק א' פרק ב':
"איש מלומד הקשה עלי לפני שנים רבות קושיה מופלאה. ראוי להתבונן בקושיה זאת ובתשובה שהשבנו לפותרה...
אמר המקשה: מפשוטו של מקרא נראה שהכוונה הראשונה היתה שהאדם יהיה כשאר בעלי-החיים בלי שׂכל ובלי מחשבה ולא יבחין בין טוב לרע; וכאשר המרה (את פי האל) גרם לו מריו בהכרח את השלמות הגדולה ביותר לאדם, והיא שתהיה לו הבחנה זאת המצויה בנו. הבחנה זאת היא הנכבדה מכל התכונות המצויות לנו ובעבורה אנו עצמים. ומפליא הוא שעונשו על מריו הוא שניתנה לו שלמות שלא היתה לו, והיא השׂכל. אין זה אלא כדברי האומר שאיש מן האנשים המרה (את פי האל) והפליג בפשעו ואז שינו צורתו, ועשׂאוהו כוכב בשמים. זאת היתה כוונת הקושיה ומשמעותה, אף כי לא היתה מנוסחת כך.
שמע את תוכן תשובתנו. אמרנו: אתה, המעיין ברעיונות העולים ראשונים על דעתך, והחושב שאתה מבין ספר, שהוא הנחיה לראשונים ולאחרונים, בעוברך עליו באחת משעות הפנאי מן השתייה והמשגל כמי שעובר על ספר מספרי דברי-הימים או על שיר מן השירים - בדוק ביישוב הדעת והתבונן! הרי אין הדבר כמו שחשבת ברעיון שצץ ראשונה, אלא כמו שיתברר כאשר תתבונן בדברים אלה. כי השׂכל, שאותו השפיע אלהים על האדם - והיא שלמותו האחרונה - הוא אשר היה לאדם קודם מריו, ובגללו נאמר עליו שהוא בצלם אלהים ובדמותו. בגללו פנה אליו בדיבור וציווה אותו, כמה שאמר: וַיְצַו ה' אלהים [על האדם לאמֹר: מכל עץ הגן אָכֹל תֹּאכֵל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תֹאכַל ממנו...] (בראשית ב', 16-17), ואין ציווי לבהמות ולא למי שאין לו שׂכל . בשׂכל הוא מבחין בין אמת ושקר, וזה, השׂכל, היה מצוי בו שלם וגמור. ואִילו מגונה ויפה הם מן המפורסמות ולא מן המושׂכלות, שהרי אין אומרים "שמים כדוריים - יפה", ו"הארץ שטוחה - מגונה", אלא אומרים "אמת" ו"שקר". גם בלשוננו (העברית) אנו אומרים על הנכון והכוזב: אמת ושקר ועל היפה והמגונה: טוב ורע. והנה בשׂכל מכיר האדם את האמת מן השקר, וכן הוא בכל הדברים המושׂכלים.
כאשר היה [אדם הראשון] במצבו השלם הגמור ביותר, הרי חרף טבע-בריאתו ומושׂכלותיו, אשר בגללם נאמר עליו: ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח', 6), לא היה לו בכלל כוח המיועד לעסוק במפורסמות. הוא לא השׂיג אפילו את הברור ביותר בין המפורסמות לגנאי והוא חשיפת הערווה. דבר זה לא היה מגונה בעיניו והוא לא השׂיג את הגנאי שבו. וכאשר המרה (את פי האל) ונטה לעבר תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים, כפי שאמר: כי טוב העץ למאכל וכי תאוָה הוא לעֵינַיִם (בראשית ג', 6) - נענש בכך שנשללה ממנו אותה השׂגה שׂכלית. לכן הוא המרה את הצו אשר נצטווה מפאת שׂכלו ותהי לו השׂגת המפורסמות. הוא נשתקע בציון הדברים כמגונים או כיפים. אותה שעה ידע את ערכו של מה שאבד לו ושממנו נתערטל ולאיזה מצב הגיע. לכן נאמר: והייתם כאלהים יֹדעי טוב ורע (בראשית ג', 5), ולא נאמר: יודעי שקר ואמת או משיגי שקר ואמת.
לגבי ההכרחי אין טוב ורע כלל, אלא יש שקר ואמת כו'...
השבח לבעל החפץ,אשר תכליתו וחוכמתו לא יושגו. " עכ"ל.
טענת הרמב"ם על 'קושייתו המופלאה' של השואל,ברורה.
שאלה כעין זו,מורה על חוסר רצינות וקלות דעת של השואל,ולכן מגנהו הרמב"ם בתשובתו,בהתאם לפסקו בי"ד החזקה:
ח במה דברים אמורים, בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עומקו, או מפני דעתן שהיא קצרה; אבל אם ניכר לרב שהן מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן, ולפיכך לא הבינו--חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים, כדי לחדדן; ובעניין זה אמרו חכמים, זרוק מרה בתלמידים.
לשאול שאלה כ"כ רצינית,בצורה כ"כ לא רצינית,זוהי קלות דעת בלתי נסלחת,לגודל הנושא.
הבה ונבהיר:
אלוקים היה בשואה,באותם המקומות שהוא היה בהם לפניה,ובאותם המקומות שהוא נמצא בהם אחריה.
כלומר,האם אנחנו מחפשים את אלוקים,או מחפשים את עצמנו,ונתלים באלוקים?
כי אם אין אלוקים,הרי שהשאלה לא במקום,כמובן,ואם יש אלוקים,ואנו כבר השכלנו מעט בחיינו,וברור לנו שאלוקים פירושו של דבר 'אינו גוף,אין לו שום דמיון כלל,הוא ראשון והוא אחרון,אחד יחיד ומיוחד' וכו' וכו',הרי שהשאלה הזו מעצבנת טובא,משל לילד ששיחק באש,נכווה בידו,ומטיח באמו שבאה לעזרו.
אם כן,שאלה זו צריכה להימחק,ומיד,מרפרטואר השאלות,מכיון שהיא מורה על מה שכיוון הר"מ בשורה זו-
אתה, המעיין ברעיונות העולים ראשונים על דעתך... באחת משעות הפנאי מן השתייה והמשגל כמי שעובר על ספר מספרי דברי-הימים או על שיר מן השירים - בדוק ביישוב הדעת והתבונן!
ואם על התורה נאמר שהיא "חוגרת שק ועולה לפני הקב"ה ומקוננת ואומרת לו 'רבש"ע,עשאוני בניך ככלי שיר שמנגנים בו' ",על אחת כמה וכמה ראוי להתבונן בדבר,כאשר באים להבין דבר ממדותיו של הא-ל ברוך הוא,שכל דבריו אמת וצדק.
באשר לשאלה עצמה,ראוי לנסחה כך: מדוע נתן הא-לוקים לשואה להתרחש,ולא מנעה?
ועל כך-בהמשך...
תוקן על ידי sheflo ב- 30/04/2008 11:37:44
"אל תהי בז לכל אדם,ואל תהי מפליג לכל דבר,שאין לך אדם שאין לו שעה,ואין לך דבר שאין לו מקום"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 11:39 |
|
| |
סנשו,
הדיאלוג הוא א'ותיפרון. יישומו למחשבה היהודית אמנם מאד פופולרי בשנים האחרונות, אבל לענ"ד הוא אינו רלוונטי להכא. הקב"ה אומר לנו להידבק במידותיו. האם יש לנו דרך לדעת מהן מידותיו? הוא אומר לנו ללכת 'בדרך טובים' ולעשות 'את הטוב והישר'. האם יש לנו דרך לדעת מהם טוב וישר בעיניו? על כורחך שמה שאנחנו מבינים כטוב וישר, זה כנראה גם מה שהקב"ה מתכוין אליו. לכן השאלות התיאולוגיות ההן אינן רלוונטיות למחשבה היהודית. ולא פלא שאבי שגיא במאמריו על העניין מסיק שגישת מצ"ה (=מוסר כצו הא-ל, שהוא אחד הצדדים בדילמת א'ותיפרון) לא קיימת במחשבה היהודית.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 11:46 |
|
| |
סנשו
מה בקש אברהם על אנשי סדום?
sheflo
אני לא מבין מה אתה רוצה לומר, שכולנו שקועים בתאוות ולכן אנחנו שואלים שאלות אויליות?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 11:54 |
|
| |
מה זאת אומרת היכן הוא היה? באושביץ בטרבלינקה ובשאר המקומות הדומים
מי אתה חושב שעשה את כל זה הגרמנים?
לענ"ד ספר איכה יש גישה אחרת ממה שהציג מיימוני של הסתר פנים, אלא להפך ה' הוא זה שעושה את כל המעשים האלו.
זה לא עונה על שאלתך איך זה מסתדר עם אל מלא רחמים אבל זה עונה על השאלה הטכנית היכן הוא היה.
איכה פרק ג
(א) אני הגבר ראה עני בשבט עברתו:
(ב) אותי נהג וילך חשך ולא אור:
(ג) אך בי ישב יהפך ידו כל היום: ס
(ד) בלה בשרי ועורי שבר עצמותי:
(ה) בנה עלי ויקף ראש ותלאה:
(ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם: ס
(ז) גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי:
(ח) גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי:
(ט) גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה: ס
(י) דב ארב הוא לי <אריה> ארי במסתרים:
(יא) דרכי סורר ויפשחני שמני שמם:
(יב) דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ: ס
(יג) הביא בכליותי בני אשפתו:
(יד) הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום:
(טו) השביעני במרורים הרוני לענה: ס
(טז) ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר:
יש מן הפרשים שפירשו שההוא זה הגוי, אבל הפשט אינו כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 12:01 |
|
| |
בע"מ
לא זו כוונתי,אף לא כוונת הרמב"ם.
הר"מ לא דיבר בדווקא על מה השואל עושה,כמו על מה הוא לא עושה.
ומה שהוא לא עושה זה לחשוב ברצינות על הנושא,קודם שהוא זורק שאלות.
וכמו הכותרת של האשכול דנן.
_________________
"אל תהי בז לכל אדם,ואל תהי מפליג לכל דבר,שאין לך אדם שאין לו שעה,ואין לך דבר שאין לו מקום"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 12:30 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  |
הקב"ה אומר לנו להידבק במידותיו. האם יש לנו דרך לדעת מהן מידותיו? הוא אומר לנו ללכת 'בדרך טובים' ולעשות 'את הטוב והישר'. האם יש לנו דרך לדעת מהם טוב וישר בעיניו? על כורחך שמה שאנחנו מבינים כטוב וישר, זה כנראה גם מה שהקב"ה מתכוין אליו.
|
|
מדיוק בלשון הרמב"ם במצוות "והלכת בדרכיו", נראה שאין לנו להידבק במעשיו של הקב"ה אלא במידותיו ובדרכו. ודאי שהטוב שאנו צריכים ללכת בו זה טוב ע"פ הבנתינו, אך א"א למדוד מהו טוב, ע"פ השגתינו את מעשיו של הקב"ה האם טובים הם אם רעים.
וז"ל הרמב"ם בספר המצוות מצווה ח':
"היא שצונו להדמות בו ית' לפי יכלתנו והוא אמרו והלכת בדרכיו וכבר כפל צווי זה ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש זה מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד וזה לשון ספרי וכבר נכפל הצווי הזה בלשון אחרת ואמר אחרי ה' אלהיכם תלכו ובא בפירוש גם כן שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל ית' על צד המשל ית' על הכל עילוי רב"
כלומר, הקב"ה נקרא בכל מיני תוארים ע"ש מידותיו. יתכן והשואה היתה על דרך הרחמים, החנינה, הצדקות והחסידות, אך בפרספקטיבה שלנו אין אנו יכולים להבין זאת. לכן מדגיש הרמב"ם שמצוות ההדבקות עם מדותיו של הקב"ה היא ע"פ איך שנקרא הקב"ה ולא ע"פ שפיטתנו את הנהגתו בעולם.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 13:12 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | | סנשו, מה בקש אברהם על אנשי סדום? |
|
יש אברהם המבקש על אנשי סדום ויש אברהם העוקד את בנו לשוחטו, במה לבחור?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 13:15 |
|
| |
שפלו
ועדיין לא נהוג כאן לפסול בגזלנותא.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 14:04 |
|
| |
אנא,באר לי דבריך האחרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 14:23 |
|
| |
נקודה שלא מספיק מדוברת ביחס לשואה לענ"ד, היא האמונה בעולם הבא. היות שאנחנו מאמינים שהעולם הבא הוא טוב מוחלט, שכל חיי העוה"ב אינם שווים ל"שעה אחת" אחד ממנו (אבות ד, יז), - השאלה על השואה בפרט ועל הרע בעולם בכלל, איננה מטרידה אותנו כ"כ.
דומה הדבר לגוזל מחברו פרוטה ע"מ להשיבו מאה מנה, שאף שהדבר אסור (חו"מ ריש סי' שמח), מ"מ איננו רואים בדבר עוול מוסרי חוץ מהעובדה שפעל בדבר שלא בסמכותו. למשל, שלטון המחייב את נתינת במס המוחזר לאדם בזקנותו בתוספת ריבית [- וכך עובד מנגנון 'ביטוח לאומי' בארצות שונות] הוא נוהג עפ"י כללי המוסר, ואינו שלטון רשע.
אף רבש"ע כן, היות שהוא 'סוגר חשבון' עמנו בעוה"ב, נאמן הוא שישלם לכל אחד כפי מה שסבל בעוה"ז.
ומעתה שאלת הרע במציאות, היא קטנה בהרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 14:29 |
|
| |
שפלו
פסלת אנשים.
למאי_נמ
מדוע הנביאים לא ענו את תרוצך?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 14:38 |
|
| |
בע"מ
ח"ו,לא פסלתי איש.
אני כן מעוניין שאנשים בעלי רמה,כחברי וחברות בית המדרש החשוב הזה,יפסלו (בשכלם כמובן,שהרי לכל אחד זכות להביע לא רק את דעתו,כי אם גם את רגשותיו...)שאלות מסוג זה,שכמוהם כקקיון דיונה,שברגע אחד של מחשבה,נמוגה ואיננה.
אני מאד מאד מכבד את השואלת,ואת השתתפותה ושיתופה אותנו בשאלות אמוניות,ומקווה שתמשיך הלאה להשתתף עמנו בשאלות נכבדות כאלה ואחרות.
דברי מכוונים אך ורק לאלו אשר יש ברשותם כבר את האמונה הוודאית-רצוני לומר החקירתית- באשר למציאות הבורא והנהגתו את עולמו.
אלו,יש להם להתבונן ביתר תשומת לב וביתר כובד ראש בסוגיא שעליה הם מעוררים שאלות.
ושוב,חלילה לי מלפסול מישהו או מישהי בגלל שאלותי,נהפוך הוא,אני מקדם בברכה כל שאלה ששואל כל אחד,"וישוטטו הרבים,ותרבה הדעת".
_________________
"אל תהי בז לכל אדם,ואל תהי מפליג לכל דבר,שאין לך אדם שאין לו שעה,ואין לך דבר שאין לו מקום"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 14:40 |
|
| |
שפלו
אחרוג ממנהגי.
תגובתך מעידה על יהירות, לומר על שאלות כאלו שהן שאלות קשות מאוד שהן כקיקיון דיונה, היא או שחצנות או רדידות.
דנו בנושאים האלו בכובד ראש ראשונים ואחרונים, מספיק להפנות אותך לנביאים ולגמרא, אבל כנראה שכולם בעיניך כקיקיון דיונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 14:43 |
|
| |
אוקיי
סתם להמשיך את זה,לא ראוי.
אני מתנצל בפני מי של הבין את דברי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 14:45 |
|
| |
אל תתנצל בפני
תתנצל בפני כל אלו שהתנשאת עליהם כאן באשכול ואולי גם בפני הנספים.
ואם יש מה להבין, אנא הסבר את דבריך.
|
|
|
|
|
