הצעה לפתרון בעית הגיור

כאן האשכול סוטה לנושא אחר .(הוא כבר מזמן סטה), אבל לא אמנע מלהעיר שלענ"ד דברי הרמב"ם אינם רלוונטיים היום, שהרי לא תהא כוהנת כפונדקית. ואם החברה מממנת כל אמן או ספורטאי או מרצה/חוקר באוניברסיטה וכדו', אני לא רואה סיבה שלא יממנו ת"ח שלומד תורה ועוסק ברוח. מה שמרובקה רואה סביבו בבני ברק לא נובע מכך שהם לא פוסקים כרמב"ם, אלא מכך שהחברה לא מעריכה את לומדי התורה כמו את המרצים באוניברסיטה, ולכן היא לא מממנת אותם כראוי, וכך הם מגיעים לבזיונות.
לדעתי אין לכך שום קשר לדברי הרמב"ם, שנאמרו בתקופה שבה החברה החזיקה רק את מי שהועיל לה במובן המצומצם של המילה (שלטון, שוטרים, שופטים, צבא וכדו'). היום זה לא המצב, ולכן אין להתקבע על אמירות אנכרוניסטיות כמו זו ל הרמב"ם.
אמנם המינון הוא כבר שאלה אחרת, כלומר כמה לומדים ראוי להחזיק, ואלו לומדים (האם כל מי שרוצה, או רק מי שבעל כשרון מוכח). כאן אני מסכים שיש להקטין את המינון ולהגדיל את התמיכה בכל לומד.

כדרך העולם גם אשכול זה הדרדר לויכוחים שלא ממין העניין.

אנסה לסכם את המצב: הצעתי לגייר בשיטה של  קניית הגוי לעבד ושחרורו.

הבעיות שעלו:

1. פיקציה ודינא דמלכותא - יש לדון בהקשר הכללי של פיקציות הלכתיות. בעיני זו לא בעיה רצינית.
2. לפני עוור.
3. קבלת מצוות בטבילה לשם עבדות.
4. לעולם בהם תעבודו.

לעיל התפתח דיון בכל אחת מן השאלות, והבוחר יבחר.

שאלה נוספת שעלתה פה ובעצם קשורה לבעית הגירות בכלל היא עד כמה יש משקל לפשטי הכתובים (כמו קריאה "נאיבית" של סיפור מגילת רות) ועובדות היסטוריות (גיור האדומים והגליליים, עבדא בהפקירא ניחא ליה) מול ההלכה הפסוקה.

בהקשר הזה אציג כיוון נוסף: האם, לדעתכם, יש מקום לטענה לפיה גיור הוא הצטרפות לעם היהודי ולכן המדד לגיור הוא מצבו של העם היהודי כפי שהוא באותו רגע?  האם ניתן לומר שאם אדם מסורתי בישראל הוא כזה שמקפיד על צום ביום כפור, אי אכילת חזיר וכו', זה צריך להיות גם הסטנדרט שנדרוש מגר? 

נדב,
באשר לשאלה האחרונה, כבר דנו בזה בפירוש כמה פוסקים. ויש שכתבו שגר שמקיים את מה שנהוג בסביבתו זוהי קבלת מצוות. אמנם נראה לי מסברא שהכוונה היא לקיום מצוות שנתפס ככזה, ולא לפולקלור עממי שממשיך מסיבות אחד-העמיות או אחרות את חלק מקיום המצוות.

הרב מיכי

היום זה לא המצב, ולכן אין להתקבע על אמירות אנכרוניסטיות כמו זו ל הרמב"ם.

ולמה לעצור רק אצל הרמב"ם? האם הוא האנכרוניסט היחידי? יש הרב מאד אנשים שסוברים, כי הכל הוא אנכרוניסטי.

אנשים מכובדים משכילים פרופסורים, רבנים לשעבר. למה אתה חושב שיש לקבל רק את דבריך? ואת דבריהם לא?

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,
אין שום חשיבות לשאלה האם מדובר באנשים משכילים וחשובים או לא. כל דבר אמור להידון לגופו.
ולעצם העניין, ישנו הבדל בין טענה לטובת שינוי ערכי לבין טענה לטובת שינוי נסיבות שמוליך ליישום שונה של ההלכה.

לדוגמא, יכול אדם לבוא כיום ולומר שיש להכשיר נשים לעדות כי כיום אנחנו דוגלים בשוויון. זו טענה בלתי קבילה במישור ההלכתי. אבל אם יבוא מישהו ויאמר שיש להכשיר נשים לעדות מפני שפסילתן אצל חז"ל נבעה ממצב עובדתי שונה (נשים אז היו פחות משכילות וכדו', וזה השתנה האידנא), זו טענה קבילה למהדרין ברמה ההלכתית (שאמיתותה צריכה להיבחן לגופה. אמרתי שהיא קבילה, ולא בהכרח שהיא נכונה).

במקביל, גם בנדון דידן יש להבחין בין שתי טענות:
1. יש לשנות את ההלכה ולוותר על קבלת מצוות. זו טענה בלתי קבילה.
2. יש ליישם את ההלכה המקורית באופן שונה בגלל שינוי נסיבות עובדתי (ולא ערכי). לדוגמא, כיום הלאום אינו מוגדר ע"י ההלכה אלא באופן אחר, ולכן מה שפעם נדרשה קבלת מצוות כדי להצטרף ללאום, כיום זה כבר לא רלוונטי. כאן יש מקום לשקול זאת, ולפחות ניתן לומר שזה קביל (גם אם לדעתי זה לא נכון).
3. ורק לקנח באפשרות שלישית: מעולם לא דרשו בהלכה קבלת מצוות (כפי שטענו אותם פרופ' מלומדים). זוהי פשוט איוולת עמארצית, שאינה זוקקת התייחסות.

ובנדון של הרמב"ם על תלמוד תורה ומלאכה:
ניתן לטעון שהערך של תלמוד תורה לשמה לא יכול להשתנות. על כך אין לי מה לומר. השאלה היא האם אכן זהו הערך שעליו מדבר הרמב"ם, או שמא הוא מדבר על חילול השם שכמובן תלוי במציאות (מה מחלל את השם זו פונקציה של הנורמות המקובלות). ואני טענתי שכיום מה שיחלל את השם הוא שלומדי תורה יצטרכו ללכת לעבוד כשכל טמבל שעוסק בתחומים בלתי רלוונטיים באיסור האמנות/ספורט/אקדמיה וכדו' מקבל תמיכה ממשלתית נדיבה.
לכן לא רק שדברי הרמב"ם לא שייכים כיום, אלא ההיפך הוא הנכון: דווקא מתוך חתירה למניעת חילול השם יש לתמוך בלומדים.

לסיכום,
הטענה אודות אנכרוניזם יכולה להופיע במישור הפרשני, אבל לא במישור הערכי-הלכתי. אני מודע לכך שיש מצבי ביניים בין שני התחומים הללו, אבל ההבחנה הזו היא קריטית, ויש להתחשב בה תמיד כשדנים על שינויים בהלכה.

[מיכי,

רק הערה קטנטנה לפני שאתה נסחף בדמגוגיה של עצמך (ופלא שלא ענית לירוחם את התשובה האמיתית לשאלתו - למה יש לקבל דוקא את דבריך ולא את דברי אחרים - כי אתה צודק והם טועים, וזה מובנה מעצמו ואינו דורש הוכחה) -

אמשלום,
מיכי כבר עמד על דברייך בעמוד קודם,

ירוחם, כצפוי,
ציטטת רמב"ם ללא שום התייחסות לדברי,
היה נעים מאוד. 

מרובקה,
לפסוק כהרמב"ם כי הוא צדק, זו שיטה נכונה בפורום וירטואלי,
באורתודוכסיה ישנם דרכים אחרות להגיע לפסק הלכה,
(אולי אתה הוא, אותם רבנים עלומים שירוחם ידידנו כיון איליהם, שפוסקים בזה כהרמב"ם)
בכל הדורות כל הרבנים בכל תפוצות ישראל (למעט תימן) פסקו דלא כהרמב"ם,
 יש גם לזה משקל בהלכה,
בכל מקרה כשדנים על תוצאות שלמצב מסוים צריך גם לשקול מה יהיו תוצאותיו של מצב הפוך.
בכל מקרה, את הריכוז הגדול של לומדי תורה מצאתי בבני ברק,
ואיני שותף לביקורת שמוטחת כאן בפורומים דומים, על ההשקפה הבני ברקית.  

mdabram
לצערי הבעיה לא בתשלום הנמוך שמקבלים אלו שכן ראוים(ואתה צודק שמגיע להם יותר ביחוד במצב השונה שתארת כיום), אלו שעונים על ההיתר של עת לעשות לה' הפרו תורתך  שבגללו מתיר הב"י לקבל כסף, הם מתסדרים גם כיום ומוצאים היכן ללמד ולהרויח את לחמם גם אם לא בכבוד הראוי.

הבעיה עם אלו שלא עונים על ההיתר של עת לעשות לה' הפרו תורתך, אלו שאכן לא מתאימים ללמד. הם אלו שבסוף נאלצים לעשות שטיקים משטיקים שונים.
פעם ספרתי פה על שכני שאחרי שפוטר מעבדתו כמנהל ישיבה, פתח "גמ"ח" כלשהו כדי שיהיה לו ממה להתפרנס...

_________________

[רוצ"ל,

נכון, הוא באמת טעה גם שם כשאמר ש"החברה מממנת כל אמן או ספורטאי או מרצה/חוקר באוניברסיטה"...]

{אמשלום,
והוא כתב שצריך שיהיו קריטוריונים, לא?}