יעקב, יש לך מה לומר - תאמר. אנא אל תחוד לי חידות.
כתוספת מצאתי הערב במקרה לינק לפורום נוסף שעוסק בנושא אחריותם של ההנהגה הציונית לאי הצלתם של יהודי אירופה בשואה - ואביא משם ציטטות נבחרות, המעונינים בדיון כולו מוזמנים להציץ שם:
ב-1938 הכריז בן-גוריון שהצלת יהודים מהווה סכנה לציונות, עד כמה שהניצולים לא יוכלו להגיע לא"י. בהתאם נשלחה גם גולדה מאיר לחבל בניסיונות ההצלה במסגרת וועידת אוויאן (ראה ספרו של איש הימין ש.ב. בית צבי).
בשיא השואה במקום להקדיש יותר מאמצים להצלת יהודים החלו לפתח תכניות איך להשתלט על רכוש קרבנות השואה ולמנוע מכך שיוחזר ליורשים.
בזה שהנהלת הסוכנות הסגירה את יואל בראנד לבריטים נמנעה עצירת מכונת ההשמדה בהונגריה. בתמורה הבריטים הסכימו ככל הנראה להקמת הבריגדה העברית. גם המו"מ של קסטנר לא קיבל את התמיכה הדרושה, אבל הוא נשלח בכל זאת ע"י שר האוצר אליעזר קפלן לנירנברג כדי להעיד לטובת פושעים נאצים שהיו מוכנים לשלם כופר נפש.
תחנה נוספת היה השימוש בסיבלם של הניצולים ושליחתם בספינות העפלה רעועות לצרכי תעמולה, בזמן שמסמכי הג'וינט מוכיחים שהיה אפשר לשלוח אותה כמות של מעפילים באניות רגילות במסגרת מכסת ההגירה הבריטית, ברמת נוחיות גבוהה יותר, סיכון נמוך יותר, אבל בלי ההישגים התעמולתיים.
הצנזורה הצליחה למנוע פרסום בארץ של ספר שערורייתי של המחזאי האמריקני בן הכט (אוהד ידוע של הרעיון הרוויזיוניסטי) על מאמצי הממסד הציוני לא להציל יהדים בשואה. אף מו"ל לא הסכים להדפיס את תרגומו לעברית, וכשהספר יצא לאור בארץ, המו"ל סירב להדפיס את שמו על הספר. לספר קוראים, כחש (perfidy), וכל הממסד הציוני והאקדמי מתכחש לו עד היום.
הסיפורים ידועים, וכתבתי עליהם לא אחת. אז מה? ממשיכים לפמפם את המיתוסים הישנים, שניסינו להציל, והבריטים ימ"ש לא עזרו והערבים (כנ"ל) הפריעו. בעברית קלה: לא רצו את יהודי הגולה. הם לא התאימו לחזון של מי שהשתלטו על "היישוב", וסחטו את הקופה הציבורית עד תום. לכן, נגזר דינם למות.
למה מצליחים להסתיר זאת? כי לכולם - הממסד הציוני והממסד היהודי בארצות-הברית - יש אינטרס להסתיר זאת. אם טומי לפיד ניצל בזכות קסטנר (עוד סיבה לתעב אותו ואת התנהגותו), הוא לא יציע לבדוק את אי-ההצלה בשואה. מינו אותו ליו"ר יד-ושם כדי שיהיה מי (הקופה הציבורית) שישלם לו בעין יפה תנאי שירות, ולא כדי שיביך את המערכת בגילויים על שחיתות הממסד הציוני.
בשנות השלושים היו שלוש דרכים ממוסדות לעלות ארצה:
1. אישור עלייה ("סרטיפיקאט"), שחילקה ההסתדרות הציונית למקורבים ולמועדפים (אבי עלה כך, כיוון שמשפחתי הנהיגה את התנועה הציונית בעיירתה. לכל דודיי היו סרטיפיקאטים, שלא נוצלו ... רק דוד אחד עלה ארצה לפני השואה).
2. עלייה בלתי-לגאלית - אפיק מתועב, כיוון שיזם אותו ז'בוטינסקי. שישים אלף איש עלו בו לפני המלחמה. יש ניסיון מתואם להשכיח את הפרשה, כיוון שהתנועה הציונית התנגדה לו (ראו להלן). כמו הרבה רעיונות של ז'בוטינסקי - רעיונו נחמס, ונוכס על-ידי השמאל הציוני ("המוסד לעלייה ב'" כביכול המציאו).
3. עליית "עשירים". הבריטים נתנו סרטיפיקאט למי שהוכיח לקונסול בריטי, שיש בידו אמצעים (הסף - אלף ליש"ט). לו רצו, עסקני ההסתדרות הציונית והסוכנות היו מספקים לאלפי יהודים "הוכחות", שיש להם אלף ליש"ט. אבל זה היה מציף את הארץ בכל מיני טיפוסים מפוקפקים, שאין להם רקע תנועתי נכון, ויש להם ר"ל כסף. כידוע, מנהיגי הציונות (וייצמן, למשל) תיעבו את הערים, והעדיפו את ההתיישבות האובדת, כיוון שהיא נאמנה וניתנת לשליטה. בנאומו בנהלל, קרא וייצמן לתושבי תל-אביב, "אבק אדם", והשווה אותם לנאלווקי - פרבר ידוע של וארשה.
האם בגלל זה הופקר הרובע היהודי בעיר העתיקה - ריכוז של "היישוב הישן" - בתש"ח? לא ייתכן. אין דבר כזה אצלנו! גם לא הפקירו את ניצנים בגלל שהייתה לא-סוציאליסטית (הנוער הציוני), ולא הפקירו את משמר הירדן, כיוון שתמכה באצ"ל. רעי-לב מפיצים שמועות, שגוש עציון הופקר משום שהיה של "המזרחי" (נכון, היה בו קיבוץ רבדים של השומר הצעיר - עוד סיבה טובה להפקירו).
באירופה נשמדה האופוזיציה לתנועת העבודה (בית"ר, בני עקיבא, ציונים כלליים, פרוגרסיבים וכו') וכל מי שיכלו להביא לשינוי במפה הפוליטית. כידוע, ליושבים בארץ-ישראל היה קול כפול בהצבעה לקונגרס הציוני. כלומר, שליטה (באמצעות מיון) בעלייה משמעה ניצחון בבחירות לקונגרס הציוני ...
לגבי גולדה מאיר וועידת אוויאן אנא קראו את ספרו המעולה של ש.ב. בית-צבי, הציונות הפוסט-אוגנדית במשבר השואה - מחקר על גורמי מישגיה של התנועה הציונית בשנים 1938-1945, הוצאת ברונפמן, תל-אביב, תשל"ז.
זהו ממש ספר חובה. ההתכתבות שלו עם גולדה מופיעה רק בגרסה האנגלית ואשלח אותה בהמשך, אם ישנה התעניינות.
אני מצרף כמה עמודים מתוכו שסרקתי.
וכאן קטע:
"ההערכה של עמדת הסוכנות היהודית לא"י ביחס לוועידת אוויאן אינה יכולה להיות מלבבת. הסוכנות פחדה מתוצאות חיוביות של הוועידה, ורצתה בכישלונה המלא ככל האפשר. העובדה שהיו יותר כוונות ... מאמצעים
ויכולת להזיק, אינה מפחיתה מכובד האחריות."
עמ' 192
בית-צבי סבור אבל שלא הועלתה ב-1938 אפשרות השמדת היהודים ולכן לדעתו אין להאשים "את הנהגת התנועה הציונית בכך שהעדיפה את השארת היהודים בגרמניה והשמדתם בידי היטלר על הנזק, שעלול היה להיגרם לציונות על-ידי הגירתם לארצות שמחוץ לארץ-ישראל" (עמ' 192).
הוא מתעלם אבל ממכתב חמור מאוד של בן-גוריון מדצמבר 1938 שקטע ממנו מצורף (המכתב נמצא בארכיון בן גוריון בב"ש ומישהו שלח לי את העמודים הראשונים שלו שאני מוכן לשלוח למי שרוצה - 600K ואודה לכל מי שמוכן לשלוח את ההמשך.
מהקטע עולה שב.ג. היה מודע ב-1938 לסכנה הגדולה שאיימה על יהדות אירופה, אבל בכל זאת ראה בהצלתם איום על הציונות, עד כמה שאי אפשר להביאם לא"י.
לגבי עניין ההעפלה הרי ציטוט מתוך ספרה של עדית זרטל, זהבם של היהודים – ההגירה היהודית המחתרתית לארץ-ישראל, 1948-1945, ספרית אפקים, הוצאצ עם עובד, 1996.
"... בעוד מעצר מעצר האוניות והפליטים שעליהן בנמל לה ספציה זוכה לתהודה בינלאומית מכוונת ומתוזמרת היטב על-ידי איש "המוסד" שם, ... נפלה החלטת הג'וינט על הפסקת השתתפותו הכספית בהגירה המחתרתית. ההסבר של הג'וינט, כפי שהוא הועבר במערכת הקשר של הארגון, היה שה"מוסד" אינו מוסיף למעשה, עולים מעל למיכסה הרשמית, המאושרת, וכי ה"מעפילים" אינם אלא עולים לגאליים המובאים ארצה במחירים מופרזים, הגבוהים בהרבה ממחירי עולה רגיל. 104
ב-1938 נוכח ניסיונות להציל ילדים מגרמניה אמר בן גוריון: "אם אני אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה, ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ־ישראל, אני אבחר בדבר השני כי לפנינו לא רק חשבון הילדים האלה, אלא חשבון היסטורי של עם ישראל".
שחף,
הסיכום שלך כמעט מדויק. בהמשך היה מדובר לא רק ביהודי גרמניה ואוסטריה, אלא גם ביהודי ארצות אירופה האחרות שנכבשו ע"י הנאצים. כלומר מדובר במיליוני אנשים, או "אבק אדם" כפי שכונתה בארץ שארית הפליטה מיד אחר מלחה"ע השניה.
ההצלה ממש לא קבלה עדיפות ראשונה וגם לא שניה, אלא אם היה סיכוי סביר שתשרת מטרת הקמת המדינה. אם סיכוי זה לא היה קיים, לא היתה אצל ההנהגה רתיעה מלחבל בניסיונות הצלה משמעותיים.
בזאת אני לא רוצה לטעון שכולם כולם היו רשעים. אבל תאר לעצמך שעיקר עול תיאום מלאכת ההצלה נפל על כתפי נתן שוואלב, בחור צעיר בן 26 בלי הרבה משאבים וניסיון שישב די מבודד בג'נבה. נתן היה אמנם איש בעל תושיה רבה ומכתביו ותמיכתו נתנו כוח להרבה אנשי מחתרות בארצות הכבושות, אבל הוא היה גם איש מאוד קשה עם אינטרסים מאוד סקטוריאליים, כלומר תמך בעיקר באנשי תנועתו.
קשה לי לקרוא למדינה "מולדת ליהודים" כאשר התהליך שהביא להקמתה היה כה אכזרי ובעצם נגד כל כך הרבה יהודים. האמת היא שהציונות מתחילתה הכילה יסוד אנטי-יהודי (מה שנקרא אנטישמי, ביטוי שאני נוטה שלא להשתמש בו שכן הוא נטבע ע"י גזען גרמני מאבות הנאצים) המתגלם במושג "שלילת הגולה.
בביה"ס בשנות החמישים והשישים למדנו על דמות היהודי הגלותי החלשלוש ושהקיום היהודי מחוץ לישראל הוא בגדר מחלה לכאורה. מחלה שיש להתגבר עליה. תוך כך היה שימוש בתמונות ודימויים שמתאימים לכל שונא יהודי טיפוסי.
כל מילה נוספת - מיותרת לחלוטין.
http://groups.google.com/group/Civil-Forum/browse_thread/thread/a9870ab793b96fa1
תוקן על ידי יושב_סתר ב- 07/06/2008 21:33:39
