פשוט נמאס התעמולה הציונית שלך אני מרגיש בפורום כמו ב"סוכנות"
מעשיך כאן בפורום אינם מתקבלים על הדעת
היות ואתה מביא כביכול את "צדקתם" של ראשי הציונות
שאני מאחל לך מכל הלב שתהא במחיצתם בעולם הבא.
אם היית אובייקטיבי כמו שאתה טוען להיות "ורק מביא עובדות"
למה שלא תביא גם את האמת המכוערת
אודות אותם אנשים נלוזים וחסרי דת אפיקורוסים שדים משחת שונאי ישראל
שעשו ופשעו בעם היהודית ובתורת ישראל???
איך אתה מסוגל לכתוב דבר אחד טוב על אנשים שהיו ונשארו רשעים בהתגלמותם?
אני יאמר לך את אתה מזכיר לי?
את החזיר שמנופך בפרסותיו ואומר לכולם-כשר אני!
תעשה טובה אחת גדולה לך ולכולם
ותלך לפורומים של הדתילונים שאליהם אתה משתייך.
וגם אני פונה בזאת להנהלת הפורום -די! די! די!
האיש הזה פשוט מוציא את החשק לטייל בפורום
יש חופש בידור אבל סידרת כתבותיו המיועדות לניגוח
ולגרום לעצמו לחשוב שהוא החכם והוא הצדיק...
שלחו אותו מכאן. גועל נפש
נשלח ב-12/5/2008 09:04
צונגה,
מסתבר שהדברים הבאים יסדרו לך כמה מסבכיך.
הרצי"ה קוק והחזון איש על בן גוריון
כ"א בסיון, ג' בתמוז תשס"ז
שאלה 1:
קראתי באחת השיחות של הרב צבי יהודה שאחד העם היה חריף מחשבה ואילו בן גוריון היה חילוני עם הארץ במה הוא היה עם הארץ כי לכאורה הוא היה מודע לתנ"ך הרבה יותר מאשר חילוני של היום ומה בעצם רצה להגיד הרב צבי יהודה בזה שבן גוריון הוא עם הארץ.
תשובה 1:
עם הארץ הוא מי שלא שימש תלמידי חכמים, גם אם הוא מלומד.
שאלה 2:
מה זה בדיוק שימוש תלמידי חכמים? הרי לא כולם דבוקים לרבנים כל ימי חייהם, ובכ"ז מה רצה הרב צבי יהודה להגיד בזה שבן גוריון הוא עם הארץ. אגב, שמעתי מחבר חרדי שכשבן גוריון בא לחזו"א הוא הוריד את משקפיו "כדי לא להסתכל בפני רשע" מה הרב אומר על זה והאם יש לדבר הזה מקור הילכתי?
תשובה 2:
שימוש ת"ח הוא שהתורה שאדם קיבל מחוברת אל מסורת התורה שבעל פה, מה שלא תאם את אופי השכלתו התורנית של בן גוריון. אינני יודע עד כמה לסמוך על הסיפור, אך נראה די תואם את השקפתו של החזו"א. הרב קוק לעומתו הבחין בין התוך לפנים של הנפשות הפועלות את הגאולה.
דוד בן-גוריון ביקש, בעצם ימי הצנע של 1950, הקצבה מיוחדת לצילום כתבי יד עבריים מכל הדורות ומכל העולם. קטעים ממכתב נשכח ששמר רלף גולדמן, עוזרו של בן גוריון בארצות הברית
*-- two pictures *
קטעים ממכתבו של בן גוריון אל שר האוצר אליעזר קפלן
*-- to *
חוט של קינה מחבר בין שורת מאמרים המתפרסמת באחרונה בעיתונות, מאת פרופסורים הדואבים את ירידת קרנו של המחקר בישראל לנוכח קיצוצי התקציבים הממלכתיים לאוניברסיטאות ולמכונים. אלא שלמרבה המבוכה, לרובם של מאמרי הנהי הנזכרים מצורפות לא פעם הוכחות ניצחות לצדקת טיעוניהם בנתונים סטטיסטיים המצביעים על הידרדרות ההישגים המדעיים.
כך נזכרתי בצילום מכתב, שהעביר אלי ידידי רלף גולדמן, עוזרו של בן-גוריון בארצות הברית. בחורף 1950, בעוד המדינה הצעירה מלקקת את פצעי מלחמת העצמאות, שעה שמאות אלפי עולים-פליטים צובאים על שעריה ומחנות האוהלים הופכים להיות "מעברות"; שעה שגשמים עזים ושלג מציפים את האוהלים, ושר האוצר אליעזר קפלן מנסה לגייס מטבע חוץ לשלם תמורת שחרור החיטה מהאוניות העוגנות כבר בנמל חיפה; זמן לא רב לפני שהרמטכ"ל יגאל ידין מתפטר בטריקת דלתות בשל אי-יכולת למלא את דרישותיו לתקציב הביטחון - מה מעסיק את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון? 22 חודשים לאחר שהכריז על הקמת המדינה, תובע ראש הממשלה מאת ממלא מקומו, שר האוצר, תוספת של קרוב לפרומיל מתקציב המדינה (משהו מקביל ל-300 מיליון דולר כיום - מתוך תקציב של 301.6 מיליארד דולר לשנת 2008, לעומת כ-59.5 מיליוני ל"י שהיה תקציב 1950) "סכום של
*-- *
50,000 ל"י לשם צילום כתבי-יד עבריים מכל הדורות, המפוזרים בספריות ובמוזיאונים בכל קצוות תבל".
גם באותם ימים הרי גורל מצא ראש הממשלה את הזמן, היוזמה והמרץ לשגר לאליעזר קפלן ב-5.3.1950 מכתב בעניין "שולי", שאיננו מצפים שיעסיק ראשי ממשלה בעתות מצוק, המתפרש במקור על חמישה עמודים. הוא נשלח מטבריה (שם נהג לנפוש בכמה מימי כל חורף) והדברים נמסרים להלן. עיקרו של המכתב "דברי ההסבר" לדרישתו האמורה, שחלקים מהם נקראים כנאום אחד מנביאי המקרא. אף כי אין טעם בקינה על מצב מדע והתרבות בימינו, הקוראים מוזמנים להתרשם מן הדברים עצמם.
טבריה, 5.3.50
למ"מ ראש הממשלה ושר האוצר, א' קפלן, שלום וברכה
לשנת הכספים החדשה אני מציע להכניס לתקציב סכום של 50,000 ל"י לשם צילום כתבי-יד עברים מכל הדורות, המפוזרים בספריות ובמוזיאונים בכל קצווי-תבל ושלא פורסמו עדיין בדפוס, וריכוזם באוניברסיטה העברית בירושלים.
זוהי לדעתי חובת-כבוד של מדינת ישראל. המלאכה לא תיגמר בשנה אחת ותחייב הוצאות כספים ניכרות גם במשך השנים הקרובות.
מדינת ישראל אינה מייצגת כל אותם היהודים הרוצים או המוכרחים להישאר באשר הם בגולה. אבל אין מדינת ישראל המדינה של אזרחיה בלבד, היא יורשת האומה העברית לדורותיה ובכל תפוצותיה, והיא שליחת ההיסטוריה היהודית לגבי עתידות ישראל. אין מדינת ישראל יכולה להיות סתם מדינה, כפיליפינים או כביילורוסיה, עם כל הכבוד שאני רוחש למדינות אלו, ועם כל הדברים השונים שהן מסוגלות לעשות לעצמן ולעולם. כאומה העברית כן גם מדינת ישראל נושאת ייעוד לאומי ואוניוורסלי. הממדים הפיסיים המצומצמים של קיומה - ממדי שטחה ותושביה, אינם קובעים תחומי מעשיה ורום גורלה. משקלו הגופני של איינשטיין הוא ודאי פחות ממשקלו של כל אגרופן ממוצע, ואין משקל זה קובע מעמדו בתולדות המחשבה האנושית. משה רבנו היה שקול כנגד כל ישראל, וקריה קטנה על אדמת אתיקא הדלה היתה במאה החמישית לפני ספה"נ שקולה כנגד כל העולם בכושר היצירה בכל מקצועות הרוח האנושי.
(...)
ליכולתנו החומרית הוצבו על ידי ההיסטוריה והגיאוגרפיה תחומים צרים שלא נוכל לעבור אותם בשום פנים, אם כי הם דווקא התחומים הנוכחים. אולם כמעט שאין גבול ליכולתנו הרוחנית, באשר זו לא תלויה במספר ובשטח ובהון. ועלינו להיות נאמנים לייעודנו.
(...)
כאומה עצמאית בארצה אין אנו רשאים ואין אנו יכולים להבחין בין "אוהלנו" ובין "צאתנו". כל דבר אנושי לא זר לנו - וכל דבר אנושי צריך להינתן לנו בלשוננו.
אילו היו שבעים ושניים החכמים האגדיים, שבאו מירושלים לאלכסנדריה לתרגם התורה שלנו ליוונית, לא מסתפקים במלאכה חד-צדדית זו, והיו גם מתרגמים חוכמת יוון לעברית - היו אולי משנים פני ההיסטוריה שלנו, ובמידת מה אולי גם ההיסטוריה האנושית.
דווקא מדינת ישראל, דווקא קוממיותנו הלאומית, הפכה אותנו לאזרחי העולם. כל זמן שהיינו משועבדים ומפוזרים - היינו נתינים חורגים בכל ארץ. עם עמידתנו ברשות עצמנו - נעשינו לאזרחים שווי זכויות בעולם כולו, ואנו נתבעים בעצרת האו"ם לחוות דעה ולהכריע בשאלת קשמיר ואינדונזיה, וקוריאה, ומושבות איטליה, וסכסוך המזרח והמערב וכו' וכו'.
אזרחות העולם היא סימן מובהק של עצמאות לאומית. אולם עלינו להיות לא רק אזרחים פוליטיים - אלא גם, ובעיקר, אזרחי הרוח של מלכות האדם היוצר, ההוגה והחוקר, וכל ספר קדום ומודרני, שחידש משהו והעשיר במשהו מחשבת האדם, שירתו, מחקרו, הגותו, בל ייעדר בספרות העברית.
מפעל כביר זה של הרקת כל אוצרות הרוח האנושי שבכל הדורות ובכל הלשונות ללשון העברית לא ייעשה בבת אחת, וידרוש מאמצים של דור או של דורות. יש לי כמה מחשבות ותוכניות בשטח זה, ואביא אותן בהגיע הזמן לממשלה.
אולם לפני הכל מוטלת עלינו החובה הדחופה של גאולת הספרות העברית. ישנם אלפי כתבי יד עבריים בספריות שונות, והם מונחים כאבן שאין לה הופכין. רק חלק קטן מכתבי יד אלו נדפסים עד עכשיו, ולא תמיד בלא שיבושים וליקויים, אם מפחד הצנזורה העוינת ואם מתוך רשלנות ובערות של מהדירים ומדפיסים.
הרוב הגדול של כתבי יד אלה לא נתפרסמו כלל. רבים מהם הלכו לאיבוד מצוק העתים ומחמת המצוק. מי יודע כמה כתבי יד עבריים נשמדו במלחמת העולם השנייה, אם במזיד ואם בשגגה.
מדינת ישראל שומה עליה לאסוף ולכנס נידחים אלה - נדחי רוח ישראל בגולה. איני רואה אפשרות להשיג ולרכז בישראל כתבי היד המקוריים אבל צילומים משוכללים, כיד הטכניקה החדישה, אינם נופלים כמעט בערכם השימושי מכתבי היד עצמם, וזאת אשר עלינו לעשות בהקדם, בלי דיחוי בכל המרץ - ולרכז הצילומים באוניברסיטה העברית בירושלים.
אני מציע להקים ועדה משותפת של הממשלה ושל האוניברסיטה למטרה זו. מהממשלה אני מציע הרב מיימון, ז' שזר וראש הממשלה. האוניברסיטה תקבע בעצמה שלושה או חמישה נציגיה, וועדה משותפת זו תנצח על המלאכה, הרשמה וצילום של כל כתבי היד העבריים הפזורים בחו"ל - בספריות ממלכתיות, ציבוריות ופרטיות.
מובטחני שכל מדינה נאורה וכל ספרייה ציבורית ופרטית תיענה ותעזור לנו בעבודה זו. חלק מהמלאכה הזאת נעשה כבר על ידי יחידים (כגון מר שוקן), אבל שום איש פרטי, ולו גם בעל יכולת כספית רבה, לא יוכל לבצע מלאכה זו עד תומה, אפילו רק בענף ספרותי אחד. ורק סמכות המדינה תוכל לדבר זה.
עלינו לצלם ולרכז כתבי יד עבריים בכל ענפי הספרות ללא יוצא מן הכלל: במדרש ובמחקר, בפרשנות ובמדע, באגדה ובהלכה, בפיוט בספרות, במקור ובתרגום. למדינת ישראל ולאוניברסיטה העברית ירושלים - אני מקווה - ייענו כל המוסדות, הספריות, בתי העקד, מוזיאונים, וגם המומחים הביבליוגרפים מישראל ומהגויים, שניזקק לעזרתם.
איני יודע בכמה תעלה כל העבודה הזאת, אולם נראה לי שחמישים אלף ל"י כתרומה שנתית ראשונה - שלא תכביד ביותר על התקציב הממלכתי - יהא בה משום התחלה חשובה.
אני מבקשך להביא הצעתי לישיבת הממשלה הקרובה.
למען תפיק מזמנך ומזמנה של ישיבת הממשלה אני שולח העתק המכתב לכל חברי הממשלה.
יושב,
הנהירה לקברים, היא עוד אחד מהשרידים למנהגים שנהגנו בתקופות גלותינו לארצות העמים.
עם שיבתינו לארצנו, חוזרים אנו לימי קודשנו, בהם עלייה לקברים גרמה להרחקה מן הקודש לשבעה ימים.
נשלח ב-5/6/2008 21:56
עם ראש ישיבת איתרי, הגר"מ אליפנט
"קו עיתונות דתית". ערב שבועות תשסח
תוקן על ידי יראשמים ב- 05/06/2008 21:57:05
נשלח ב-5/6/2008 22:39
יושב_סתר כתב:
התמצית היא שהציונים עצמם ביקשו מהבריטים לצמצם את כמות האשרות, ואת מה שכן היו להם נתנו רק לפרודוקרטיביים לטעמם,
לעיתים חצאי אמיתות וסילופים - גרועים משקרים.
מה דעתך על הדיווח העיתונאי (הדמיוני) הבא:
"...כתוצאה מהתקלה, החל לרדת לחץ האויר בתא הנוסעים של המטוס הענק וסימני מצוקה החלו להיראות על פניהם של 400 הנוסעים - משפחות חרדיות שרצו לעשות את החג בארץ הקודש על טפם וזקניהם.
בשלב זה, נפתחו מכסים מעל הנוסעים ומסכות חמצן השתלשלו מהם והנה, במקום לחבוש קודם כל את המסכות על פני התינוקות, הילדים והזקנים, חבשו החרדים קודם כל מסיכות על פניהם ורק אז הואילו בטובם..."
נבזי נכון?
הלא כל מי שטס פעם בחייו, יודע שההנחיות הן קודם כל לחבוש את המסיכה על עצמך (על מנת שתוכל לתפקד כראוי) ורק אז על הילדים וזאת, על מנת שלא יהיה מצב בו חלילה בזמן הטיפול בהם, יאבדו ההורים את ההכרה ואז כולם ייפגעו.
ובכן, בהנחה שמקורותיך נכונים ובן גוריון רצה שבתחילה יגיעו רק הפרודוקטיביים, אזי הוא פעל לפי אותו הגיון. הם יכשירו את הקרקע ואח"כ, יגיעו ההמונים (וכך אכן היה כזכור).
נשלח ב-5/6/2008 23:53
ובנתים ה"בלתי פרודוקטיביים" ימותו. (מה שאכן קרה)
אכן, ציונות לשמה.
בן גוריון וחבורתו החליטו מי יחיה ומי ימות.
יוזף מנגלה במהדורה ציונית.
נשלח ב-6/6/2008 00:33
יושב סתר:
מוזר שממקלדתך יצאו הדברים החמורים הללו על מנהיגי הציונות.סלקציה היא הכרחית בחיים והנה לך דוגמא מהמקורות שאתה אמון עליהם:
משאירים את האשה למות ומצילים את האיש או מעדיפים תלמיד חכם על פני עם הארץ.זו אותה סלקציה רק מהכיון ההפוך.לא כך?
"האיש
קודם לאשה להחיות וכו', כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין
לגר, וגר לעבד משוחרר; אימתי, בזמן שכולם שווים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, וכהן
גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ"
