שידוכים, מאורסים, נשואים- בתמונות.

הו אביר שלי... אביר ילדותי, אביר נעוריי, אביר חלומותיי.

גדלתי עלייך כשהיית צעצוע.

התביישתי כשראיתי אותך אמיתי וגבוה.

ועכשיו אני כבר עייפה מלחכות, מלהתפלל, מלקוות.

מוזר לי, כבר כשהיית קטנה שאלתי.

למה רק בחלום הם מופיעים? האם הם בכלל אמיתיים.

או שמא אשליה גדולה הם מאחזים.

ואימא התיישבה, ביד אחת ליטפה ואת השנייה הניפה בחוזקה... ואמרה.

ילדתי, האביר האמיתי זה שגובר על חולשותיו על רצונותיו.

המגן, והחרב הינם מטפורה זולה.

ואימא, המשכתי. אביר כזה גם הוא רק בחלומות?

לא, ענתה. אבל בשביל לזכות באביר כזה תצטרכי את קודם להיות אביר בעצמך.

ביחד תקימו בית של אבירים.

_________________________________


צילום: המביט קישור: כאן



צילום: המביט קישור: כאן

_________________

ולפעמים כשהאור הולך ונעלם.

ולפעמים כשהדרך נמוגה לה מבעד למסך עשן.

ולפעמים כשהזמן כבר איננו עוד כאן.

עולה לה מן תחושה שכזו, שאני אין עודי פה.

ואז, אני בוכה. מתכנס אל תוך עצמי ובוהה.

עד מתי? עד היכן?

ופתאום זה מפציע, מתחיל וממש מפתיע.

והנה, כבר כבר זה מגיע.

_______________

_________________

_________________