דברים שבלב, משל
למלך שהיו לו עבדים, וכל אחד ואחד מהם יש לו תפקיד משלו. צופה, שהוא עיניו טובות ורואה מרחוק ואומר למלך כל מה שרואה. ומאזין, שהוא אזניו טובות ושומע לחש ואומר למלך כל מה ששומע. וטועם, שלשונו מעודנת ומבין במאכלים ערבים ואומר למלך מה יאכל ומה ישתה. וכך על זו הדרך עבדים הרבה, וכל אחד ואחד מהם עומד על משמרת שלו, ואין אחד עושה דבר אלא מה שהוא תפקיד שלו.
ועוד עבד אחד יש למלך והוא הכרוז. שהרבה מחשבות חושב המלך בלבו. מחשבות טובות ומחשבות שאינן טובות, מחשבות חכמות ומחשבות שאינן חכמות. וגם חלומות יש לו למלך בלבו וחזיונות ודברי הבאי ודברי טעם ולימוד הרבה שלמד. ועתים הוא עצב ועתים הוא שמח ועתים מרגיש בדבר. וכל אלה אינו יכול להוציא מלבו אלא הכרוז הוא שמסדר לו הדברים ומוציאם כסדר.
פעם אחת ניטרד המלך מאוד, והיה שקוע בשרעפים. נתמלא לבו מחשבות והרהורים. היה שוקל דברים לכאן ולכאן, ודן בהם בינו לבינו. לא היה יודע כיצד להכריע בדבר. בבוקר כשעמד ממיטתו סבור היה לילך בדרך אחת. אכל פת שחרית נמלך ובחר בדרך שנית. קם מלימודו ראה לפניו דרך שלישית. לא עבר כל היום כולו עד שלא נתבלבלו למלך רעיונותיו. עצם עיניו לישן באו הרהורים ונצבו לפניו ולא עזבוהו. לסוף חטפתו שינה, והיה חולם כל אותו הלילה ביעותי רעיונות.
למחר ביקש מנוח ולא מצא. קרא לכרוז שלו וביקש שיגיד לו לפניו כל אותם רעיונות ומחשבות. אלא שהכרוז אינו אומר אלא מה שבלבו של המלך. יצאו מילים ושברי מילים דברים וקטעי דברים, ולא נתיישבה דעת המלך בהם. היו אותם רעיונות ממלאים את לבו ואינו יכול להוציאם, והם חוזרים אצלו ואינם מרפים. מרוב צערו נפל למשכב, וכל אותו היום היה שוכב במיטתו ומצטער ברעיונותיו. הביאו אצלו רופאים ולא נתרפא.
כל כך נתגברה מחלתו של המלך, שלא היה מקשיב למה שהיה לשומע לומר, ולא היה מתבונן במה שהיה הצופה רואה. ואין צריך לומר שלא היה אוכל מאכלים שהביא אצלו הטועם. ויותר מכולם לקה הכרוז, שלא היה יכול לומר דבר, שהיה לבו של המלך מסוכסך ומבולבל, ונתבלבל הכרוז, ולא היה לו מה לומר דבר.
ביום השלישי הביאו אצלו חכם אחד. אמר החכם, כל שיש לו לאדם נמצא בלבו, ואם הלב מסוכסך ומבולבל אינו אדם. מייד ציווה לכרוז לומר דברים שבלבו של המלך. תחילת דיבר הכרוז לא היו הדברים אלא דברי הבאי. שהכרוז אינו אומר אלא מה שבלבו של המלך, ובלבו של המלך לא היו אותה שעה אלא דברי הבאי. יצתה שעה ראשונה נתיישבו מעט דברים, והיה הכרוז אומר דבר אחד של טעם ודברים הרבה של הבאי. יצתה שעה שניה נתיישבו דברים עוד, עד שנשמעו הדברים כדברים שיש בהם ממש.
אותו הלילה ישן המלך כמי שאינו טרוד אלא בעניני שעה. שכל טרדות שטרדוהו וכל רעיונות שפקדוהו כבר הוציא הכרוז, וכבר שמע אותו חכם. משנעור בבוקר קרא לכרוז, והיה הכרוז אומר מה שבלבו של המלך, והיו הדברים מסודרים ויפים ושמחים כבראשונה.
אמר החכם, דאגה בלב איש ישיחנה.
[מוקדש לחכמה אחת, נ"פ]
