אשכול האסונות בעולם

1. המגפה המושלמת

ממה לפחד: ממחלות קטלניות שלא מתפתחות באופן טבעי, ולא צריך לחשוש בעניין הזה רק מערבים. למעשה, יש הטוענים שמגפת הדבר הגדולה במאה ה־14 - ההיא שהשמידה בין 30 ל־50 אחוז מאוכלוסיית אירופה וגם כשליש מאוכלוסיית מונגוליה - התפתחה בזכות הגאונות של המונגולים: בזמן המצור בחצי האי קרים שיגרו החבר'ה האלה גוויות אל לב היישוב בקאפה באמצעות קטפולטות. זאת לא היתה אמורה להיות יותר מכאפה קטנה לתושבי קאפה, אלא שלחיידקים יש רצון משלהם.

על פי תורת האפידמיולוגיה, מחלה קטלנית מדי מכלה את עצמה לפני שהיא מכלה את כולנו. קחו למשל את וירוס האבולה: לכאורה נורא מפחיד, אלא שלצורכי מתקפה ביולוגית הוא לא יעיל. תקופת הדגירה שלו מאוד קצרה ואז מתים, כך שהחולה לא מספיק להדביק עוד אנשים לפני שהוא מת בעצמו (ובאופן טבעי, די קל לסגור אזורים נגועים לפני שהמחלה מתפשטת). מצד שני, נגיפים כמו שפעת אמנם מידבקים מאוד, אבל לא גורמים בדרך כלל למוות מבעית. במילים אחרות, מה שמאוד מידבק לא הורג - ומה שהורג מהר לא מאוד מידבק.

עוד גורם בעייתי הוא הפיזור. תיזכרו רגע ב"אום שינריקיו", היפנים המטורפים ששיחררו גז סרין ברכבת התחתית של טוקיו: באותו מעמד הם ניסו לפזר שם גם חומר ביולוגי שהכינו מראש, וממש לא הצליחו. האמת, אפילו הסרין עצמו היה לא נקי והפיזור שלו רחוק ממושלם. אז מה בכל זאת צריך לעשות כדי להשיג איום ביולוגי אפקטיבי? לא הרבה: פשוט להנדס חיידק קטלני עם תקופת דגירה ארוכה מאוד - עניין שהופך לריאלי יותר מרגע לרגע, כמובן - ואז להדביק עוד ועוד אנשים במשך שנים רבות, ולקוות לרע.

כמה זה קרוב: לא ברור, אבל זה בטח לא מספיק רחוק. בספרו Sleeper Cell כותב ג'פרי אנדרסון תרחיש שהולך ככה: ביולוג מולקולרי של הרעים מצליח לייצר אנטרוקוקוס, בקטריית מעיים לא מזיקה במיוחד. רק שהבקטריה הזאת מהונדסת כדי לייצר ריסין - אחד הרעלים החזקים ביותר שמוכרים לאנושות, שמולקולות ספורות שלו מספיקות להרוס תא ו־500 מיקרוגרם ממנו הורגים בנאדם בוגר.

הבקטריה הזאת מופצת במשך שנים בכל מיני חוות, שדות תעופה, סופרמרקטים ובתי אבות. זה קצת מסובך, אבל הגן של הריסין בבקטריה מושתק - במרכזו יש די.אן.איי לא שמיש, למי שלא ניחש כבר - וככה הוא לא מכביד על האנטרוקוקוס וגורם לו לבזבז את האנרגיה שלו. כשמספיק פרטים מהאוכלוסייה נגועים בקוקוס הזה, הטרוריסטים משחררים זן שפעת עם אנזים Cre. בפשטות נסביר שמדובר בטריגר ביולוגי מוכר, שבמקרה הזה מפעיל ומכבה את הגנים של הריסין. התוצאה היא שכל אחד שנדבק בשפעת מתחיל למות מהשפעות הריסין - דימום פנימי מכל איבר שתצליחו לחשוב עליו - בתוך ימים ספורים בלבד.

עכשיו האוכלוסייה כבר נגועה באנטרוקוקוס, ופעולות של סגר הופכות ללא יעילות - כי השפעת פשוט מידבקת מדי. חוץ מזה, הטרוריסטים מסווים את החיידק והווירוס באמצעות פרסומים על כך שמדובר בנשק ננו־טכנולוגי, ומעכבים את זיהוי המניאק האמיתי. גם בלי הסוואות, מנתח אנדרסון, בנסיבות הטובות ביותר ייקח יותר מחודש לעלות על גורמי המחלה ולהצליח לרסן אותה. אחרי 45 ימים יעמוד מניין ההרוגים על יותר מ־20 אלף (מתוכם אפילו לא אחד שמת בשלווה בשנתו, מן הסתם). וזה לא שביום ה־46 תיעלם המחלה מהעולם; ממש לא. היא פשוט תצטרף לאינספור המחלות שמסתובבות כאן ואנחנו כבר יודעים איך לטפל בהן.

והנה עוד משהו קטן לחשוב עליו, לטרוריסט שחושש שהמגפה תהרוג גם את המשפחה שלו: מדען המחשבים ביל ג'וי מזהיר מפני מחלה שתהונדס לפגוע רק באוכלוסייה מסוימת. והוא לא מדבר על אוכלוסיית הנהגים שלא מאותתים.

במקרה של אזעקת אמת: כנראה שנמות. לפי המרכז למחקר של טרור ביולוגי באוניברסיטת תל אביב, איתור מוקדם של מגפה ביו־טרוריסטית זה לא דבר פשוט. למה? כי רוב הסימפטומים אינם ספציפיים למחלות האלה, ורופא המשפחה הסטנדרטי לא חושב מיד על אבעבועות שחורות כשהמטופל שלו מתלונן על פריחה. מהסיבה הזאת בדיוק פיתחו מדעני המרכז הביו־רפואי של אוניברסיטת פיטסבורג מערכת גילוי ביו־טרור אוטומטית, שאוספת מידע ממרפאות, מעבדות, בתי מרקחת ומקורות פחות מסורתיים; ב־2002 תיקצב אותם הנשיא בוש ב־300 מיליון דולר, ומאז הם התחילו לפעול בכל ארה"ב.

אחרי אירועי ה־11 בספטמבר התחילה גם רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) להתכונן. היא עובדת עם המרכז למניעה ולשליטה על מגפות, משרד הביטחון וממשלות בעולם בשביל להבטיח תרופות, חיסונים ואספקה רפואית למחלות כמו אנתרקס, דבר, אבולה, בוטוליזם, מגפות בעלי חיים וחיידקים עמידים יחסית. את אלה יהיה ניתן לספק בהתראה של 12 שעות. ויש גם קומנדו - צוותים להגנה ביולוגית שמאוישים באפידמיולוגים, רופאים, ביולוגים ואנשי ניהול משברים הטובים ביותר שאפשר להשיג. אבל אם הם נכנסים לפעולה, מישהו כבר גוסס.

2. איפה היית כשהרשת קרסה

ממה לפחד: מזה שבעולם שלנו לא צריך להרוג מישהו בשביל שהוא ימות. זוכרים את ההיסטריה הקטנה שהסתובבה לפני שנת 2000 לגבי באג ה־Y2K? אז למרות הקושי האופרטיבי, מתקפה גדולה ומתוכננת היטב על האינטרנט יכולה לגרום לתרחישים שכולם חששו מהם להתממש בזמננו.

המין האנושי תלוי היום ברשת אפילו יותר משהיה לפני עשור, מה שגורם למישהו - אף פעם לא ברור למי - לנסות לחבל בה כל הזמן בכל דרך אפשרית. בתחילת השנה, למשל, חמישה כבלי אינטרנט וטלפוניה תת־ימיים נחתכו בים התיכון, במפרץ הפרסי ובים המלזי בתוך שבועיים. בצד הווירטואלי, הארגון Hacker Watch מדווח שיותר מ־5,000 ניסיונות פריצה משמעותיים למחשבים מתרחשים בכל דקה.

אנחנו לא מדברים כאן רק על צלבי קרס וקללות על עמוד הבית של אתר yeshiva.net. בשנת 2006 הגיעו לחברת "סימנטק" דיווחים על 5,213 מתקפות בממוצע ליום - ומדובר רק במתקפות מסוג Denial Of Service, כלומר השבתת שרת. רובן המכריע אמנם לא הגיעו מארגוני טרור ולא הצליחו (או בכלל ניסו) לעשות נזק רציני, אבל צריך לזכור שרובם המכריע של מוסדות המדינה - משירותי הבריאות והבנקים ועד ארגוני הביטחון - מחזיקים מידע במחשבים שמחוברים בצורה כזאת או אחרת לאינטרנט. תולעת מספיק חכמה, שתעקוף את האבטחה של מספיק ארגונים גדולים ותופעל באופן מתואם, תחזיר אותנו מיידית 40 שנה אחורה. מטוסים יקורקעו, רשתות כוח ייפלו, בתי חולים יתקשו לתפקד, לא יהיה כסף בכספומטים, האי־מייל יושבת, ושאר דרכי התקשורת יקרסו תחת העומס. יותר מזה - נצטרך לחזור לימים ששכרנו פורנו.

כמה זה קרוב: האמת, זה כבר כמעט קרה. במאי 2007, אחרי שממשלת אסטוניה הסירה לוח הנצחה לחיילים הסובייטים שנלחמו במדינה במלחמת העולם השנייה, החלה מתקפת מניעת שירות שהפילה כמעט את כל רשתות הממשל האסטוני ושני בנקים מקומיים. אתר מפלגת השלטון נחטף, והופיע בו מכתב התנצלות מזויף על הסרת לוח ההנצחה. ביום אחד הפך הסייבר־טרור לאפשרי גם בעיני מומחים רציניים.

"יש לנו מזל ששרדנו את זה", אמר שר ההגנה האסטוני. "אם תוקפים בטילים שדה תעופה, בנק או תשתית של המדינה, זאת מלחמה ברורה. אבל כשמגיעים לאותה תוצאה עם מחשבים, איך אפשר לקרוא לזה? האם זה מצב מלחמתי? אנחנו חייבים לענות על השאלות האלה".

לגבי מה שצפוי לנו, בוועידת האבטחה Sector 5 שנערכה בוושינגטון ב־2002 הועלה תרחיש קיצוני במיוחד: טרוריסטים שמשיגים עבודה בקומת המסחר בוול סטריט משחררים במחשבי הבורסה תולעת שמנצלת "פרצות יום אפס", כלומר פרצות שהמתכנתים לא מודעים לקיומן. התולעת מהירה מדי ומשנה את עצמה לעיתים תכופות מדי, ואנטי־וירוסים לא מאתרים אותה. הרמז היחיד ניתן בגלל עלייה קצרה ופתאומית בתנועת הרשת, אבל אחראי המערכת לא מגלים בבדיקות שלהם שום דבר, כי כל הקבצים שלמים למראה. כמה ימים מאוחר יותר, על ידי מחיקה וכתיבה של המספרים 1 ו־0 שבע פעמים, התולעת הורסת את כל הקבצים בכונני הבורסה, בחברות שאיתן היא תיקשרה, ובחברות שאיתן הן עצמן תיקשרו. וזה - גם בלי להבין שום דבר במחשבים ובלי להיות מושקע בבורסה האמריקאית - מצב ממש מחורבן.

במקרה של אזעקת אמת: בתחילת השנה הוביל מידע מודיעיני של האמריקאים למעצר של יוניס טוסלי, בנו בן ה־23 של דיפלומט מרוקאי שהיה מבוקש במשך שנתיים. בזמן הזה הוא יצר קהילות וירטואליות שבהן 4,500 מחבריו הטובים ביותר התאמנו בפריצות, תכנות ויצירת סרטונים שמהללים גברים עם זקן. על ידי גנבות וירטואליות הוא השיג שלושה מיליון דולר למימון התעמולה של אל־קעידה. הוא נעצר בלונדון, ולא במקרה התלבשו עליו: ארה"ב לבדה מתכננת להוציא בשנת 2008 שישה מיליארד דולר לטובת הגנה על הרשת. זה סכום שמקציבים להתגוננות מאיום אמיתי ומוחשי, גם אם מנכים מה"מוחשי" את הנטייה של בוש לנצל פאניקה ציבורית לצרכיו. גם נאט"ו, בהחלטה שקיבלה ברומניה בסוף מרץ השנה בעקבות התקרית האסטונית, מגבירה את ההיערכות למתקפות רשת ומכשירה כוח משימה מיוחד שיישלח מיידית למדינה שתימצא תחת התקפה.

מה שכן, עובדה אחת לא משתנה: עדיין יותר קל לשתול פצצה מאשר לחדור למחשב מוגן היטב. יצירת נזק ממשי באמצעות מתקפה וירטואלית היא עניין לא פשוט, ווירוס מחשב עוד לא הרג אף אחד. עוד עובדה? בבקשה. לפי מומחה האבטחה אבירם לוי, ישראל היא נכון להיום המדינה הכי מותקפת בעולם - והנה, אתם לא מרגישים את זה.

3. ראית פעם בית זיקוק בוער?

ממה לפחד: מפיצוץ במפעל שלא מגיב טוב לפיצוצים. וזה כבר קרה: ב־1947 התפוצצה בטקסס סיטי מכלית שהכילה דשן; 600 אנשים מתו מהפיצוץ ומתופעות הלוואי של החומר, ועוד 3,500 נפגעו. ב־1984, חומר הדברה שדלף ממפעל "יוניון קרביד" בהודו הרג 4,000 בני אדם ופגע בעוד חצי מיליון. לגבי המצב הנוכחי, בארה"ב קיימים היום 123 מפעלים כימיים שפגיעה בהם יכולה להוביל להרג של יותר ממיליון בני אדם, ו־272 מפעלים שמסכנים לפחות 50 אלף בני אדם (ובשנה שעברה חדר עיתונאי ה"פיטסבורג טריביון" ל־48 מהם, בקלות יחסית). מפעל אחד בניו ג'רזי, "אלקלי כימקלי קוהנה", הוא פיצוץ פוטנציאלי שיכול לכסות ברעל שטח של 26 קמ"ר ו־12 מיליון אנשים ברעל. עכשיו תוסיפו לכל הרשימה הזאת תחנות כוח, ותבינו שהתעשייה - כמו שמג"דים אומרים - היא כאב ראש אבטחתי לא קטן.

כמה זה קרוב: ובכן, לא צריך ללכת עד הודו או טקסס. מפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים נמצאים גם כאן אצלנו, ורובם מתרכזים במפרץ חיפה המוכר והמסריח. אחד מהחומרים האלה הוא אמוניה, גז חיוני לתעשיית הקירור ולחקלאות. דליפה שלו לאטמוספרה מסכנת תושבים קרובים למפעל אחרי רבע שעה באוויר - לא בדיוק מספיק זמן לחטא את כל הכרמל. במלחמת לבנון השנייה הורו פיקוד העורף והמשרד להגנת הסביבה למפעלים במפרץ חיפה לרוקן את מכלי האמוניה שלהם (לאן? למכל אחר כנראה), אבל היום הגז הזה כבר חזר למפרץ, כולל מכל אחד בנפח 14,300 טון שפשוט מחכה לקורנט עם ראש קרב נמרץ במיוחד.

בעיקרון, מבנים שהוקמו אחרי שנות ה־80 אמורים לעמוד בטילי כתף ובמטענים, אפילו החדישים ביותר. אבל בתי הזיקוק קיימים במפרץ מ־1938, ו"חיפה כימיקלים" מ־66'. ובאמת שלא צריך הרבה: כשעשרה טון אמוניה השתחררו במחוז הוביי בסין לפני שנתיים, אדם אחד מת - והפגיעה האמיתית היתה פינוי של 20 אלף סינים מהסביבה.

במקרה של אזעקת אמת: התעשייה הכימית בארה"ב טוענת שבין השנים 2001 ו־2006 היא הוציאה שלושה מיליארד דולר על שדרוגי הגנה. גם בארץ נעשו התאמות, בעיקר נגד מתקפות טילים לכיוון מפרץ חיפה או פי גלילות; למעגל האבטחה נוספו מערכות אלקטרוניות, וקירות של מכלים עובו (אגב, בקיץ 2006 כמעט בדקה רקטה כבדה אחת את עיבוי הקירות, כשהחטיאה מכל של חומר מסוכן בכמה מטרים). אז כן, לכולם ברור שבסופו של דבר יצטרכו האתרים המסוכנים האלה לעבור למקום שבו הם לא מסכנים אף אחד. לכולם גם ברור מתי זה יקרה.

4. ביום של הפצצה המלוכלכת

ממה לפחד: נו, מפצצה מלוכלכת - או ליתר דיוק, רדיואקטיבית. ושלא תתבלבלו: זה לא דומה לפצצה גרעינית. האחרונה יוצרת תהליכים גרעיניים שמשחררים אנרגיה שמספיקה להשמיד ערים ולפזר קרינה בדרך; פצצה רדיואקטיבית משתמשת בפיצוץ רגיל בשביל לפזר קרינה ממקור רדיואקטיבי שהוצמד למטען מראש. הקרינה בדרך כלל לא מספיק חזקה בשביל לגרום להרג, ויותר אנשים ימותו מהפיצוץ מאשר ממנה - אבל הרוגים, כבר אמרנו, זה רק בונוס. האפקט שיוצרת פצצה רדיואקטיבית משמעותי בדרכו.

בניגוד לענן רדיואקטיבי של פיצוץ גרעיני, שיכול לכסות מאות קילומטרים (בהתאם לכיוון הרוח), ענן רדיואקטיבי של פצצה מלוכלכת מוצלחת במיוחד מתפשט רק בקילומטרים ספורים. משרד האנרגיה האמריקאי, שפוצץ פצצה כזאת לצורכי מבחן, מעריך שפגיעות יתחילו להופיע רק אם אנשים יחיו באזור עוד שנה שלמה ללא חיטוי. אבל גם אם הציבור מספיק להתפנות, האזורים שבהם הקרינה הופצה הופכים מיד לבלתי ניתנים ליישוב ל־50 שנה לפחות. כן, קצת קשה לדמיין את זה אם לא גרים ברמת גן.

כמה זה קרוב: לפי כתבה שפורסמה ב־2002 במגזין "טיים", מאז 1994 נרשמו 175 מקרים של הברחת חומרים רדיואקטיביים ממקומות שונים בעולם, רובם מברית המועצות לשעבר. לפי אותה כתבה, סוכנים של בן לאדן ניסו לרכוש אורניום מועשר בדרום אפריקה ב־1993. וההיסטוריה מוכיחה שאם יש לך חומר רדיואקטיבי, אתה לא צריך להיות מומחה נורא גדול בשביל ללכלך פצצה.

ב־2003 גילו סוכנים בריטים בעיר הרט באפגניסטן ראיות לכך שאל־קעידה הצליח לבנות פצצה מלוכלכת קטנה. הבי.בי.סי ניסה להעריך מה פצצה כזאת - 4.5 קילו של חומר נפץ פלסטי עם מקור קרינה בצורת צסיום כלוריד - תגרום אם יפעילו אותה בכיכר טרפלגר. אז ככה: הפיצוץ עצמו יהרוג את הטרוריסטים וכמה אנשים בסביבתם, ויקפיץ את הצסיום כלוריד כמה מטרים באוויר. כשכוחות הביטחון יגיעו למקום יתברר כמעט מיד שמדובר בפצצה מלוכלכת, אבל בינתיים הקרינה תתפזר חמישה קילומטרים במורד הרוח, במהירות של 300 מטר לדקה. למרות זאת, רק אנשים ברדיוס של 500 מטר מהפיצוץ יסתכנו באמת; אחד מתוך שבעה מאלה שיישארו בכיכר עצמה סמוך לזמן הפיצוץ יחלו בסרטן. חומר קיצוני במיוחד, למשל סטרוניום־90 המוכר והאהוב, יקפיץ את כל המספרים בהרבה.

יש רק קרן אור קטנה בעניין הזה: קשה מאוד להעביר סטרוניום־90 בלי להתגלות או לחלות. מצד שני, תחשבו אתם לאן אפשר להעביר את מרכז לונדון ל־50 שנה.

במקרה של אזעקת אמת: בשנים האחרונות פותחו מערכות שיכולות לאתר כל דליפה קטנה של קרינה במשלוחים בינלאומיים ובמעברי גבול. בצד הלא רוצה להתפוצץ של העולם, 33 מדינות מסדירות את החומרים הרדיואקטיביים שנמצאים בשטחן כדי למנוע מהאנשים הלא נכונים להשיג אותם, ומאז 2001 מחויבים בעלי רישיון לחומרים כאלה לדווח מיידית על אובדן. הבעיה היחידה? כבר השנה דיווחו על יותר מאחד.

5. דברים שאפשר לעשות עם גז בישול

ממה לפחד: מפיצוץ דלק־אוויר. במשפט אחד, מדובר בפיצוץ הקונבנציונלי הגדול ביותר שאפשר לייצר מכמות נתונה של חומר נפץ. למה? כי הוא משתמש בחמצן שבאטמוספרה במקום במחמצן מובנה בחומר הנפץ, ונמשך זמן רב יחסית למשהו שכבר הרג אותך.

גורמים פדרליים בארה"ב דיווחו ל"פיטסבורג טריביון" שפיגוע ב־18 קרונות משא מלאים בגז פחמימני מעובה - כלומר גז בישול פשוט - ייצר יותר אנרגיה מזאת שיצרה הפצצה האטומית שהוטלה על הירושימה ב־1945. כדי להבין שהם צודקים צריך לקחת בחשבון שבפיצוץ אטומי מגיע הנזק בארבעה גלים: ההבזק כל כך בהיר עד שהוא יכול לשרוף את הקרנית, החום כל כך גבוה שכל מה שנמצא בדרכו נחרך, ההדף מפיל בניינים במרחק קילומטרים, ואז באה הקרינה. בפיצוץ דלק־אוויר, למשל כזה של גז בישול, כל הנזק מגיע בבת אחת: 5,000 מעלות חום, שמתיכות בנייני בטון ופלדה בלי בעיה. כשיורד הלחץ המתמשך שיוצר פיצוץ כזה, האוויר באזור נשאב פנימה.

בשנים האחרונות קיים חשש ממשי שאל־קעידה, אבו סאייף וג'מעה אל איסלמייה חברו לפיראטים אינדונזים כדי לקבל את הידע והאמצעים לחטיפת מכלית גפ"מ. להבדיל מגזים נפיצים אחרים, הגפ"מ ניתן להצתה אחרי דקות של ערבוב עם האוויר; כיום משייטות בימי העולם לפחות 200 מכליות שמורשות לשאת אותו, ויש עוד רבות בבנייה. דיווחים נוספים מדברים על מכליות ענק אחרות שנחטפו ללא מטרה ברורה למשך כמה שעות, לפני שהחוטפים עזבו את הספינה והצוות שוחרר. הרמז ברור: מישהו מתאמן. בשביל לחטוף מכלית גפ"מ או ספינת טיולים? כדאי שנמשיך לא לדעת.

כמה זה קרוב: שנים לפני פיגועי ה־11 בספטמבר, הסופר פרדריק פורסיית כתב על טרוריסטים שמשתלטים על מטוס כדי לרסק אותו אל תוך מטרה מפורסמת. הוא לא פירסם את הספר מהפחד שמחבלים אמיתיים יקבלו ממנו רעיונות, אבל התברר לו כידוע שהמחבלים האמיתיים לא צריכים אותו.

ב־2006 פורסיית כבר כן פירסם את "האפגני", שעוסק בטרור ימי - הטבעות של מכליות ענק בתעלת סואץ ובנמלים בינלאומיים - ובעיקר בפיצוץ של גפ"מ.

בסיפור נחטפת מכלית קטנה יחסית של 8,000 טון. הסיסמאות והנהלים שמעידים על שיט בטוח נסחטות מהקפטן, ודובר אנגלית במבטא דומה לשלו מתיישב ליד הקשר. לפי פורסיית - שלא ידוע בתחקירים גרועים - הגפ"מ במכלית כזאת יכול לייצר פיצוץ שישרוף, יחנוק וישמיד כל חיים ברדיוס של חמישה קילומטרים. פורסיית מכוון את המכלית שלו לוועידת ה־G8 שמתקיימת על אוניית פאר, אבל תכניסו מפלצת כזאת לנהר שחותך את אזור התעשייה בניו ג'רזי - וחמשת הקילומטרים האלה הופכים ל־30. הסיכוי היחיד לעצור משהו כזה? לא לתת לו להתחיל.

במקרה של אזעקת אמת: תיקחו בחשבון שהחל ב־2004, לראשונה זה 30 שנה, קיימות בעולם תקנות חדשות לאבטחת ספינות ונמלים. כל מכליות הגפ"מ וספינות התענוגות מנוטרות, מאובטחות במידה מסוימת, מותקנות בהן מערכות אזעקה והן מדווחות לגורם מוסמך בחוף אחת לפרק זמן קבוע. כולן גם רשומות בלוידז רג'יסטר הלונדוניים. אבל אתם יודעים מה עוד רשום כבר שנים. נכון, מטוסי נוסעים.