בית מקדש של ''אתערותא דלתתא'' בגאולה אחישנה ולא ציפייה עצלת ל''אתערותא דלעילא'' של גאולה סופית בעיתה שטומנת בחובה סכנות לישראל
=================================
''אתערותא דלתתא'' (התעוררות מלמטה) משמעותה שריבון העולמים מבקש שהגאולה לא תתחיל מצדו ב''אתערותא דלעילא'' (התעוררות מלמעלה) כבימי יציאת מצרים, אלא תתחיל בהתעוררות מצדנו ותבוא לידי ביטוי בפעולתנו – אנו.
וטעם עמוק יש לדבר זה – לכתחילה בלא בדיעבד.
אילו היתה הגאולה באה רק מידי עליון ללא שותפות אנושית מצדנו, היינו מקבלים אותה בבחינת
''נהמא דכיסופא'' –לחם של חסד – שלא עמלנו ולא יגענו בו, והיא היתה עבורנו דבר חיצוני שאינו כובש את כל ישותנו מבית פנימה.
עכשיו, שאנו שותפים במהלך הגאולה,הרי היא יקרה לנו כפל כפליים כי קנינו אותה ביגיע כפינו ובמסירות נפשנו, והיא עצם מעצמנו ובשר מבשרנו.
"קמעא קמעא"
===========
"קמעא קמעא" זהו מושג הלקוח מדברי הירושלמי בתחילת מסכת ברכות:
"מעשה בר'' חייא הגדול ור'' שמעון בר חלפתא שהיו מהלכין בבקעת ארבל בעלות השחר, וראו איילת השחר שהפציעה אורה.
אמר ר'' חייא הגדול לר'' שמעון בר חלפתא:
בירבי (בן גדולים)! כך היא גאולתם של ישראל
בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת – היא רבה והולכת..."
הדימוי למהלך השמש העולה וההדגשה: כך היא גאולתם של ישראל, מלמדת אותנו שזוהי דרך הגאולה לכתחילה ולא רק בדיעבד, אך דווקא משום כך יש לתהות, מדוע זו הדרך ולא אחרת, וכי יד ה'' תקצר להביא ת הגאולה בבת אחת ???
ניתן להשיב על כך שתי תשובות זו לפנים מזו:
''הסתגלות'' ו''השתתפות''
==================
האחת: מהלך הגאולה דורש הסתגלות, וכשם שלא ניתן לצאת בבת אחת מחושך לאור מבלי להסתנוור.
כך לא ניתן לצאת בבת אחת מאפלת הגלות לאור הגאולה בלא תהליכי הסתגלות המחייבים זמן והדרגה ממש כאור החמה המפציע קמעא קמעא.
ותשובה שניה עמוקה עוד יותר: נעוצה ביסוד ההשתתפות:
אילו היתה הגאולה באה בבת אחת ב''מהירות סילון'' – לא היתה יכולת לאדם ולעם להיות שותפים במהלכה, ואנו היינו עומדים חסרי אונים נוכח הופעתה המסחררת. מעל לטבע ומעל לזמן.
עכשיו, שהגאולה באה קמעא קמעא, במקצב אנושי המתאים גם לעניים עלובים כמותנו, בחינת "עני ורוכב על חמור", הרי יש לנו אפשרות לקפוץ על העגלה הנוסעת לאיטה, ואף להיות שותפים בניווטה.
נמצא אפוא, שהיסוד של ''אתערותא דלתתא'', הוא הוא המפתח לריתמוס הגאולה באה ''קמעא קמעא''.
"בעיתה – אחישנה"
===============
אך הנה ערך הגאולה הבאה דווקא – קמעא קמעא, עומד כביכול בסתירה לדברי הגמרא במסכת סנהדרין צ"ח ע"א על בשורת הגאולה שבפי הנביא ישעיה:
"הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה'' בעתה אחישנה" (ישעיה ס'', כב)
על הביטוי בעתה – אחישנה, עומדת הגמרא ואומרת:
"אמר ר'' אלכסנדרי: ר'' יהושע בן לוי רמי (הקשה):
כתיב ''בעתה'' וכתיב ''אחישנה''?
(ותשובתו:) זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה".
היינו: אם זכו ישראל ויהיו ראויים תבוא גאולתם במהירות קודם זמנה. ואם לא יהיו ראויים – או אז תבוא בזמן שנועד לה על פי חשבונו של ריבונו של עולם.
מכל מקום נמצנו למדים שאם יזכו ישראל תבוא הגאולה לכתחילה בחיפזון ובמהירות ללא צורך בדרך הממושכת של קמעא קמעא?
עדותו של ר' הלל משקלוב
בסוגיה זו מצינו דברים מופלאים בספר "קול התור" של ר' הלל משקלוב, שהיה מתלמידיו המובהקים של הגאון מוילנא ועלה בעקבות הדרכתו – ארצה.
בספר זה, המציע את עיקרי משנתו של הגאון מוילנא בתורת הגאולה, מובאים בפרק הראשון שבעה יסודות של "אתחלתא דגאולה הלכה למעשה", ועל היסוד השלישי, שכותרתו – ''בעתה אחישנה'' כותב ר' הלל:
"בקשר לדברי חז"ל במסכת סנהדרין (צ"ח) על הפסוק "אני ה'' – בעתה אחישנה" אמר לנו רבנו:
סוף סוף אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והפשט הוא שאפילו ''בעתה – אחישנה'' ואימתי – ''כשהקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום...''.
ברחמים – או - בייסורים
הקטון והצעיר – הרי הוא אפרים בן יוסף (המכונה בבראשית מ"ח ''והוא הצעיר'' ''ואחיו הקטן''),וממנו עתיד לצאת משיח בן יוסף שדרכו ''באתערותא דלתתא'', וזה פשט הכתוב: כשהקטן יהיה לאלף... אזי אני ה'' אפילו בעתה – אחישנה.
וכאן מוסיף ר'' הלל משקלוב ומביא עדות אישית מדהימה ומזעזעת:
"הרבה פעמים ראיתי את רבנו מסתובב בחדרו ומדבר בסערת רוח נוראה ואומר:
ריבונו של עולם, וכי אין לך דרך אמצעית בין ''בעתה'' לבין ''אחישנה''. אנו עומדים בכל תוקף על הפשט הפשוט שבדברי הבטחתך – אני ה'' בעתה אחישנה!"
עומדים אנו נפעמים נוכח עדות מופלאה זו ומנסים להבין מה פשר סערת רוחו של הגאון, ומה בדיוק דרישתו מריבון העולמים?
אין ספק שהמפתח להבנת הדברים נעוץ בהכרתו של הגאון מוילנא, המפורטת בספר "קול התור", ולפיה הגאולה הבאה בעתה מתחילה בתקופתו שלו והיא עתידה להימשך בתהליך של ''קמעא קמעא'' מכוחו של משיח בן יוסף הפועל להגשמתה
ב''אתערותא דלתתא''.
אבל דווקא מפני שלפנינו תהליך ממושך ולא אקט חד פעמי, טרוד הגאון בשאלה האם תהליך זה נתון בסד-זמן שלא ניתן לשנותו או שניתן להחישו בכוחה של ההתעוררות מלמטה כגון בעלייה לארץ ויישובה בתנופה גדולה – בחומר וברוח.
זהו אפוא פירושו בפסוק: אני ה'' גם כשתגיע עִתה של הגאולה, אחיש את מהלכיה, אם תפעלו אתם ותעוררוה מלמטה באמצעות עליה לארץ במספר גדל והולך: הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום...".
במקום אחר בספר קול התור מוסיף הגאון ואומר לתלמידיו כי ההתעוררות מלמטה בכוחה לא רק לזרז את משך הזמן של תהליך הגאולה, אלא גם לקבוע את אופייה את תהיה בחסד וברחמים או בייסורים גדולים, ור'' הלל משקלוב מספר כי הגאון חשש שאם לא תהיה התעוררות גדולה מלמטה עלול קיבוץ הגלויות לבוא בדרך של "אחד מעיר ושניים ממשפחה" ו"בשרידים אשר ה'' קורא" והוא חותם בביטוי המעביר צמרמורת על רקע מוראות השואה:
"ועל זה דאג רבנו מאד".
מעתה נבין את סערת רוחו הנוראה של הגאון מוילנא השולח את תלמידיו לעלות ארצה מתוך ציפיה כי בדרך זו יפעל לזרוז תהליכי הגאולה גם בעת שהיא באה בעתה, ולמיתוק הייסורים ו''חבלי משיח'' הכרוכים בבואה.
כמה עמוקים הדברים וכמה אקטואליים מאז ימי הגאון ועד היום. כמה מחייבים הם אותנו לפעול עם א-ל במהלך גאולת ישראל, למען ייפן ה' אל עמו שהינו היום כה נבוך וסובל:
ותפילתנו הומה בפרוס השנה הבאה עלינו לטובה:
"תמהר גאולה ותחיש ישועה
ותשוב לציון ברחמים רבים".
https://www.kaduri.net/Index.asp?CategoryID=131
