לימוד גמרא לילדים - מטמטם את מוחם?

עם זאת, עלי לסייג את דברי, כי אני סבור שלא הלימוד כשלעצמו הוא הבעייתי, ולמשל אצל זילברמן שאמצו את הדבר הזה, כמדומני שהם אימצו אותו יותר מדי - דהיינו - לפי דעתי, אפשר לתת ילד לא להתעסק בגמרא, בתנאי שיש מי שיתן לו העשרה בגמרא, אם כי במידה ובמשורה, כי רק אז אכן יספיק להם הלימוד בספרי היסוד. וכמובן - כשיגיע הזמן - כמו שאמרו "מכאן ואילך ספי ליה כתורא".

נראה לי שלומד ומ'זוהר צודקים בכך שהבעייה נעוצה בצורת הלימוד ולא בתקופת החיים בו הוא התחיל. כנראה שקיימת אצלנו איזו מרובעות בעניין הלימוד, ומצפים מתלמיד שיגיע עד גיל מסוים ל"רייד" מסוים מאוד - לעברו מובילות כל הדרכים וסביבו סובבים כל המושגים. ללא ספק, הבנה פשוטה וראייה ברורה של הסוגייה בכללותה לא נדרשות מתלמיד ישיבה ממוצע, אבל מצויות יותר אצל "בעלי בתי" וחוזרים בתשובה.

אגב, אני רואה את שקיעיה של מרובעות זו בדבריו של מ'זוהר אודות לימוד המקרא: "אך בתורה עצמה אין מה להעמיק חקר (אלא דרך התלמוד) מלבד סיפורי המקרא בפשטותם (מתובלים עם מדרשים ומעשיות?), איסורים שחור-לבן ואולי כמה ווארטלאך וגימטראות...)".   זה כנראה לא נכון, יש ויש מה להעמיק חקר גם ללא הזדקקות לוורטים ומעשיות. הבעייה היחידה היא בכך שלא הורגלנו לחשוב בכיוון זה מקטנות ומושגינו על המקרא הצטמצמו לכדי חפצא וגברא.

תוקן על ידי אזוטרי ב- 10/06/2008 17:37:41