|
|
| נשלח ב-14/9/2008 14:25 |
 |
| |
הספר הנ"ל מבוסס על מאמר חכמי העדה "מ'טרינקט משקה און מ'הוליעט און מ'גייט אקארהאד".
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2008 19:43 |
|
| |
תודה לכל השולחים לי כתובות של ספריות. מהם למדתי כי מדובר בספר שנושאו המכותר הוא "תעיותיו ותהיותיו של אברהם הפרוון" וכן שהספר תורגם מיידיש ע"י שמשון מלצר. ברם על תוכנו לא עמדתי עדיין. שמא עשה זאת לפנים מי מהחברים?
דארער תודה. אך פרש נא להדיוטות עומק מאמר החכמים. ואדהכי שמא תדע מה טיב הספר ומה יתן לקוראיו.
תוקן על ידי bin ב- 14/09/2008 19:58:13
תוקן על ידי bin ב- 14/09/2008 19:59:15
תוקן על ידי bin ב- 14/09/2008 20:01:13
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2008 09:02 |
|
| |
תודה לכל ממשיכי שרשרת התורמים של כתובת ספריות.
האם אין בכל חכמי סו"ס מאן דהוא שעינו שזפה תוכן הספר 'קארהאוד' ויכול למסור רשמיו?
האם הספר עוסק בלבטיו של אדם או בטיבה של שיטה? ומה סגנונו, מעניין טרחני חדשן פרובקטיבי ?
תוקן על ידי bin ב- 15/09/2008 9:14:50
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2008 12:21 |
|
| |
| מלח_הארץ כתב: |  | | מבחינת תוכן הסיפור עצמו, ברור שעגנון לוקח ובגדול. לכן, בימים אלה אני עובד על עצמי לקריאת עגנון. . |
|
לא אוכל כלכלך. האמנם תוכן סיפוריו של עגנון מושכים את ליבך. היש אי מי שמוצא טעם בעלילותיו. אמור נא לי דרך משל, מה מסיפורה של פסילי הבכירה נשמע בין קול פרסות "משכני" למצהלותיו של "נרוצה"?
אכן כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.
מסכים אני אתך על הפרוזה של ביאליק. אך לא בסיפוריו אלא במסותיו. מי אשר קצה נפשו בוולגירותו של שלום עליכם. ביאושו של מנדלי. בסיבוכו [תירצו, תיסבוכו*] של עגנון. ילך נא ויקרא את המסות הגדולות אשר ראו עיני בספרי ביאליק. בהומור קל ונעים הוא מבקר אנשים. מנתח תופעות ומשיא עצות והדרכות.
*אירא מחוות דעי בוויכוח הנוקב בין פרופ' לייבוביץ לעמוס עוז [דקה 15 ואילך]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2008 14:18 |
|
| |
אופס, אלייעזר, שלום עליכם חביב עלי ביותר (חשבתי לציין זאת כשהזכרתי את עגנון, אך לא ראיתי ענין לסיים בחבית). אגב, הביטוי 'לא אוכל כלכל' (כפי שכתבת אתה) הוא ביטוי נפוץ אצל שלום עליכם (כן, ידוע לי שמקורו בירמיהו כ ט).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2008 14:32 |
|
| |
ביטוי נפוץ אצל שלום עליכם?! אולי אצל י"ד ברקוביץ...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2008 14:47 |
|
| |
צריך לבדוק כיצד כותב י"ד ברקוביץ' ב'מנחם מנדל בא"י' ולפי"ז לומר. בכל מקרה, את כל סיפורי שלום עליכם (למעט 'מוטל בן פייסי החזן' ו'טוביה החולב/החלבן', שקראתי במספר תרגומים) אני מכיר דרך צינורו של י"ד ברקוביץ'.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2008 14:50 |
|
| |
וכי סבור אתה שלא קראתי בספרי שלום עליכם? קראתי ואקרא עוד. אלא שסגנונו ביחס לביאליק הוא המוני לטעמי.
הבהרה. בדברי על עגנון לא נתכוונתי אלא להעמיד את כוחו הסיפורי בצל כוחו התיאורי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2008 15:16 |
|
| |
לייזר, ללא ספק ועדיין מושך (האם זה אומר שאני וולגרי? אתמהה).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2008 19:42 |
|
| |
הנני שב על שאלתי אודות הספר 'קארהוד' מאת פישל שינאורסון אודות 'תעיותיו ותהיותיו של אברהם הפרוון' האם מאן דהוא קרא ספר זה ויודע טיבו הספרותי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2008 04:32 |
|
| |
לגבי הספר קאראהוד -
קראתי אותו לפני מספר שנים ואני כותב מהזכרון (שהוא לא משהו...)
מה שאני זוכר זה סיפור על יהודי פשוט שאיכשהו התפקר ונשבה לנצרות, אך בסוף
כמובן חזר בתשובה (אחרי שפגש מישהו, לא זוכר בדיוק). ה"קאראהוד" זה סוג של
ריקוד שהולכים צעד אחורה ואז שני צעדים קדימה או כיוצ"ב, כמו היהודי הזה
שהתפקר ומתוך כך חזר ליהדות ביתר שאת וכו' בבחינת יתרון האור מן החושך
וכו'.
הסיפור דומה מבחינת המבנה הכללי לחיים גראביצר אבל הרבה יותר קצר (ספר דק, לא זוכר בדיוק) ולטעמי הרבה יותר שטחי. לא משהו אבל בסדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2008 11:01 |
|
| |
האם חיים גראביצר חזר בתשובה (במובן החבד"י?)
אולי אני מדמיין, אבל האם בחב"ד לא אמצו את התובנות שחיים גראביצר מגיע אליהן בסוף הספר?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/10/2008 10:59:23
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2008 19:54 |
|
| |
העצני. תודה על המידע שמא תוכל לזכור עוד האם הספר קארהוד הוא על רקע משבר אישי אמוני חסידותי או תורני?
בעל. כמדומה שעליך לציין שכוונתך לתנועת חב"ד ולא ללימוד על דרך ח.ב.ד. ששני דברים נפרדים לחלוטין הם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2008 02:48 |
|
| |
המיוחד בספר חיים גראביצ'ר הוא תיאור עבודת ה' של גבור הסיפור לדרגות רמות ונשגבות קודם נפילתו.
מי שלא קרא את הספר לא יבין זאת.
|
|
|
|
|
