|
|
| נשלח ב-3/6/2008 13:49 |
|
| |
כאן האשכול סוטה לנושא אחר .(הוא כבר מזמן סטה), אבל לא אמנע מלהעיר שלענ"ד דברי הרמב"ם אינם רלוונטיים היום, שהרי לא תהא כוהנת כפונדקית. ואם החברה מממנת כל אמן או ספורטאי או מרצה/חוקר באוניברסיטה וכדו', אני לא רואה סיבה שלא יממנו ת"ח שלומד תורה ועוסק ברוח. מה שמרובקה רואה סביבו בבני ברק לא נובע מכך שהם לא פוסקים כרמב"ם, אלא מכך שהחברה לא מעריכה את לומדי התורה כמו את המרצים באוניברסיטה, ולכן היא לא מממנת אותם כראוי, וכך הם מגיעים לבזיונות.
לדעתי אין לכך שום קשר לדברי הרמב"ם, שנאמרו בתקופה שבה החברה החזיקה רק את מי שהועיל לה במובן המצומצם של המילה (שלטון, שוטרים, שופטים, צבא וכדו'). היום זה לא המצב, ולכן אין להתקבע על אמירות אנכרוניסטיות כמו זו ל הרמב"ם.
אמנם המינון הוא כבר שאלה אחרת, כלומר כמה לומדים ראוי להחזיק, ואלו לומדים (האם כל מי שרוצה, או רק מי שבעל כשרון מוכח). כאן אני מסכים שיש להקטין את המינון ולהגדיל את התמיכה בכל לומד.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 13:56 |
|
| |
כדרך העולם גם אשכול זה הדרדר לויכוחים שלא ממין העניין.
אנסה לסכם את המצב: הצעתי לגייר בשיטה של קניית הגוי לעבד ושחרורו.
הבעיות שעלו:
1. פיקציה ודינא דמלכותא - יש לדון בהקשר הכללי של פיקציות הלכתיות. בעיני זו לא בעיה רצינית.
2. לפני עוור.
3. קבלת מצוות בטבילה לשם עבדות.
4. לעולם בהם תעבודו.
לעיל התפתח דיון בכל אחת מן השאלות, והבוחר יבחר.
שאלה נוספת שעלתה פה ובעצם קשורה לבעית הגירות בכלל היא עד כמה יש משקל לפשטי הכתובים (כמו קריאה "נאיבית" של סיפור מגילת רות) ועובדות היסטוריות (גיור האדומים והגליליים, עבדא בהפקירא ניחא ליה) מול ההלכה הפסוקה.
בהקשר הזה אציג כיוון נוסף: האם, לדעתכם, יש מקום לטענה לפיה גיור הוא הצטרפות לעם היהודי ולכן המדד לגיור הוא מצבו של העם היהודי כפי שהוא באותו רגע? האם ניתן לומר שאם אדם מסורתי בישראל הוא כזה שמקפיד על צום ביום כפור, אי אכילת חזיר וכו', זה צריך להיות גם הסטנדרט שנדרוש מגר?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 14:22 |
|
| |
נדב,
באשר לשאלה האחרונה, כבר דנו בזה בפירוש כמה פוסקים. ויש שכתבו שגר שמקיים את מה שנהוג בסביבתו זוהי קבלת מצוות. אמנם נראה לי מסברא שהכוונה היא לקיום מצוות שנתפס ככזה, ולא לפולקלור עממי שממשיך מסיבות אחד-העמיות או אחרות את חלק מקיום המצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 14:35 |
|
| |
הרב מיכי
היום זה לא המצב, ולכן אין להתקבע על אמירות אנכרוניסטיות כמו זו ל הרמב"ם.
ולמה לעצור רק אצל הרמב"ם? האם הוא האנכרוניסט היחידי? יש הרב מאד אנשים שסוברים, כי הכל הוא אנכרוניסטי.
אנשים מכובדים משכילים פרופסורים, רבנים לשעבר. למה אתה חושב שיש לקבל רק את דבריך? ואת דבריהם לא?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 15:17 |
|
| |
ירוחם,
אין שום חשיבות לשאלה האם מדובר באנשים משכילים וחשובים או לא. כל דבר אמור להידון לגופו.
ולעצם העניין, ישנו הבדל בין טענה לטובת שינוי ערכי לבין טענה לטובת שינוי נסיבות שמוליך ליישום שונה של ההלכה.
לדוגמא, יכול אדם לבוא כיום ולומר שיש להכשיר נשים לעדות כי כיום אנחנו דוגלים בשוויון. זו טענה בלתי קבילה במישור ההלכתי. אבל אם יבוא מישהו ויאמר שיש להכשיר נשים לעדות מפני שפסילתן אצל חז"ל נבעה ממצב עובדתי שונה (נשים אז היו פחות משכילות וכדו', וזה השתנה האידנא), זו טענה קבילה למהדרין ברמה ההלכתית (שאמיתותה צריכה להיבחן לגופה. אמרתי שהיא קבילה, ולא בהכרח שהיא נכונה).
במקביל, גם בנדון דידן יש להבחין בין שתי טענות:
1. יש לשנות את ההלכה ולוותר על קבלת מצוות. זו טענה בלתי קבילה.
2. יש ליישם את ההלכה המקורית באופן שונה בגלל שינוי נסיבות עובדתי (ולא ערכי). לדוגמא, כיום הלאום אינו מוגדר ע"י ההלכה אלא באופן אחר, ולכן מה שפעם נדרשה קבלת מצוות כדי להצטרף ללאום, כיום זה כבר לא רלוונטי. כאן יש מקום לשקול זאת, ולפחות ניתן לומר שזה קביל (גם אם לדעתי זה לא נכון).
3. ורק לקנח באפשרות שלישית: מעולם לא דרשו בהלכה קבלת מצוות (כפי שטענו אותם פרופ' מלומדים). זוהי פשוט איוולת עמארצית, שאינה זוקקת התייחסות.
ובנדון של הרמב"ם על תלמוד תורה ומלאכה:
ניתן לטעון שהערך של תלמוד תורה לשמה לא יכול להשתנות. על כך אין לי מה לומר. השאלה היא האם אכן זהו הערך שעליו מדבר הרמב"ם, או שמא הוא מדבר על חילול השם שכמובן תלוי במציאות (מה מחלל את השם זו פונקציה של הנורמות המקובלות). ואני טענתי שכיום מה שיחלל את השם הוא שלומדי תורה יצטרכו ללכת לעבוד כשכל טמבל שעוסק בתחומים בלתי רלוונטיים באיסור האמנות/ספורט/אקדמיה וכדו' מקבל תמיכה ממשלתית נדיבה.
לכן לא רק שדברי הרמב"ם לא שייכים כיום, אלא ההיפך הוא הנכון: דווקא מתוך חתירה למניעת חילול השם יש לתמוך בלומדים.
לסיכום,
הטענה אודות אנכרוניזם יכולה להופיע במישור הפרשני, אבל לא במישור הערכי-הלכתי. אני מודע לכך שיש מצבי ביניים בין שני התחומים הללו, אבל ההבחנה הזו היא קריטית, ויש להתחשב בה תמיד כשדנים על שינויים בהלכה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 15:33 |
|
| |
[מיכי,
רק הערה קטנטנה לפני שאתה נסחף בדמגוגיה של עצמך (ופלא שלא ענית לירוחם את התשובה האמיתית לשאלתו - למה יש לקבל דוקא את דבריך ולא את דברי אחרים - כי אתה צודק והם טועים, וזה מובנה מעצמו ואינו דורש הוכחה) -
לא כל אחד ואחת שעוסקים בספורט/אמנות/אקדמיה זוכים למלגות ולתמיכה ממשלתית (תמיכה נדיבה, איש מהם אינו מקבל, עד כמה שאני יודעת). לתמיכה כלכלית זוכים רק מי שמוכיחים עצמם כעומדים בקריטריונים מסויימים (ואתה כמובן יכול לטעון כנגד הרף הנדרש וכו'). לומדי התורה (במובנה הצר, שהרי גם לימוד פיזיקה ופילוסופיה יכול להיחשב לימוד תורה ואכמ"ל), לעומת זאת, דורשים תמיכה נדיבה לכל אחד (והפעם בלי "אחת") ללא קשר ליכולת או להישגים.]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 16:08 |
|
| |
אמשלום,
מיכי כבר עמד על דברייך בעמוד קודם,
ירוחם, כצפוי,
ציטטת רמב"ם ללא שום התייחסות לדברי,
היה נעים מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 16:15 |
|
| |
מרובקה,
לפסוק כהרמב"ם כי הוא צדק, זו שיטה נכונה בפורום וירטואלי,
באורתודוכסיה ישנם דרכים אחרות להגיע לפסק הלכה,
(אולי אתה הוא, אותם רבנים עלומים שירוחם ידידנו כיון איליהם, שפוסקים בזה כהרמב"ם)
בכל הדורות כל הרבנים בכל תפוצות ישראל (למעט תימן) פסקו דלא כהרמב"ם,
יש גם לזה משקל בהלכה,
בכל מקרה כשדנים על תוצאות שלמצב מסוים צריך גם לשקול מה יהיו תוצאותיו של מצב הפוך.
בכל מקרה, את הריכוז הגדול של לומדי תורה מצאתי בבני ברק,
ואיני שותף לביקורת שמוטחת כאן בפורומים דומים, על ההשקפה הבני ברקית.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 16:20 |
|
| |
mdabram
לצערי הבעיה לא בתשלום הנמוך שמקבלים אלו שכן ראוים(ואתה צודק שמגיע להם יותר ביחוד במצב השונה שתארת כיום), אלו שעונים על ההיתר של עת לעשות לה' הפרו תורתך שבגללו מתיר הב"י לקבל כסף, הם מתסדרים גם כיום ומוצאים היכן ללמד ולהרויח את לחמם גם אם לא בכבוד הראוי.
הבעיה עם אלו שלא עונים על ההיתר של עת לעשות לה' הפרו תורתך, אלו שאכן לא מתאימים ללמד. הם אלו שבסוף נאלצים לעשות שטיקים משטיקים שונים.
פעם ספרתי פה על שכני שאחרי שפוטר מעבדתו כמנהל ישיבה, פתח "גמ"ח" כלשהו כדי שיהיה לו ממה להתפרנס...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 16:22 |
|
| |
[רוצ"ל,
נכון, הוא באמת טעה גם שם כשאמר ש"החברה מממנת כל אמן או ספורטאי או מרצה/חוקר באוניברסיטה"...]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 16:28 |
|
| |
{אמשלום,
והוא כתב שצריך שיהיו קריטוריונים, לא?}
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 17:08 |
|
| |
הרב מיכי
יש מחלוקות כלכליות במדינת ישראל. על ביטול קצבאות, על שכר לימוד, על סיבסוד וכד',
אבל הרי לא זה נושא דיוננו. אם מגיע לבחור ישיבה תמיכה כספית, כמו לסטודנט, למדעי הטבע, מגיע,
גם לישיבת מיר מגיע, כמו לאופרה הישראלית ותאטרון בית לסין, לכולם מגיע,
אני לא מדבר על תקציבים ממשתלתיים לנזקקים, מוסדות צדקה וחסד הן אבן יסוד בהלכה היהודית להלכה ולמעשה.
אבל הדיון הוא על כל המשים על ליבו שילמד רק תורה ולא יעבוד ויתפרנס ולא ינסה להתפרנס מיגיע כפיו. קרא את התשב"ץ איך התנצל על כך שהיה נאלץ להתפרנס מכספי הציבור באלז'יר
מדובר כאן על דרך חיים של חיים על חשבון הזולת. וזו לא דרך החיים שאפילו אתה תסכים לה.
טענת כי סטינו מהנושא של האשכול, זה הנושא, וכאן הפתרון לבעית הגיור, כשלא תהיה תחרות בין רבנים מי יחמיר יותר , ןמי יותר מקיים את דברי ה' המסולפים. בכדי לתפוס מקום מרכזי בק"ק
אםשלום כבר העירה, אתה קובע את כללי המשחק, אתה קובע מה הוא המשחק, מי הם השחקנים- ואתה גם משנה את המשחק באמצע.
הרמב"ם או שהוא אנכרוני או לא, אי אפשר להגיד שאנו מקבלים רק מה שנח לנו באותו רגע נתון.
מבלי לדבד אתך בארבע עיינים אני בטוח שאתה רואה בהרבה הלכות דברים אנכרוניים, הכל יודעים למה כלה ...
יש הלכות שאדם נורמלי צריך לדפוק את ראשו בקיר, כשהוא מקיים אותן. והוא דופק ומקיים.
הקל ביותר להגיד, אלו דעות אנכרוניסטיות, וחסל סדר פסח כהלכתו.
הבאתי את התארים של המשכילים והפרופסורים, להעמיד את רמת המתוכחים, לרמתך.
רוצה להבין-
לדעתי עניתי לך , אבל אם אתה מתעקש על שמות של רבנים, צא ובדוק במגזר החסידי, כמה כוייללים יש,
נדמה לי- שספרן- מחסידי גור, שאל אותו מה דעתו של הרבי היום ורבני גור בעבר, על השיטה של תורתו אמנותו,
אני יכול לתת לך עוד כמה שמות של אדמור"ים אבל חסידות גור היא הגדולה ביותר.וכדאית לסמוך עליה
רוצה להבין- רצית להבין? ולא הבנת כלום!!
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 17:14 |
|
| |
רוצה להבין.
כנ"ל את הריכוז הגדול של מעלימי המס ועובדים בשחור.
ולגבי שיטות הפסיקה.
"כשדנים במצב צריך להבין מה יהיו תוצאותיו", זה בדיוק מה שאני אומר.
נכון יש על מי לסמוך אבל דא עקא דקא חזינן וזה מביא לחילול ה' גדול, אז מדוע לסמוך על דעות מיעוט שמתירים לכל דיכפין, ולא כמו שיטות הרוב שמתירים רק במקרים מסויימים (רב, מי שעתיד להיות רב וכיוב').
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו
סעיף כא
מז] אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם, מח] ולא בלומדים מתוך עידון מט] ומתוך אכילה ושתייה, נ] אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, נא] ולא יתן שינה לעיניו ותנופה לעפעפיו. הגה: נב] לא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה, נג] אלא יעשה אותו קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה. נד] ויסיר תענוגי הזמן מלבו נה] ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו, אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה. נו] ומעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו, שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל וגו' (תהילים קכח, ב). נז] וכל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה להתפרנס מן הצדקה, הרי זה מחלל השם ומבזה התורה, נח] שאסור ליהנות מדברי תורה. נט] וכל תורה שאין עמה מלאכה, גוררת עון ס] וסופו ללסטם הבריות. (לשון הטור). סא]
וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו, (רבינו ירוחם ורבינו יונה נתיב ב' וכ"כ הרמ"ה), אבל זקן או חולה, מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). כ סב]
ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת (ה) רשב"ץ /ח"א, קמ"ז, קמ"ח/). ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. (אברבנאל בפירוש מסכת אבות). סג]
ודוקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור. סד]
ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה, שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח. סה] ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא, אך אין זה מדת כל אדם, שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו. (גם זה בתשובה הנזכרת).
וכל זה דשרי היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה, כא סו] <ז> אבל אין לו לקבל (ו) דורונות מן הבריות. סז] והא דאמרינן: כל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים, היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון קטן לאדם חשוב, אפילו הוא עם הארץ. (רבינו ירוחם בשם רבינו יונה). ושרי לתלמיד חכם למטעם מידי מהוראתו, כדי לברר הוראתו, סח] אבל ליקח מתנה דבר חשוב ממה שהתיר, אסור. (הגהות אשיר"י פ"ק דע"א). כב סט] ודאשתמש בתגא חלף (הג"מ וסמ"ג). ע] כג וי"א דזהו (ז) המשתמש בשמות. (שם בשם אבות דר' נתן) עא] ומותר לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה (בנדרים דף ס"ב וסמ"ג והג"מ שם ות' רשב"א סי' פ"ד), אם צריך הוא לכך.
אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם, ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה, אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ותנופה לעפעפיו.
שאלה שעלתה לי כעת האם גם ברמ"א אומרים סתם ויש אומרים הלכה כסתם?
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 17:28 |
|
| |
ירוחם,
בחסידות גור פוסקים דלא כהרמב"ם? כן/לא?
מספר הכוללים שיש או לובשי המשקפים לא נוגע לשאלה ההילכתית,
(הנידון שלי איתך הוא מה שכתבת, שיש רבנים שפוסקים כהרמב"ם,
אין. נקודה)
מרובקה,
צריך להבדיל בין השאלה מה ההלכה הקיימת, לבין מה דעתינו על ההלכה.
הלכה פסוקה היא שמותר ללומד להנות מהציבור, ואין בזה ויכוח הלכתי,
ודאי וגם על כך אין ויכוח, שעדיף כמובן לא להנות מהציבור, ולא לעבוד בשחור,
אבל אין לזה קשר לנושא.
גם השתרבבה כאן הביקורת והחילול ה' כלפי ומהציבור הכללי במדינת ישראל, שזה נושא אחר,
מהביקורת שירוחם מטיח כאן בפני רבנים מסוימים שכביכול מחמירים בגלל שיש להם טובת הנאה מהציבור,
הביקורת הנ"ל ימיה כימי ההלכה ביהדות, וכבר על משה מצינו שריננו כמה עבה עורפו של זה,
האם החזו"א שהוא מקור הגישה ההילכתית הנ"ל קיבל טובת הנאה מהציבור???
האם מדינת ישראל תפסיק לשלם פנסיה לגריש"א אם יפסוק כגישתו של ידידינו ירוחם?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 17:31 |
|
| |
[אין לי ידיעה מקיפה בדרכי הפסק ובהלכה בכלל,
אבל ממה שכן ראיתי נראה לי שברמ"א הכלל הוא הפוך,
מכיון שהגהותיו מבוססות על מנהגים שהם היפך הדין הפוט, לכן הוא מביא אותם כיש אומרים,
ומסיים בהרבה מקרים, "וכן נוהגים"]
|
|
|
|
|