הצעה לפתרון בעית הגיור

בהקשר לשאלה האחרונה שהועלתה כאן בעניין לפנ"ע בכל גיור, שהרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ראשית צריך להבין מה הוא בסיס האיסור של לפנ"ע. הארכתי ע"כ באשכולי "גדרי לאו לפני עיוור".
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2294270&forum_id=1364



לאו דלפנ"ע עניינו הוא לא לתת לאחר ולהקריבו לאפשרות להיכשל. הרי המושיט כוס יין לנזיר שעובר בלפנ"ע, לא עובר רק באם הנזיר לא מודע לנזירותו, גם אם הנזיר מודע לנזירותו ויודע טובא איסורו ללגום מזו הכוס, אסור להושיטו כוס יין ולגרותו, וגם המכשיל עובר בלאו וגם הנזיר עובר בלאו. כלומר האיסור הוא לגרום לאדם להגיע לסף גירוי שיהיה קשה לו להתמודד מולו, אסור לגרום לאדם לקרב לעצמו עבירה שאילולא המכשיל לא היה עובר עליה בנקל כמו לאחר ההכשלה.

לכן צריך בכלל להבדיל בין לפנ"ע רגיל שבו מביאים את העבירה לפני האדם ומגרים אותו לעבור על איסור, ובין מקום שאדם עובר על איסורים, והמגיירים הם אלו שמקריבים אליו את האיסור עצמו. כלומר בנתינת כוס יין לנזיר, הגירוי הוא פיזי, כמו השאת עצה שאינה הוגנת. לעומת זאת בגיור אין הדיינים פועלים לגרות את האדם לעבור על האסור לו בצורה פיזית, אלא 'מלבישים' על האדם המגורה ועובר העבירות איסור חדש בכך שמייהדים אותו.

בגיור שבו המתגייר מעוניין באמת לקבל עליו עול תורה ומצוות, אין כל סיבה לחוש לעבירות עתידיות, גם אם ישנה חזקה שכל אדם עובר על איסורים בשלב כלשהו. הרי אין כל גירוי ומכשול לאותו אדם מכוח היותו יהודי (אולי "מים גנובים ימתקו"..), אין הדיינים המגיירים גורמים לגירוי לעבור על איסור מסויים ואין הם מסבבים את האיסור עצמו. הדיינים בס"ה משנים סטטוס של אדם מגוי ליהודי, כתוצאה מכך הגר מתחייב במצוות וגם יתכן שהוא יעבור עבירות, אך פעולתם אינה הכשלה כי לנכשל (הגר) אין כל גירוי מחודש למעשה עבירה ומחמתם אין כל פעולה ישירה של הכשלה.

לעומת זאת בגיור של אדם שאינו שומר תומ"צ ועובר על איסורים יש עניין של לפנ"ע. אמנם הדיינים לא הם אלו המגרים את יצרו, אך כאשר לוקחים אדם שעושה מעשים אסורים כרגע ומגיירים אותו, הם מכשילים אותו באופן ישיר. ההכשלה אינה בחילול השבת העתידי שיחלל, או בגין החזיר שיאכל ספציפית, אלא עצם העובדה שהם השיאו לאדם שאינו מעוניין להקפיד על המצוות עצה שאינה הוגנת וגיירו אותו, בכך הם 'הלבישו' עליו את האיסור והם עוברים על לאו דלפנ"ע.

לכן נראה לחלק:

א. בין גירוי יהודי בצורה פיזית לעבור איסור, ובין 'הלבשת' איסור (גיור) על אדם שכבר עובר איסורים (גוי).

ב. בין הלבשת איסור על אדם שבאופן ישיר בגלל חלות האיסור עליו יעבור עבירה (גר שאינו מעוניין לשמור תומ"צ), ובין החלת איסור על אדם שמעוניין באיסור שיחול עליו ואין האיסור מגרה אותו ישירות לעבירה.

_________________

מ. זוהר

מרובקה,

רוצה להבין.
אתה באמת לא מבין את הבזיון העז לתורה שקורה פה?
מה דין אדם עשיר? בזה הרי אומר הרמ"א במפורש שאסור לו.
שמעתי פעם על כוללניק שלא לקח כסף כי קיבל ירושה גדולה? בוא נגיד לדוגמא שיש לאביו כמה קרקעות בגבעה מאוד יוקרתית בבני-ברק.

מה שאני מנסה לומר (טכנראה בחוסר הצלחה) הוא שהיום מתייחסים לזה כהותרה. בגלל כל תרוץ וגחמה מותר לקבל כסך בשביל ללמוד תורה, מה שלא כך ההלכה. אותם אלו שגוערים ברב רונצקי על כך שלא בדק כל צעד ושעל בשאלה האם מותר לו לחלל שבת, לא בודקים האם מותר בגלל כל תואנה לכל כסף עבור לימוד תורה.
לקבל כסף כי אולי בעתיד אני אתחיל ללמוד? אז אולי בא ניתן לכל החלונים מלגת לימוד תורה כי אולי בעתיד יתחילו ללמוד?

_________________

שאלת אם שמעתי מי שלא לקח,
ובכן אני מכיר אישית, וכמה.
יכול להיות שישנה בעיה בפרטים, אבל כבר נשאלה בחלל השאלה, חבית של דבש ודרקון  כרוך עליה.

הבעיה אכן בפרטים אבל עליהם אני מדבר. כיון שלהערכתי רק כ30% אכן לומדים באופן שמתיר להם לקבל צדקה.

_________________

רוצה להבין

אני חוזר ומבקש ממך להבין- לאחר שפסקת כי היום לא פוסקים לפי הרמב"ם בענייני ת"ת.

אנא הבא הלכה מפורשת כתובה כנגז דעתו של הרמב"ם,
 ובו ההלכה אומרת שצריך ללמוד כל הזמן,
וחובה- או אפילו רשות- על האדם -- שתהיה תורתו אמונתו,


בבקשה לא אמירה של איזה רב קטן או גדול, אלא הלכה ממש מפוסקי הלכה. המקובלים על עם ישראל.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,
לא הבנתי את בקשתך.
1. הרי הכס"מ על אתר קובע שאין הולכים כרמב"ם להלכה. וכי הוא אינו פוסק מובהק?
2. ובאשר לתלמוד תורה, כמעט כל הפוסקים מסכימים שהחיוב הוא תמידי, פרט לצרכים לגיטימיים (כמו עבודה וכדו'). החילוקים ביניהם הם בגוונים דקים יותר ובחילוקים למדניים (בדבר המקור, דאורייתא או לא, והאם החיוב הוא תמידי והעבודה היא פטור או שאין חיוב בזמן שעובד וכדו').
אז למה אתה מבקש מקור?

רצ"ל,

חילקתי שני חילוקים, אתה צודק לגבי החילוק הראשון ואף אני כתבתי כך. באתי להשיב מדוע מותר בכלל לגייר, הרי מסתבר שבמוקדם או במאוחר הגר יעבור על איסור כלשהו. לכך חילקתי בהתחלה בין גירוי פיזי למעשה איסור, ובין 'הלבשת' חלות איסור במצב שהגירוי קיים והמעשה נעשה בין אם מתגייר ובין אם לאו. הוספתי לחלק שגם מתי ש'מלבישים' איסור על הגר, ישנו הבדל בין אם הגר נמצא במצב שבו הוא מעוניין להמשיך לעשות מעשים מסויימים שמותרים לגוי ואסורים ליהודי - שאם הסטטוס שלו ישתנה מא"י לישראל הוא יעבור עבירה - במצב כזה איכא לפנ"ע לא מצד איסור ספציפי עתידי. אך בגר שמעוניין לקבל ע"ע שמירת תומ"צ, גיורו והחלה עליו עול מצוות, אינו לפנ"ע כי לא 'מלבישים' עליו חלות איסור במקום דאיכא איסור, אלא מחילים עליו יהדות במקום שאין בו עבירות מיידיות, והארכתי לעיל.

_________________

מ. זוהר

הרב מיכי
לא הבנת, כי לא אליך כיונתי, כי אם לזה שקורא לעצמו רוצה להבין, ונושא את שמו לשוא אבל תודה

1,הכס"מ על האתר מוצא הקלה בדברי הרמב"ם,  אבל גם הוא לא פוסק  הפוך, הוא מקל.

2. הכס"מ לא נחשב להלכה, והוא גם לא מתימר להיות כזה, הוא מפרש וחולק על הרמב"ם. הבית יוסף והשו"ע כן.

3, כל הפוסקים מסכימים לחיוב תמידי, לאחר שהאדם יעבוד ויפרנס את בני ביתו, וינהג מנהג דרך ארץ.

העבודה לפרנסה  ואפילו לרווח, היא מצווה , כך בשו"ע, כך במכילתא וכך ברמב"ם וכד' וכשם שמפסיקים מת'ת לתפילה לסעודות מצווה. למדידת רחובותיה של כרך, וכיוב' כך יש להפסיק גם לקיום המצווה של פרנסת ביתו, ועצמו.
הרמא בשו"ע לאחר /שמוצא את ההתרים לקבל הקצבה ללימוד מהציבור כותב

ירוחם,
הבנתי שהבקשה מופנית לרוצה להבין, אבל בכל זאת כתבתי לך שהכס"מ אכן פוסק אחרת.  הוא אמנם טוען שזה לא מעיקר הדין, אבל הוא עדיין טוען שבזמנו לא ניתן היה ללמוד כמו שצריך לפי הסטנדרטים של הרמב"ם, ולכן הוא מכריע בפועל שלא כרמב"ם. גם הכרעה שבאה כתוצאה ממצב עניינים שונה, ואפילו פגום, היא הכרעה הלכתית. האם ההכרעה שתפילה בלא כוונה כיום לא מחייבת חזרה אינה פסיקת הלכה?
אגב, גם בשו"ע  הוא לא מביא את פסיקת הרמב"ם, ולכן ברור שהוא עומד בשלו, ואכן פוסק נגדו.

ובאשר לצורך בעבודה זה ברור, ולא על כך דיברנו.

רב מיכי

אני רק על עבודה דיברתי! 

מי שרוצה להבין לא כל כך רוצה להבין -שזה ברור, זה בכלל לא כל כך ברור במחוזותנו, אנשים

רבים מסתובבים בידיעה כי יגיעת הכפיים וגם הראש לפרנסה, היא ביטול תורה.

_________________

מודה ועוזב

אשמח לשמוע פוסק בן זמננו שאומר את מה שאתה שם בפיהם. זוהי מדיניות ולא פסיקת הלכה. טענתם היא שכיום רצוי ללמוד ולא לצאת לעבודה ככל שניתן (בעקבות הכס"מ הנ"ל), אבל אני לא שמעתי מישהו שאומר שיציאה לעבודה היא 'ביטול תורה' במובנו ההלכתי. כלומר שיש חיוב הלכתי ללמוד ואסור לצאת לעבוד. האם אתה מכיר פוסק בן זמננו שכתב כך הלכתית?

כמובן השאלה היא כמה עבודה היא לגיטימית? האם פת במלח זה מספיק? זו כבר שאלה אחרת. לפעמים אולי תוכל לשמוע שיש לצמצם את הצריכה כדי שלא יצטרכו לצאת לעבוד, ומי שלא עושה כן הרי יש בזה ביטול תורה. ועל כך כבר נחלקו פוסקים מקדם (או"ש, נצי"ב וכדו', בסתירת הסוגיות של רי"ש ורשב"י בין מנחות לברכות, ואכ"מ).

רב מיכי

אני אוהב לדייק בדברי, לא כתבתי שפוסקים כך, להפך כתבתי שאין פסיקה כזאת, כתבתי שאין פסיקה נגד פסיקתו של הרמב"ם,
אפילו מה  שאתה מיחס כפסיקה הכס"ם, היא אינה מדברת על הנושא של ההלכה ג. פ'י' ביד החזקה.
אלא כנגד פרוש האבות של הרמב"ם, על ולא תעשה קרדום.... וגם בזה הוא לא הופך את הפסיקה. אלא מוצא דרכים להקל באיסור.

מה שכתבתי אפשר לראות למעלה-רבים מסתובבים בידיעה כי יגיעת הכפיים וגם הראש לפרנסה, היא ביטול תורה.--

ואת זה אני מקווה שאתה לא יכול להכחיש.

_________________

מודה ועוזב

בחזרה לענין לפנ"ע,

שוחחתי אתמול בקצרה עם הרב שרמן ושאלתי את השאלה הנ"ל (מדוע אין לפנ"ע בגיור של גר צדק שמוכחא מילתא שיכשל בכמה איסורי תורה כגון אבק לה"ר). הוא מהר ללכת ולכן אינני בטוח שהבנתי את כוונתו עד תום, אך כמדומני שהוא סבור כמ"ש לעיל בעמוד 4 לחלק בין גוי הנתפס כמי שבאופן רציף עוסק במעשים האסורים ועל כן גיורו (אם הוא חל) הוא הכשלה, לבין מי שיעבור בעתיד (ואפילו קרוב לודאי) אבל כעת אינו עוסק בעבירות, שבו אין לפנ"ע, דהווי לפני דלפני. כמדומה שאלו גם דברי מאיר זוהר.

אלא שההגדרה המדוייקת המבחינה בין המצאות בתהליך עבירה עכשווי לחשש עתידי עדיין לא ברורה לי, וטעונה ליבון.