שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן ז
כשרות החלב בזמנינו
יומא דהילולא למרן כק"ז הגה"ק ר' עמרם חסידא פה בנ"י יצו"א התשס"ג מע"כ ש"ב הרה"ג בנש"ג פרי עץ הדר כש"ת רבי גבריאל יהודה איליאוויטש שליט"א, בני ברק
אחדשכ"ת בידידות.
בדבר אשר פנה אלי בשם כמה ת"ח בדבר כשרות החלב בזמנינו ומקום השאלה שידוע כי בזמננו נמצא אצל כל בהמות אפי' הבריאות והצעירות חלק גדול מאוד של טריפות, ולכאורה לפום ריהטא הי' נראה שהגם שחלב כל פרה ופרה בנפרד מותר דסומכין שהיא מהרוב כשרות מ"מ כשמערבין חלב ממאות או אלפי פרות עלינו לדון האם אין בכל אלה חלק אחד מששים טריפות, ואין סברא לומר דרובא דליתא קמן המעיד על כל בהמה פרטית שמסתבר שהיא מן הרוב יועיל גם לומר שאין בכולם אפילו חלק אחד מן הטריפות מה שהוא בנגוד להסברא, ומסתבר שהנודר בתנאי אם יש בין הרבה בהמות טרפה דהנדר חל, ותו שהרי עכ"פ ברור לכל אחד שיש כאן הרבה טרפות ולבו נוקפו ואפי' נימא דיש גזירת הכתוב מדין רוב מ"מ אכתי מי שברי לו אסור לשתות ונפשו בשאלתו אם יש עכ"פ לסדר עצה טכניס לסלק חשש זה והאריך הרבה.
וראשונה אומר אבותינו מעולם אכלו ושתו חלב וגבינה ובפשטות סמכו על רוב בהמות כשרות הן ואפי' נאמר שלא היו כ"כ טרפות אבל היו טרפות גם בזמנם מצוי שהרי תקנו לבדוק אחר הריאה, וגם אחד שאר י"ח טריפות היו בודקין אי לאו משום דלא מטרחינן טירחא יתירא ועכ"פ היו גם ביניהם טריפות ואיך שתו חלב, ובגמ' בכורות יליף לה מקראי, ולגבי אכילת בשר אמרו חז"ל לר"מ דחייש למיעוטא הכי נמי דלא אכיל בישרא, וכי תימא הכ"נ פסח וקדשים מאי א"ל אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר, ואכתי למה אינו מקשה היכי שתה חלב וגם מעשה מהאי חסיד שינק מעז חלב. ומה שטען דבפרה מיוחדת יש לסמוך על רוב אדרבה אם חולבין הרבה בהמות יחד עכ"פ כיון שיש רוב בהמות כשרות א"כ החלב עכ"פ מרוב הבהמות הכשרות, החלב שלהן כשר הוא, אבל כשחולב רק פרה אחת כיון דבהמה בחייה בחזקת איסור אבמה"ח עומדת וגם עכ"פ ספק טרפה מכח המיעוט טרפות והו"ל ספיקא דאורייתא, והא דהתורה התירה לשתות חלב או לאכול גבינה נימא דוקא לאחר שחיטה שנתברר דבהמה כשרה היא ישתה החלב.
איברא דכבר כתבתי בס"ד דלכאורה כיון דאיכא מיעוט המצוי בטריפת הריאה ומיעוט שאינו מצוי מי"ח טריפות וא"כ לאחר שחיטה ובדיקת הריאה שעכ"פ אזל לה המיעוט המצוי ולא נשאר רק הי"ח טריפות שלא בדקו אחריהן ומיהו עכ"פ הוא מיעוט שאינו מצוי אבל בחייה שעדיין לא בדקו הריאה ולא הי"ח טריפות האיך נאכל ביצים ונשתה חלב, ועיין משנ"ה מהד"ת ח"א סי' קי"ד. ובסמוך נחזור עוד בס"ד. ברם בראשונה עלינו להעמיד יסוד גדול בדיני התורה ובפרט בדין רוב וחזקה שאמרה תורה אחרי רבים להטות ובין ברובא דאיתא קמן ובין ברובא דליתא קמן.
א) אמר הקב"ה (ויקרא יא א, ב) וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ (ובגמ' חולין מ"ב ע"ב) זאת החי' אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תיכול מכלל דטרפה לא חיה, ואידך האי זאת החי' מאי עביד ליה מיבעיא לי' לכדתנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר"י זאת החי' אשר תאכלו מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תיכול, ובת"כ הובא ברש"י עה"ת מלמד שהי' משה אוחז בחי' ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו. את זה תאכלו מכל אשר במים, אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין ומראה להם, וכן בעוף את אלה תשקצו מן העוף וכן בשרצים וזה לכם הטמא, עיין רש"י, ורמב"ן שם. והנה צוה הקב"ה עוד דהגם דצוה אותה תאכלו, מ"מ יש עוד תנאי מהלכה למשה מסיני ושחטתם בזה, ואמרו חז"ל דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת באיסור אבמה"ח עד שתשחט והוא מהלכה למשה מסיני דיני שחיטה. ומעתה הרי יש לפנינו הלכה אחת דתפס הקב"ה מכל ומין והראה למשה ואמר ליה זאת אכול, וא"כ משמע דכל שימצא מין ממינים הכשרים מותר לו לאכול, ומיהו מדכתיב להבדיל בין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל נשמע מינה מאידך תנא דבי ר"י דמינה ילפינן שמנה עשרה מיני טרפות שנאמרו הלכה למשה מסיני ושמעינן דטריפה חי' וא"כ מנע אותנו מהלכה למשה מסיני שלא נאכל רק אותה שאין בה מיני טריפות וכיצד נעשה בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם ואמר לן דאזלינן בתר רובא ובגמ' (חולין י"א ע"א) מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות וכו' רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט וכו', ורב כהנא השיב היכא דלא אפשר לא אפשר ואוכל דאי לא תימא הכי לר"מ דחייש למיעוטא הכ"נ דלא אכל בישרא וכ"ת הכ"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר וכו' הכ"נ היכא דלא אפשר לא אפשר.
ופרש"י ד"ה פסח דאמר רחמנא ואכלו את הבשר ושלמים דאמר רחמנא ואכלו אותם אשר כפר בהם מלמד שהכפרה תלויה אף באכילה מאי אכ"ל אלא ודאי אכיל דסמיך ארובא היכא דלא אפשר, ואפ"ה פליג בקטן וקטנה משום דאפשר לדידן נמי היכי ילפינן מיניה, אלא ודאי הלכה למשה מסיני הוא הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר. א"נ אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן דמ"ש האי מהאי ואהא מלתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טריפות ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכא דאיתרמי דאיפרשה ולא בדק מתאכלא דסמכינן אהא ואדרב הונא דאמר לעיל (דף ט) נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר. והנה לן יסוד דהתורה התירה ואסרה וחזר והתירה, התירה דכל החיה אכול והי' נכלל גם טריפות בכלל ובא הכתוב ומיעט טריפות לא תאכל והני טריפות למיניהם י"ח הם והם הלכה למשה מסיני ולרמב"ם שבעים מיני טריפות הם. אלא דא"כ לא נוכל לאכול דלעולם נחוש שמא נטרפה ועכ"פ בשעת שחיטה שמא במקום נקב קא שחט חזרה התורה ואמרה אחרי רבים להטות, כלומר אפי' יש שם ודאי טריפות טריפה כזו מותרת לאכול דאחרי רבים להטות ובין רובא דאיתיה קמן ובין רובא דליתיה קמן כל מיני רוב נכלל בזה.
ובזה מובן כל שעה שתהי' בהמה לפנינו מזאת החי' אשר הראה לנו הקב"ה ע"י משה רבינו ולא נראה בה טריפות מבחוץ מותרת לאכול וחלבה הנחבל ממנה מותר לשתות וגבינה הנעשה מהחלב כשר לאכילה הגם שאפשר שלאחר שחיטה תמצא טריפה מ"מ התורה התירה כ"ז שלא נשחטה מדין דאחרי רבים והוא היתר ולא דחוי' וכבר כתבתי במקום אחר דהוא הדין בכל תערובות כשר וטריפה דאזלינן בתר רובא שהרי ראינו בפי' שנפלה חתיכת חזיר ברוב בשר שחיטה דמעיקר דינא מותר לו לאכול כל הג' חתיכות הן הכשר הן החזיר שנפל אלא שנחלקו רבנן קמאי ובתראי אם יאכל בבת אחת או יזרוק חתיכה אחת והם רק מדרבנן או מחומרא אבל מעצם דינא אוכל אפילו שלשתן יחד, והרי כאן ברור שאוכל חזיר או נבלות, ובלח בלח עכ"פ יש קצת אמתלא שנתערב וליכא איסור בעין ממש ואינו מרגיש טעם איסור אבל כאן יבש ביבש הלא האיסור בעין הוא אלא שאין מכירין אותו ואפי' הכי מותר לאכלו. אבל האמת דדין דאחרי להטות הוא מ"ע ולכן כל היכא דיש לפנינו ספק אם הוא כשר או טריפה אמרינן זיל בתר רובא ורוב בהמות כשרות הן א"כ בהמה זו נמי הגם שאפשר שודאי טריפה וגם ברור שיש בין הבהמות הרבה טרפות מ"מ כיון שיש רוב עכ"פ בכל העולם כשרות מצוה לנו לפסוק על בהמה זו שהיא כשרה מדין רוב וגם חלבה מותר כי הרוב מצוה עלינו ליזל בתרי' וכמו בנפל איסור ודאי בין הכשרים אמרינן דאזלינן בתר רוב כיון שאין מכירין האיסור ומותר לאכלו הכ"נ באין מכירין וכ"ש הוא דהרי הכא עכ"פ אפשר שבאמת הבהמה כשרה הוא והבן.
וגדולה מזו כתב רבינו מאוה"ג רש"י בתש' סי' ס"ב ומה שבא ידידי לדון מחלב שמותר באכילה אפי' סמוך לשחיטה ואין חוששין שמא תמצא טרפה אין הנדון דומה לראי' דחלב רחמנא שרייה בחייה הבהמה אע"ג דאתי מן החי, משא"כ באברי בהמה דאסירי מחיים, הלכך הנהו אברים כגון כלהו לבר מריאה דכי נשחטה הבהמה הוו בחזקת היתר ולא בעין בדיקה שריין אבל ריאה דכי נשחטה הבהמה נמי לא הוו בחזקת היתר דהא בעי בדיקה כי לא נבדקה כ"ע מודי דאסירא ע"ש. ועוד שם בסי' ס"א אמאי אזלינן בתר רובא בכל הבהמה ולא בריאה והביא מרבינו הגדול הב"ג וכו' ודקא אמרת מחלב בהדי בהמה טרפה כו' לאו ראי' הוא חדא דחלב חדוש הוא דאתי מן החי ושרי, כדכתיב זבת חלב ודבש ואומר לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב דאפילו סמוך לשחיטה שרייה רחמנא ולאו באי אפשר לבדוק תליא מילתא אבל אבר בהדי דבחייה בחזקת איסור עומדת כי נשחטה אברים ובני מעיים דלא בעינן בדיקה הויין בחזקת היתר אבל ראי' דלא בדקה כיון דבעי בדיקה מודה רב הונא שהוא בחזקת איסור ואסורה מספק. הנה ביאר לן רבינו דבר חדש דחלב יש לו דין מיוחד אפילו משאר אברי הבהמה והטעם כיון שבחייה מותר א"כ יש לה חזקת היתר מחיים ולכן שרייה רחמנא אפילו סמוך לשחיטה נמצא דבחלב יש לכאורה שני דברים חדא דאזלינן בתר רוב דבהמה בחייה כשרה מדין רוב בהמות כשרות, וגם מדין חזקה כיון שהתורה התירה לשתות החלב מחיי הבהמה קודם שחיטה הרי אתחזקה בהיתר ולכן שרייה רחמנא אפילו סמוך לשחיטה דההיתר וחזקת כשר לא נפסק עם שחיטתה נמי והבן והוא דבר חדש. ולא אכחד מעטי מלרשום שיטה קדמונית הובא בערוגת הבושם (בלחוב) יו"ד סי' פ"א אות ה' שהביא שיטת מהר"מ הובא במרדכי דבטרפה אין ציר כמותה דליכא רבוי וכמו ציר דגים ובתו"ח כלל כ' ובש"ד ש"י ושאר פוסקים חולקין עליו דציר טרפה אסור מה"ת ומיהו לדעת מהר"מ חלב כיון דלא הוי רק כמו ציר לדידיה הכ"נ דאינו אסור מה"ת ואע"ג דמבואר בגמ' חולין דחלב טרפה אסור י"ל דלא הוי רק מדרבנן. והרשב"א בח' חולין דף ט' הביא דעת רבותיו של רש"י לענין נאבדה הריאה דאסרו דדלמא טריפה היא ולא אזלינן בתר רובא דטריפת הריאה שכיח, ורש"י השיב עליהם וז"ל, וכן רבינו שלמה השיב לפני רבותיו שהיו מחמירים בדבר ואמר אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיק אותה בטרפה. ומה שהשיבו לו ע"ז דשאני חלב דחידוש הוא דאע"ג דאתי מן החי מותר דאמרינן בבכורות חלב מנ"ל דשרי דכתיב ארץ זבת חלב ודבש אין טענה זו מספקת שהרי חלב טרפה אסור כדתנן לקמן דף קי"ז כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה ולא אמרינן כיון דהיתר חלב חידוש הוא אפי' חלב טרפה מותר, וכאן נמי אי אתה מחזיק אותה בטרפה הי' לנו לאסור חלבה עד שיודע לך שאינה טרפה, ואי משום דחידש בו רחמנא משכחת לה כגון שעשו מהם גבינות והניחם עד שנשחטה ונמצאת כשרה עכ"ל. נראה דדעת רבותיו של רש"י דמה"ת חיישינן לבדיקת הריאה רק דחלב חידוש הוא דשרי כמו דאתי מן החי ושרי רחמנא ומחולין דף קי"ז דאמרינן חלב טרפה אסור י"ל דס"ל דהו"ל מדרבנן, וע"ש מה שהאריך בזה. ולולי דמסתפינא הי' נראה לחדש ולהכריע דלעולם חלב חידוש הוא דשריא רחמנא אפילו מחיים ומ"מ ההיתר לא הוה משום דהו"ל ציר וציר רחמנא לא אסרה אלא חלב הוא וצריכה לחזקת כשרות של הבהמה מדין בהמה כשרה או רוב בהמות כשרות אבל ההיתר שלו אינו מכח הבהמה אלא היתר עצמי מקרא דזבת חלב ודבש ומיהו לא מהני האי היתר וחזקה זו אלא כשהבהמה לא נמצאה טריפה לאחר שחיטה, או שמתה ולא בדקו אחרי סימני כשרות, דהגם שלאחר שחיטה צריך בדיקה אפ"ה אם לא בדקו החלב כשר, דלזה מהני החזקת כשרות שלה והחידוש של חלב שיש לה חזקת כשרות מחיים, אבל אם נמצאת הבהמה טריפה לאחר שחיטה אז נתברר דמעולם לא הי' לו חזקת כשרות דמעולם לא היתה החלב מותר דלגבי בהמה טרפה לא הוי כציר והבן. ועיין ראבי' חולין סי' אלף וקכ"ד שג"כ כתב מזה דבהמה בחייה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך הטריפות וחלה מותר עד מציאת טריפה דאמרינן השתא היא דנטרפה, והא דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו לענין אבמה"ח ובדיקת סכין אבל משנשחטה היא בחזקת היתר לענין טרפות דהעמד גוף על חזקתה ולא נטרפה והך חזקה אית בה מחיים להתיר החלב עד שעה שתמצא טריפה ודאי, ומן הטעמים הללו יש לנטות להתיר קודם שלשה ימים אבל תוך שלשה ימים אין לי להתיר ע"ש. והוא תי' אחר דחלב מבהמה חיה יש לה חזקת היתר של הבהמה עד שתבדק ותמצא טרפה ודאי וממילא חלב שנתערב בין הרבה בהמות ולא נתברר מעולם טרפות הבהמה שהחלב בא הימנו אין בו שום איסור.
והרוחנו בזה בהפי' הראשון דהפר"ח סימן ל"ט ס"א כתב דאע"ג דקיי"ל דא"צ לבדוק אחר שאר טריפות מ"מ הרוצה להחמיר על עצמו אין בכך כלום ולא מקרי מוסיף על דברי חכמים אלא כמוסיף גדרים וסייגים, ולא ידענא א"כ מה יעשה בחלב הרוצה להחמיר על עצמו ואטו לא ישתה חלב עד שישחוט ויבדוק ונמצאת כשרה ולהנ"ל חלב חידוש הוא והתורה שרייא לשתות וא"צ בדיקה כלל, ובמקום אחר כתבתי על דברי הפר"ח דקצת צ"ע ממה שאמרו חולין י"ב ור"מ היכי אכיל בשרא וכו' פסח וקדשים מאי איכא למימר ומשני היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ומשמע דוקא ר"מ קשה להו אבל רבנן דאזלי בתר רובא לא פריך כלל דסמכינן ארובא וכבר ידועין דברי הנוב"י דהיכא דאפשר לברר כל הספק אז אמרינן היכא דאפשר לברורי מבררינן אבל היכא דלאחר הבירור נמי אכתי לא יתברר לגמרי וישאר איזה ספק א"צ לברר כלל וא"כ בשאר טריפות כיון דא"א לברר הכל דלעולם ישאר עוד בספק כמ"ש בגמרא לר"מ דדילמא במקום נקב שחט ממילא א"מ לבדוק כלל ועתב"ש סי' מ"ח ס"ק י"ג תימה ולמה הפסיד רבי ממון השואל בחנם היה לו ליזהר שלא להפכה משמע דכל שיכול לסמוך ארוב ולהתיר ולא סמך ומצא טריפות מקרי אפילו הפסיד ממון ישראל אם מחמיר לאחרים לבדוק. ומיהו לעצמו יכול לומר דכל אשר לו יתן בעד נפשו ונותן אדם כל הונו להנצל מספק איסור ועי' מח"ב סימן נ"ז ובבית יצחק יו"ד סי' ע"ט. ואם נחמיר לבדוק אחר כל טריפות א"כ נצטרך להחמיר גם שלא לקנות ביצים ונצטרך לבדוק אחר ח"י טריפות והוה מיעוט המצוי בעולם וא"כ לא נשתה חלב שמא ימצא טרפה ומעולם לא שמענו מי שלא ישתה חלב ולא יאכל ביצים מחמת חומרא אלא ודאי דכה"ג לאו חומרא הוא אלא ח"ו חסרון אמונה בתורת ה' שאמרה אחרי רבים להטות והיא מצוה ממצות התורה.
ומה שתמה מעכ"ת דבזמן הזה מצוי יותר בהמות טרפות ממה שהי' בזמנם הנה באמת כי דבר זה תלוי בידיעה ולפענ"ד יותר במקום דיש מקומות שהבהמות נטרפות ביותר ממקום אחר ותלוי במאכל שמאכילין הבהמות ועיין ריב"ש שורש קצא שכתב דמיעוט המצוי הוא קרוב למחצה ומשמע לכאורה דפחות מזה לא מקרי מיעוט המצוי והנה בזמנם כבר הי' קרוב למחצה בהמות שמצוי טרפות, ועיין שו"ת בית אפרים יו"ד סי' ו' דמיעוט המצוי אין להצריך בדיקה אלא כשהמיעוט הוא טרפות ברור אבל בספק טרפה לא ולכאורה מדברי הראבי' לעיל משמע כדבריו שסיים ודאי ולא ספק, ומיהו בשו"ת משכנות יעקב סי' ט"ו ט"ז האריך לחלוק על הבית אפרים, ותמה על הרמ"א שנתן עצה להשליך הראש של בהמה דודאי לא נתן הרמ"א עצה להשליך הראש שלא להצריך בדיקה כדי להערים על הטריפות ע"ש והארכתי בס"ד בזה בספרינו ח"ז סי' צ"ט ע"ש ועיין עוד בספרינו משנ"ה שם סי' ר"ה ועוד בכמה מקומות.
דושה"ט בלב ונפש, מנשה הקטן. [עיין המשך של תשו' זו בסוף הספר סי' קל"ז]
