<"הרב מונק הלך לשאול אצל החזון איש, החזון איש הקשיב בדריכות לשאלה ואחר כך שקע בהתעמקות ברעיונותיו ולאחר זמן פסק: אסור לטוס בשבת והוא הוסיף הסבר "התרתי פעם את הטיסה בשבת לצורך כנ"ל אך הסוכנות היהודית בראותה כי הותרה השבת אין היא משתדלת לדחות את הנסיעות לימי החול">
שאלה למאמיני הסיפור:
אם החזו"א "התיר פעם את הטיסה בשבת לצורך כנ"ל" מטעמי פיקו"נ, הפיקו"נ להיכן הלך?
האם מה שהוא אסר את הטיסות לשבת השפיע על הסוכנות היהודית?
האם עלי להאמין שדם ניצולי שואה על ידיו?
אם באשר להצטרפות מלווים ליולדת כתב החזון איש (אגרות ח"א קמ"א):
"בענין נסיעת יולדת בשבת הדבר בהיפוך, מזרז אני שיסעו עמה".
האם עלי לומר שהוראה זו להסיע יולדות לבתי החולים בשבת היתה אחת ויחידה, מפני שבבתי החולים מחללים שבת?
אף שאיני מחסידי החזון איש, איני מאמין לסיפורים שמדביקים לשמו חסידיו השוטים, וכבר כתב הרב בנימין זילבר (שו"ת אז נדברו, חלק ג עמ' קנו בד"ה ובדידי).
"... ויש מפריזים עוד ש/החזון איש/ אמר, ש"אם אומרים בשמו איזה דבר, הוא בדיוק ההיפך".
<''אכן גם אני חשבתי על כך, אבל דומני שיש כאן איסור מוקצה, תחומין, ואףA תוספת הבערה (בדומה למעלית). ומעל הכל יש כאן מראית עין וחילול השם (אם באמת זה לא היה מוצדק), שביחס לרבצ"ר זה חמור שבעתיים שכן יש לכך השפעה הרסנית על מדיניות חילולי שבת של הצבא שכבר נפגעה אנושות בשנים האחרונות (עם פעולות מיותרות שנעשו בשבת)''<
באשר ל''תחומין'':
היה כאן אשכול שדן בשני הבחורים שנסעו בשבת מירושלים לבני ברק במונית נהג ערבי לבקש את ברכתו של איזה גדויל גדול מהגדוילים שבירושלים, עבור הרב אלישיב? האם אפשר להעלותו? האם הם לא יצאו מתחום שבת?
באשר ל"מראית עין":
מראית עין של מה?
שהרב הצבאי הראשי הצטרף ללוחמים במקום לאכול טשולנט כשר לפסח?
באשר ל"חילול השם":
חילול השם של מה?
שיחשבו שהרב הצבאי הראשי יצא בשבת בגי'פ צבאי לראות קצת "אקשן"?
<"אם מותר לרב להצטרף לחיילים שיוצאים לפעולה, מותר לכל אחד גם אם אינו רב הגדוד">
אין ספק שהוא כך, ולא רק שמותר אלא שחייבים, אלא שבפעולה צבאית א"א להרשות הצטרפות לכ"א ש"חושב" שהוא יכול לסייע.
>''מי שקרא פעם את הספר של הרב זילברשטיין על יולדת בשבת, רואה כמה הוא מאריך ויוצר טבלאות מדוייקות, איזה פעולה כל פעם תגרום פחות לחילול שבת, וכן הלאה''<
קראתי לא פעם, אך איני זוכר שהוא כתב שאסור למלווה להצטרף ליולדת או לקחת עמו מזון בגלל חשש "תוספת הבערה".
לעיל הבאתי את דברי החזון איש על הצטרפות ליולדת, וראו גם דברי ר"מ פינשטיין בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א סימן קלב:
"בדבר האשה כשצריכה בשבת ליסע בטעקסי להאספיטאל /לבית חולים/ כדי ללדת והיא רוצה שגם הבעל או אמה יסעו עמה משום שבזה יש לה יתובי דעתא אם יש להתיר כמו הדלקת נר שמותר אף כשאין צורך בעצם רק משום יתובי דעתא (בשבת דף קך)... ובכלל בנסיעה בקאר שלא שייך שמא ירבה בשבילו דהוא שוה לאחד ולהרבה אין בזה בעצם שום חלול שבת להנוסע עמה כיון שמותר הנסיעה בשבילה ואיני יודע בזה איסור ברור אף מדרבנן אם ההאספיטאל הוא בעיר או בתוך התחום אך אולי משום מראית העין ולכן יש להתיר אם תצטער מזה אף שלא יבא לידי סכנה. משה פיינשטיין".
וגם "שמירת שבת כהילכתה" סימן לו סעיף ז, וסימן מ סעיפים ע-עא.
<"גם גדוד שיוצא למלחמה, לכאורה המפקד צריך להפעיל שיקול דעת מירבי כמה חיילים בדיוק צריך, ואם הוא בטוח
שיספיק 999 חיילים, ואין שום צורך בחייל הנוסף, הוא חייב להוציא חייל אחד מהגדוד שאין צורך בו, ולשלחו לקדש את השבת">
היית צודק אם החייל הנוסף אינו מוסיף להצלחת הפעולה, אך מאחר והרב הצבאי הראשי טען שהופעתו בפעולה תסייע להצלחתה, היה מותר לו להצטרף לה אף ברכב נפרד.
<"ואף תוספת הבערה (בדומה למעלית)">
לא הבנתי את שכתבת
_________
מיכי
<" ... ואכן בענין זה נראה ששגה הרב רונצקי, כיון שהציבור לא מקבל זאת בהבנה, ומסתבר שאם רונצקי היה מודע לזה היה שוקל שנית את מעשיו">
לדעתי הוא היה מודע לכך, ואעפ"כ עשה את שעשה.
האם עליו לעשות מעשים שימצאו חן בעיני ציבור של חרדים משוסים, שעבורם עצם השירות בצבא הוא מעשה אסור.
________
לתיבת הדוא"ל שלי הגיעה סריקה ממאמר שהתפרסם בעתון "יום חדש", שהוא עתון שלא שמעתי עליו לפני כן, אך מהמאמר שצורף נראה לי שהוא עתון לחרדים בעלי רמת משכל נמוכה.
המאמר הוא מאמרו של אבישי חבר "מחלל שבת בפרהסיא", שהגיב לדברי הרב הצבאי הראשי שכתב:
"עוד בימי קדם אנו פוגשים את הרב הצבאי בדמותו של "כהן משוח מלחמה", אותו רב – הכהן- ניצב בפני הלוחמים טרם יציאתם לקרב ונופך בהם רוח לחימה, ובהמשך אף יוצא עימם לקרב ...".
ומה הגיב אותו עתונאי "בן תיירע"?
"על פי מכתב הבהרתו מסתבר כי מדובר בעם הארץ, שאף מה שמובן לילד בן חמש שנים הוא אינו מבין: "כהן משוח מלחמה" הוא מפקד המלחמה בלשוננו ולא "רב יחידה" בהבנתו המוגבלת".
אף שאיני יודע מיהו אותו כתב ומיהו עורך העתון, אין לי ספק שאינם תלמידי חכמים גדולים ולא עמי הארץ קטנים.
כהן משוח מלחמה אינו מפקד מלחמה, אלא הוא כהן שתפקידו היחידי הוא לעודד את החיילים לפני צאתם לקרב:
"משוח מלחמה - כהן שמשחוהו למלחמה לדבר דברי מערכי המלחמה שנאמר ונגש הכהן ודבר אל העם". (רש"י יומא דף עב עמוד ב).
"משוח מלחמה - כהן המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה אל ירך לבבכם וכל הענין". (רש"י מכות דף יא עמוד א).
כמה תלמיד חכם צרך להיות כדי להבין שדינו של משוח מלחמה ברמב"ם הוא בהלכות מלכים?
"עת שעורכין המערכות והם קרבים להלחם, משוח מלחמה עומד במקום גבוה וכל המערכות לפניו, ואומר להם בלשון הקדש שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם, עד כאן אומר משוח מלחמה וכהן אחר תחתיו משמיע אותו לכל העם בקול רם, ואחר כך מדבר משוח מלחמה מי האיש אשר בנה בית חדש וגו' ומי האיש אשר נטע כרם וגו' ומי האיש אשר ארש וגו', עד כאן משוח מלחמה מדבר והשוטר משמיע לכל העם בקול רם, ואחר כך מדבר השוטר מעצמו ואומר מי האיש הירא ורך הלבב ושוטר אחר משמיע לכל העם". (רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה ג).
מי משניהם צדק? הרב הצבאי הראשי או המתאבק שחלקיקים מאבק החכמים חדרו לדמו וחסמו את זרימת הדם למוחו.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 25/05/2008 7:16:38
עולם הפוך אני רואה
