האם מותרת ונכונה נסיעה בשבת כתמיכה בכוח לוחם?

רוצה להבין,

הסברת לא רע את קו המחשבה של אותם אלה שחיללו אז [למרות שהדברים שכתבת הם בעיני מופרכים. אי אפשר למלא ידע רפואי בידע תורני. כאן בפורום הובאה תשובה של הרב קניבסקי על כך שגויים הם בעלי 31 שיניים בלבד... כנראה שהאדם הממוצע לא היה מעוניין שהוא יכריע בענייניו הרפואיים...]
אולי תגייס בעצמך את אותה מידה של לימוד זכות ותנסה להסביר גם את קו המחשבה של הרבצ"ר?? נראה לי שידרשו לך פחות התפתלויות, אבל זה בינך לבין עצמך.

רוח
הוא לא בנוי מהחומר, של לימוד זכות או רצון לדעת ולהבין, כל מי שמשרת את עמו וארצו,בצבא, פסול הוא בעייניו,
זה לא משנה אם  הרבצ'ר צודק או לא, הרב אליישיב הוא הסמכות הקובעת מי צודק או מי לא. האנשים האלו לא עוצרים לחשוב.

ירוחםשמ
שאלו פעם את האדמו"ר מלויבאוויטש זצ"ל נבג"מ זי"ע  איך צריך להתחיס לדברים לא רצוים  הפך טהרת התורה ענה הרבי בפרשת נוח מסופר מי נכנס לתבה והתורה מספרת ש"החיה אשר לא טהורה" נכנסו רק זוגות כלומר כאשר הענין הוא סיפור דברים עקמה התורה שבע תיבות בכדי לא להוציא דברים שהם היפך הטהרה ברם בפרשת הלכות מאכלות אסורות התורה אומרת טמא הוא לכם כלומר כאשר הדבר נוגע להלכה צריך להגיד דברים ברורים .
מה שייך כן לימוד זכות או ההיפך כן שרת בצבא או לא השאלה היא כאן מה ההלכה ודבר זה נוקב עד מאוד כאשר מדובר לא בספק בשר בחלב מדרבנן אלא בהלכות שבת מהתורה .
בשורות טובות.

רוצה,
 הרבצ|"ר הוא רב כמו שהרב אלישיב הוא רב. אתה (ולפחות: אני) יודע זאת באותה מידה. את שניהם איני מכיר, ולגבי שניהם אני יודע מפי כתבם שהם ת"ח שעוסקים בתורה. בלי קשר להשוואת הרמות, דלא בזה עסקינן כרגע.
כעת אני שואל: אם היית שומע את אותו סיפור עצמו על הרב אלישיב, האם היית אומר אותו דבר? אם לא, אז יש כאן הנחת המבוקש.
כעת אומר לך הרבצ"ר שהוא תרם למוראל וזה מסייע לניצחון, וראייתו מכהן משוח מלחמה. מה רע בטענה הזו באופן עקרוני? גם אני לא נוטה לקבל אותה מבחינת הערכת המציאות שבה, אבל הוא לשיטתו זה מה שהוא חושב, ולכן כך הוא נוהג. אז מה הבעיה העקרונית שיש בזה פרט להנחת המבוקש?

רוצה
כתבת "אבל כמעט כל המתווכחים כאן (ובכל מקום אחר) הסכימו שלא הייתה תועלת מעשית מנסיעתו,"
האם יתכן שביחידה המבצעת היה תלמיד של הרב הצבאי שכרוך אחרי רבו ואכן היתה יכולה באופן תיאורטי,
השפעה מורלית המשפיעה על תיפקודו בקרב? אם כן ייתכן ,שאין לך ולי את היכולת לדון בפועל על נסיעתו של הרבצ"ר וכל דבר אחר הינו משפט שדה של קומיסרים,
 לי נראה שרוב המתווכחים דנים על עצם הטענות של הרבצ"ר האם הם טענות היכולות להוות כללים גורפים ותו לא . 

חלמיש צור
הדברים נאמרים בצורה הברורה ביותר, בי כל עיקום,
המבצע הצבאי שבה השתתף הרצ"ר הינה אליבא כל הדעו ת מצוות פיקוח נפש, ועל זה לא שמעתי כאן עוררין.
השאלה שהתבקשו חכמי הפורום את הדעת, היא האם הרב נהג לפי ההלכה?, השאלה לשעצמה הינה שאלה פסולה.
ההלכה בנושא זה ברורה, בענין פיקוח נפש לא עושים זאת על ידי קטן או נכרי או אחרים, אלא על ידי גדולי ישראל, כך אומרת הגמרא בפרוש במסכ יומא, כך בפ' המשניות במס' שבת, כך הראשונים והאחרונים- (הבנתי מדבר הרוצה להבין, כי הרב אליישיב לא היה  מפנה מפולת בשבת להציל נפש- מכלל דבריו הבנתי כי הרב אליישיב אינו גדול ישראל, ואם בעיניו הוא לא, מי אני הקטן שאחלוק על תלמיד כה מובהק )
נעשה כאן מעשה פסול ועקבי לפגוע בכל רב שאינו מיישר קו עם הזרם החרדי, בעיקר אם הוא לובש מדים, או פוסק כציוני,
אתה רואה את זה כאן בפורום, מי לה' ומי לעגל.

המשך.

ירוחם,
אתה כל הזמן חוזר על המנטרה של החובה לעשות את הדברים ע"י גדולים. ראשית, פשט הלשון הוא 'גדולים' לאפוקי מקטנים (ונשים. מוקדש לאמשלום), ולא גדולי ישראל. אף שיש שפירשו זאת גם כמוך.
שנית, לא על כך הדיון כאן. הדיון הוא בשאלה האם היה צורך בנסיעתו. אף אחד לא הציע כאן שמישהו אחר ייסע במקומו, ולכן אין כאן שאלה של חילול שבת ע"י גדולים או קטנים.

כבוד הרב מיכי
הגמרא והרמבם מדברים בפרוש על גדולי ישראל וחכמיהם, שהם הראשונים שיעסקו במצוות חילול שבת לשם פיקוח נפש,  כך לשון הרמבם. כך בגמרא ביומא  וכך זה מופיע -הרעיון הזה- בין הפוסקים, שהרב הוא הראשון בחילול השבת. בפיקוח נפש
אתה כמובן יכול לכתוב בשם פוסקים עלומים  לא כך, אדרבא .תביא מקור לדבריך,
להזכירך כתבת שיש פוסקים שפוסקים על נגיע בנידה ביהרג ועל יעבור, עד עכשיו לא זכיתי לראת ממך את המקור לפסיקה זו.

ירוחם
גם גדול שעשה ופסק מותר לנו לדון בדבריו (ומסכים אותך שבכבוד הראוי אפילו שנגיעה ציוינית דבקה בשולי אדרתו) וביחוד לשיטתך כמדומני.
(ואגב אני חושב שיש מקום לדיון נפרד בהשפעת תפיסת עולם בשיטות פסיקה והאם  צריך ועד כמה ניתן לבודד תפיסת עולם מהפסיקה הטהורה אם יש כזו)

רוח,

רוצה
כנראה לא הבהרתי נכון,
א.לגבי המעשה בפועל אין לנו יכולת לדון אותו,כי אין לנו נתונים ,והבאתי דוגמא אפשרית .
ב.הרבצ"ר ניצל הזדמנות לתת פומבי לתפיסת עולמו בכללותה(משוח מלחמה,תפקיד הרב במערך הלוחם וכו,)
ולא ניסה להצדיק את מעשהו הפרטי ויתכן שיש לו עוד נימוקים רבים שלא הרגיש שהוא מחוייב לתת דוח לכתבי יתד. וביחס לכך דברתי על האפשרות שבאותה סיטואציה יתכן שלרבצ"ר היתה הצדקה, ואינה הצדקה גורפת.
ג. ואכן צריך לדון רק בטענותיו כדלעיל.
ד. כמה טוב שלפי ההגדרה ההלכתית (לשיטת רמ"א) אין דין ת"ח העידנא. נוכל לשחוט את כולם.
 (טוב חבל  שר"ח קניבסקי הורס לנו את החגיגה ע"י ביאורו על תחילת דמאי)

רוצה להבין

הרב מיכי אולי שיכנע אותך או את עצמו, הוא לא ראה את הרמבם ואת הגמרא ביומא וופרושי המשניות וכן שותי"ם בנידון,

הגמרא והרמב"ם כשמדברים על חילול שבת בגין פיקוח נפש, כוונתם שחילול השבת היא מצווה!
ולכן על הרב וגדולי ישראל וחכמיה צריכים לתת דוגמהאישית  לאחרים וללמד אותם הלכה, במקום שיש פיקוח נפש, מחללים את השבת- כציווי ולא כברירת מחדל,

אבל זה הוא סך הכל ההבדל ביננו, אתם תמיד תחפשו אחרים שיעשו את העבודה, שהחליונים ישמרו על הגבולות והשכונות, ששוטרים חילונים יחללו את השבת במקום סכנה,  וכד' אבל אף אחד לא ילכלך את החליפה שלו או האיצטלא דרבנן, בעבודות כאלו של פינוי מפולת להצלת חללים, בשביל זה הרי יש אטיופים רוסים וחילונים.