א-ל מלא רחמים-איפה היה אלקים בשואה

ברשותכם -תגובה לנושא שעליו נסוב האשכול: 'אל מלא רחמים - היכן היה אלקים בשואה'. נראה כי נוסח השאלה טעון תיקון: הרי עצם השם 'אלהים' מלמד שהוא שופט ודן את האדם במידת הדין, ולכן ברור שהתשובה על כך כמו שאמרו כאן - שהוא היה בשואה ועוד איך - בישיבות הגסטאפו, ויש להוסיף שהוא היה גם במקומות שבהם הוחלט כי  צבא בעלות הברית ימנע מלנקוט בפעולה שתפסיק את ההשמדה, וכולי וכולי. הרי כבר בתורה אנו מתוודעים לעובדה שאלהים מעניש - 'כי ה' אלהיך אל קנא' 'פוקד עוון אבות' ועוד פסוקים.  השאלה היא איך מתיישבת העובדה שאלהים משתמש במידת הדין עם הביטוי 'אל מלא רחמים', שמשמעותו הפשוטה אומרת שאין אצלו דבר מלבד רחמים. לדעתי כאן יש לעצור ולשאול: א. מהו מקור הביטוי הזה. ב. איך ניתן לפרשו באופן שלא יסתור לאמת, שמלבד רחמים יש גם דין.

_________________

בע"ב,
אני לא יודע על איזה נפלאות מדובר, וכמה לבנות על זה את חיי.

על פניו זו ניראית אותה הבעיה בדיוק:  אנשים שמחכים שהמציאות תתאים את עצמה אליהם, ולא להיפך- כפי שאדם הגון ובוגר היה אמור לצפות.
לחכות ל"נפלאות" זה לחכות שהדימיון הסובייקטיבי שלך יתממש.
הבעיה היא שכל אחד מדמיין "נפלאות" לפי נטיית ליבו, מכאן שזה קצת קשה להגשים את כל הדימיונות הללו.
*בטח כשאין כלי לבחון האם  ה"הצטווחות" מתייחסת לימינו אנו.


לגבי רשעים- איך אתה מגדיר אדם "רשע"?
"רשע" זו תוצאה של שיפוט שנעשה ע"י צופה בעל תודעה.

אני לא יודע מה זה רשע בעיני ה' (משום שאין לי גישה לתודעתו... כמובן...)
לדעתי העולם בנוי ככה שהרשע הנ"ל יקבל את עונשו הראוי (מתישהו)

אני גם לא יודע מה זה "רשע" בעיניך.

מצד שני אני יכול לרשום מה משמעות המילה הזו בעיניים שלי.  
בעיניים שלי "רשע" זה אדם שעושה לזולת מה ששנוא עליו.
ולצורך העיניין העונש צריך להיות כזה שישכנע את אותו אדם שלא כדאי לו לעשות דברים כאלה.

נאך איינר,
האם אתה מסוגל לפתור את סוגיית הרוע (והלוא שאלת השואה אינה אלא דוגמה קיצונית לסוגייה זו) באופן קל ופשוט כל כך??

אני חוזרת על הצעתי מקודם - תגובה של אלם היא התגובה הנכונה מבחינה דתית.
אבל אם בכל זאת רוצים לנסות ולהתמודד עם השאלה, הרי שהא-להים נותן לבני האדם את יכולת הבחירה "את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". בשואה נוכחנו במסה מרוכזת וחריפה במיוחד של אנשים שהזידו והרעו מכוח הבחירה שניתן בהם. אם יש ממד א-להי שם הוא נמצא לדידי. האחריות לבחור בטוב היא מתת האל (ואולי עונשו) והיא מוטלת על האדם.

שחרית,

אשתמש בביטוי תלמודי: 'ממא נפשך',

אם יש בדברים שכתבתי תשובה לשאלה, אז-מה-זה-משנה אם זה קל ופשוט.
ואם אין בכך תשובה, למה לא להסביר מדוע?

_________________

איני סבורה ש"ממאי נפשך" יכול לעזור כאן. ביקשתי לטעון שאין הסבר ושהדרך ההוגנת היא להישאר אלומים ולא לקבוע קביעות ממין אלה שאתה נקטת. היינו, עצם הטענה, היא שאין להסביר (ואחר כך נסוגתי קצת ובכל זאת ניסיתי להסביר...)

ספרן, אף אני לא הבאתי אלא כמ"מ.

אין חולק על כך שאכן אלהים שופט ומעניש, כמו גם שישנם מקרים בהם העונש אינו אלא הסרת ההשגחה הפרטית וממילא נופל האדם ביד המקרים הרעים בלי שתעמוד לו ההתערבות האלהית.  האם ההסבר לשואה- כלומר, מדוע אלהים לא התערב-הוא מצד העובדה הראשונה או השניה? קשה לקבוע, אך מכל מקום קושיה אין כאן.
אני לעצמי סבור (ורמזתי על כך בדברי הראשונים)שבשואה חברו כל כך הרבה גורמים שכל אחד מהם תמוה בפני עצמו- שאפשר להסיק מכך שאין זה מקרה אלא יד ה'. לכאורה כך עולה מהפסוק שנאמר בשירת האזינו:  'איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם?' זהו ממש תיאור של השואה- שלפי הידוע, על אלפי יהודים היה די בחייל גרמני בודד! וללמדנו, שדבר זה מורה על כך שהעונש הוא מאת ה'. וישנם דברים נוספים תמוהים בכל הדבר הזה ששמו 'שואה'.
(אמנם, יש מקום לפרש 'מכרם' ו'הסגירם' על הסרת ההשגחה, אבל אם כך אין מובן לפסוק- כיון שהעובדה שה' אינו משגיח אינה מסבירה את התמיהה איכה ירדוף אחד אלף).

זיכרון זה דבר קריטי עבור האדם.
הזיכרון בעצם מאפשר הווה טוב יותר, שכן ההווה של האדם בנוי ממימוש דברים שהוא רוצה להגיע אליהם, וקיומו של הרצון הזה נשען על קיומו של העבר ועל הזיכרון שלו ועל תהליך הפקת לקחים והסקת מסקנות מאורעי העבר.

ולכל מי שמעוניין להסיק מסקנות מהשואה, לדעתי עוד 50-100 שנה כבר לא יהיה אפשר לעשות ניתוח רציני למה שקרה שם.
הדבר היחיד שיוותר לאנשים זה לאסוף אינספור פרטים- לאו דווקא רלוונטיים- במטרה לנתח מה קרה שם.
לכן אני חושב שעכשיו זה הזמן הטוב ביותר לנסות להבין מה הלך שם (וגם זה קצת באיחור)


אני את המסקנות שלי כבר עשיתי-
1. יתכן שלימוד מאורעות השואה תומך בתפיסה לפיה בעולם הזה אין השגחה פרטית (במובן של שכר ועונש החורגים מחוקי ניהול העולם הרגילים).
2. בג"ץ הכניס את עצמו לתפקיד היודנראט, בכך שהוא מנסה למתן את רוע הגזירות שכופים עלינו הגויים.
3. הוכח שהתפיסה לפיה בני אדם נועדו לשרת מערכת אנושית היא תפיסה שעלולה להביא לגיהנום.
4. האמת היא מעל לכל דימיון, וממש לא כדאי להתכחש למציאות העולם הזה ולאמיתות הקיימות בו.

בפורום הסמוך נפתח אשכול נוסף בנושא
ymy כתב שם:

"אמר ראש ישיבה אחד, שעבר את מוראות השואה, במענה לשאלה זו:
והיכן היה האדם בשואה?
הלא את אלוקים איננו אמורים להבין, אבל את האדם כן. "

.


בעל:

מדובר בציטוט חלקי מדבריו של הרב עמיטל.


אם זכרוני החלוד אינו מטעני, הוא אמר שזה לא באמת מעניין, לשאול את השאלה אודות ה' בשואה. השאלה בה ניתן לדון היא לגבי האדם, היכן היה זה בשואה.


ובלבוש אחר:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=413007

כשלא יודעים מה להגיד מדברים שטויות,

יש מצוות עשה- נדמה לי מצווה ח'-  ללכת בדרכי ה' וללמוד מדרכיו- כלומר רק אם מבינים את דרכיו אפשר ללכת בדרכיו!!??

אין כל חיוב להבין בני אדם,

אבל לתשובתו האוילית של ראש הישיבה.

האדם הפך לאפר, האדם הפך לחיה, האדם הפך לרמש ורימה, האדם הפך לחיה ובהמה.
אבל האדם  בסוף חזר להיות אדם, (ברובו)

ואם רק מחפשים את האדם, קל מאד למצוא אותו , לא תמיד , בעיקר -כשמחפשים לא נכון,

_________________

מודה ועוזב

מאודיב,
למה לא מעניין
השאלה על האדם בהחלט מענינת, אבל גם השאלה על רבש"ע.
השאלה הזו הטרידה אפילו את משה רבנו.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/09/2008 13:09:32