| נשלח ב-26/5/2008 16:09 |
|
| |
מספרים על החזון איש, כי עוד בהיותו בליטא, ערב יום הכפורים לפני תפילת כל נדרי, נודע לו כי יהודי נתפס ונאסר בבית האסורים, לשחרורו דרשו השלטונות סכום כסף רציני.
עמד החז"א על הבמה והכריז על מגבית לפדיון שבויים,- ערב יום כיפור לפני כל נדרי.- ההענות היתה גדולה, ןהיהודיםהתחיבו ביד רחבה, והסכום המבוקש הושג בקלות,
אז הכריז החז"א, כי לא יתחילו בתפילת כל נדר,י עד שכל היהודים , ילכו לביתם-כבר העריב- ויביאו כל אחד את הסכום שהבטיח,
ועם הכסף מיד הלכו לבית הסוהר לשחרר את היהודי.
יש גרסאות שונות לסיפור, אבל סיפר לי יהודי מחשובי ב"ב, שהוא שאל את הרב קרליץ, אם היום הסיפור הזה יכול להתרחש בב"ב,?
הרב קרליץ השיב לו באנחה גדולה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2008 20:17 |
|
| |
מיכי, מעולם לא עסקתי בהלכות אלו, אך פרשנות זו שהתפקיד של משוח מלחמה הוא לעלות את מוראל החיילים נדמה לי שהיא פרשנות מחודשת, אם יש לכך מקור קדום (למעלה משישים שנה...) אשמח לדעת עליו.
כמובן שאם במבט אויבקטיבי יחסכו חיי אדם, מותר לעשות כל פעולה שהיא, (ויש לדון על דברים שמועילים בדרכים שאינן מקובלות בפורום זה)
כמובן שלא עולה על דעתי שהרב אליישיב יחלל שבת, אך זה לא מפני שהוא קיבל תואר מסויים, אלא מפני שיצא קול בעולם, שהוא לומד תורה בהתמדה זה עשרות שנים, (וגם ממקצת מה שראיתי בדברי התורה שהובאו בשמו) לכן רחוק (אם כי אפשרי) שיחלל את השבת. השאלה אם כל אותם שמגינים על אותו רב, היא מפני היכרותם אותו, או מחמת הדרגות שעל כתפיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2008 21:01 |
|
| |
| רוצה_להבין כתב: |  |
... כמובן שלא עולה על דעתי שהרב אליישיב יחלל שבת, אך זה לא מפני שהוא קיבל תואר מסויים, אלא מפני שיצא קול בעולם, שהוא לומד תורה בהתמדה זה עשרות שנים, (וגם ממקצת מה שראיתי בדברי התורה שהובאו בשמו)
לכן רחוק (אם כי אפשרי) שיחלל את השבת.
השאלה אם כל אותם שמגינים על אותו רב, היא מפני היכרותם אותו, או מחמת הדרגות שעל כתפיו.
|
|
די בקלות, אני חייב לציין, עולה על דעתך שרב, ראש ישיבה, ר"מ בישיבות בעברו ואיש די ידוע במקומות בהם הוא גר - מחלל שבת.
לעניות דעתי הבלתי נחשבת, אתה צריך לעיין בעצמך, איזה פגם יש בך שכך אתה נוהג.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2008 21:20 |
|
| |
אינני מבין מדוע נאנח הרב קרליץ, ודאי שסיפור כזה היה יכול להתרחש היום, ולא רק זה אלא שבמיוחד ביום כיפור, אלא שעם תוספת קטנה.
החזון איש היה מבטיח שמי שמביא עכשיו את הכסף יהיה לו ישועה מיוחדת, וכבר נודע בשערים סגולתו של יום הכיפורים שהוא כמעט כמו ר"ח ניסן שחל להיות בערב שבת כולל תפילת י"ג מוהלים ארבעים יום ברציפות על קברו של הצדיק משטפינשט.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2008 23:09 |
|
| |
רוצה להבין
אני רוצה להבין באם בשבת ,חלילה היו צריכים לפנות בנין שהתמוטט על אנשים, האם הית יכול לראות שם את הרב אליישיב כדוגמה מפנה את המפולת? בשבת? ועבודתו לא היתה מעלה או מורידה.
והשאלה העיקרית, האם הית רואה בזה חילול שבת?
אם כן- אז אפילו אם אתה רוצה לא תבין.
ואם לא, אז איך אם רצון כזה להבין? אתה לא מבין למה נסעה קצר"ר עם החיילים בשבת?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2008 23:34 |
|
| |
רוצה, מה פירוש 'במבט אובייקטיבי'? זה מה שהוא חשב. מה היה עליו לעשות? להתקשר לרב אלישיב? הוא פועל כפי שהוא מבין, טועל פי הערכת המציאות שלו (כזכור, בפיקו"נ כל הנשאל הרי זה שופך דמים). על כן השאלה החשובה לגבי הערכתנו אותו היא מה שהוא חשב ולא מהי 'האמת האובייקטיבית'. החשד שלך הוא שהוא עצמו הבין שזה לא יועיל ובכל זאת חילל שבת. זה נשמע לי מאד רחוק, וראה שוב את דוגמת הרב אלישיב. אני בהחלט כן נוטה לחשוב שהערכת המציאות שלו היתה פזיזה, ונבעה מגישתו הכללית. אבל ודאי לי שלשיטתו הוא לא חילל שבת סתם. בדיוק כמו הרב אלישיב.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 00:38 |
|
| |
רוצה להבין
כתבת כמה מילים לגבי יכולת הביקורת כלפי רבנים בציבור מסוים.
"וזה מעורר בי מחשבות על מידת ביקורתיותם כלפי מי שמגיע בשם המדינה והצבא"
מהי בדיוק יכולת הביקורת כלפי רבנים בציבור החרדי? מקסימום המחאות מגיעות עד המשב"ק.
והאמן לי שיש בקרבי יכולת ביקורת גדולה מאוד, גם כלפי רבנים. מידי פעם הרי טוענים כלפי הציבור הדתי שהוא אינו יודע לכבד רבנים כראוי, אז כעת אתה אומר שהם מכבדים יתר על המידה?
בנוסף חיפשת מקורות בני יותר משישים שנה אזי הינה כמה מקורות כאלו:
דברים פרק כ
(א) כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי יקוק אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים:
(ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם:
(ג) ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם:
(ד) כי יקוק אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם:
מקור שני
משנה מסכת סוטה פרק ח
משנה א
[א] משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר שנאמר (דברים כ') והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקודש ואמר אליהם (שם) שמע ישראל וגו' על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר (ד"ה ב' כ"ח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם (דברים כ') אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו' אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין אל תחפזו מקול קרנות אל תערצו מפני קול צווחות כי ה' אלהיכם ההולך עמכם הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו ואתם אי אתם כן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו' זה מחנה הארון:
מקור שלישי
רלב"ג שמואל ב פרק יח
(א) וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות - כדי שיהיה סדור המלחמה באופן הראוי כי הוא ממה שיש בו רושם נפלא בהגע' התכלית המבוקש במלחמה ולזה צותה התורה בפרשת משוח מלחמה לעשות זה בזה האופן אחר שהוסרו משם האנשים היראים ורכי הלבב
אם אתה חפץ במקורות נוספים אתה מוזמן לבקש.
אני מקווה שאתה מוחל לי על אי הופעת המילה "מורל" במקורות הללו, היא פשוט עדיין לא הייתה קיימת, תסתפק פשוט ברעיון.
ובאמת חבל שמביעים דיעה לפי דמיונות ולא לפי מקורות, דרכה של תורה ללמוד מהמקורות ולא מהקישקעס.
לגבי השאלות התאורטיות שלך האם יתכן שרב עם דרגות על הכתפים יחלל שבת.
אז כמו שכתבו לך, אז כן בוודאי ואפילו מצווה רבה יש בזה במקום פיקוח נפש ועושים זאת על ידי גדולי ישראל.
וסתם שאלה האם תנא יכול לחלל שבת?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 03:10 |
|
| |
רוצה להבין למרות שבפורום זה המנהג שמותר להשתלח ברבנים בהתאם להשתייכותם החרדית ונזעקים חמס כאשר מדובר ברבנים אחרים. למרות זאת הדין מחייב אותנו לדון לכף זכות יהודי המוחזק בכשרות גם כאשר על פניו נראה שעבר עבירה ועיין ח"ח ומשנה ברורה בהלכ' יו"כ. ברור לי שלפי טענתו הוא טועה מרות למרות שבאופן אישי ייתכן שהרגשתו היתה כנה . אבל כדאי לוותר על משפטי השדה בסגנון הלינצ'ים שהיו כאן לרב אלישיב (פסקו בעניין האבלות על סגל, לדוגמא אחת מיני רבות) ובסגנון העיתונות היומית המאוסה ,(ויתד בכלל). יתכן שאתה חושב שתפיסת עולם הגורמת להזדהות עם הצבא כערך דתי יוצרת עיוות הלכתי במיקרים של התנגשות בערכים הלכתיים אחרים,(דבר שאכן צריך לדון בו) אך להפוך את הרב הצבאי לנוכל פשוט עדיין הדרך רחוקה ומנוגדת להלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 07:26 |
|
| |
COGITO22
בפורום זה המנהג להשתלח ברבנים חרדים?
כדאי שתבדוק מה קורה בwww.lashon_hara.com
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 10:24 |
|
| |
הבאתי כמה מצוות לא רלוונטיות, הם נכתבו לפני הרבה זמן, וההלכה כמובן שונה היום
שולחן ערוך אורח חיים סימן שכט
סעיף א
כל פקוח נפש דוחה שבת, והזריז הרי זה משובח. אפילו נפלה דליקה בחצר אחרת וירא שתעבור לחצר זו ויבא לידי סכנה, מכבין כדי שלא תעבור.
סעיף ב
אין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב. אפילו היו ט' עכו"ם וישראל א' בחצר, ופירש א' מהם לחצר אחרת ונפלה עליו שם מפולת, מפקחין, כיון שנשאר קביעות הראשון במקומו חשבינן ליה כמחצה על מחצה. אבל אם נעקרו כולם ובשעת עקירתן פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו, אין מפקחין עליו; שכיון שנעקר קביעות הראשון ממקומו, אמרינן: כל דפריש מרובא פריש.
סעיף ג
מי שנפלה עליו מפולת, ספק חי ספק מת, ספק הוא שם ספק אינו שם, מפקחין עליו אע"פ שיש בו כמה ספיקות.
סעיף ד
אפי' מצאוהו מרוצץ, שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה, מפקחין ובודקים עד חוטמו; אם לא הרגישו בחוטמו חיות, אז ודאי מת לא שנא פגעו בראשו תחלה לא שנא פגעו ברגליו תחלה.
סעיף ה
מצא עליונים מתים, לא יאמר: כבר מתו תחתונים, אלא מפקח עליהם שמא עדיין הם חיים.
סעיף ו
עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסק ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא (א"ז).
סעיף ז
משנה ברורה סימן שכט ס"ק יד
ספר וכו' - עיר שמבדלת בין גבול שישראל דרים בה לגבול העו"ג וחיישינן שאם ילכדוה משם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם:
משנה ברורה סימן שכט ס"ק טו
פילו לא באו וכו' - ר"ל כשהקול יוצא שרוצים לבוא אעפ"י שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו דאין מדקדקין בפק"נ [לשון או"ז] ודין זה ארישא נמי קאי [אחרונים]:
יש מי שאומר שבזמן הזה אפי' באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות (ומ"מ הכל לפי הענין) (פסקי מהרא"י סי' ק"נ /קנ"ו/) .
סעיף ח
הרואה ספינה שיש בה ישראל המטורפת בים, וכן נהר שוטף (וכן) יחיד הנרדף מפני אנס, מצוה על כל אדם לחלל עליהם שבת כדי להצילם. (וע"ל סוף סימן ש"ו מי שרוצים לאנסו אם מחללין עליו שבת).
סעיף ט
כל היוצאים להציל חוזרים בכלי זיינם למקומם.
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 17:58 |
|
| |
מואדיב,
בחנתי ומצאתי את עצמי מלא בכל מידה
מגונה, ובבשרי אין מתום,
(לאחר שמיצינו את הפוליטי קורקט)
אני מקווה שיש בי את מידת הכבוד הראויה
לכל ת"ח באשר הוא.
(הייתי מכניס כאן שיראתו קודם לחכמתו,
אבל בכך הייתי מסיט את הנידון)
אבל אין לי כבוד מול התוארים
"רב" "ראש ישיבה"
כי כידוע תוארים אלו הם כלים ריקים וכל
אחד יוצק לתוכם את תוכנו,
וזה לא דבר חדש, ר' חיים סולובייצ'יק
לדוגמא חשב שהתפקיד של רב הוא ללחום ב"השכלה", ואילו גיסו ר' רפאל
שפירא, היה בטוח שתפקיד הרב הוא.... לשתוק.
יש רבנים שמשמשים בתפקיד עוזרת סוציאלית,
וישנם רבנים שמוציאים הודעות לעיתונות.
(יש גם רב חרדי אחד שעיסוקו העיקרי הוא,
הוצאת ספרי סיפורים לילדים
יש התייחסות מפורשת בהלכה, מהו ומיהו
תלמיד חכם, אם יוודע לי שהוא או כל אדם
אחר ראויים לתואר, אכן הערתך נכונה.
ירוחם,
האם אכן אתה חושב שהרב אלישיב או כל אדם
אחר יעסוק בפינוי של פסולת בנין בשבת כאשר אין לזה תועלת להצלת נפשות?
לדעתי גם ביום חול, הוא וכל אדם עסוק
אחר לא היה מבזבז את זמנו עבור זה,
אגב יש התייחסות מפורשת לזה בהלכה,
או"ח סי' שכח סע' טו
"אמדוהו (פירוש התבוננו במחלתו
ושיערו) הרופאים שצריך גרוגרת אחת ורצו עשרה והביאו לו כל אחד גרוגרת כולם פטורים
ויש להם שכר טוב מאת ה' אפילו הבריא בראשונה"
אבל שם בביאור הלכה כתב שכל זה מדובררק
בחולה בהול ושכל אחד חשב שהוא הראשון ובלא זה ודאי הוה חילול שבת.
מיכי,
דבריך שאם לפי דעתו היה בזה משום
פקו"נ אין בזה חילול שבת נכונים מאוד, אבל רק כאשר הוא מעריך נכונה את חשיבות
השבת, וכדוגמה שהבאתי אם למשל אדם שאינו שומר מצוות ידון באותו נידון הוא יגיע
למסקנה שונה לגמרי, בגלל שאין במשוואה שלו ערך כלל לשבת,
הערך לשבת מגיע כמובן מלימוד הלכותיה
בעיון הראוי, ושגגת תלמוד עולה זדון.
(ולדעתי זה מה שהרב זילברשטיין רצה
להרוויח בספרו תורת היולדת, לא שעלה על דעתו שכאשר האשה זועקת מחבלי לידה, יקח
בעלה את הספר לידיו, ויתיישב ללמוד עד שיתבשר שכבר אין לידה ואין יולדת,
אלא כאשר
אדם לומד את הספר ורואה כמה חשיבות יש לכל גרם איסור שבת פחות, בתת הכרתו ולרגשותיו
הכהים חודרת ההכרה בחשיבות שמירת השבת, וממילא כאשר יאלץ לחללנה ממילא יחשוב
במהירות איך וכיצד לחלל את השבת כמה שפחות,
(וכל מי
ששהה אי פעם בשבת בבי"ח יכול להעיד כמה בנקל אדם יכול לשכוח את השבת
והילכותיה, ולהגיע לחילול שבת גמור)
מרובקה,
צריך להבדיל
בין כמה דברים שנתערבבו, ישנו כבוד שהוא הערכה, וישנה ביקורת, שאין בינה ובין חוסר
כבוד ולא כלום, כל תלמיד מחוייב לכבד את רבו כדין, ואעפ"כ כאשר רואה שאינו
נוהג כשורה צריך להוכיחו כתלמיד שדן לפני רבותיו בקרקע.
וברוב המקרים
אדם שהוא מטבעו ביקורתי, את חיצי הביקורת הוא מפנה בעיקר אל אותם האנשים שהוא
מכבד, שבמעשיהם הוא רואה חשיבות,
לכן אם ישנה
ביקורת על כך שבציבור הדתי אין כבוד לרבנים כראוי, אין בכך סתירה לעובדה שאין גם
יכולת ביקורת על מעשיהם,
בציבור החרדי,
ישנה ביקורת רבה על פסקיו של כל רב ורב מכל השורות, אכן בכמעט כל המקרים גם כישנה
ביקורת היא לא מגיעה לפסים מעשיים, כי גם אם נאמר שרב פלוני טעה בפסקיו, (וראיתי
רבות כהנה) עדיין לא פוסלת את אישיותו של הרב,
אכן ישנם
מקרים ידועים גם כיום, שרבנים חשובים וידועים נפסלים מחמת פסקיהם על ידי רבנים
אחרים.
לגבי מהותו
של משוח מלחמה צדקת בדבריך,
(המקור
העיקרי הוא ברמב"ם ובחינוך שכתבו "ויוסיף בעניין זה דברים המעוררים את
העם למלחמה ומביאים אותם למסור את נפשם על ניצחון דת ה', ועל הנקמה בסכלים המקלקלים את סדר הישוב".
והמנחת חינוך
חולק, וסובר שאסור לכהן להוסיף שום דבר מדעתו, ואולי חולק גם על כל הפרשנות
הנלווית, אך כמובן שאין הלכה כדעתו.)
לגבי השאלה
האם רב עם דרגות יכול לחלל שבת, השאלה הייתה כמובן לחילול בדרך האסורה,
ותנא ודאי
יכול לחלל שבת, ולכתוב בפנקסו להביא חטאת שמינה,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 19:11 |
|
| |
רוצה להבין,
אשמח אם תשווה את המקרה שבו חיללו את השבת ע"מ לשאול את דעתו של הרב קנייבסקי לגבי אופן הטיפול ברב אלישיב, לעומת המקרה של הרבצ"ר. מדוע פה החילול היה נצרך, ושם לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 20:26 |
|
| |
נמחק עקב כפילות
תוקן על ידי רוצה_להבין ב- 28/05/2008 20:27:12
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 20:27 |
|
| |
אם אתה שואל אותי באופן אישי, אני לא חושב שהיה צורך במקרה ההוא לחלל את השבת.
אוכל רק לנסות להסביר את קו המחשבה של אותם שחללו, ואת הקו הכללי של השואלים רבנים שאלות רפואיות,
(בשונה משאלות על קרבורטורים לדוגמא) מי כמו גולשי הפורום כאן יודע, שהדרך בה רוב העולם מחליט החלטות כל שהם, מושפעת יותר ממיצי כיבה מאשר הפעלה של תאים אפורים, וכבר אמר האומר שרוב האנשים מחליטים ברגע אחד ושאר הזמן עסוקים בלשכנע את עצמם להחלטה שכבר קיבלו. בשונה מכך מי שעסוק בעיון התורה, שבשאלות וספיקות שמתעוררות בלימוד התורה אין בדרך כלל ראיות מוחצות לאחד הצדדים, אלא יש פנים לכאן ולכאן, האדם הלומד את הראשונים והאחרונים ושם את ליבו להרגיש כיצד הם שקלו קושיות ודחיות, תירוצים וסברות, יכול במשך הזמן ליצור בליבו משקל שיהיה די קרוב לאמת , ובו לשקול את השאלות שמתעוררות לו או לאחרים במרוצת ימיהם, אדם שלומד את התורה לשמה, ומנסה להגיע לחקר האמת, גם מתרגל את ליבו להניח לתאוות הניצוח והעמידה על דעתו, ומנסה לשקול את הדברים בלי שיקולים חיצוניים. וכן מי שלומד מוסר מתרגל לשקול כל פעולה שלו במשקל החסידות, שהרמח"ל דורש שיהיה לכל אחד בליבו,
מכל הסיבות הנ"ל חושבים הרבה אנשים, ואני כבעל נסיון בתוכם, שכאשר מציבים לרב חכם בתורה, נידון ובו שיקולים לכאן ולכאן, הרב ברוחב ליבו מייעץ איזה שיקול יש לו יותר משקל, ואיזה שיקול חשיבותו פחותה, היה אפשר לשאול רב גם בעניני קרבורטורים, אם תהיה שאלה ובה פנים לכאן ולכאן, אבל בדרך כלל אין בזה הרבה צדדים וספיקות. (ישנה תועלת גדולה ללכת לשאול רב, רק מהסיבה הפשוטה שכאשר מנסחים את השאלה כראוי, ומעמידים שני צדדים, בדרך כלל השאלה נפשטת מאליה)
במקרה ההוא כשהיה נידון האם לעשות פעולה מסויימת שיש בה סיכונים מצד אחד וסיכויים מצד אחר, רצו השואלים שהגר"ח קנייבסקי ישקול את הדברים, ויחוה את דעתו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 21:49 |
|
| |
רוצה,
אתה מציג כאן טיעונים אבסורדיים. הנחת היסוד שלך היא שהרב אלישיב לא יחלל שבת ולא יעסוק בדברים שלא לצורך (ואפילו ביום חול?...). אז מדוע אתה מניח אחרת לגבי הרבצ"ר? מפני שאתה יוצא מנקודת מוצא שהוא שונה, כלומר שהוא לא באמת 'רב'. אז מה הוכחת כאן? אתה בסך הכל מניח את המבוקש.
אני ביקרתי אותו לאור פסקים אחרים שלו שקראתי, ואינני מסכים עם גישתו הכללית, ושיערתי שהיא באנ לידי ביטוי גם כאן (וכמובן אני מדבר על גישה שאינני מסכים לה, אבל בהחלט לא על חילול שבת לשיטתו שלו, כפי שאתה טוען).
אבל אתה דן רק לאור המקרה המסויים הזה, שאם היה נמצא בו הרב אלישיב היית מפרש אותו באופן שהכל נצרך לפיקו"נ. יתר על כן, וכפי שכבר הוכיח לך מרובקה בטוטו"ד הפרשנות שלו למשוח מלחמה היא נכונה, ושלך היתה שגויה בעליל. אם כן, כעת עליך להתנצל על השמצות חסרות בסיס כלפי ת"ח, זה הכל. כל השאר הוא פשוט התעקשות מיותרת והנחת המבוקש.
|
|
|
|
|