לא יאומן החרדים מאמינים באהבה

הרב דסלר זצ"ל, במאמרו "קונטרס החסד" בכרך א' של "מכתב מאליהו"
מחלק בנחרצות את העולם ל2 חלקים:
נותנים ו - נוטלים.

הנותנים, הם אלו שכל רצונם הוא לתת לך, לעשות לך טוב, לשמח אותך, לעזור לך. אלו שחושבים רוב הזמן על אחרים, הרבה יותר מאשר הם חושבים על עצמם. כל מגמתם היא לתת.
הם יכולים לעבוד בלי בעיות ולקבל ממך תשלום על עבודתם, אבל היכן הוא התשלום לעומת ההשקעה הרבה שהם פועלים בה, על מנת לגרום לתוצאה שתשביע רצונך על הצד הטוב ביותר.

הנוטלים, הם אלו שחושבים רק על איך הם ישיגו עוד משהו שייטיב להם. הם דואגים "לא להשאר פריירים", בודקים באלף עינים מה התועלת שתצא להם מכל פעולה, מחפשים הנאות, ריגושים, כל דבר שימלא כרסם, סיפוקם ומאוויהם. הם יכולים לתת לך מתנות - בשביל לקנות אותך, הם יכולים לעבוד - אבל תמיד יקחו מחיר גבוה ויעשו עובדה גרועה. הם ינצלו עובדים, חברים, משפחה, הכל - רק כדי שיהיה להם טוב.
החבר'ה האלו יכולים לתת צדקה, להתנדב במפעל חסד, מתוך רצון לטובת הנאה, כבוד, מעמד וכולי וכולי.

בחלוקה מפחידה זו הרב דסלר מנער אותנו ושואל - ואתה, מה?! נותן, או נוטל?
אין באמצע, אין פשרות. אדם לא יכול להיות חצי-חצי, או שהוא נותן כל חיו, או שהוא נוטל כל חיו. אחד מהשניים.
(מיותר לציין על השפעת עניין זה על עבודת ה'. אדם נוטל לעולם לא יוכל לעשות משהו לשם שמים בלבד, בעוד הנותן יעשה גם יעשה).

זה על קצה המזלג.

ובכן, בקשר לאהבה.
הרב דסלר שואל, מה קודם למה - אהבה לנתינה או נתינה לאהבה?
יאמר המון העם, אהבה קודמת לנתינה. את אשר יאהב, יתן לו.
אולם טעות יש בדבר. הנתינה היא הקודמת לאהבה. כלומר, אנחנו אוהבים את מי שאנחנו נותנים לו, את מי שאנחנו משקיעים בו, את מי שאנחנו שוכחים את כל העולם כשהוא זקוק לעזרה.
כך ההורים אוהבים את בניהם, כך אוהב יותר חברה שעמלתי שלוש שעות להסביר לה את החומר למבחן.
אם אתה רוצה לאהוב מישהו - תן לו. (מכאן, אגב, כפי שמציין הרב שמחה כהן בספרו "הבית היהודי" כי האהבה היא רגש נקנה ולא ספונטאני)
לכן כתוב שמי שבנה בית ולא חנכו, ארס אישה ולא לקחה וכו' - יכול לא לצאת למלחמה.
כי הוא אוהב את הבית שהשקיע בו עמל ויזע בבניה, הוא לא יכול להתרכז במלחמה כשלא חנך אותו.

א"כ , ניתן להסיק מהנ"ל כי אהבה "חילונית", שלא מושתת על נתינה אמיתית (והרי גם אנו, שלומדים מוסר ותורה מוכרחים לעמול קשות כדי להצטרף ל"נותנים", ק"ו הם - שלא למדו ולא יודעים, לצערנו) היא לא אהבה, כפשוטו! וכל הדעות הקדומות שיש לנו בעיין, מרכינות ראש לעומת דבריו הקדושים של הרב דסלר זצ"ל.



* מה שכתבתי מתוך "מכתב מאליהו" מסתמך על זכרוני בלבד, ואם חלות בו טעויות, הן על אחריותי.
* לא תוקנו שגיאות הקלדה.

תמוש את מדברת בססמאות. הדברים ידועים. את חייבת להיות ריאלית. אף 1 לא רוצה להתחתן בשביל "להקים בית בישראל" ברור שזה חלק מהשאיפה הכללית אבל לחלק "הזוגי" בקשר יש את ההשפעה הגדולה ביותר וזה בסדר! היצר הזה הוא חיובי כשהוא במסגרת משפחה. אל תדברי גבוהה גבוהה כי זה ממש לא בעיה ולא חוכמה להעתיק מאמרים של רבנים. אותי מעניינת המציאות עצמה ולא הדפים המודפסים.

צר לי, אך איני עוסקת בססמאות. אני מדברת על איך אמור להיות ו איך נכון שיהיה, כמו שכתוב בספרים.
יתכן והמושגים החילונים השתרשו בנו כל כך, עד שאיננו יכולים להפנים את אלה משלנו. מהתורה.

אגב, נשמע שהבנת שהדברים מבטלים את "החלק הזוגי", וזה בכלל לא נכון.
ההבדל הוא שב"חלק הזוגי" אצלינו זה לתת בעיקר, אצלהם זה לקבל.

אני לא יודעת איך אתם, אני לא הייתי רוצה בעל שרק יחשוב כל הזמן מה התועלת שהוא מפיק ממני. הייתי הרבה יותר מעדיפה מישהו שיחשוב עלי בעיקר, (ואני עליו, באופן הדדי...) - מה שאפשרי רק כשמדובר באנשים "נותנים" כנ"ל, מה שלא כ"כ יתכן בציבור החילוני.

איני באה לומר שזה קלי קלות. לקנות אהבה זו עבודה קשה, של ויתור, של צמצום האגו. קשה מאד להגיע לדרגת "נותן", והלואי והייתי שם. רק מה, אני יכולה בהחלט לומר שאני חותרת.