האם יהיה שם הרחוב הבא עם שליט"א?

לא הבנתי, האם יש פסול בעצם לקרוא רחוב ע"ש אדם חי, או שנישט מתקומם ע"כ שמוסיפים לאדם מת את איחול ה'שליט"א'?


ובכדי להוסיף למאגר המעשיות בהנהלת ירוחם, אכתוב הלצה שנאמרה לאחר שנפטר הרב שך.

בב"ב עיה"ק תובב"א שינו את שמו של רח' הרצל לרח' ע"ש הרב שך. טענו אז שמחירי הדירות בבית מס' 2 עלו ונסקו לגבהים בלתי נתפסים. הסבירו זאת שהרבה גדוילים 'מתחילים' רצו לרכוש שם דירה, בכדי שהמען למכתבים יהיה: "לכ' הרה"ג ..... שליט"א - הרב שך 2".


אגב, איצטדיון טדי בירושלים נקרא ע"ש מקימו - טדי קולק - הרבה לפני מותו.

_________________

מ. זוהר

המגיבים עד עכשיו כנראה כולם אשכנזים, אצל יוצאי  המזרח מקובל לקרא על שם אדם חי ילדים,

המגיבים עד עכשיו כנראה כולם אשכנזים, אצל יוצאי  המזרח מקובל לקרא על שם אדם חי, ילדים,

בתקופת המדבר והמלכים ואולי גם אחר כך קראו לערים ואתרים על שמות אנשים חיים, בספר במדבר לב  מסופר על יאיר שכבש  חוות וקרא שמו חוות יאיר.  בהמשך בכיבוש הארץ, וכן דוד גר בעיר דוד, ועוד רבים רבים,

נדמה לי שהמנהג לא לקרא על שם איש חיי החל בימי הבינים באשכנז, מסיבות של עין הרע.

סיפור אמיתי- הכרתי אדם שלאחר שאשתו נפטרה הוא קנה חלקת קבר לידה, וגם הקים מצבה זוגית גדולה על הקברים, ודאג לכתוב גם את שמו תאריך לידתו, וגם כמה מילים בשבחו, הוא הסביר לי כי אינו חפץ להטיל את הטרחה על ילדיו שיעסקו בזה, ואלי לא יעשו כהוגן, הכל היה נראה לי הגיוני, לולא כל ערב יום כיפור היה עולה על קברו(של עצמו) ומתפלל ומבקש בקשות.

לפחות הוא לא עבר על דברי הרמב"ם, שלא לעלות לקברי מתים ולהתפלל שם...

_________________

ירוחם

עכשו נתת לאשכול תוכן אמיתי!

מתי קוראים בשם על שם פלוני ומתי לא. ואיך זה התפתח!

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

נישטאיך
רחוב אוסישקין בירושלים נקרא כך בחייו של מנחם אוסישקין שגר ברחוב זה ולמעשה כפה על פרנסי העיר לקרוא לרחוב בשמו. קודם לכן היה זה רחוב יהודה הלוי, שבדומה לשאר הרחובות ברחביה נקרא על שם דמות מיה"ב

הרב מיכי
פרופ' קלוזנר, בהקדמה לכרך הראשון של ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה שיצא בשנת תר"ץ, מסביר כי סיים את הכרך האחרון בתחילת שנות השמונים של המאה הי"ט כי חוקר לא יכול לחקור את בני תקופתו שכן אין לו את הפרספקטיבה הראויה שמעניק מרחק הזמן. לדעתו יש להמתין לפחות חמישים שנה כדי לגשת לנושא המחקר בסטריליות ללא נגיעה אישית במושא המחקר. לכן הוא מסיים את הספר בשנות השמונים כחמישים שנה לפני זמנו הוא.
הדבר גם איפשר לו להתחמק באלגנטיות מעיסוק בעגנון ויצירתו, שהרי הוא ראה בעגנון אפס מאופס.
ואם בענייני שמות רחובות עסקינן, הרחוב שקלוזנר גר בו נקרא ע"ש קלוזנר, אמנם לאחר מותו. אלא שבאותו רחוב גר גם עגנון שלא מת על קלוזנר. על פי הסיפור מחה עגנון בפני ראש העיר ואמר שאינו רוצה לגור ברחוב קלוזנר (הוא היה מעוניין לשמור את שם הרחוב לעצמו) וראש העיר ענה לו "אני בטוח שעדיף לך לגור ברח' קלוזנר מאשר שקלוזנר יגור ברח' עגנון".
עכ"פ היום נמצא בית עגנון ברח' קלוזנר.


גם לי יש מה להעיר על הבדיחה של ירוחם
"נכנס ייקה ונשאל, איינה מומנט ביטה, הוציא עט ונייר וחישב וענה ארבעה "
שום יקה לא יגיד "איינה מומנט" כי אם "איין מומנט"  (der Moment / ein Moment)

נכון שזו רק בדיחה, אבל שום יקה לא יצחק לנוכח זילות כזו של שפת קודשו

_________________

אח של השכן

אתה מזכיר לי נשכחות.

הומורסקה קצרצרה של קישון. מעשה שרצה לספר ליקה כלשהו בדיחה. שני יהודים נסעו ברכבת ועברו דרך מנהרה...

איין מומנט ביטה, ענה היקה וחבש משקפים. איזו מנהרה בדיוק?

מה זה חשוב, כך קישון.

אבל היקה עומד על שלו ומזכיר שמות של מנהרות. אבל זו שבוחר קישון לא מתאימה לבדיחה.

קישון בסוף מתרגז וצועק: אז שיהיה מנהרת שלזינגר!

היקה מתחיל לצחוק. איזה וויץ! מנהרת שלזינגר! הלא אין כזה דבר.

והוא יוצא לחפש את חבריו היקים וכעבור רגע שומע קישון את קול צחוקם האלמנטרי. (כך שם?).

ואז, אם אני זוכר נכון, הוא יוצא למסדרון ותולה את עצמו.

צא וראה גדולת כוח ההומור היקי הנלבב.

(איקון של מנהרת שלזינגר. עדיף על איקון של תולה את עצמו, לא?)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

האם יש ענין לקרוא על שם מישהו או משהו, או שזה רק ענין של אגו?

(אני מתכוין לכל דבר ביהכ"ס רחוב מקוה וכדו')

אח של
אתה כנראה מדבר גרמנית של סביבות פרנקפורט  והבאדים, עד קארלסרואה, כך היקים משם אומרים, בסביבות הנובר והמבורג אלטונה אומרים איינה.

פינציק
ודאי יש לכל אדם עניין להנציח את עצמו, כלומר שלאחר מותו עדיין יזכר, וכמה שיותר אנשים יזכרו אותו הרי זה משובח, להנציח =להיות לנצח.

הרב מפוניבוביץ הקים אימפריה  גדולה מיצר הזה של אנשים,היו תורמים  בנינים - חדרים- חלונות מאווררים- כיורים וכו', וכולם דאגו בעיקר לשלטים המוצמדים לתרומתם, בתור בחורי ישיבה הינו מתבדחים על אנשים שתרמו, רק את שלטי ההנצחה.

זוהר