פתיחת המקרר בשבת כשלא כיבה את האור: (מפרוייקט השו"ת)
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן צא
נדון במי שרוצה לפתוח בשבת את המקרר ונזכר ששכח בערב שבת להוציא את הנורה שבתוך המקרר ונמצא שע"י הפתיחה יש כאן פס"ר =פסיק רישא= של מלאכת מבעיר ואף שהאיש הזה דרכו בכל ערב שבת להוציא את הנורה, וגם עכשיו טרח הרבה למצוא נכרי כדי לפתוח הדלת והוא מצטער מאד ואינו רוצה שתיעשה על ידו מלאכה בשבת, אפי"ה ברור הדבר דהרי זה חשיב פס"ר דניחא לי' ואסור לכו"ע לפתוח הדלת גם לדעת המתירים בפס"ר דלא ניחא לי', והיינו משום דאם נאמר שמותר הרי שוב ניחא לו ליהנות מהאור שנעשה בהיתר, וכמו ששנינו לענין פרה אדומה דאם עלה עליה זכר פסולה, והקשו התוס' בפסחים כ"ו ע"ב ובעוד מקומות "אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא לי' להפסיד פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט" ותירצו משום "דאם נאמר שהיא כשירה הוה ניחא לי' ולכך אין להכשירה", וה"נ גם כאן.
...
ברם יש לדון אם מותר לפתוח הדלת ע"י אחר שאינו יודע כלל מהנורה, כיון דחשיב בכה"ג כפס"ר שתיעשה מלאכה דחשיב רק כמתעסק בעלמא, ואף שהרעק"א מחמיר גם במתעסק לחושבו כשוגג, אבל מ"מ בפס"ר דלא ניחא לי' וגם בדרך של מתעסק אפשר דשרי, אך מסופקני דאפשר כיון שבאופן קבוע ומתוכנן נדלקת הנורה ע"י פתיחה ונכבית ע"י סגירה, ורק בדרך זו רגילים תמיד להדליק ולכבות, אפשר דחשיב ממש כעושה בידים והפותח דלת של מקרר אף שעיקר כוונתו לפתוח הדלת, מ"מ לדינא ה"ז חשיב כעושה בבת אחת שתי פעולות פותח דלת וגם לוחץ ממש על כפתור שמדליק נורה, ולכן אף אם הפותח אינו יודע כלל שהוא מדליק נורה מ"מ אפשר דהו"ל כמדליק בידים דרך מתעסק דחשיב כעושה בשוגג כזה שפטור מחטאת ולא כפסיק רישא וצ"ע.
שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ב סימן סח
בשכחו להוציא את האור שבתוך הפרעזעדירער בע"ש כ"א תמוז תשכ"ב. מע"כ ידידי הנכבד מר חיים בלומבערג שליט"א.
הנה כשיש בהמקרר שנקרא פרעזעדירער אור עלעקטרי שנדלק בפתיחת דלת המקרר ונכבה בסגירת הדלת ושכחו מליקח את האור משם בערב שבת, ודאי אסור לפתוח שהרי פסיק רישיה הוא שודאי נדלק, והוא גם ניחא לו. ואם לא ידעו שיש שם האור ופתחוהו אסור לסגור שהרי ודאי נכבה ופ"ר הוא, ואף אם לא ניחא לו נמי אסור וכ"ש שאפשר שגם ניחא לו שלא להפסיד מה שיעלה הדלקת האור כשהוא מוסגר שאין לו צורך בהאור. ואם עיקר המאכלים שהכינו לשבת נמצא שם יש להתיר לפתוח ע"י נכרי, והנכרי יסלק גם את האור משם שגם זה הוא צורך כדי שיוכלו ליקח לסעודה השניה, כדאיתא ברמ"א סי' ער"ו סעיף ב' דנוהגין להקל לצורך גדול באמירה לנכרי אפי' במלאכה גמורה. והפתיחה מותר ע"י נכרי אף כשאין צורך כ"כ משום דכיון שאינו מתכוין להדליק האור אף שהוא פ"ר מותר לומר לנכרי כדאיתא במג"א סימן רע"ז סק"ז ובסימן שי"ד סק"ה בסופו, אבל לומר לו שיסלק את האור שהוא מתכוין לכבות הוא רק כשיש צורך גדול.
ע"כ.
לגבי תירוצי כב' הרב זה נראה מוזר מאד מאד מאד, ברור שאין כאן קשר לשום דבר שמהותו היא לגרום נוחיות לחייל כדי שילחם יותר טוב, מה זה קשור לכאן, לכן הרב צריך ליסוע? מה הקשר בכלל? ההשוואה בין החייל שבגלל סיבות כאלה או אחרות לא נמצא בהרגשה נוחה, וזה מקשה עליו להלחם ויכול להיות בפיקו"נ, מצווה להקל מעליו שירגיש בנח, כמו עם בגדים נקיים רחצה וכו', ואז ילחם הרבה יותר טוב.
אבל, בגלל זה הרב נוסע? וההחלטה שהרב הוא חלק מהגדוד, זה מתיר לו לחלל שבת?
ועוד ללכת לביקור בבסיס פלוני ולחזור לסדר במקום שלישי, גם תחומין, גם עצירות מיוחדות בשבילו, גם חילול ה' ומה לא, ה' ירחם!
