חברים יקרים,

בס"ד

הדבר הראשון הטוב שעשית בשביל לפתור את המצב הוא לכתוב אותו.
זה מה שאני עושה.

אין לי סבלנות לקרוא ספרים כאלה זה משעמם אותי.
למה לא? מה חכם במה שכתבתי? זה רק מה שאני מרגישה..

לא רוצה. אתה כבר קראת אז תגיד לי מה הסבירו שם?

עשני, ברשותך...

 לכל אחד מאיתנו יש את הרגעים האלו, קוראים להם בלשון לימוד "קטנות דמוחין", הבאסה הזאת שאת בעצם כלום וכל זה? זה מצב ידוע שגדולי המוסר מדברים עליו, (אם אמצא ברב דסלר אצטט לך מאוחר יותר) אנשים עוברים את זה. זו לא מחלת נפש.
ושמעתי, (נדמה לי בשם רבי נחמן מברסלב) שהנפילות שאדם חווה הן טבעיות, רק מה, התפקיד שלו לזכור זו רק ירידה זמנית, ושאחריה באה עליה.
הנה, רבי נחמן כתב: לפעמים, הנפילה והירידה - תכלית העליה. כי עיקר הנפילה כדי שיתחזק ויחזור ויתחיל ויחדש חיותו ומוחו.
אני תמיד חשבתי שכל ה"קטנות דמוחין" מדבר על חטאים ממש, עד שבא הרב דסלר זצ"ל והאיר את עיני בכך שאלו לא רק חטאים, אלו גם מצבי רוח. קיים, טבעי, קורה, לא חדש. צריך רק לצאת מזה נכון.
בהצלחה :)

שלום עשני,
קודם כל קחי נשימה ותרגעי, את נורמלית לגמרי.
לדעתי אינך זקוקה לספר ולכן גם לא תהיה לך סבלנות לקרוא ספר שלם בשביל לגלות את מה שאת כנראה יודעת בעצמך, נפילת מתח היא דבר נורמלי בהחלט והגוף זקוק לה.
המוח והגוף מכריחים אותנו לפעמים לקחת הפסקה, וזה יכול בהחלט להופיע בדרך שתארת, כל אחד יכול לחוות זאת בדרך אחרת וזה נורמלי ואפילו בריא, כי אם הגוף לא היה לוקח את ההפסקה הזאת סביר להניח שהיינו בסכנה בריאותית ונפשית.
התאור שתארת למעלה מתאים בד"כ לאנשים שמחזיקיםאת חייהם תחת קונטרול תמידי, אנשים שמחויבים לקידום עצמי.
הדבר הכי פשוט שאת יכולה לעשות זה לקחת נשימה עמוקה ולפרגן לעצמך בכיף את ריגעי/שעותי הדכאון הזה, הפרגון יהפוך את זה לפחות מלחיץ ויותר רגוע.
כמובן שאפשר להעזר באנשי מקצוע, פסיכולוג יכול לעזור לך להבין את עצמך ולפרגן לעצמך,אולי ללמד אותך לקחת הפסקה רגע לפני, גם קצת יוגה יכול לעזור וגם שוקולד, והרבה שוקולד.
בקיצור שיהיה בכיף, בכל מקרה מחר תמיד זורחת שמש חדשה.

יעל- מה שאת אומרת נשמע לי חכם. רק שאני לא ממש מצליחה להבין למה את מתכוונת.. נכון אולי הבעיה בגלל שהכל אצלי מאורגן תמיד ופתאום התבטלו לי יום אחד שיעורים ומצאתי עצמי חסרת מעש וחסרת תועלת. אבל למה זה הוביל להרגשה האיומה הזו? ואיך אפשר לקחת בכיף שעות מתות? לשבת ולזלול שוקולד? לא הבנתי כ"כ..

ספרי לי, לפני שנתיים הייתי נשמעת בדיוק כמוך.
נתחיל מזה שאני לא בטוחה שהבעיה היא שהתבטל שיעור אלא זה רק היה זרז ל"נפילת מתח".
כי איבדת שליטה פתאום.
ההרגשה איומה כי את לא רגילה לזה ולא אוהבת את הנפילה הזאת.
הרעיון הוא להבין שהגוף והנפש זקוקים לזה ולהכין ערכה לשעת חרום, ספר טוב, חומר קריאה מעניין, נושא שאת רוצה לדעת עליו יותר, ורגע לפני הנפילה לומר לעצמך אוקי. עכשיו אני מפרגנת לעצמי זמן X (ולא נורא אם אגלוש...), ואני בדכאון ולכן אני עושה רק מה שבא לי, אם זה ספר אז ספר ואם זה לשכב על הספה אז גם בסדר, אני בוחרת להכנס למצב הזה כי אני יודעת שהגוף מאותת לי שזה מה שהוא צריך עכשיו. 

נשלח פעמיים בטעות

עשני זהו אופי של האדם. רוב בני אדם מעוניינים להיות קטנים, שאחרים יקבלו בשבילהם החלטות, ינחו אותם וידריכו אותם. רובם בלי ביטחון עצמי כל/רוב/מיעוט הזמן. נדיר למצוא אדם שהוא 100% בשליטה כל הזמן.

אבל הגוף שלי באמת לא צריך את זה.. קראתי כל השבת ספר ונחתי. לא היה לי שום דבר שעניין אותי לעשות. וזה לא חד פעמי זה קורה בכל פעם שיש לי קצת זמן פנוי לחשוב קצת לעומק. וזה בכלל לא מנחם לדעת שאני נכנסת למצב הזה מבחירה כי זה מצב שעושה רע! כלומר- אני לא רוצה להכנס אליו בכלל!