האם מותרת ונכונה נסיעה בשבת כתמיכה בכוח לוחם?

עוד אחד

וכי משלי הוא חילוק זה?
הלוא גמ' ערוכה היא בריש מי שהוציאהו שהספק רק בעמוד פחות מד',
ומכח זה פסק ב"י בשם ריטב"א [ ס"ס רסו ] שבקרון כו"ע מודו שאסור.
והובא בפוסקים באין חולק.

תוקן על ידי טוביה123 ב- 01/06/2008 19:39:47

טוביה

הצדק עמך, לא ראיתי את הב"י הזה (ראיתי את תחילתו ודימיתי שראיתי הכל). תודה.

.


מעשה לינקי:

דברי הרב רא"ם הכהן, מפורום שמותר להזכיר את שמו:

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2423241&forum_id=771

"ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם, וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה...".

והנה מעשה ששמעתי בביתי מהטלויזיה המשוקצת ,

בערב שבת קודש פר ויגש, התקימה ישיבת ממשלה בנושא של- ויגש- כניסת חיילי צהל רגלית לתוך הרצועה, בדיון השתתפו גם השר הרב אלי ישי  והשר הרב כהן.  זמן קצר לפני כניסת השבת, פנה ראש הממשלה לרבנים  הנ"ל, והזכיר להם שהשבת קרבה, אבל הם רצו להמשיך את השתתפותם לתוך השבת, למרות שהיו חוזרים לביתם במכוניתם בשבת,- ראש הממשלה - דרש מהם לשוב לביתם לפני השבת, שהסביבה והשכנים לא יבינו ויסיקו מסקנות- ותתחיל חרושת שמועות,
 אבל הרבנים המכובדים- יש להניח שהתיעצו עם הרב עובדיה, הרי הם לא היו עושים זאת על דעתם,- סברו שמותרת ונכונה נסיעה בשבת כתמיכה בכח לוחם  וחפצו להמשיך בישיבה


אגב הסיפור הזה הזכיר לי את הסיפור של רבי מאיר ורבי אלישע בן אבויה- אלישע אומר לרבי מאיר

שוב לאחרויך- כי כבר חישבתי בעקבי הסוס עברת תחום שבת.

_________________

מודה ועוזב

אין לדמות את עניין השרים לעניין הרבנים. השרים אמורים להחליט החלטות אופרטיביות שיש להן נגיעה לנפשות, ולכן ברור שמותר להם לחלל שבת. אם הם חושבים שיש לעשות את הפעולה אחרת, או לא לעשות בכלל, חובתם להביע את עמדתם (ובפרט שהם מייצגים את דעת תורה שם בממשלה, שפועלת על פי קריטריונים אחרים).
לעומת זאת, הרבנים לענ"ד נהגו שלא כדין. יש להבחין בין קידוש ה' לבין תרומה למאמץ המלחמתי. קידוש ה' אינו מתיר חילול שבת (מה עוד שההתלהבות הרגעית ההיא בד"כ שוככת מהר מאד, ודי ברור שאחרי המלחמה לא ייוותר ממנה מאומה).
השאלה החשובה כאן היא האם בלעדיהם היתה נפגעת המשימה, או שהיה נוצר סיכון לכלל או לפרטים כלשהם. אני בהחלט חושב שלא. אין כאן סיכון ממשי לכך שנפסיד במלחמה, ובודאי לא לאיום קיומי. לגבי הצלת חיי חייל בודד כזה או אחר, הרי גם זה בגדר פיקו"נ, אבל גם בזה אינני חושב שיש כאן תרומה.
זהו ביטוי חד משמעי לטענת המדרון החלקלק שעלתה כנגד הרב רונצקי. ההשוואה לכהן משוח היא אבסורדית, ואכ"מ.
על כן נראה לי פשוט שהדבר היה אסור בתכלית, אלא אם משהו בהערכת המציאות שלי פגום (חסרות עובדות בתיאור המעשה).
אולי לפי המ"מ שמתיר לחלל שבת עבור חולה גם היכא שהדבר אינו נחוץ להבראתו יש מקום לדון. אבל בד"כ אנחנו לא נוהגים לפסוק כן. האם אותם רבנים ידליקו את האור בשבת למען חולה שרוצה לקרוא?

אין לדמות? ודאי שאין לדמות! כי את מצוות התורה  המפורשת( כן! מצוות התורה- למרות שאתה לא חושב שהתורה שבכתב מחייבת) כך סוברים רבים וטובים

הרב מיכי, לענין סוף דבריך, אתה צודק שככלל איננו פוסקים כמגיד משנה לענין עשיית כל צרכי החולה בשבת, אך כאן מדובר בהלכות מלחמה. בספרו של הרב אברהם אבידן , במאמר הפותח העוסק בלחימה בשבת, טוען הרב אבידן כי אף החולקים על דברי המגיד משנה ביחס לחולה, יודו כי רעיון זה לפיו עושים הכל כביום חול אף ללא שתתקיים הכרח מיידי משום פיקוח נפש, נכון במלחמה שכן לדבריו שם זהו  בדיוק משמעותו של חידוש הדין שנדרש מדרשת 'עד רדתה'.    

לעניין תחילת דבריך, לא הצלחתי להבין: האם לדעתך אין מקום לקשר את נסיון הרבנים לעודד ולחזק את רוח החיילים היוצאים  לקרב עם תפקידו של כהן משוח מלחמה? מדוע לא?

יצחק,
אני לא מקבל את הטענה על 'הלכות מלחמה' שמנפנפים בה בכל מקום שעושים משהו נגד הדין. זהו פתרון קסם לכל בעייה, וככל הידוע לי אין לו שורש וענף. ואני לא רואה מדוע ניתן ללמוד זאת מ'עד רדתה'?

ולגבי כהן משוח, ככל הזכור לי כבר נדון ענין זה בתחילת האשכול. לשיטתך, זה לא צריך להיות כהן, וגם לא משוח, אלא כל אחד שיכול להרים את רוח העם. זה לא ממש מתיישב עם גדרי ההלכה. הרחבות פרשניות בנוסח הזה אולי יש להן מקום כרעיון, אבל להסיק מהן מסקנות הלכתיות זו ממש איוולת.