לימוד גמרא לילדים - מטמטם את מוחם?

סליחה על הכותרת הפרובוקטיבית. אבל היא פשוט משקפת במדוייק את שאלתי, ככל שזה נשמע אבסורדי.

שח לי היום יהודי שהזדמן לו ללמוד לא מעט עם צעירים בעלי תשובה:

"הבחורים הללו שלא ראו דף גמרא לפני גיל 16, או אפילו 20 ומעלה,  קולטים את הנלמד הרבה יותר טוב מבחורים דידן!"

קשה לי לקבל הכללות מסוג זה, ואני לא בטוח שהוא צודק. אולי מסקנתו מושפעת מגורמים סובייקטיביים שונים המעוותים במוחו את המציאות. אבל הלה מתעקש שזה נכון. לכן אני מעלה בפורום נכבד זה  את השאלה: האם ידוע לכם על תופעה שכזאת?

אם זה נכון, הרי זה אומר שבכך שמתחילים ללמוד גמרא בגיל מוקדם, לא רק שאין מסייעים לילדים לקלוט את הנלמד בהתבגרם, אלא אף מטמטמים אותם לעתיד.

וכמו"כ יוצאת לנו מכאן מקבילה מעניינת: החרדים תמיד מתגאים שצעירים בוגרי ישיבה עם ראש הגמרא שלהם, מצליחים במבחני טסט/ לימודים אקדמיים הרבה יותר מבני גילם החילונים. והנה, יתכן גם משהו הפוך בתכלית: בעלי עבר עמארצי עשויים להצליח בגמרא יותר מבני גילם שינקו גמרא עם חלב אמם..

איני סבור שיש הבדל ביכולת דווקא בגלל רקע לימודי תורני מגיל צעיר. לפעמים נראה שבעלי תשובה מבינים יותר אך לדעתי זה נובע מסיבות אחרות ואפרט.

א. מי שנכנס לתחום חדש משקיע את כל מרצו בלימוד הנושא החדש, לכן בעלי תשובה שנחשפים בפעם הראשונה לגמרא, הם משקיעים את כל מרצם ואונם וזה ניכר בתוצאות. ברור שמוחו של אדם מבוגר חזק יותר ממוחו של ילד. לכן יוצא שבעל התשובה השקיע את שיא מרצו בזמן שמוחו היה מפותח דיו, בעוד שחרדי מצוי את רוב מרצו השקיע בקטנות טרם מוחות התפתח לרמה גבוהה כשל בגיר, וכשבגר כבר לא היה לו את המרץ שמאפיין התחלה חדשה.
אולי זאת גם הסיבה שבגללה ניתן להצביע על הצלחה יתירה של הציבור החרדי שיוצא ללמוד מקצוע אקדמאי.

ב. יש למי שמתחיל ללמוד איזו הבנה חלקה, הוא לא מגיע עם שאלות מוקדמות, הוא לא מקשה ופלפל טרם שהבין את הפשט בצורה יסודית כי חסר לו את הבסיס. לעומת זאת בני הישיבות עוד בטרם החלו את הסוגיה, הם כבר נמצאים בפילפולי אחרוני האחרונים, כך שאת ההבנה הבסיסית לפעמים הם מפסידים.


מנסיון אישי דווקא בלימוד עם תיכוניסטים שהגיעו לישיבות גדולות (זה לא לגמרי מקביל לבע"ת, מכיוון שמעט רקע יש להם), הם מדלגים על הפער של העדר לימוד סדיר בגיל צעיר תוך שנה-שנתיים. אני באופן אישי מכיר כמה וכמה תיכוניסטים שהגיעו לישיבות המובילות והשתלבו בצורה נפלאה כאשר הם למדו בישיבה תיכונית שנתיים קודם לכן. כלומר הלימוד בגיל צעיר לא מוסיף כ"כ לאינטלקט מבחינת הבנת החומר, ניתן להשלים זאת בהרבה פחות זמן. אולי ניצול ימי הילדות והנערות ללימוד מוסיף את המובן ה'פנימי' יותר של 'לגדול' על התורה, הלימוד ודרכו הרבה יותר טבועים בדמו של אדם שכבר מגיל צעיר היה שקוע בעיקר בתחום התורני.

_________________

מ. זוהר

זוהר
אם כן האיסור על לימודי חול הוא לא מדין ביטול תורה אלא מסיבות אחרות.

מצטרף לכל מילה של לומדמכלאדם, בתוספת זה שיתכן שיש מקרים בהם "מלמדים" גרועים הרסו את ההבנה הטבעית של הילד-בחור, מה שמקשה עליו בהמשך, והמצוטט בראש האשכול בעל יכולת הסברה מעולה (דבר שבוודאי נדרש כדי ללמד מתחילים).

מ.זוהר
הייתי מתמקד בסעיף ב' שלך אבל אולי שם את הדגש מעט שונה (אם הבנתי אותך אולי אפילו קצת הפוך).

כשאתה מגיע לנושא ללא ידע מוקדם וללא הנחות יסוד אתה מרשה לעצמך לחשוב (ולשאול) על עובדות היסוד. בחור רגיל בגיל 14 כבר התרגל למושג חפצא וגברא מגיל 8 והוא לא מרשה לעצמו לערער עליהם או לנסות לרדת לעומקם שהרי הם מושגים פשוטים וברורים לו והפכו כבר לחלק מן השפה (כמדומני שרק בישיבה גדולה הוא מתחיל לחזור למושגים הישנים ולנסות לבררם).
דווקא הבחור שמתחיל מ-0 ושומע את המושגים החדשים, יכול לנסות לרדת לעומקם ברמה המתאימה לגילו ולא להשאר תקוע בהבנות ברמת השפה.

ילד לא אמור להיתקל במושגים חפצא וגברא במובן הלמדני שלהם, אלא אם הוכח שהוא חריף ופיקח, והסבירו לו את משמעותן.

מי שמקדים את המאוחר, שלא יתפלא שהוא נתקע אחר כך.

:-)
אכן, אבל במציאות מי שצריך להוכיח שהוא חריף הוא המלמד המתוסכל שנתקע עם ילדים בגיל 12 במקום להיות ראש ישיבה חשוב, כפי שתכנן אביו. לכן נגזר על הילדים לדקלם מושגים ולהתרגל אליהם בלי יכולת לבחון אותם.

אגב,
אולי הדוגמה של חפצא וגברא קיצונית מדי. ישנם אלף ואחד מושגים, גם פשוטים ביותר, שכשהתרגלת אליהם מן הסתם לא תבחן אותם שוב.

תוכל לעשות ניסוי גם על עצמך. נניח שאינך מצוי בסדר קודשים ותשב ללמוד עם אברך טוב שלמד כמה שנים את הנושאים האלו. תגלה שהוא יופתע מחלק משאלותיך דווקא משום שהן בסיסיות והוא לא יכול כבר לחשוב עליהן.

אולו,

לטענתך כל לימוד בילדות מתקבל כאקסיומה שאין עליה עוררין ומכיוון שהילד לא מבין את האקסיומה לעומקה, נמצאנו שבנקודות הבסיס חסרה הבנה מעמיקה.

האם סבור הינך, שגם לימוד תנ"ך לילדים שמקבלים את הכל כסיפור פשוט עם מינימום הבנה, פוגם בידיעת התורה עצמה בגיל מבוגר? (או שאולי דווקא טוב שאת התורה מלמדים כאקסיומה ברורה ללא העמקה. למידת העיון תתבצע בגיל מבוגר על הטקסטים של התלמוד והמאוחר ממנו בלבד, אך בתורה עצמה אין מה להעמיק חקר (אלא דרך התלמוד) מלבד סיפורי המקרא בפשטותם (מתובלים עם מדרשים ומעשיות?), איסורים שחור-לבן ואולי כמה ווארטלאך וגימטראות...).

אני לא טענתי כמותך ממש, כתבתי בסעיף ב' שהלימוד הישיבתי הוא לפעמים עקום וכעת אני מוסיף בגלל דבריך, גם לאחר/למרות העמקה במושגי היסוד. בחורי ישיבה שכבר יודעים בלומדעס את המושגים חפצא וגברא, כאשר הם מתחילים סוגיה, הם לא בונים אותה לפי סדר, אלא ישר קופצים לפילפולים ולמערכות. יצא לי כמה פעמים להתקל בבחורי ישיבה שיכלו לדבר בלימוד ובהעמקה על סוגיה, לסבר סברות מעמיקות, לחלק חילוקים נפלאים, להגדיר הגדרות 'דקות', אך את פשט הסוגיה הם לא ידעו בצורה מלוטשת ונהירה - רק מסביב את ה'רייד' (ובשפע). לעומת זאת אדם שנתקל לראשונה בסוגיו, הוא אינו יכול לקפוץ ללומדעס מיד, קודם לכן הוא צריך להבין את פשט הגמ' והראשונים, רק לאחר ידיעת הסוגיה בצורה מסודרת הוא יכול להמשיך ולהעמיק במערכותיהם של האחרונים וראשי הישיבות.

וכבר אמר מי שאמר שתלמידי הישיבות יודעים את התנ"ך (?) מהגמרא, וי"א שאף את הגמרא עצמה הם יודעים מהקצות.

_________________

מ. זוהר

ר"מ זוהר,
אני אכן סבור שכל דבר שנלמד בגיל קטן הוא סוג של הפסד. כמובן שלא ללמד זהו הפסד אולי גדול יותר ויש לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וכו'.
כמדומני שכלימדונו חז"ל שתינוק מתחיל לברך משעה שיודע למי מברכים, זו היתה הכוונה. אל תרגיל אותו לומר משפטים חסרי ערך שכל ענינם רק בכך שהם גוררים קריאות "איזה צדיק חמוד" מהשכנה מלמטה. אם הוא יתרגל לברך מצות אנשים מלומדה על מנת להביא נחת רוח לשכנה יתברך שמה, יקשה עליו מאוד לברך אי פעם בחייו את הבורא יתברך שמו.

דומני שכך הם הדברים גם לגבי כל לימוד וזו היתה התאוריה של חז"ל בסדרם את סדר הלימוד. בתחילה לומדים חומש בלי רש"י ומנסים להבין מה בורא עולם אמר, רק כמה שלבים אחר כך מגיעים לגמרא ולמדרשים ומגלים את פירושי רש"י, אבל זה קורה לאחר שכבר הנער יודע שיש פשוטו של מקרא ומתרגל למושגים כפי שהם ללא פרשנות. בשלב השני כשמגיעה הפרשנות היא מחודשת ומגרה את החשיבה והוא מבין שיש הו"א ויש מסקנא, היה ניתן לומר כך ובכל אופן הבינו אחרת וכו'. (זה לא נושא אחר למיטב הבנתי).

אגב, עכשיו שאתה מעלה את הנושא אני תוהה לעצמי האם אין אכן מקום לנהוג, כמקובל באסכולות אחרות, שלאחר שהתקבלה תובנה מסוימת על ידי מחבר מקובל, יש מקום להמשיך במחקר בהתבסס על דבריו גם בהתעלם מהסוגיות עליהם הוא מתבסס. אני יכול למנות ברגע זה כמה עשרות חסרונות בכך. אני רק תוהה אם אין בכך מעלה שאולי יכולה לקדם וכדחזינן שההגדרות מתחדדות ומתקדמות מדור לדור, לפחות בדורות האחרונים. הרי אנו לא בודקים את לימודי חז"ל אלא מקבלים אותם כעובדה מוגמרת שמצדיקה דיון ממנה ואילך, האם כל כך פשוט שאין מקום כלל לתת את היחס הזה לגדולי האחרונים ולו לצורך הדיון?!

שו"ת חוות יאיר סימן קכד
. . . והנה לפום ריהטא משמע ממשנה דאבות דתנן בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן ט"ו לתלמוד שלא יתחיל בן משכיל ללמוד ש"ס עד שיגמור כל ו' סדרי משנה ק"ו מדורות הראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם ואנן כנקב מחט סדקית. אבל אין זה מוכרח רק בדורות ההם לא היו דברי המשנה בכתב והי' איסור לכותבם כ"ש שלא הי' דפוס כי נתחדש קרוב לדורות הללו כשי"ן שנה לכן הוצרכו זמן רב ללימוד המשנה ומ"מ ודאי לא היו מתחילין ללמוד עמהם דיוקי המשניות ודקדוקיהן ומה שנתחדש מרמיותן ומשינוי לשונם עד שלמדו כל או רוב המשניות והכי מוכח מה' שנים של מקרא שהיו לומדין כל תנ"ך עם בניהם לפני שהתחילו במשנה.


ברור הוא הדבר שכשמלמדים ילדים גמרא טרם התבשל מוחם להבין את דרך לימודם של תנאים ואמוראים, ומלמדים אותם בצורה שאין להם צורך להבין בכלל את השקלא וטריא, אלא את התרגום בעברית או באידיש, הרי יצא שכרם בהפסדם, ולא רק שלא קלטו את דרך הלימוד בגמרא, אלא גם נשתבש להם לימוד הגמרא לעולם, ולא יהנו אף פעם מקטע גמרא, ומקסימום יתישבו בשיעור דף היומי/ שוטנשטין וינמנמו באמצעו.

מזכיר לי את דברי המהר"ל מלפני 500 שנה - גור אריה על הפסוק ושננתם לבניך (פרשת ואתחנן).

וע"ע של"ה מסכת שָבועות דף ל' ע"ב.
וע"ע אבן שלמה פרק ח' סעיף א'-ב. ושתי הערות א'.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 05/06/2008 23:19:23